משפטי עוזיאל, חלק ח, אורח חיים מהד' תליתאה כ״חMishpetei Uziel, Volume VIII, Orach Chayim 28
א׳בענין שעון שבת - ובענין הנאה מחשמל בשבת
1
ב׳(או"ח סימן רנד, שיח ושכה)
2
ג׳• טעם האיסור • חליבה בשבת ע"י שעון שבת, וכל הכרוך בחליבה • הנאה מאור חשמל בשבת, כאשר יהודים עובדים בחברת החשמל בשבת • הנאה מאור החשמל בשבת, לאחר הפסקת חשמל בשבת
3
ד׳כג ניסן תשיב
4
ה׳שלמא רבא מן שמיא
5
ו׳לכבוד רב משרשיא מבני עליה ונהורא עמיה שריא
6
ז׳מע״כ הגאון המפורסם לתהלה
7
ח׳כמוהר״ר ישראל וועלץ יצ״ו
8
ט׳מלפנים רב דק״ק פעסט, וכעת בירושלים.
9
י׳שלום וברכה ברוב חבה.
10
י״אמכתבו מיום כ׳ כסלו דנא, הגיע לידי במועדו, ומפני רוב טרדותי לא פניתי לעיין בו עד האידנא, לכן התאחרה תשובתי, ואתו הסליחה.
11
י״בא. והנה מעכ״ת יצ״ו, פלפל ברוב חכמה על מה שכתבתי בעוניי בסה״ק, בענין הכנת החשמל מערב שבת בכדי שידליק ביום השבת (משפטי עזיאל ח״א דף רכד, ומהדו״ת לאו"ח סימן לב), ועתה הוסיף וכתב להביא סעד לדברי המתירין מתשובת שו״מ, שהוכיח מדברי הירושלמי: ולא בשמן שריפה, אמר רב חסדא, זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת, והא. תנינן ומאחיזין את האור, וכו׳, א״ר יוסי, בשבת כתיב: לא תעשה כל מלאכה, נעשית היא מאליה, ברם הכא התורה אמרה אין שורפין קדשים ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת (ירושלמי שבת פ״ב ה״א), הרי מבואר דלא אסרה התורה בשבת אלא עשיה ממש, אבל מה שהוא כח כחו שרי.
12
י״גולע״ד לא מצאתי ראיה מכרעת מדברי הירושלמי, דמה שכתב הירושלמי: נעשית היא מאליה, היינו שהיא נמשכת דומיא דמאחיזין את האור במדורת המוקד, והיינו משום דמשעה שהדליק את האור גמרו מעשיו, מה שאין כן היכא שבשבת הוא מדליק על ידי כחו, שמתחיל לפעול בשבת גופיה, הרי משעה שמדליק מתחילה פעולתו, למאן דאמר אשו משום חציו היינו משעה שהדליק האש, הוי כזורק חציו שיתחילו פעולתם משעה שפוגעים בגוף המוכה, וכן האש משעה שהוא מדליק אותה בכחו בה בשעה שמתחילה [אולי צ״ל: מתחילה] פעולת ההבערה, וכן כתבתי בספרי הקטן ללמוד כן מדברי הנמוקי־יוסף*.
13
י״ד* ועוד דיון בדברי הנמוקי יוסף ראה בתשובה כז — התשובה הקודמת.
14
ט״ולעומת זאת אייתי לן מעכ״ת ראיה מסייעת ממ״ש בירושלמי: אין נותנין חטים לריחים של מים, אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום וכו׳, אמר רבי יוסי ברבי בון, מפני שהוא שוכח ותוקע אח היתד (ירושלמי שבת פ״א ה״ה).
15
ט״זומעכ״ת פירש דברי הירושלמי כדי שיטחנו בטוב יותר, ומשום שזה שכיח חיישינן לאסור, ומינה דן לאסור העמדת השעון מערב שבת להדליק בשבת, דחיישינן שמא יהיה רפוי בשבת, ויתקע בשבת כדי שיפעיל בשעתו.
16
י״זולע״ד, אין מכאן ראיה, דהנה ב׳פני משה׳ פירש, שתוקע את היתד בשבת לתקן את הצריך לו בריחיים, ובקרבן העדה פירש, דגזרינן שמא ישכח ויתקע היתד שלא יטחנו עוד, או יסיע יתד שהריחיים נשענת עליו, וזהו איסור דאורייתא משום בנין, הרי ששניהם פירשו משום שיחזק הריחיים, אלא הפני משה פירש, שמא יתקן, והקרבן העדה פירש שמא יתקע יתד, או יסיע היתד לעצור את תחנתם, והיינו משום שהריחיים הם פועלים ומפעילים, לכן יש לחוש שמא יתקן כדי שיטחנו היטב עד שיעשו קמח דק, או שיעצרו אותם לגמרי כאשר לא יצטרכו לטחון, ושני דברים אלה לא שייכים בשעון המדליק, אולם יש בשעון המדליק לאסור יותר מריחיים משום מבעיר בשבת, דאש יש לו תכונה מיוחדת, דאשו משום חציו, ושעת ההדלקה היא שעת העבירה (וכמו שבארתי בספה״ק שם).
