מנחת קנאות, מכתבים נ״חMinchat Kenaot, Correspondence 58
א׳אח"כ שלחתי אל הרב י"ץ זה הכתב להיות לי לעדות, על מחשבותי הצודקות, ולהתנצלות לעיר, ומדוע לא נעשה בעיר, דרך כל גדר, אדונינו הרב? אף עוררתי אותו לעשות סיג וגדר לדבר, והשומע ישמע, ובזה הכתב זכרתי בו ט"ו פרקים וקראתיו ספר הירח:
1
ב׳ספר הירח
2
ג׳הקדמה
3
ד׳קטן הייתי ומורכב על כתפי אבא, משם לקחתני, לעבד עולם ונרצעתי לדלת הסבה, הייתי כעגל לא לומד ידעתי תמורות הזמן ליוצא ולבא, זה היה חלקי ואבי שבשמים גזר עלי ומאת ה' היתה נְסִבָה, ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה והנה לעתים רחוקות אנכי נִבָּא, אגיד את אשר ראו עיני בעדות מכוון לא כסו בארובה, כי המקום אשר שם הזהב והכסף מוצא ולמדה טובה מרובה, קל מהרה כקצף על פני מים קצף קצף רבה, באש עברתי הגדיל המדורה והרבה עצים שגברו בחובה, לא ידע אנוש דרכה ולא יתבונן לעקבותיו, והמתבונן בחקירות לא יגיע עד תכונותיו, אין איש שיורד על פי מדותיו, פעם יעלה וישיש בכח, ישלח רצוצים חפשי ולאסורים פקח קוח, פעם מצאנוהו ערוך מלחמה לפניו יתר הבז השבי והמלקוח, מסיר שפה לנאמנים וראשי המדברים בכ"מ לא יוכלו לנבוח, חזקים מצור ראיתים כחלב הניתך כשמן הנימוח, שינו את טעמם לא ימצא בפיהם נכונה כאלו אין בקדקדם מוח, מכוון מלאכתו למועד שמור בכל כלי מעשה לסתור הבנין יחלוץ את האבנים אחר הטוח, הזורעים ברנה בדמעה יקצורו ותחת חטה יצא חוח, וישב שָלֵיו בביתו אשר כסותו בין גדולי רומי יטול, גרמיו אפיקי נחושה כפלח ברזל ומטיל, פתאום ראיתים במקום הריח שליח רע וערטיל יטיל, זאת תורת האדם הנער היולד לעגל בין שיחים ינהק ונלכד ברשתו ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל, ואם ראשו לעב יגיע כציץ יצא וכראש שבולת ימל, כנצוץ מבעיר גחלת הנה צורף באש כאש היוצאות מתוך החשמל, קודם שגמרו סימיניו פנה באיזמל, ע"כ אדברה ולא אשא פני איש ולא אחוש לדברי המתגדל והמשתרר, משליך פנות הדת ועל שדי האמונה עודר, צלל במים אדירים והעלה בידו חרס להתגדר, ואני אתנהלה לאטי, לא אמנע חכי ולא אמשוך את עטי, ואם יישר חילי אגדע קרן הפורץ, בספורי המצות הורס, אקרע סגור לבם להיות בדמו ממרס, ולא ארגיש לקול הדורס, לא אשמע לקול חרטום ואשף, בתומי אלך בבי כנישתא דיתיב ושף, וגם אם צרי ילטוש עיניו, ויחרוק עלי בשיניו, ולו הכני בפיו ובצפרניו, אקצוץ רגליו במספרים ובגנוסטר כזה וכזה תאכל חרב הקנאות, קנאת ה' צבאות, כל עוד נשמתי בקרבי עצורה, על איש בריתנו הפר לרדות בני קטורה, משתדל למעט ולהשפיל בני הגבירה, לא תשוב חרבי אל תערה, עד אבינה בקרב הנכסף לדרוש כאוב, גם את הארי ואת הדוב, זאת יעצתי ונמלכתי ברעיוני, למן היום אשר קורא הגלגל באזני, אתחיל בשבח וליזיל מאן דמסיים לגנאי, הוציאוהו שלא תטמא העזרה ואת ההיכל לפני, והנני מתנצל לפני כל יודעי דת ודין אנשי שכל ומדע, ואל ישראל הוא יודע וישראל הוא ידע, כי לא בשנאה דברתי ולא להחניף לכל רע ומריע, אך בקנאי לדברי האומר במראה אליו אתודע, כי יודע כל שער עמי כי זאת לפנים לפני כל חכם לב עשיתי עצמי כאסקופה הנדרסת, שנאתי הליכות עולם דומה לאכסדרה ומרפסת, לא נתכוונתי להתגדר