מבחר הפנינים מ״גMivchar HaPeninim 43
א׳אמר החכם. בני אל תקבל שררה על אנשי עירך. ואל תבזה לדבר הקטן. כי יבא לדבר הגדול:
1
ב׳ואל תחלוק עם אדם כעסן. כי אתה מצער אותו. ואל יקבצו במושבך [שני] אנשים שחולקים לנצוח. ואל תשמח בנפול אויבך. כי לא תדע מה יבואך:
2
ג׳ואל תראה היכולת בעת הגבורה כי אינך יודע איך יחזור הזמן עליך:
3
ד׳ואל תלעג לטעות זולתך. כי אינך מושל בדבור פיך. וקבל טעות בני אדם בדמות הנכונה כפי יכולתך:
4
ה׳ואל תתן אהבתך לאוהבך בפעם אחת. ושים האמת תמיד לעומתך. תנצל כל ימיך ותהיה לעולם מבני חורין:
5
ו׳ואמר החכם לבנו דע כי ראש האמונה יראת האלהים ושמור מצותיו:
6
ז׳בני דע כי האלהים יעד הגבוהים להשפילם. והשפלים להגביהם. על כן השפל עצמך כדי שינשאך האלהים:
7
ח׳בני אל תאחר מהתשובה. כי יבא הפגע פתאום:
8
ט׳בני הרבה מהאוהבים ואל תתן לבך למעשה למי שהרע לך:
9
י׳בני אל תמכור אשתך ביופי אשת זולתך. כי החשק מתעה השכל. וכבר התעה מי שהיה חכם ממך:
10
י״אבני חשוב עצמך רש ואם תהיה עשיר. מפני שאתה נפרד מהעושר:
11
י״בבני אל תעמוד לפני המלך כשהוא כועס. ולא בפני הנהר כשהוא שוטף:
12
י״גבני אל תגזור דבר עד שתועץ את מי שיישר אותך. בני ירא מרעי בני אדם והזהר מטוביהם:
13
י״דבני שם קניניך בעולמך אשה טובה וחבר טוב. תנוח אל האשה בבאך ואל החבר בצאתך:
14
ט״ובני אין עושר כבריאות. ולא נעימות כלב טוב:
15
ט״זואמר מי שקפץ ידו מהדלים ישליט האלהים המלכים בממונו:
16
י״זואמר הנדיבות ההרגשה. הטובה עם קבלה התעלומות:
17
י״חואמר הענינים שלשה. ענין שטובתו נראה. דבק בו ענין שרעתו נראת. סור ממנו. וענין שיש בו ספק. השלך על ה׳ יהבך:
18
י״טואמר אל תרבו לדבר מבלי זכר האלהים פן יקשה לבבכם. כי הלב הקשה רחוק מאלהים.
19
כ׳ואל תביטו בחטאי [בני] האדם מפני שאתם גדולים ותשכחו חטאיכם:
20
כ״אואמר מי שנקה מן השלשה לא יחסר שלשה. מי שנקה מן הכעס. יגיע אל היקר. ומי שנקה מן העברות יגיע אל הכבוד. ומי שנקה מן הכילות יגיע אל הגדולה:
21
כ״בואמר כפירת הטובה נבלה. וחברת הכסיל רעה חולה:
22
כ״גואמר לא נוקש אדם שהכיר [מעלתו וערך] עצמו. ולא התחרט מי שעצם עיניו:
23
כ״דואמר מדת האדם [כפי]. מקראי לבו וכפי [עצת האדם] ושכלו תהיינה מדותיו:
24
כ״הואמר מי שחשב טוב על בני אדם אינו מבין ענייני הזמן:
25
כ״וואמר מי שהתעצל לא יגיע אל הרפואה:
26
כ״זואמר לא תשלם חכמת האדם עד שיהא מוקדם בשלשה. מאוחר בשלשה. נקי משלשה. סומך על שלשה. השלשה המוקדמות השכל והענוה והדבור. והמאוחרות החנף והמהירות ועזיבת המועצה. והשלשה שיהא נקי מהם. החמדה והחשק והכזב. כי מי שיחמוד יארוב. ומי שחשק תועה. ודברי. רוח וכזב מה יועילו כי אף על האמת יחשד. והשלשה שיסמוך עליהם. המתון והשתיקה והסבל:
27
כ״חואמר מי שיוכל למנוע עצמו מארבע. ניצל מארבע. נמנע מארבע. המהירות והעקשות. והגאוה. והעצלות. כי פרי המהירות חרטה. ופרי העקשות העזות. ופרי הגאוה השנאה. ופרי העצלות הכשלון:
