מבחר הפנינים י׳Mivchar HaPeninim 10
א׳אמר החכם מי שמבקש יותר מצרכו. טורד נפשו מתועלתו:
1
ב׳[ונאמר כי] מלך אחד אמר לחכם אלו היית שואל ממני היית מספיק לך כל ימיך.
2
ג׳אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר ממך. אמר לו המלך. ואיך אתה עשיר ממני? אמר לו מפני שאני מסתפק במעט שבידי יותר ממה שאתה מסתפק ברוב שלך:
3
ד׳ואמר מי שדי לו במה שגזר לו הבורא. הוא עשיר מכל אדם:
4
ה׳ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא. ואל תביט אל מה שיש לזולתך:
5
ו׳ואמר אל תתאוה במה שלא נתן לך. כי מי ששמח בחלקו שבע:
6
ז׳[אמר מי שירצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שלו מספיק לו]
7
ח׳ואמר במעט מן הטרף מי שירצה הבורא. מקבל ממנו מעט ממעשיו:
8
ט׳ואמר ההסתפקות. טוב יותר מן השכל:
9
י׳ואמר העושר והגדולה היא עזיבת החמדה:
10
י״אואמר ראוי לאדם שלא יבקש מהעולם יותר מספוקו שבו יעבור הנזק והצורך מעצמו. כי הממון שקר והון העולם. בא במהרה וחולף במהרה:
11
י״בואמר ההסתפקות שמונע בעליו מן הזולת. טוב מהממון המביאו לידי בזיון:
12
י״גואמר עושר הנפש טוב מעושר הממון.
13
י״דואמר ראש ההסתפקות והזריזות. שלא יגדל בעיניך הרב על זולתך. ואל ימעט בעיניך המעט שלך. גם אל תשקול מי שלמעלה ממך בך:
14
ט״וואמר כשימעט בעיניך מה שאתה נוחל. זכור בו צוק הענינים בצרות שעברו עליך ויהי דיה לך בשלוה. כי אין ממנו תמורה כשתפקד:
15
ט״זואמר פרי ההסתפקות המנוחה. רענני. השפלות האהבה:
16
י״זואמר הנהג הנפע כדי הספק. ואם לאו היא תבקש ממך יותר מספוקך.
17
י״חהם אמרו. כי שנים לא יתחברו לעולם ההסתפקות והחמוד:
18