מנחת קנאות, מכתבים ס״בMinchat Kenaot, Correspondence 62
א׳זאת התשובה השבתי אל הרב י"ץ, וזה טופסה:
1
ב׳כל הקיצין כלו ועדיין בן דוד לא בא, צפינו למושיע ורב עיר וקדיש והוא עם נביאים נבא, תמהנו הלכנו כעור באפלה ימשש, לא ידענו מדוע רכבו בושש, בשכבר עברו שש, ועדיין חמה במזרח, ונפלאנו על יושב בקשת איתן האזרח, האיש כמוהו יברח, איה כחו של שור וגבורתו של ארי? היבריחנו בן קשת או ישיגנו מלחמה מבית מרי? הצרי אין בגלעד, לב וחולי הנפשות יסעד? ואם רופא אין שם, לכלות הפשע ולהתם אשם? כי כלה קיץ ועבר קציר והנה העת עת דודים, קומו לשמוע נגידים מפי המגידים, לכתוב בס' ולהעד עדים, ולי אני עבדך מה לעשות ולא עשיתי? הדבש מיערת הדבורים רדיתי, בניתי את הרתוק, וממר הוצאתי מתוק, כי שמעתי רבים מנכבדי הארץ קציניה וחכמיה רוזניה וגדוליה נדבה רוחם, לרוץ אחריך בכל כחם, עד הנצוץ הבעיר יעשה פחם, והריצו אליך כתבם, לבא בברית בכל לבם, ואני ידעתי כי בע"ה ראשון לציון הנה הנם, מוכנים לקיים תוקף גזרתך ככתבם וכלשונם, חפצים לעשות רצונך כרצונם, ע"כ אדונינו אם אינך יוצא בגיני צא בגינם, ואם טוב בעיני אדוני לחסר חמשה מן השלשים, להקל מעלינו תלונות האנשים, בני צרויה הקשים, אומרים כי המלאכה ארוכה והחיים קצרים, ע"כ שוב אדוננו שוב תשיב הזמן לכ"ה בלתי יתעסק שום אדם בחכמת הטבע והאלהות בספרי היון, פן תקבע חכמתם בלבו כיון, ובהגיע הזמן ההוא אולי יזכו לראות סימן יפה במשנתן, ואחר אם ירצו יכנסו בפרדס וגינת ביתן, וקשתם בידם תחליף ותשב באיתן, ואם ירעו בין הגנים, ובין החוחים ללקוט שושנים, ואם טוב בעיניך אדוננו ובעיני הק"ק עיר ואם בישראל, בתוכם המקדש וההראל, כרך שהכל בו ואוצר כל מעלה, והיא ירושלים של מעלה, ותוסיפו על התקנה, כדי לחזור עטרת התורה לישנה, כי אפילו מי שהוא גדול בחכמה ובמנין שנים, לא ידרוש מן החכמה ההיא בבית חתנים, לא יפרסם אותה בהמון, פן יהללוה ע"ג אסימון, רק לפני אנשים של צורה, תופסי התורה, וזאת ההסכמה כל שומעיה יאשרוה, ובעבותות אהבה בלבותם יקשרוה, כי איננה חסרה לא מלח ולא תבלין, ותהיה סבה שלא תתערב תרומה עם חולין, ונאה היא כקטורת שאינה חסרה כל סימן, ואפילו המצר בו עכשיו יהיה שמח לאחר זמן; ואתה אדוננו שלום, ותורתך שלום, כנפשך ונפש הצעיר תלמידך, נאמן אהבתך, אבא מרי בר משה.
2