28
כ״טמי שמתקן את סתרו. יתקן הקדוש ברוך הוא גלויו. ומי שמתקן עניני אחריתו. יתקן הבורא עולמו ואחריתו. ומי שמתקן מה שבינו לבין הבורא. יתקן הבורא מה שבינו ובין בני אדם:
29
ל׳ואמר שלשה דברים אין מרגישין עמהם בגרת. המוסר הטוב. והתרחק מן ההזיק. וסור מן העברות:
30
ל״אואמר החכם לבנו. בני הכן כספך ומחיתך ותורתך ליום מועדך:
31
ל״בואמר ירא מישיבת הכסיל. כאשר תבטח בישיבת הדעתן:
32
ל״גואמר מי שהוא סובל חברת הכזבן הוא רע ממנו. והרשע אינו שם על לבו מה שידבר. והירא אינו פוקד את דבריו:
33
ל״דואמר מי שמשמר עצמו מהכזב מושל בלשונו וימעט חטאו:
34
ל״הכאשר ישבחוך בני אדם במה שאין בך. דאג ואל תשמח:
35
ל״וואמרו מי שהתרחק מהחוטאים נצל מהמומים:
36
ל״זואמר טוב רחוק נאמן. מקרוב מרמה:
37
ל״חואמר [ההרגל] על כל דבר שלטון. ואין התחבר לנכונה כשאלת העצה. ולא התמדת הטובות בדבר כהענקה:
38
ל״טמי שגנה ענין עצמו בגלוי ישבחו לו בסתר. ומי שהראה מום בנפשו כבר שכחה:
39
מ׳ואמר כשתראה אדם מספר בך טובה שאין בך. אל תבטח בו:
40
מ״אוכשתראה שני בני אדם מתחברים שלא לשם שמים סופם להתפרד [שלא לשם שמים]:
41
מ״בואמר. דין הכסיל שהוא משבח להפך מה שיודע המשובח מעצמו:
42
מ״גואמר מי שהיו בו שלשה דברים כבר נשלמה אמונתו. כשהוא רוצה אין רצונו מוציא אותו אל השקר. וכשהוא כועס אין כעסו מוציא אותו מן האמת. וכשהוא יכול אינו שולח יד במה שאינו שלו:
43
מ״דואמר שני דברים לא יתחברו. הנפש הטוב והכילות [והדלות]:
44
מ״הואמר. ששה אין נמלטין מן הדאגה. עשיר שנורש. ועשיר שמפחד על ממונו. והנוטר. והחומד. ומי שמבקש חכמה שאינה ראויה. ומי שמתחבר עם אנשי המוסר מבלעדי מוסר:
45
מ״וואמר שלשה דברים ראוי לחמול עליהם מכל אדם. דעתן שמנהיג [אותו] משוגע. וצדיק שמושל בו רשע. ונדיב שהוא צריך לנבל.
46
מ״זואמר שאדם תפס את חבירו בקהל. אמר לו הגעני כי דברת בגנותי. ואמר לו חברת הרעים מביאה לחשוב רע על הטובים.
47
מ״חואמר שלשה אינם נודעים אלא בשלשה דברים. העניו בעת שכועס. והגבור במלחמה. והאוהב בעת הצורך עליו:
48
מ״טואמר על מלך אחד שהרג אחד משריו. ומצא כתוב בחגורתו אם הגזרה אמת. החריצות שקר. ואם הבגד בטבע. הבטחון בבלתי אנשי האמונה עצלה. ואם המוות אורב לבני אדם. הבטחה בעולם שגעון:
49
נ׳ואמר אין רש ורעב כחריצות ורעבון הנפש. ואין עושר כרצון וההסתפקות. ואין שכל כמו ההנהגה [הטובה]. ואין חסידות כיראה. ולא יופי כדעת נוחה:
50
נ״אואמר אל תשיב אל הכסיל בטעותו כי אם תלמדנו [חכמה]. ישנאך:
51
נ״בואמר אני ירא מחמוס מי שאינו מוציא עליו עוזר זולתי האלהים:
52
נ״גואמר החל נפשך למונעה מתעותה. וכאשר תמנע תקרא חכם. ותהיה תוכחתך נשמעת. אם תוכיח ישמעו בני אדם דבריך וילמדו ממעשיך:
53
נ״דואמר כשיתקבצו לאדם היראה והצדק אין מזיק לו החסרון:
54