משפטי עוזיאל, חלק ט, יורה דעה ז׳Mishpetei Uziel, Volume IX, Yoreh De'ah 7
א׳ג. שיעור ביטול כנגד שני איסורים
1
ב׳ליו"ד סימן צ"ח
2
ג׳ששים על אסורים מבטלים זה את זה
3
ד׳ג. עמ״ש שצריך ששים נגד כל אחד מהם, שאין האיסור מצטרף לבטל איסור שני, העיר מעכ״ת ממה שפסק מרן ז״ל: ״קדרה שיש בה נ״ט זיתים היתר, ונפלו בה שני זיתים ־ אחד של דם ואחד של חלב, כל אחד מצטרף עם הנ״ט של היתר לבטל חברו״ וכו׳ (יו״ד סי׳ צח סעיף ט). הא למדת שאסורים מבטלים זה את זה.
4
ה׳תמיהני טובא שכת״ר נקיט כהלכה פסוקה שאיסורין מבטלין זה את זה, ובאמת הלכה זאת היא שנויה במחלוקת, עיין ש״ך ודגול מרבבה וגליון מהרש״א. והנה הגר״א ז״ל בביאוריו כתב: ״היינו לשיטתו דבשאר איסורים לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה״, וכן כתב הש״ך לתרץ דעת מרן ז״ל, אבל הש״ך השיג על הלכה זאת ממאי דקיי״ל, חתיכה עצמה נעשית נבילה בכל האסורין, ולכן פירש דבריהם כשנפלו שניהם בבת אחת לנ״ט, אי נמי שנפל כזית דם לתוך ששים של היתר ואח״כ נפל כזית ועוד לאותן ששים ואחת.
5
ו׳אולם ביד אברהם שם השיג על הש״ך וכתב: ״משמע דאפילו בבת אחת, וק״ל דמבואר כר״ש וכו׳ דאינן מעלין זא״ז אלא בנפלו בזה אחר זה״.
6
ז׳ככלל, בעיא זאת צריכה עיונא ודיוקא מרובה לברורה, ואין אני פנוי לכך כעת, ואי״ה אשוב לדון בה בעוד מועד. אבל נקוט מהא לנ״ד, דכיון שלא נודע שעורו של הדם, צריך ששים כנגד כל החתיכה, וחתיכה זאת עצמה שהיא בלועה מאסור דם, היא אסורה נמי משום טריפה, נראה ודאי שצריך ששים נגד כל אחד מהאיסורים, כלומר צריך ששים ואחד, וזה דומה למה שפסק מרן: קדרה שיש בה נ״ט זיתים היתר, ונפלו בה שני זיתים ־ אחד של דם ואחד של חלב, כל אחד מצטרף עם הנ״ט של היתר לבטל חברו (יו״ד סי׳ צח ס״ט). דוק ותשכח, דלא כתב מרן ז״ל קדרה שיש בה נ״ח זיתים היתר ונפלו בה שני זיתים וכו׳, משום דהאסור עצמו אינו מצטרף להתיר, אלא כשיש ששים לכל אחד הוא האיסור מצטרף לששים להתיר, אבל כשיש בקדרה נ ״ח של היתר ושנים של אסור, אין הקדרה ניתרת, משום שאין ששים לכל אחד מהאיסורים. ולפי״ז כוונתי ברורה מתוך דברי: שצריך ששים נגד כל אחד, היינו לומר ששים ואחד, כדי שיהיה ששים נגד כל אחד, ולא שצריך שתי פעמים ששים – דהיינו מאה ועשרים.
