מנחת קנאות, מכתבים י״בMinchat Kenaot, Correspondence 12
א׳הנכבד אשר נשתלחו לו שני אלו הכתבים, חשב כי אחד מעיר ושנים ממשפחה מעיר נרבונה, שנואי נפש ר' שמואל הסלמי בשנאתם אותו כתבו עליו שטנה, ובשנאת האיש החכם אשר התגורר בביתו, והוציאו עליו לעז כי הוא למד תורה מפיו, וכל מ"ש בספרו מאמין, והנה הוא בס' הקוסמין, ומצאו מקום לקטרג, ואמרו זה האיש אשר חשבנוהו זך ישר ונקי, אחר ששמש בכהונה גדולה נעשה צדוקי, ע"כ הנכבד החכם דון קרשקש וידאל, עמד והאריך כתבו בהתנצלות הנכבד ר' שמואל הסלמי, ולהעביר קצת מהמומין מהאיש החכם ר' לוי וכן הרצה לפניו בחור אחד מיוחד, כי כן צווה מפי החכם דון קרשקש וידאל, והגיד לו כי הוא לא ידע ולא ראה אמתת ההערה בברור כאשר היא, והמעורר מי הוא, ואם עדותו זה ברור, טופס כתב התשובה מוכיח עליו, והוא זה:
1
ב׳האלהים עשה את האדם והנחילו חקים צדיקים, והמה בקשו חשבונות, חלק לו מכבודו ויפח באפיו נשמת חיים להיות בוחר בשלמות, והמה בחרו בחסרונות, בחר בעמו ונתן להם תורה ומצות ירשו בהם ארץ חיים ומנוחות שאננות, בה ימצא איש חפצו וימלא שחוק פיו ושפתיו רננות, לא יחסר כל בה עדות הנאמנה מחכימת פתי תורת ה' תמימה עם גדרי הראשונים ותקנות, היא מֵסִירָה כל ספק מלב ולאיש מגלה תעלומות והצפונות, בה יודע אלוה נמצא אשר מהותו ממנו יודע כל תבנית צורה ותמונה כבודו מלא עולם והוא דורש כרצונו אשר הוא שורש לאמונה, ובכל דור ודור בכל עיר ועיר ומדינות, יקומו קצת אנשים חסרי לבב יחסרו מדע וכל תבונות, אומרים בלבבם: לכו ונעשה לנו שם על פני חוץ, ונראה מה כתבו היונים בספרי הזכרונות, כי בהם נשיג ידיעה ברורה מצד החקירה לא מצד הקבלה ומחטיאין הבריות, עושין משל וצורה לפשוט הכתובים ולהגדות ההגונות, כי ישימו פניהם אל דרך הגוים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו לא במראה ולא בחזיונות, רק אשר השיגו השכלים ואשר עלה ברעיונות, ואם קצת מהם בארץ הזאת נצים המה יושבי אוהלים קובעים עתים למקרא ולמשנה ולתורה ולתעודה משכנות, ועתה בעיני יפלא מה ראו היום על ככה מערוב הדברים, מה חדוש עתה בארצם, אשר מכבר לא היה, כי היום עד האלהים יבואו דבריהם במחנה העברים, מה יאמרו מוציאי דבת הארץ, כי יאמר להם המה היו ראשונים, ובהתעסק בהגיון ובספרים חצונים, ומעודים ועד עתה הגדילו בתערובת ספרי היונים, מי יתן והיה זה שלם ליראה את ה' בלב תמים! אבל הם מראים עצמם כחסידים, וברבות המכוה עשיתם בלבבכם רשמים, או אלו מדברים בשנאתם באיש השלם במעשיו החכם הסלמי, כי מאז קנאוהו וישטמוהו, ועתה מצאו מקום להבאישו בעיני העדה, על האיש הלוי אשר הכניס בסביתו, כי שנאוהו, ואתם הרי ישראל שמעו זאת, על מי הוציאו לעז הלעיזות, אני היום על גלילות הארץ ידעתי, ומעירנו עיר הקדש עיר מארסילייה העיר הגדולה בדקתי, ולא מצאתי בכל הארץ דרך כל איש כמוהו במעשים גדול בתורה ובמעשים גדול בחסידות, גם תמצאוהו שפל רוח ועניו מאריך בתפלתו כר"ע בתחנוניו, הושחרו פניו מפני תעניותיו, עושה בסתר ובגלוי מתנותיו, ביתו פתוח לכל עובר ושב, ואם בשרו מעט עליו יכאב, אז תחישנה אחת מבנותיו לחמו לפזר לאביונים, עשות ספרים לא יגע אם ספר איש אינו בספריו מקום קבוע לבית מדרשו, ואיש אשר אלה לו מה כונתו? ואם היום הכניס האיש אשר נקרא בשם לוי בביתו, אמת כי בשמעי דאגתי מאוד בקנאתי לה' ובאהבתי אותו, כי יראתי פן ח"ו רוח אחרת תהיה אתו, וחקרתי אחריו ומצאתיו כבראשונה שלם בתורתו שלם במשנתו, כי לא עלה בדעתו לסתור אשר בנה ולהרוס, אך כונתו להשיב לפי דרכו את אפיקורס, כי הרוצה לנצח החולק בתשובה נצחת, ישיבנו מצד טענתו, כי היא המשבחת, ומי יהרהר ומי יחוש על האיש אשר חלקו היה שמן בתלמוד, והוא היה בבית מכולת, אשר יברור מתוך הסובין את הסולת, ואוכל מתוך הפסולת, והגד אגיד לפני כבודכם את אשר ידעתי ושמעתי, על האיש הלוי אשר זכרנו (הלא אני ראיתיו באדן פרובינצאה, ומצאתי לבו כלב אריה, יודע בים התלמוד וזוכר