ולשבח על כסא מרומי כר וכסת, ולשמוע דברי חכמים עשיתי אזני כאפרכסת, כמלא עינים נתרחקתי מאנשי לצון, כי יראתי מדבריהם פן יקרני אסון, ע"כ יצאתי לי בעקבי הצאן, על משכנות הרועים להפיק רצון, לא נסיתי ללכת בדרכי מטיחי דברים, מבקרי מומים מתכבדים בקלון חברים, לא עלתה קללתם במדעי גם במשכב החדרים, לא היתה ידי במעל הזה אף מן הסגנים והשרים, שנאתי מחלוקת הנצוח להתפאר או להתגדר, לא עליתי בפרצות לעשות לי שם וחילים אגבר, אם באיבה דברתי כנגד חכם או מחבר, ברצח בעצמותי ישבר, ואם השומע התנצלות חטאתי הכתובה בלב המתנגדים לא ימחוק, עד שלא יהא רשומה ניכר לא יזרה אותה שפל רוח וישחוק, חטא על הנפש בשנותו עלי משפט וחוק, בשכבר ידוע בתורת המונינו להפך אחר הזכות אפילו באפשר רחוק, והמדבר עלינו קשה, בהעיר ה' את רוחינו להוציא את האבן הראשה, לבנות חיל וחומה סביב תורתינו הקדושה, עשה כרצונו והפריז על המדות ומדד עלינו המדה רפושה, ועתה אני הצעיר בבית אבי עתה באתי ורעיוני תמהים, משתומם על המראה ונפשי כנהמת ים תהים, מתנצל ומכניס ראשי בין ההרים הגבוהים, ע"כ שמעו דברי וישמע אתכם אלהים, מי יעצרכם ויוכל עצור במלים, ואם חרב חדה נתונה על צוארינו או ישליכונו על הגחלים, בהעתיק דברי תורתינו בדברי חלומות והבלים, מבטלים הספור בדברי משלים, הוציאו לעז על האבות והרבו המכשולים, לא מראש בסתר ידברו רק בפרסום ואין מכלים, מהם מתחיל בשבח ומסיים בגנות, למשוך לב השומעים עד שיהפך למינות, ולשתות בצמא את דבריהם כאלו הוא יין הנמכר בחנות, מהם ספרים להיות בתיהם גלמוד, מהיותם עוסקים בתורה ובספרי התלמוד, ואם איש יקרב לספרי דבי רב, דומה למי שעקצו עקרב, וללמוד בספר השמע כנשר לאכול חש, ואם ירחיקו ממנו ספר החוש והמוחש, דומה כמי שנשכו נחש, ע"כ רבו הנזקים, ושרשי האמונה נתקים, תלבש התורה קרעים, ולא יאמינו בשנות הטבעים, הטוב כי נשמע באזנינו מגלה פנים בתורה, מציירים כל הספורים בחומר וצורה, ועל המופתים שמענו דבור סרה, ומן הקול הנשמע בסיני קול הברה, אשר השומע ישחרו פניו כשולי קדרה, האנשים האלה קשים כאלעזר בן פועירה, לא שמו אל לבם כי אחריתם תהיה מרה, ואין די ביסורין למרק ומיתה לא תוכל כפרה, ולולי כח מלשני מדאגה מדבר אשר בלבו ישחנה, אוסיפה לך כהנה וכהנה, לזה יחרד השומע ויפול הר נופל, והנה חקרתי בימים ראשונים בהיות דבר ה' יקר, ועתה הנערים עושים אותם עיקר, ועל מציאות ה' הנכבד והנורא, ידברו כאלו הביטו וראו באספקלריא המאירה, לא ידעו ולא יבינו דברי מרע"ה הפלסוף האלהי מעל אמת ותורה, כי אצילי בני ישראל על אשר מהרו ושלחו מחשבתם וקלקלו את השורה, נתחייבו בעונש ונשרפו בתבערה, והם דורשים במופלא כנושך פתו ומדבר אל המלך, כאלו היא חכמת נשים שאינה יודעת אלא בפלך, על זה ידוו כל הדוויים ותוסיף הדאגה, כי הענינים הראויים להסתר בסתר המדרגה, ידרשום בגבולים ובלשון עוגה, ע"כ עלה חמתי כקטור הכבשן, בראותי שלהבת עולה מאליה והבית מלא עשן, וקראתי אל הרב הגדול להיות ידו עם הגדולים אשר בארץ, היודעים לטהר את השרץ, אמרתי אלך אל בית דין יפה אצל בירדה, ולהשיב את העם מבור הסירה, כי אם החרש יחריש ולב מזה יתיאש, כמעט תעשה כל הגולה כולה כמדורת