משפטי עוזיאל, חלק ט, יורה דעה ל״זMishpetei Uziel, Volume IX, Yoreh De'ah 37
א׳ס"ת שנכתב עם אותיות משונות, ואותיות המתויגות שלא כמקובל- כיצד לתקנו?
1
ב׳ליו"ד סימן רע"ד
2
ג׳טו אדר א׳ תשי״א
3
ד׳לכבוד
4
ה׳החכם הנכבד
5
ו׳כה״ר שמעון טרבולסי יצ״ו
6
ז׳שלום וברכה,
7
ח׳מכתבו מיום ד׳ לסדר תרומה קראתי בחפץ, ובו מצאתי שאלה בהלכות ספר תורה, כדלקמן:
8
ט׳שאלה
9
י׳קבלתי ספר תורה לבדוק אותו, ומצאתי בו באיזה אותיות עם שינויים שלא ראיתי מעולם, והנני מציגם לפני כת״ר אחת אחת.
10
י״אאות זיי״ן כתובה כעין:
11
י״באות טי״ת כתובה כעין:
12
י״גאות עיין כתובה כעין:
13
י״דאות סמ״ך כתובה כעין:
14
ט״ואות פ״ה כתובה כעין:
15
ט״זאות ף כתובה כעין:
16
י״זאות צד״י כתובה כעין:
17
י״חאות נו״ן כתובה כעין:
18
י״טג ״כ מצאתי אות הקו״ף מתוייגת בשני תגין, אות טי״ת מתוייגת בשני תגין מימין, ובשלש תגין מהשמאל,אות פ״ה מתוייגת בשני תגין ועוד.
19
כ׳נסתפקתי אם לגרור הקוים הנוספים, [ואז לכאורה] יהיו כתובים בחק תוכות, אם לגרור אות כולה, דילמא דינא הכי. יורנו מורנו ושכמ״ה.
20
כ״אתשובהאומנם אותיות אלה שבספר תורה משונות בצורתן מכל צורת האותיות המקובלות בכל קהלות ישראל, ונוסף עליהן גם קוים מיותרים לשם הדור האותיות, והן מסתעפות לשלשה ענפים:
21
כ״בא׳ – אותיות ז׳ ע׳ פ׳ ף׳ צ׳. שאם אמנם הן משונות מצורתן המקובלת, אבל הן דומות להן, ואפשר לתקנן בהעברת הקולמוס על גוף האותיות עצמן, וגרירת הקוים הנוספים להן.
22
כ״גאותיות ט׳ נ׳ ס׳, צריך לתקן ראש הט׳ שהוא נכנס עמוק לתוך חללו, ולגרור את זנב הס׳.
23
כ״דאות נון היא משונה בגגה ובתחתיתה ברחבן, אבל בדרך כלל אינן פסולות. שהרי פסק מרן ז״ל:
24
כ״ה״צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה, בין בקרע, בין בנקב שניקב בה, בין בטשטוש״ (יו״ד סי׳ רעד סעיף ה). מכאן שאין האות נפסלת אלא באחד משני תנאים: שאינה נקראת, או שהיא דומה לאות אחרת, ובנדון דידן אין באותיות אלה אף אחד משני תנאים, וגם אות נון היא נקראת כמות שהיא, ופצולים שבראשה ובתחתיתה אינם משנים אותה לאות אחרת, שגם תינוק רלא חכים מבין שאין זה מגוף האות אלא ״הדורים״ נוספים, וקוראים אותה נו״ן, ולא כף כפופה, ולא למ״ד, הלכך מותר לתקנם על ידי גרירת ההדורים ותקון האות עצמה בקולמוס, ולהשוותה אל צורת האותיות שלנו. ותיקון זה שפיר מקרי כתיבה, ואין בזה משום חק תוכות, הואיל ובלא התיקון היתה נקראת בבטויה, ולא דומה לצורה אחרת.
25
כ״ואות טי״ת וסמ״ך הן משונות ביותר, אבל בכל זאת הן נקראות ולא דומות לצורה אחרת, אבל בכל זאת יש לחוש לזרותן, לכן צריך לגוררם לגמרי ולכתוב במקומן, לפי צורתן המקובלת, והוא הדין לאות נו״ן כפופה.
26
כ״זהספק באותיות של שם אדנות שהם שמות הקדש, כגון השמות האמורים באברהם ולוט (עיין רמב״ם הלכות יסודי התורה פ״ו ה״ט), ולקדור נמי לא מותר (עיין בית יוסף ובדק הבית סוף סי׳ רעו, ופתחי תשובה שם סי׳ ער״ה ס״ק ג), ולגרור את הב׳ ולכתוב במקומה נו״ן כתקנה נמי אי אפשר, שהרי אסור למחוק אפילו אות אחת מכל אחד משבעה שמות שנכתבו בקדושה (עיין יו״ד סי׳ רעו סעיף ט).
27
כ״חלכן נראה לי שמוטב להשאיר הנו״ן שבשמות אדנות אלה כמו שהם, אחרי גרירת הסלסולים שעליהם, שאלה אינם אלא סרח העודף, ולתקן את הקו שבין בדבר שינוי התגין שבספר זה במספרם ובמקומם, בסה״ק ״משפטי עזיאל״ (ח״א יו״ד סי׳ טז), הוריתי להכשיר בהעדר התגין או ביתור מספרן, אולם בכל זאת, כל דאפשר לתקן מתקנינן, לכך ראוי לגרור התגין שאינם כסדרן ולכתוב אחרים במקומם.
28
כ״טהראשים בקולמוס לישרו ולעבותו, כדי למעט רוחב הראשים, ולהשוותה על ידי כך לצורת הנו״ן המקובלת בישראל.
29
ל׳סכום של יסוד כל האמור, הנני מחליט להורות לתקונו של ספר תורה זה. א. לגרור כל הסלסולים וציורים הנוספים לכל אותיות אלה בראשן ובצדן ובסופן. ב. לתקן את האותיות האלה בכתיבה, כדי להשוותן לצורת האותיות המקובלות אצלנו. ג. במקום שאי־אפשר לתקן בכתיבה, מותר לתקן על ידי גרירת כל האות ולכתוב אחרת במקומה כתקנה. ד. נו״ן של שמות אדנו״ת אסור לגררה אפילו במקצתה, אלא גוררין הסלסולים שבראשה וסופה, ומתקנים את העמוד שביניהן על ידי כתיבה בקולמוס, היינו לעבות את העמוד, ועל ידי כך יתמעט רחבן של הראשין וסופן.
30
ל״אבדבר שינוי התגין שבספר זה במספרם ובמקומם, בסה״ק ״משפטי עזיאל״ (ח״א יו״ד סי׳ טז), הוריתי להכשיר בהעדר התגין או ביתור מספרן, אולם בכל זאת, כל דאפשר לתקן מתקנינן, לכך ראוי לגרור התגין שאינם כסדרן ולכתוב אחרים במקומם.
31