בו) כי למדו מנעוריו והוא ערום, ואין אדם יורד לסוף דעתו ושכלו זולתי מכיריו אשר כגילו, כי ידבר באיש אשר ידע כי תורת אלהיו בקרבו ובדברי רז"ל חזק ואמיץ לבבו, ערום יערים ולא יכיר בו מה טיבו, אם הוא מן הזדים, או אם משנתו משנת חסידים, והרבה טרחתי להראות לי את ספריו, והיה דוחה אותי לאמר, כי לא היה עמו בעירו, אך אחרים אמרו לי, כי הוא הלוי שחת ברית, ועושה צורות לכתובים במעשה בראשית וכשהרצתי הדברים לפני החכם הסלמי, אמר אין זה כי אם לזות שפתים, כי ראיתיו מדקדק כל דקדוקי סופרים, ומעריב ומשכים והולך בארחות טובים ודרך צדיקים, ואם אולי אמצאהו באחד מן הדברים פושע ואשם, לא היה לו בביתי ובחומותי יד ושם, ואם על איש זה עוררו לאדונינו, עיניכם הרואות כי זה מספר בגנותו וזה בשבחו, אמנם ענין לא טוב ידעתי כי משפטו כל הימים וזה לו לחוקה ללמוד ספר ולשון כשדים לכל שוכר אותו כי השעה לו דחוקה, יהיה ישיש או זקן, או גוזל המפריח מן הקן; עוד יִוָדַע לפני מעלתכם כי בעברי בהר, הגיד לי הקצין אנטודרוס די בלקיירי, כי אחד מן המתחכמים, עשה לו פירוש לתורה ע"ד חכמת היונים, ולא הניח בפירושו זכר לפשטי התורה, ומן הכל עשה חומר וצורה, עד כי אמר לפי מה שהגיד לי, כי באמרפל ובמלכים אשר אתו, ירמוז ד' יסודות, ומכאן ואילך צא וחשוב והספר ההוא עד עתה לא שזפתו עין, כי מחברו לא הראהו בחייו, ועתה קם בנו וראה כי הספר מטושטש וכמעט שאבד, וטרם כלותו מצוה להעתיקו, ויש לחוש שלא יתפשט בארץ, ולא ידעתי אם על הספר ההוא עוררו המעוררים את רוח אדונינו, ואם על הנערים הפרוצים בדרשותיהם בְּדַבְּרָם בענין חומר וצורה, ואין איש מוחה בידם, שמעתי כי העמידך ע"ז החכם נשטארוג לוניל, ואדונינו יודע מה השיב בדבר כי לא ראיתי זאת השאלה ולא התשובה, אמנם ידע אדונינו כי זה לא ראיתי ולא שמעתי עד היום בעירנו זאת אשר שם תקעתי אהלי, כי שתים וג' פעמים דרשו מן המתחכמים בפלוסופיא, בהיותי בבית הכנסת שם, ולא הוציאו מפיהם דבר פשע ואשם, לא ידעתי אם נשמרו בעדי ורוח אחרת אתם, או כפיהם כן לבם? ואני מה כי תעירו אותי וכי תעוררו, ומה תועלת היום כי אלביש בגדי נקם וחימה, וישמע קולי ברמה, ואין אדם יודע העם היושב בהרים, אם עז הוא הרפה. ואם יאמרו האחד בא לגור ועשה עצמו ב"ד יפה, אחשוב לתקן ואז אתן מקום למתפקר דפקר טפי, אך אני זאת הנהגתי בגלותי, אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי, דבר בליעל לא אשית לנגד עיני, ואם שנאת מות אותם שנאתי, ואף כי מכיר אני את ערכי, ויודע כי זאת אינה שלי, כי יש לכל לקחת בידו שבט מוסר שבט מושלים, לרדות ולמשול, ליסר העם ולהסיר המכשול, כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, אך לך אדונינו תאות המלוכה, לך זרוע עם גבורה, לשבור זרוע רמה, ולהסיר מעם קדש כל מבוכה, על יד המעוררים ישוב אדונינו ויחקור הדברים, ואם כצעקתה הבאה אליכם עשו, כָּלָה כַּלֵּה אותם ואת עדתם, ואת אשר תקנא את שם אלהיך, יסכים על ידך, ועמך כל אדם יחתום, אך אמת היא הצריכה תקון משמוע בה העם לקול מורה, א' המאמין וא' הממרה, ואם תשתדל עם יושבי הארץ, ישמעו אליך לנדות ולהחרים, לבלתי ישמעו הבחורים, אשר לא יהיה להם יותר משלשים שנה ומעלה, ספרי היונים וספרי לשון כשדים, אם לא בספרי הרפואות, והמלמדים יהיו בכלל הנדויים והחרמות, כי אף הנמשכים אחר אלה הדעות, מקנאים בראותם כי הנערים ידברו בם בשוקים וברחובות, ואצל כל פנות, ואם כה יעשון, אז יעמודו את העם בשלום במושבותם, איש איש על אמונתם, כי יושבי הארץ הזאת אינם יושבי קרנות, הולכי פרדסים וגנות, כולם מתעסקים בלמוד, זה בספר חיצון וזה בתלמוד, ואם זה ימנע מהם, הגמרא תהיה להם למנה, ויחזיקו בכנף איש יהודי ללמד להם תורה ומשנה, ואם אחרי זאת יתאוו תאוה לראות בספריהם, לא ימיש ספר התורה מפיהם, אך היום יש לחוש, כי על יד הנערים המתחכמים, אשר לא ראו אור התורה, ח"ו תשוב הארץ כולה למינות, ותשנא את הרבנות, ואתה שלום.
2