מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה קמ״חMidrash Yelamdenu, Selections from Yalkut Talmud Torah 148
א׳(לבר' י"ג, י"ב וי"ד).
אהבתי אתכם אמר י"י (מלאכי א', ב'), אמרו לו: במה אהבתנו (שם), אמר להם: הלא אח עשו ליעקב, (שם), ואוהב ליעקב, בנוהג שבעולם אדם שיש לו שני בנים: א' בכור וא' פשוט, מי נוטל הרבה, הבכור, ועשו יצא תחלה, שנ' ויצא הראשון אדמוני וגו' (בר' כ"ה, כ"ה), והיה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כן, אלא יעקב נטל שני חלקים ועשו חלק א', שיעקב אוכל בעולם הזה ולעולם הבא. וכה"א עשו ליעקב: נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. א"ל עשו: נהלך שנינו בעולם. א"ל יעקב: טול אתה עולמך ועבור, שנ' יעבור נא אדני לפני עבדו. א"ר אחא כיון שעשו שלום יעקב עם עשו, אמר עשו ליעקב: מי לך כל המחנה וגו' (שם, ל"ג, ח'), א"ל יעקב: מה עשיתי לך שאתה רודפני, א"ל עשו: את בכורתי לקחת ואף את ברכתי הוספת לך, א"ל יעקב: מכל הברכות שברכני אבי לא הגיעני דבר, א"ל: ומי לך כל המחנה הזה, א"ל: יגיע כפי אשר יגעתי עם לבן, הייתי ביום אכלני חרב וגו' (שם, ל"א, מ'), ומה הגיעני מהברכות, אבא אמר לי: ויתן לך האלהים וגו' (שם, כ"ז, כ"ח), איה דגן ויין ושמן של אבא. כששמע עשו דבריו, אמר בלבו: לפיכך לא הגיעוהו לפי שנטלן במרמה, ואני הברכות שברכני אבא באו לידי מפני שנטלתי אותם ברצון, ואיני מניחו עד שיעשה לי דיהכסיס, שלא יבא למחר ויאמר: חלוק עמי ממונך, אלא כל אחד ואחד חולק בחלקו שברכו. א"ל עשו ליעקב: איני מניחך עד שתעשה לי דיהכסיס. דרש ר' אחא א"ל יעקב: מה צורך לדיהכסיס, הברכות שהיה עתיד לברכני כבר ברכך, ומה שהיה עתיד לברכך ברכני, אלו ואלו יהיו שלך, הה"ד קח נא את ברכתי אשר הובאת לך (שם, ל"ג, י"א), הרי הן נתונות לך, א"ל עשו: איני מבקש ממך, אלא מה שברכני אבא יהיה שלי, ומה שברכך יהיה שלך, א"ל: אי אפשר, א"ל עשו: איני מניחך. ולא הניחו זה את זה עד שעשו דיהכסיס, וחתם זה בדיהכסיס של זה וזה בדיהכסיס של זה. א"ר אחא לולי דיהכסיס שעשה עשו ליעקב, היה נוחל עשו עם יעקב לעתיד לבא. וכשהגיד עשו לאנשי ביתו כל המעשה, אמרו לו: יפה עשית שחלקת הברכות, שברכות יעקב הם מהעולם הבא וברכותיך הן מן העולם הזה, אלא לך ובקש ממנו שיחזרו הברכות כבראשונה ותהיו שותפין זה בזה. בא עשו ואמר ליעקב: אחי, נקרע הדיהכסיס שעשינו בינינו, ונהיה שותפין כבראשונה, שנ' נסעה ונלכה וגו', נסעה ונלכה בארץ למלחמה ולשלום, ואלכה לנגדך לעולם הבא. א"ל יעקב: הן כבר מצאתי חן בעיני בוראי, שנ' למה זה אמצא חן (שם, ל"ג, ט"ו). א"ל אציגה נא עמך מן העם אשר אתי (שם). א"ל: רואה אני שיסורין עתידין לבא על בני מעם בניך, אלא שמשכורתך עד שיבא משיח שהוא עתיד לצאת מחלצי והוא יקבל המלכות מיד המלך שעתיד לעמוד, שנ' יעבור נא אדוני לפני עבדו. ילמדנו.
