משפטי עוזיאל, חלק ט, יורה דעה מ״וMishpetei Uziel, Volume IX, Yoreh De'ah 46
א׳א. איסור נעילת נעלי המת- חלק ב'
1
ב׳כ תמוז תשי״ב
2
ג׳לכבוד
3
ד׳מעלת הרבנים הגאונים, טובים השנים
4
ה׳כמוהר״ר ר. שרביט, וכמוהר״ר ברוך גרז׳ יצ״ו
5
ו׳בק״ק קונסטנטינה [אלג׳יר]
6
ז׳שלום וברכה,
7
ח׳מכתבכם מיום ז׳ סיון דנא קראתי באהבה, ובו שאלת חכמים,
8
ט׳שאלה
9
י׳חלוקי דעות יש בעירנו קונסטנטינה, יע״א, בענין של תפלין ומנעל המת, יש אוסרין שלא לתת אף לעניים לא תפלין ומנעל של המת, אלא יגנזם, ואחרים אומרים, שאין בזה שום דבר, ואדרבא שלא לגנוז התפלין, וע״כ יורנו מורנו איזה דרך ישכון אור.
10
י״אוזאת תשובתי בעזרת צור חמדתי:
11
י״בתשובה
12
י״גא. נעלי המת
13
י״דדבר זה נאמר בספר חסידים: ״לא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה, לאחר ניתנו לו מנעלים של מת, ורצה לתת אותם לעני, אמרו לו: ״ואהבת לרעך כמוך״ [ויקרא יט,יח], אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי, ויתן המעות לעני״ (ספר חסידים סי׳ תנ״ד), והנה ב״מקור חסד״ (שם) פירש שהכוונה היא על נעלים של בהמה מתה, שיש לחוש שבעורה אצור וספוג ארס נחש, או עקרב, ומסכן את הנועלים מנעלים אלה שיסתכנו בהם (שם אות ב׳).
14
ט״וואני בעניי כתבתי במקום אחר, והנו אצלי בכתובים*ראה בחלקה השני של התשובה הקודמת., שפירוש זה אין לו טעם, לפי שאחרי עבוד העור עד הכשרתו למנעלים, ודאי לא נשאר בו שום ריח של אדם. ובאמת בתלמודין לא נאמר אלא שלא ימכור אדם עור**בתלמוד כתוב: ״לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה״ וכו׳, אולם השו״ע (חו"מ סימן רכח,ח) כתב: ״לא ימכור לו עור של בהמה מתה״ וכו׳. וראה עוד בתשובה הנ״ל. של בהמה טמאה בחזקת שהיא שחוטה, ונגעו בה מדין הונאה, שכן עור של נבילה אינו חזק כעור של בהמה שחוטה [ראה שם בפירוש רש״י], ואי משום סכנה של ארס נחש (חולין צד,א), אבל בסנדלים אין בו לא משום הונאה ולא משום סכנה, הלכך דברי ספר חסידים אינם אלא כפשוטם בנעלי המת.
15
ט״זאולם למעשה, מעשים בכל יום הוא שמוכרים נעלי המת, ולא שמענו ערעור בדבר ולא מקרי סכנה.
16
י״זלפיכך בזמן הזה שהם יקרים מאד, ולא כל אדם יכול להשיג מנעלים חדשים, נתינתם לעניים היא מצות צדקה, בדברים שיש בהם משום חיי נפש, וכמ״ש רז״ל: ״לעולם ימכור אדם (אפילו) קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו״ (שבת קכט,א), ועוד אמרו: דעל סוס מלך, דעל חמור בן חורין, ודמנעלי בריגלוהי בר איניש, דלא הא ולא הא, דחפיר וקביר טב מיניה״ (שם קנב,א), ולכן תקנו רז״ל ברכה מיוחדת בברכות השחר ואמרו: כי סיים מסאניה לימא ברוך וכו׳ שעשה לי כל צרכי״ (שו״ע או"ח סי׳ מ״ו סעיף א).
17
י״חלפיכך נראה לע״ד שבזמן הזה משום דוחק השעה מותר להשתמש במנעלי המת, ומה טוב אם יתנו אותם לת״ח ועניים, ויקיימו בזה מצות צדקה, ו״שומר מצוה לא ידע דבר רע״ [קהלת ח.ה], ועליו תבא ברכת טוב.
18
י״טב. היתר שימוש בתפילין של המת
19
כ׳ב. תפלין של מת
20
כ״אדבר זה לא ראיתי בספרים שנמצאים במחיצתי.ניכרין הדברים שזה הוא טעות מעיקרו! שאלה שידעו מדברי רבי יהודה החסיד, כיון שלא נתבאר להם טעמו, דנו מדעתם לאמר שכל דבר מלבוש שהוא מעשה עור, כגון: תפלין, הוא בכלל זה, אבל דבר זה הוא טעות גמורה לגנוז את התפלין של מת, בזמן שהם כשרים וראויים להשתמש בהם למצוה של תורה, שהיא נקראת ״פאר״, שנאמר: ״פארך חבוש עליך״ [יחזקאל כד,יז](סוכה כה,ב), ואדרבה זכות הוא למת שמזכה את אחרים בתפלין שחבש הוא בחייו, ולכן מותר ומצוה הוא לתת תפלין של המת למי שזקוק להם, ברי שליתעביד מצוה גדולה ותדירא זאת בממונו, וזכות זאת תהיה מלאך מליץ טוב עליו אחרי מותו בעולם הנשמות.
21
כ״בוהנלע״ד כתבתי
22
כ״גבברכת התורה מירושלים
23
כ״דבן ציון מאיר חי עזיאל
24
כ״הראשון לציון הרב הראשי.
25