מנחת קנאות, מכתבים מ״וMinchat Kenaot, Correspondence 46
א׳זאת תשובת הרב הגדול ר' שלמה י"ץ, אל הנכבדים אשר קדמו כתבם:
1
ב׳עיני בנאמני ארץ לשבת עמהם, ובעלי ברית אלהים שבט מישור שבט ידיהם, והאמונה אזור חלציהם, להם קורא הגלגל באזני, בנים אתם לאדוני, נכבדנו באגרותיכם מקוטרות מור ולבונה, תשורי מראש אמנה, תכתוב ידו לה' ותורת חסד על לשונם, כל ביתם לבוש שנים, עם שונים לא תתערב, רכב אלהים רבותים ולא אתם ערב רב, פעמון זהב ורמון על שולי מעילים, לא ימצאו בה עון אשר חטא ואשם מעילה, פותר לאלהים מסילות צדק יקראו לרגלה, אתי מלבנון כלה, ובבואה על גפי מרומי קרת נשמע קולם, העיר צהלה ושמחה, אמרנו רוח אלהים עלינו צלחה, סלסלה בהיותה סולת נקייה, גורל אחד לה' לא תתן מנות לחכמות נכריות, וידו לא חלקתה בקו פלסופיא דגלה על מחנה יהודה, יהודה לתפלה בחכמת התורה, באמת נאה לכם שמכם, בני ברוך בן נריה תלמידו של ירמיה, כתבכם לדת משה ויהודית, לא יבנה במות טלואות ליונית, ואך אמנם אנכי מה, וקטני אחרים עבה ממתני, וקסתי וקשתי מה יענה לקשת נחושה ביד שכני, ראויים בעיניהם להגישני, אל הדלת ואל המזוזה ולרצוע את אזני, הרימותי קולי ואל חכי שופר בחצוצרות התרועה על ידי, לשם עבדי אלהי אברהם ולא לכבודי משתחוה, ונכנסתי והייתי בעיניהם כמתעתע, חשבתי להיות כמרבה שלום ומקבל שכר, ונעשיתי בעיניהם כנכרי, פליאה ממני דעת, כי זאת לפנים בישראל מודעת, וכל העם מתפארים באבותם, באמור להם חכמים יסוד עולם ועמודי שמים, חכמתם וספריהם, הקימו את הרבים בציץ (קדושין סו) בציץ שבין עיניהם, חכמתם רחבה ונסבה, הם הם המרכבה, ואלה הנכבדים ביניהם, אשר הולידו אחריהם, חס ושלום יזימו עדיהם, כמעט אומרים אמור להנה לא תקראו להם חכמים, רק בוקר ובולס שקמים, וקוצצו קנים באגמים, כאשר לא גרו משך ולא שכנו עם אהלי קדר, ואשר לא ידע בכל אלה לא תואר לו ולא הדר, אין זכרון לראשונים ואין הולכין אחר הזקנה, חן העטרות תהיינה לאשר ישובו עטרות החכמות לישנה, זכרנו זאת והתאוששנו, בדקנו בית גנזינו, ומצאנו גדרי ספרי עולם אשר היו שם והתבוששנו, אמרנו לשוא שמרנו אלה דברי האבות, והם לא נודעו בחכמות בעליל בריות, ולא נשמע קולם בספרי ארסטו ברחובות, ולא בספרי החכמים חבריו, ולא הקדימו והעמידו שחרים אל שחריו, ואולם זכרנו והתנחמנו, כי היו מלאכי עליון, ה' שלח להם עזרו מקדש ויסעדם מציון, גוזרים משיבים חמה, גם לילה גם יומם היו עלינו חומה, ענשו וקטלו חרב לא נמצא בידם ולא כלי, אמרנו ראו עתה הנמצא איש בכל הארץ כא' מהם, ומה נהרהר אחריהם, כבודם ותורתם יעידו על תורתם ומעשיהם, ולי מה תאמרו לקרוא בגרון, גם כי תרבו תפלה אין לדברינו זכרון, עד ברוא אלהים חדשה בארץ וידלג כאיל פסח ולשון אלם תרון, ולו אקים בלילה וארון (ר"ל רנה), ובבוקר אקדים לפתחיהם כאשר בתחלה, יחשדינו כנותן תפלה, וכבר ראיתי חשבו עצתינו נעורה, וכאולת בלבנו קשורה, ואמרו זאת ראינו, עצתכם ותחנתכם שמענו, ועשאום כמלאכה נמבזה ונדחת, אמרו לנו כי לקחו החכמות לעלמות לתורתינו הקדושה, אשר יקחו להם לאשה, ואני תמה היעשה כן, ויתכן לעשות הפילגש אשת נעורים, ותשימו לה כסא בפתח שערים? ואם הכניס האשה צרה, תבוא אתה החדרה, והמסכה צרה להתכנס האשה והצרה, ולא הקדימו והולידו כקדושים אבותיהם מן האשה, להם מסיני נתקדשה, ואם אמור יאמרו לגשת האשה והפילגש אשת נעורים לא תמאס, ואולי יבנו שניהם את בית ישראל, ולא יבושו את אויבים בשער וישוב דבר הנשאל לשואל, והאל המושיע את עמו, יושיע וישוב לבצרון אסירי התקוה, ונזכה לכבוד כולנו וימלא רצון המתאוים תאוה, כלב נאמן למעלתכם חוקק על כפיו כבוד בריתכם, אלו הארץ בני חכמים נכבדי ארץ השועים האצילים ר' אברהם בר יוסף בר אברהם ברוך בן נריה ור' יוסף שמואל בר אברהם ברבי יוסף ברוך בן נריה.
2
ג׳הכותב, שלמה בן אברהם ן' אדרת זלה"ה
3