אש, כי משרב האומרים לרע טוב ושמים אור לחשך ומר למתוק, לא נכון שיאמר איש לאחיו הוה פקח ושתוק, ועתה רבותי הגדולים ביראת חטא ובחכמה שומרי החומות הסובבים בעיר, קודש עליונים בתוכה קדוש ועיר, אל תאשימוני אם עליתי שלא ברשות עשיתי את אשר הרשיתי שכבר למדתוני, כל כי האי מלתא לימא אינש קמיה דרביה ולא ישתוק ואם ידעתי קטנם עבה ממתני, ונקלותי מאוד ושפל אני בעיני, אך בהיות בטני כיין לא יפתח, מוסר המליצה פתח, חששתי על הנאד שמא יבקע, ודנתי לפניהם בקרקע, לא יראתי מעקיצתם אשר היא כעקיצת עקרב, בשכבר למדתוני במקום שיש בו חלול השם אין חולקין כבוד לרב, ואם בגבולינו לא ראינו אלה הפרצות ולא שמענו אלה הדרשות ולא נתעוררנו לבקש עצות, לכלות אלה הקוצים הם המתפרצים, אשר עליהם ביום השבת ראו לקושש עצים, גם אני לא ירדתי למנינם ולא עמדתי בסודם, לא חקרתי את שמם ואת שם מקומם ומי אביהם אשר ילדם, ולא באתי עד תכונתם אם פניהם פני אדם, אך דעו באמת כי אלו הדברים לא מלבי אני בודאם, העידו במקצת המקומות כי פשה הנגע והיה כבהרת שער לבן, ע"ז נתעוררתי לאמר ערו ערו עד היסוד בה, שהדבר ידוע שאם לא נראתה מהם בכל גבולי ישראל אלא כנף א' ויניחוה להיות צומחת, הרי זו מכת משלחת ע"כ צריכים אנו לפרצה לגדור את הפרצה ולבנות את החומה גבוהה דלתים ובריח, ולעשות מחיצה של ברזל ואת כל האבנים לבנה על גבי אריח, לבלתי יפרצוהו שועלים ובל יעברנהו עקלתון נחש בריח, ומי לנו גדול מן הרב המופלא שבב"ד, היושב על מדין, מרנא ורבנא ר' שלמה יהי אלהיו עמו, מתחיל במצוה לדרוש טוב לעמו, כתב לפי גודל חכמתו ולפי רוב הענוה ולא נטל עטרה לעצמו, ובעצת השרים והסגנים קדושי עליונים אזן וחקר להעמיד בית אלהים על מכונו, ולהשיב בית התורה על כנו, ויצא הדבר זכאי מבית דינו, וז"ל: ולו עתה ראיתם לנדות ולהחרים כל הלמד בספרי היונים ובפלסופיא עד היות בן שלשים, ויעמוד על תורת אלהים אשר קבלו אבותינו בסיני, אז נכתוב ידינו לאדני, ונהיה בעלי ברית לאלהים, ותשיב עטרת הארץ הלזו לישנה, ומי יחוש לתורת אמת יותר מכם, ומי מכל עם אלהינו יעבור לפניכם? אתם תעברו חלוצים והננו חשים ורצים אחריכם, עכ"ל, ומה מאוד טובה זאת העצה להיות תורתינו הקדושה ראשית לכל קנין, ויסוד לכל בנין, אף כי יצא הדבר מפי ב"ד הגדול בחכמה ובמנין, היה מן הראוי להיות זאת העצה מקובלת לכל ישראל כאיש אחם חברים, ולעשות התקנה בפומבי ולהעביר את הקול בערים, אבל מה נעשה והנה נפל הכתב במקום שיש עוררים, והדבר ידוע נגלה לכל פאה, כי לנמנעים טבע קיים לתת תואנה וכח המניעה חזק בשב ואל תעשה תנצח א' למאה, אך על האמת יראה דברו ויאיר חשכו, ולא נגרע ערכו, פליאה דעת ממני ועיני נשואות ליה, על אלה שלא ידעו ולא יבינו דרכי הפלסופיא רצונם ומחשבתם כלפי לייא, ועליהם אני אומר כאמרם ז"ל: מגידו דרב לא סבירא לן משכוני נפשך אדרב למה לך? ועל היודעים אעתיר דברי ואכתוב כדבי ספרי, ולבני אדם אגלה סתרי, ולבי עם כל איש הולך תמים וישר אורח, ועל ספר כתב איש ריבי אתוכח, ומי יתן איפוא ויכתבון מלי כדי שלא ישתכח, והנני מתחיל לדבר, מלין אחבר, ואני על עקבי כרוך, הדברים אשר בפי התלמוד ערוך, אגיד בספור קצת בלתי ארוך, יהי מכירו ברוך.
