מבחר הפנינים ט״וMivchar HaPeninim 15
א׳אמר החכם לא ישלמו ענייני האדם. עד שתפרד נפשה מחשקה ומתאותה:
1
ב׳ואמר טעם השכל היא הכרת הדברים ותאותם והבדלתם: ואל תאמין בעצמך שאתה חכם עד שתמשול בתאותך:
2
ג׳ואמר מי שנמשך אחר שכלו יישרהו ויורהו ומי שנוטה אחר תאותו. תתעהו ותאבדו:
3
ד׳ואשרי מי שהניח התאוה. (יהיו. לו עד של נמצא ולא נראה). כי לא הניח אדם לכבוד הבורא ונתחרט:
4
ה׳ואמר אין מגיעין אל מה שיש אצל הבורא. אלא בעבודה:
5
ו׳ואמר מי שירא אלהים תטיב אחריתו [מראשיתו]:
6
ז׳ואמר מי שידע שהאלהים רואהו ושומע זה ימנענו מן המעשים הרעים. הוא הירא את דבריו והמשיב נפשו מן התאוה:
7
ח׳ואמר מי שנטה אחר התאוה. יעקבוה הרעות:
8
ט׳ואמר הנצל מנפשך. ותנצל נפשך מדעתך:
9
י׳ואמר התהפכות דברי האדם מורה נטות תאותו בו:
10
י״אואמר כבר טבע באולתו מי שגברה תאותו על שכלו:
11
י״בואמר מי שאינו מושל בנפשו להשיבה מן תאותה אינו בטוח מן רע אחריתה ואינו יכול למשל באחרים:
12
י״גואמר כשיעלה על לבך דבר. ולא תמצא עם מי שתועץ שתבטח בו ובעצתו. סור מן הקרב אל תאותך כי התאוה אויבת השכל:
13
י״דואמר לולי שלשה היו נתקנים ענייני בני אדם. זקן שאינו נשמע ותאוה שאינת נמנעת. וגאות האדם בנפשו:
14
ט״וואמר אבדת השכל. בין היצר והתאוה:
15
ט״זואמר אין העצה עם הקלות. ולא החכמה עם המחלוקת. ולא המנוחה עם התוחלת:
16
י״זואמר מי ששמע אל תאותו הפסיד. ומי שהמרה אותו גבר:
17
י״חואמר אם לא תמרה את פיה. תביאך אל ממה שיש [בו] חסרונך וגרעונך:
18
י״טואמר מי ששמע אל תאותו כפר ביוצרו. וגדל יגונו ורבה חרטתו. ונכפל ענשו:
19
כ׳ואמר החכם התאוה. שותפות העורון:
20
כ״אואמר העצה ישנה. והתאוה ערה. ועל כן מנצחת התאוה את העצה:
21
כ״בושאלו לאחד מהחכמים איזה מלחמה יותר טובה? אמר מלחמת התאוה:
22
