מבחר הפנינים מ״זMivchar HaPeninim 47
א׳אמר החכם אל תחשוב מה שתמצא ידך ותגיע אליו כשתחלל מעלתך. ותכלה זוהר פניך. כי מה שחסרת גדול ממה שהועלת:
1
ב׳ואמר טעמתי מרירות כל הדברים. ולא מצאתי מר כטעם השאלה:
2
ג׳ואמר החכם מה הפצע שאין לו רפואה? אמר כשיצטרך הנדיב אל הכילי וימנע ממנו
3
ד׳ואמר החכם חסרון הצורך טוב משאלתו ממי שאינו ראוי לשאול ממנו. והרעה גדולה כשלא יפיק רצונו:
4
ה׳ואמר כי אדם [אחד] בא אל חכם ואמר לו התפלל עלי אל אלהיך שלא יצריכני לבני אדם. אמר אי אפשר שלא תצטרך לבני אדם. אבל האלהים אל יצריכך אל הנבלים מבני אדם:
5
ו׳ואמר שהיה חכם מתפלל אל תצריכני אל הרעים ואם תצריכנו לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם [והבשת פנים]. והנפש הנדיבה שבהם. ואל הלשון המתוקה שבהם. ואל מי שלא יזכור לי טובתו [לביישני מהם]:
6
ז׳ואמר החכם לבנו התפלל אל ה׳ אלהיך שלא ישים טרפך על ידי הרעים מבריותיו כי זה מרע המזל:
7
ח׳ואמר מי ששואל יותר מצרכו וערכו כדי הוא שימנעו ממנו:
8
ט׳ואמר הכילות גריעות והמהירות טעות. והחריצות הפסד:
9
י׳ואמר מי שהאריך לו מועדו ומנע ממך [טרפו] וטובתו. בצורות המצוירות תמצא כמוהו:
10
י״אואמר כשתשאל מן הכילי שאלה. ימנע ממך וישנאך:
11
י״בואמר מי ששואל שאלה מכילי הוא יותר פחות ממנו:
12
י״גואמר אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל מרקחת:
13
י״דואמר מי שמתארח אצל הכילי תתענה בהמתו ואינו צריך להפנות:
14
ט״וושאל מלך אחד את שריו מה הרע שבדברים? אמר לו הרש. אמר להם הכילות שאינו סר מבעליו עד שיורישנו הקלון:
15
ט״זואמר המבקש מן הכילי כמבקש לצוד דגים במדבר:
16
י״זוהיה אחד מן הנדיבים אומר לחבריו כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממני פנים אל פנים. כי אינני רוצה שאראה בכם זלות השאלה. אבל כתבו אלי שאלתכם באגרת:
17
י״חואמר לא לקח המחלל הדר פניו בשאלתו תמורה ואם הגיע [בה] להעשיר:
18
י״ט[ואמר אם תשקל השאלה עם המתנה. תכריע השאלה את המתנה]:
19
כ׳ואמר כשתשאל שאל מאנשי הנדיבות והחסד. ואל תשאל מן הכילי כי איננו שמח בשאלתך:
20