4
ה׳ספר הירח
5
ו׳פרק ראשון
6
ז׳ידוע ומפורסם לחכמים כי מיני החכמות שנים, הא' חכמת הטבע היא חכמת מעשה בראשית, והב' חכמת האלהית והיא מעשה מרכבה, ויש עוד חכמה ג' שהיא כמדרגה לאלו הב', ונקראת חכמה למודית, מפני שהיא מרגלת השכל ומלמדת אותו להשיג האמתיות, ויש לחכמה הזאת כמו מספר תכונה תשבורת, והם שקורין אותה ז' חכמות, מהם שהם מדרגות קרובות לחכמות הטבע, ומהם שהם מדרגת קרובות לחכמת האלהית, ואע"פ שהם מדרגות לב' החכמות יש לכל א' תכלית מכוונת לעצמה, המשל בזה מלאכת הרפואה, תכליתה הראשון מכוון לב' חלקים, החלק הא' שמירת הבריאות, והחלק הב' הסרת החולי, ומי שיקרא רופא מסיר החולי, כן יקרא רופא שומר הבריאות, והוא שאמר הכתוב: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, ר"ל שומר בריאותך, וכמו שיש תכלית מכוון למלאכת הרפואה, כן יש תכלית מכוון לשאר החכמות, שהוא גדר וגבול לחכמה ההיא, ויש תועלת גדולה לחכמים יראי ה' לכל אחד מן התכליות, כי בהם יבחן האדם סוד המציאות, וידע וישכיל קצת מפליאות ה', ויעלה באלה המדרגות עד שיגיע אל ב' החכמות העליונות, והם מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ומתוך כך ידע ויכיר מי שאמר והיה העולם.
7
ח׳פרק שני
8
ט׳אין ספק כי החכמות כולם היו ידועות לחכמי תורתינו, והעד ר' יוחנן בן זכאי שהיה הקטן מהשמונים תלמידים שהיו להלל הזקן, ואמרו עליו שלא הניח דבר גדול או קטן מקרא ומשנה הלכות ואגדות, דבר קטן היינו הויות דאביי ורבא, והן כל האבעיות והקושיות והתירוצים והדקדוקים והפלפולים שנתחדשו בתלמוד, ודבר גדול היינו מעשה מרכבה, ובן ארבעים שנה היה כשהתחיל בלמוד דברי רז"ל, ארבעים שנה עסק בפרקמטיא וארבעים שנה למד, ואעפ"כ הגיע לזה השלימות הגדול, והעד ר"א הגדול שהיה בן מ' שנה כשבא אצל ר"י ללמוד תורה כמ"ש בפרקי ר"א, והעיד על עצמו בשעת פטירתו ואמר אוי לכם ב' זרועותיו שהם כב' ספרי תורה שנגללין, והיו בקיאים בחכמת המחקר כמו שהעידה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, ואמרה יהודאי בתוונא דלבא יתבין, וההיא דר"י כששאלוהו תלמידיו רבי כמה איברים יש לאדם, אמר להם רמ"ח, בדקו ומצאו רנ"ב, ואמר להם שמא באשה בדקתם שיש לה ב' צירים וב' דלתות, וכן נראה מכמה סוגיות שיש בפ"ק דבכורות, ועמדו על החקירה בכל המינים לכמה הם יולדים, וכנגדן אילן לכמה הם מוציאים, ועמדו על אמתת הדבר, מה שאין כן בחכמת המחקר אשר אתנו היום.