17
י״חב. מענין לענין ובאותו ענין, כתב מעכ״ת ע״ד חליבת הפרות בשבת ע״י הכנת שעון לפתיחת החשמל בשעה ידועה ביום השבת, והלבשת צנורות בדדי הבהמה ביום השבת, ומעכ״ת תמה וכתב: צל״ע איך מותר להלביש הצנור בשבת, כיון שבכח ראשון נעשה החליבה בשבת, דהיינו הנחת הצנורות.
18
י״טואנא דאמרי, בשיחה שבעל פה עם גדולי הרבנים, אמרתי שאין דעתי נוחה בהיתר זה, שהוא מביא לידי ספק אסור הבערה בשבת, שהוא איסור תורה לדברי הכל, כדי להתיר איסור חליבה שדעת הרבה מרבוותא, הוא מדרבנן. אולם כיון שיש מתירים להעמיד שעון החשמל מערב שבת, לא מחתי, ואיני מוחה בדבר, ומשום הנחת הצנור בדדי הבהמה לפני השעה של פעולת החשמל איני רואה אסור, כיון שבשעה שמלבישים הצנור אינו חולב אלא עד שיפתח החשמל, ואם כן הוי זה כמלאכה שעשויה מאליה, אולם מדין ריחים לטעמו דרבי בון, יש ראיה מכרעת לאסור דשמא יתקן או יעצור, כמו שכתבתי, ובכל זאת כיון שעושים זאת על פי הוראת רב גדול בישראל, הנני אומר הנח להם לבני ישראל שיש להם על מה שיסמוכו.
19
כ׳ג. היתר הנאה מאור החשמל שעובד על ידי ישראל בשבת.
20
כ״אשאלה זאת אינה חדשה, אלא מאז נוצר החשמל בארצנו על ידי חברה ישראלית ופועלים ישראלים, עמדה שאלה זאת לפני, לשם כך בקרתי במקום המרכזי של החשמל בנהריים **, שממנה יוצא כח החשמל לכל המקומות הקשורים בחוט החשמל. בבקורי זה נוכחתי לדעת, שכח החשמל שהוא נובע ממקורו המניע אותו, אינו פוסק ואינו מצריך כל פעולה נוספת בכל יום השבת, אלא הוא מתנועע בכח המסבב את המכונה כולה, אמנם יש צורך בשמן מיוחד הזורם טיפין טיפין על הגלגלים, אבל גם שמן זה הוא מוכן ועומד שבועות וחדשים, ופועל באופן אוטומאטי.
21
כ״ב** בצפון בקעת הירדן הוקם בשנת 1932. והוא המפעל הראשון בארץ להפקת החשמל.
22
כ״גפעולת אדם שהיא נעשית בשבת היא הפקוח על מדת החום, וכח הזרם החשמלי, ולרשום את המצב בכל השתנותו כדי למנוע סכנות אסון זרם ממית, לשם כך הוריתי להם להכין פתקאות של מספרים כדי שלא יצטרכו לכתוב בשבת.
23
כ״דמכלל הדברים מתברר היטב שפעולת ההדלקה והארה שנמשכת בשבת, אינה מלאכה אסורה, לפי שהיא נמשכת והולכת (במרכז) מימות החול וזורם בנורות החשמל שבבית על ידי פתיחת כפתור החשמל מערב שבת.
24
כ״ההשאלה החמורה שעומדת לפנינו היא במקרה של הפסקת חבור החשמל בלילי שבת, ומקרה זה הוא מצוי מאד, שכח החשמל נפסק זמן מסויים ונפתח שוב בשבת על ידי פועלי ישראל, לפיכך השאלה העומדת בכל חריפותה, אם מותר לישראל להנות מאור זה שהודלק על ידי ישראל.
25
כ״וצדדי ההיתר של נר לאחד נר למאה, ומתוך שהותרה זאת אצל חולים שיש בהם סכנה, הותרה לכל, אין להם מקום כלל, כי ידוע לכל שכל בית יש לו מפתח מיוחד בתחנה המרכזית שעל ידו רושמים מכסת השמוש בכח החשמל בכל בית דירה, ובידם לפתוח או לסגור זרם החשמל לכל בית ולכל רחוב, אולם צד היתר זה מועיל להארת הרחובות שבדרכם מגיעים למקומות שיש בהם חולים שיש להם סכנה, וכיון שכן מותר לכל אדם מישראל ליהנות מאור זה בלכתו בדרך, שאין לך דרך שאינו מוביל למקום שחולים מסוכנים מצויים בו, להגעתם של הרופאים ומשמשי חולים כאלה, אבל היתר זה אין בו תועלת כלל להארת בתי המגורים שאין בהם חולים כלל, שהרי הלכה פסוקה היא: המבשל בשבת, או שעשה אחת משאר מלאכות במזיד — אסור לו לעולם, ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד (או"ח סימן שיח סעיף א), ודין זה נוהג גם בהדלקת הנר לאורו, שהרי גם הגוי שהדליק נר בשביל ישראל אסור (או"ח סימן שכה סעיף יב).
26
כ״זכשאני לעצמי נהגתי בביתי להדליק מנורת נפט נוספת על נרות השבת, כדי שלא להצטרך למאור החשמל בליל שבת, ואם אמנם אור החשמל מוסיף אורה, אין בכך כלום, הואיל ויכולים להסתפק בלעדו, וכן אני מורה לכל השואלים בעצתי ובהוראותי.
27
כ״חוהנלע״ד כתבתי.
28
כ״טבן ציון מאיר חי עזיאל
29
ל׳ראשון לציון, הרב הראשי לישראל.
30