אהבתי אתכם אמר י"י (מלאכי א', ב'), אמרו לו: במה אהבתנו (שם), אמר להם: הלא אח עשו ליעקב, (שם), ואוהב ליעקב, בנוהג שבעולם אדם שיש לו שני בנים: א' בכור וא' פשוט, מי נוטל הרבה, הבכור, ועשו יצא תחלה, שנ' ויצא הראשון אדמוני וגו' (בר' כ"ה, כ"ה), והיה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כן, אלא יעקב נטל שני חלקים ועשו חלק א', שיעקב אוכל בעולם הזה ולעולם הבא. וכה"א עשו ליעקב: נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. א"ל עשו: נהלך שנינו בעולם. א"ל יעקב: טול אתה עולמך ועבור, שנ' יעבור נא אדני לפני עבדו. א"ר אחא כיון שעשו שלום יעקב עם עשו, אמר עשו ליעקב: מי לך כל המחנה וגו' (שם, ל"ג, ח'), א"ל יעקב: מה עשיתי לך שאתה רודפני, א"ל עשו: את בכורתי לקחת ואף את ברכתי הוספת לך, א"ל יעקב: מכל הברכות שברכני אבי לא הגיעני דבר, א"ל: ומי לך כל המחנה הזה, א"ל: יגיע כפי אשר יגעתי עם לבן, הייתי ביום אכלני חרב וגו' (שם, ל"א, מ'), ומה הגיעני מהברכות, אבא אמר לי: ויתן לך האלהים וגו' (שם, כ"ז, כ"ח), איה דגן ויין ושמן של אבא. כששמע עשו דבריו, אמר בלבו: לפיכך לא הגיעוהו לפי שנטלן במרמה, ואני הברכות שברכני אבא באו לידי מפני שנטלתי אותם ברצון, ואיני מניחו עד שיעשה לי דיהכסיס, שלא יבא למחר ויאמר: חלוק עמי ממונך, אלא כל אחד ואחד חולק בחלקו שברכו. א"ל עשו ליעקב: איני מניחך עד שתעשה לי דיהכסיס. דרש ר' אחא א"ל יעקב: מה צורך לדיהכסיס, הברכות שהיה עתיד לברכני כבר ברכך, ומה שהיה עתיד לברכך ברכני, אלו ואלו יהיו שלך, הה"ד קח נא את ברכתי אשר הובאת לך (שם, ל"ג, י"א), הרי הן נתונות לך, א"ל עשו: איני מבקש ממך, אלא מה שברכני אבא יהיה שלי, ומה שברכך יהיה שלך, א"ל: אי אפשר, א"ל עשו: איני מניחך. ולא הניחו זה את זה עד שעשו דיהכסיס, וחתם זה בדיהכסיס של זה וזה בדיהכסיס של זה. א"ר אחא לולי דיהכסיס שעשה עשו ליעקב, היה נוחל עשו עם יעקב לעתיד לבא. וכשהגיד עשו לאנשי ביתו כל המעשה, אמרו לו: יפה עשית שחלקת הברכות, שברכות יעקב הם מהעולם הבא וברכותיך הן מן העולם הזה, אלא לך ובקש ממנו שיחזרו הברכות כבראשונה ותהיו שותפין זה בזה. בא עשו ואמר ליעקב: אחי, נקרע הדיהכסיס שעשינו בינינו, ונהיה שותפין כבראשונה, שנ' נסעה ונלכה וגו', נסעה ונלכה בארץ למלחמה ולשלום, ואלכה לנגדך לעולם הבא. א"ל יעקב: הן כבר מצאתי חן בעיני בוראי, שנ' למה זה אמצא חן (שם, ל"ג, ט"ו). א"ל אציגה נא עמך מן העם אשר אתי (שם). א"ל: רואה אני שיסורין עתידין לבא על בני מעם בניך, אלא שמשכורתך עד שיבא משיח שהוא עתיד לצאת מחלצי והוא יקבל המלכות מיד המלך שעתיד לעמוד, שנ' יעבור נא אדוני לפני עבדו. ילמדנו.
1