9
י׳פרק שלישי
10
י״אידוע וברור כי החכמות ההם היו מקובלות להם מן הזוגות והזוגות מן הנביאים, וכיון שכן בטוחים אנו שלא היה בלמוד ההוא דבר סותר פנת התורה ויציאה מעקרי הדת, ואעפ"כ אמרו ז"ל אין דורשין במעשה מרכבה ביחיד ולא במעשה בראשית בשנים, אא"כ היה חכם מבין מדעתו, ואמרו עוד אין מוסרין סתרי תורה אלא לאב ב"ד, והוא שלבו דואג בקרבו, וז"ש בענין למוד שם מ"ב אותיות, שהוא למוד ידוע מן החכמה לפי פי' רבינו משה ז"ל, ולכל האותיות ההן הוראה ורמז על הלמוד ההוא, והזהירו ז"ל שלא ללמוד אלא ליחידים וצנועים, כמ"ש והוא בצנוע ועומד בחצי ימיו, וכתב הרב מורה צדק בס' המדע כי אין ראוי לאדם לטייל בפרדס עד שימלא כרסו בבשר ויין, והוא פי' התור והמצות, וכן בדין כי הד' שנכנסו לפרדס לא נשאר מהם כ"א ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום, שהרי אחר יצא לתרבות רעה, בן עזאי הציץ ומת, ובן זומא הציץ ונפגע ולא היו ימים מועטים עד שמת, והוא אמרם ז"ל בב"ר, לא שהו ימים ובן זומא לעולמו.
11
י״בפרק רביעי
12
י״גאלו החכמים באמת מגדולי ישראל, כמאמר רז"ל: על מנת שאני תלמיד אין אומרים כבן עזאי או כבן זומא, ועוד כי בן עזאי אומר כי כל חכמי ישראל דומים עלי כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה, ואולי נענשו לפי שלא הגיעו לכלל שנים של חכמה זאת, ונשתבשה השגתם ואירע להם מה שאירע לאצילי בני ישראל, ועם זה נתירא ר"א, ואע"ג דקרי עליה רב טובייני דחכימי והוה מתקרי נמי מרא דארעא דישראל, ואעפ"כ כיון שלא הגיע לכלל שנים היה ירא לנפשו, כמו שאירע לבן עזאי ובן זומא ולההיא ינוקא דהוה דריש בחשמל, ולזה נטה הרב בספרו הנכבד ח"א פ' ל"ד וז"ל: והתבונן איך התנו בספריהם שלימות האיש בהנהגה המדינית ובחכמות העיוניות עם זכות הטבע וההבנה וטוב ספור דברים להודיע הענינים ברמיזות, ואין מוסרין לו סתרי תורה, ושם נאמר: א"ל ר' יוחנן לר"א תא ואגמרך מעשה מרכבה, א"ל אכתי לא קשאי, ר"ל לא זקנתי, ועד עתה אני מוציא רתיחת והמיית הנערות, ראה איך התנו הב' מחובר אל המעלות הטובות, עכ"ל הרב ועליו ראוי לסמוך.
13
י״דפרק חמישי
14
ט״ומעתה יש לנו לדרוש כמה קלים וחמורים שאין להם תשובה, ומה החכמה שהיא לקוחה מספרי חכמי ישראל ומפי הגדולים הדומים למלאכי ה' צבאות, צריך להזהר בה ולהוסיף בשמירה שלא יהרוס לכנס במחיצתה זולתי האדם השלם המתואר בכל המדות, צנוע ועומד בחצי ימיו, כ"ש וכ"ש כשבאנו לרדות הדבש מיערת הדבורים, ולהוציא אבני השוהם מראשי הפתנים, ולעשות הצרי מבשר אפעה, שיש לנו להזהר מנשיכתן ולברוח מעקיצתן, אוי נא לנו מלחישתן, אוי נא לנו מקולמוסן.
15
ט״זפרק ששי
16
י״זבעונותינו שרבו מיום שגלינו מארצינו, אבדה חכמת חכמינו, באבדן ספרינו המחוברים בענין הסתרים, שהם כבשונו של עולם ומעט מזער מן הדברים שהם כהררים בשערה תלוים, נעתקו מהם בספרי האומות, ויתערבו בגוים, והן הן ספרי המחקר אשר חברו חכמי יון, בהם מעט דבש מן הדבש שרמז אליו באמרו דבש מצאת, ומהם נקח המופת הגמור במציאת ה' ואחדותו והרחקת הגשמית, והוא באור שני הדברות הראשונות: אנכי ולא יהיה לך, וכ"כ המורה צדק בספרו הנכבד ח"א פ"ה וז"ל: כללו של דבר וכי כל דבר מביא לכל א' מאלו המינים הד' ראוי בהכרח להרחיקו מאתו יתב' במופת המבואר, והוא כל מה שיביא לגשמות או מה שיביא להפעלות או שנוי, או מה שיביא להעדר כמו שלא יהיה לו דבר בפועל או מה שיביא לו לדמיון דבר מנבראיו, ואלו מכלל תועלת חכמת הטבע בידיעת האל עכ"ל, זהו הדבש והצרי והטוב הצפון בספרים ההם, מה נעשה ואיך נקרב אליהם? והנם הם כחביות של דבש ודרקון כרוך עליה
17
י״חפרק שביעי
18
י״טארסטו ראש לפלסופיא היונית ואב לכולם, לא האמין בהשגחת ה' בפרטים, ואמר כי ההשגחה תכלה אל גלגל הירח, וזו היא אמונת הכופרים מאנשי תורתינו האומרים עזב ה' את הארץ, הפך דברי הנביא באמרו: גדל העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, ואמר: אני ה' חוקר לב וגו', ועוד האמין כי העולם קדמון לא יצוייר לו תחלה, ואמר: כי המציאות כולו מלאך וגלגל וכו' וכוכב ואדם, כולם מסודרים בסדור הטבעי מחויבים מאתו יתב', כן היו בלתי ראשית ויהיו בלי תכלית, ולא ישתנו ולא יפסדו, והנה לדעתו כל שנוי דבר מטבעו הוא נמנע גמור, והוא מכת הנמנעות אשר לא יתלה יכולת ה' עליו, ומזאת האמונה יצא לנו בטול האותות והמופתים כולם והכפירה בתורתינו הקדושה, אשר לא ישאר בה שרש ולא ענף.