7
ח׳ד. כף בלועה מאיסור שתחבה פעמיים בקדרה
8
ט׳ליו"ד סימן צד
9
י׳כף בלועה מאסור שתחבה פעמיים בקדרה
10
י״אד. קושטא הוא דמרן ז״ל פסק: ״אם תחב הכף שתי פעמים בקדרה, ולא נודע בינתיים, צריך שתי פעמים ששים״ (יו״ד סי׳ צד סעיף ב), הרי שגם באסור אחד לא סגי פעם אחת ששים לבטלה, ולא אמרינן הלא סוף סוף כף אחת לפנינו דמשערינן בכולה, ומה בכף שתחבנו אותה פעמים, אלא הסברא היא דכל שפירש גוף האיסור מתוך קדרה של היתר באסורו עומד, וצריך ס׳ לבטלו, וה״ה בשני איסורים מעורבים בחתיכה אחת, יש לומר דהוי כתחב איסור אחד פעמים בקדרה, וצריך שתי פעמים ששים להתירה. אבל האמת יורה דרכו, דכיון דשני האיסורים מעורבין בתוך הקדרה, מתבטלים בחד פעם ששים, אבל צריך ששים ואחת כדי שיהיה ששים לכל אחד מהאיסורים.
11
י״בה. דם שבישלו
12
י״גליו"ד סימן ס"ט וסימן פ"ז
13
י״דדם שבשלו
14
ט״וה. עמ״ש דרוב הפוסקים הראשונים סוברים דם שבשלו אסור מהתורה, כתב מעכ״ת: לא כן נקטו האחרונים שלנו וכו׳ – טעות פלטה קולמוסו במה שכתב: שלנו, ובאמת כולנו הננו תלמידיהם של רבותינו הראשונים בכל דעותיהם, וכדברי רז״ל [מסכת סופרים טז,י]: כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד אמרם, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, אמנם יש חלוקי הלכות משום רב באתריה,וזה רק בהוראות שנחלקו שני המאורות הגדולים מרן ומור״ם ז״ל, שהם רבותיהם של כל ישראל, אלא שהספרדים קבלו הוראות מרן ז״ל, והאשכנזים קבלו הוראות רמ״א ז״ל, אבל מאז נחתם הש״ע, כל הפוסקים הם של כל ישראל.
15
ט״זולעצם הערתו, הלא אני דקדקתי בלשוני וכתבתי: רוב הפוסקים הראשונים, והבאתי דברי הרדב״ז ז״ל שכתב: ״כללא דמילתא פלוגתא דרבוותא היא, ואיני כדאי להכריע״ וכו׳, וחושבני שכן צריך להורות, אלא שבשעת הדחק אפשר לסמוך על דברי המתירים, וכמו שאמרו: ״כדאי ר״ש לסמוך עליו בשעת הדחק״ [ברכות ט,א. שבת מה,א], אבל לזה צריכה זהירות מרובה מפני חומר אסור דם שהוא בכרת.
16
י״זו. דם טריפה אינו אסור גם משום טרפה
17
י״חדם טריפה אינו אסור גם משום טריפה
18
י״טו. עמ״ש שדם טריפה אינו אסור משום טריפה – כתב מעכ״ת: הרי כשנפסקה ההלכה שעל כזית טריפה לוקין, לא נאמר כי משערינן בבשר בלי הדם שבתוכו.
19
כ׳ולע״ד אין זו ראיה מכרעת, משום שדם שלא פירש ולא נצרר לא אסרה תורה, והרי הוא בכלל בשר, ובאמת אין לך חלק בגוף שאין בו דם, ואדמימות הבשר הוא מהדם ונקרא בשר, הלכך אסור משום טריפה, אבל דם שהוא אסור ועליו נאמר: ״כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר״ [דברים יב,כג], אינו דם שהנפש יוצאה, והיינו דם שפירש.
20
כ״אוהנלע״ד כתבתי
21
כ״בכנפש נאמנו בלב ונפש,
22
כ״גברגשי כבוד והוקרה מרובה,
23
כ״דוצפיה לבנין אריאל
24
כ״הבן ציון מאיר חי עזיאל
25
כ״וראשון לציון, הרב הראשי לישראל
26