19
כ׳פרק ח
20
כ״אהרב הגדול מורה צדק העמיק מאוד בספריהם, ונלחם במתאוננים ההם, קנא לאלהיו וחגר חרבו כישמעאל, לידע ולהודיע כי יש אלהים בישראל, וצלחה עליו רוח ה' ועל דלתי ראיותיהם שקד שקוד, וטרף זרוע אף קדקוד, וכתוב בספרו כי ארסטו לא התעה עצמו למצוא מופת חותך על הקדמות, כי זה דבר בלתי אפשר, כי ענין זאת השאלה אצלו הוא נמנע אבל לא יעבור השכל ולא ישיג למצוא מופת גמור בדבר, וכאשר ראה ארסטו כי הענין ההוא אצלו מסופק ע"ד החקירה, עמד והחזיק בקבלתו, והביא ראיות על אמונתו, אך לא ע"ד המופת כי הוא דבר בלתי נמצא.
21
כ״בפרק ט
22
כ״גבכמה מקומות הזהיר הרב ז"ל ממפרשי ספרי ארסטו התועים וחושבים כי ארסטו עשה מופת מהקדמות, שלא נעיין בספריהם כדי שלא נכשל בדבריהם, והנה אמת ברוב ספרי הטבע אשר אתנו היום הם חבורי אבן רש"ד, שקצר ספרי ארסטו ועשה מהם באור, ואני ראיתי בס' הבאור שעשה מספר השמים והעולם, שהניח בו כמה מופתים חזקים לפי דעתו על הגרמים השמיימים, שהמה בלתי הוויים ולא נפסדים, והיוצא מדבריו כי הם ראיה גמורה ומופת חותך על הקדמות.
23
כ״דפרק עשירי
24
כ״המעתה היהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה? היאכלו בוסר ושיניהם לא תקהינה? ואם הרגילו עצמם בספרי החכמות, אשר הנפשות תצודינה, פתאום נעו מעגלותיה ולא נודע כי באו אל קרבנה, והמביאים ראיה מן הרב הגדול אשר אזן וחקר בספרי היונים והוא ינק מדדיהון, נמטי להון כי הרב ז"ל מלא כרסו חמרא עתיקא ובשרא שמינה, ושתה מן הברֵכָה העליונה, והשלים פירוש שיתא סדרי משנה והוא בן כ"ח שנה, מי כמוהו מורה משקה ומרוה נפש כמהים? צדיק מושל ביראת אלהים, מימיו נאמנים ולחמו שמנה, והיו ידיו אמונה, ע"כ אין לסור ממצותו, ולא נפקפק בגזרתו.
25
כ״ופרק יא
26
כ״זראיתי לר' דוד קמחי שהלך בעקבות הגדול, וכתב בפי' "ראשית חכמה יראת ה'" דבר ז"ל: ואם ילמוד אדם חכמת הפלסופיא תחלה, יבהל ברוחו ויעיז מצחו להכחיש האותות והמופתים הגדולים הנמצאים בכתבי הקדש, לפיכך צריך להקדים למוד התורה שהיא יראת ה', וישים בלבו להאמין כל הכתוב בה, חדוש העולם ושנוי הטבע באותו ומופתים, וכאשר יתבונן האדם בתורה ימצא בה דרכי החכמה, כמ"ש: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, כי אין צריך לומר התורה והמצוה שהם בנויות על מוסדי השכל, כי גם החוקים אשר נאמר עליהם שאין להם טעם, כן נראה לרוב בני אדם, אבל החכם המתבונן בהם ימצא טעמם ברור ומבורר. ואחר התבונן החכם והמבין דרכי התורה, וישימה יסוד לחכמה, וישתדל בלבו לקרב הרחוקים אל הדעת וילמוד הפלסופיא, אחרי כן לא ישתבש בלמודו החכמה לתורה אשר למד תחלה, כי כבר תקעה יתד במקום נאמן, ויקרב דרכי החכמה אל זה בכל כחו, לפיכך אמר ראשית חכמה יראת ה' עכ"ל, ואולי זאת היתה כונת המשנה, כל שיראת חטא קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת.
27
כ״חפרק יב
28
כ״טמצאתי תשובה לרבינו האי ז"ל ששלח לר' שמואל הלוי הנגיד ששאל ממנו, אם מותר ללמוד באותן החכמות? והשיב לו הרב ז"ל, תקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא העסק במשנה ובתלמוד ואשר טוב לישראל, כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמותו, ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי התורה והמצוה, ואשר יסיר לבו מזה ויתעסק בדברים ההם, יסיר מעליו עול תורה ויראת שמים, ויפסיד מאותן הענינים כי יסלק מעליו כל דברי התורה לגמרי, ומזאת ההנהגה יארע לאדם שישבש דעתו, עד אשר לא יחוש לעזיבת התורה והתפלה, אבל אותן שימסרו עצמן לתורה וליראת שמים, יצא להם מזה כי ינהג ההמון ליראת שמים ולאחרית טוב בלי פקפוק, ולא ישימו שום ספק בהקב"ה, ואם תראה שאותן בני אדם המתעסקים באותן הדברים ודרכי הפלסופיא יאמרו לך שהיא דרך סלולה ובזה ישיגו ידיעת הבורא י"ת, לא תאבה ולא תשמע להם, ודע כי יכזבו באמת, ולא תמצא יראת חטא וענוה וטהרה וקדושה, אלא באותן המתעסקים במשנה ובתלמוד עכ"ל רבינו האי ז"ל אביהם של ישראל, ועתה למי נאמין אם לא נאמין לדברי האבות הקדושים? אשר עליהם באה ההזהרה בתורה: לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ובאה בו הקבלה האמתית: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, ומי לנו גדול מרבנו האי? כי מקובלים אנו שהיה שלם בכל חכמה, ונתמנה גאון בן י"ח שנה.
29
ל׳פרק יג
30
ל״אבאמת ובברור בקושי גדול ובהכרח התירו ללמוד מספרי החכמות, ואפי' לשבח המאמרים שלהם אע"פ שאין בהם דבר רע כלל, כההיא דאמרינן בפ' לפני אידיהן: אמר לו ר' שמא דבר מינות בא לידיך ועליו נתפסת למינות? א"ל ר"א הזכרתני, פעם א' הייתי מהלך בשוק העליון של צפורי, ומצאתי אדם א' יעקב איש כפר סיכנא שמו, א"ל כתוב בתורתכם: לא תביא אתנן זונה וגו', מהו לעשות ממנו לבית הכסא לכ"ג? ולא אמרתי לו כלום, אמר לי כך למדני כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו, ממקום טנופת באו ולמקום טנופת ילכו, והנאני הדבר ועליו נתפסתי למינות; ובאמת אע"פ שלא היה הדין כך אין זה דבר מינות, וכ"ש שהדין כך הוא, ואם משום קרא דלאו מהאי קרא נפקא לן, הרי מצינו בדברי רז"ל כמה פסוקים רחוקים מן הענין באים ע"ד האסמכתות, ואעפ"כ נענש, וארז"ל בספרי: ודברת בם, עשה אותן עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים, שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האומות, ת"ל ללכת בם ולא להפטר מתוכם, וגרסינין במנחות פ' שתי הלחם, שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל אני שלמדתי כל התורה מהו שאלמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה. ולאותם שהם קרובים למלכות, התירו להם ללמוד חכמת יונית, מפני שהם קרובים למלכות.
31
ל״בפרק יד
32
ל״גמעתה אין ללמוד מספריהם, ולא לשמוע חכמה מפיהם, ואפי' אומרים אמת אין שומעים להם, אך לחכמים הגדולים אין עזרה ננעלת, מפני שהם מוציאים קמח וקולטין את הסולת, ויש להם שכל נקי ונפה יפה וחריפא, ויודעים לנפות המאמרים בי"ג נפה, ועליהם אמר שלמה הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, וארז"ל לדעתם לא נאמר אלא לדעתי, כההיא דאמרינין ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק, אבל שאר בני אדם שאינם שלמים בתורה ולא הגיעו לכלל שנים הראוים להתעסק בחכמה ההיא, ואינם יודעים להזהר, יברחו מן האוכל שמא יחנקו בקליפה, ועל כיוצא בהם אחז"ל: אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו.
33
ל״דפרק טו
34
ל״הפעמים שבטולה של תורה זהו יסודה, ע"כ רבותי היחידים השרידים המיוחדים שבדור ראשי עם קדש ועיני העדה, אל תחישו למניניכם ולבטול בית מדרשכם, ואם תרצו שתבא ישועה לישראל על ידכם, הוציאו עשן מן החופה, ועשו אזנים לקופה, והכופרים בחוקי התורה אשר בידם רצפה, עשו אותם אסקופה, ולא תכל ענין נכבד כזה בכתבים ואגרות, שאינם עושין פירות ופירי פירות, אנא אדונינו הוציאו התבן מן הבר, ולא יהיה משא פנים בדבר, והנני הופך פני לבי ועיני אל ההר הגדול, אשר ביראת ה' מתהלל מקדש מלך והיכל, לעצור במלין מי יוכל? וה' אמר לו קלל, הלא ר' יוחנן כשרצה להסיר התקלה, מן המקילים במצות ערלה, החרים וקלל כל האומר אין ערלה בח"ל, לא יהיה לו משליך חבל בגורל בנחלת ה' צבאות, ובאמת כי לא נמלך עם היחידים אנשי שם, במקום שיש חלול השם, כ"ש בהיותך אדונינו רואה בעיניך, כי רבים מנכבדי הארץ נמשכים אחרי רצונך, ע"כ אדוננו ומורנו הגבה ימינך, לעשות גדר חזק ולבנות מגדל, השומע ישמע והחדל יחדל, ואני עם אחוזת מרעי אלופי וקציני, המחזיקים בתורת אמת הנתנה בסיני, איש ממנו יכתוב ידו בהגיע השמועה באזני, ואני ובני ביתי נעבוד את אדני; שלמא עליך מלכי כנפשך וכנפש נאמן אהבתכם, נרצע בדלת מעלתכם, משתחוה להדרת קדש בריתכם, ושלום ושנות חיים, יוסיפו לרבינו הגדול אשר מפיו אנו חיים, כחפצו וכחפץ אני הכותב המשתחוה למלכו, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו, להניח ים התשוקה ולהשקיט המיית הכוסף, אבא מרי בר משה בר יוסף.
35
ל״וחתימה, שמש גבורתכם יהי חונה יאיר פני ספר שמו ירח, להיות מרפא על שחין פורח, לקרוא לשלום עד בלי ירח.
36
ל״זבהיות הקול קול יעקב והידים ידי אומן, יסדו הבית הזה לאסור הבמות ולהשמיד כל עובדי חמן, להיות כל העם בברית עם ה' ועם קדושים נאמן, ראיתי בהגדה זו שאינה חסרה לא מלח ולא תבלין ולא חסר מכל סימן וסימן, אמרתי ראויה עצה זו שתנתן לאוכלי המן, ע"כ שתיה כטוטפות על ראשי, אהבתי תורת אלהי, רצעתי את אזני ולא אצא חפשי, ולא אשפיק בילדי נכרים ואת אוהבי התורה אהב להחיות את נפשי, ע"כ באתי לקיים את כל תוקף דברי האגרת הזאת ולתקוע יתד שלא תמוט בין הגדולים, שמתיה לאות על ידם ועל כנפי כסותי הגדילים, ואבא היום ונתתי סימנים החותמת והפתילים,
37
ל״חקלונימוס בר טודרוס.
38
ל״טחתמתי זה הספר לששה מגדולי ברצלונה וזה טופס החתימה:
39
מ׳גבורי כח עושי דבר ה' מהם תצא אש לכלות הקוצים, מגורן המתפרצים, ולהפיל מצב ההורסים, המה בגרנות שוסים, שלשת הגבורים, הסגנים והשרים.
40
מ״אומן הצד השני חתמתי:
41
מ״בשלשת הגבורים, בקשת המוסר מורים, במצב המורים, אשר דרכם לא יתכן, בידם צרי לכל בית מרי מחפאים דברים אשר לא כן, לשונם מרפא, את מזבח ה' לרפא, מן המכים אשר הכוהו ארמים, וכל איש נואל אשר יתגאל בפת בג העמים.
42