מוסר אביך, הקדמה ג׳Musar Avikha, Introduction 3
א׳ג.
כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל4מעלת האדם – ומעלת ישראל. ע' אבות פ"ג מי"ד, זהר שלח קנט: ומעלת הארץ הקדושה5מעלת ישראל ומעלת האה"ק וכו'. ע' זהר אמור צג. "גוי אחד בארץ", תוס' זבחים ס־סא קדושת הארץ והמקדש, מגילה י"ז: מתרוממת קרנם בירושלים. וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי־אפשר לטעום טעם עבודה.
כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל4מעלת האדם – ומעלת ישראל. ע' אבות פ"ג מי"ד, זהר שלח קנט: ומעלת הארץ הקדושה5מעלת ישראל ומעלת האה"ק וכו'. ע' זהר אמור צג. "גוי אחד בארץ", תוס' זבחים ס־סא קדושת הארץ והמקדש, מגילה י"ז: מתרוממת קרנם בירושלים. וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי־אפשר לטעום טעם עבודה.
1
ב׳שהרי, כיון שחז"ל אמרו6ספרי פ' עקב. על פסוק (דברים יא יג): "ולעבדו בכל לבבכם": (ספרי על דברים יא): "עבודה בלב זו תפלה", אם כן התפלה היא בחינת העבודה, ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב דעת יראת ד' כל כך, עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו. ואם לא ידע מעלת נפשו – איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השם יתברך דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם ח"ו לא ישכיל ויבין, אם כן צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל, יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השם יתברך בזה, וד' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים.
2
ג׳ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שודאי אין הכונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי ענין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם.7ע' מגילה יז: רש"י ד"ה אתחלתא: שלגאלנו מן הצרות הבאות תמיד וכו' דשם גאולה עליה, ובדרך־חיים למהר"ל פרק ו: שכל הרוחה מיד האומות ומיד המושלים הכל גאולה הוא.
3
ד׳ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דוקא מקירות הלב8ברכות י: כשמרגיש שהוא חסר בדבר.
4
ה׳והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב רצונו כרצון קונו.9ע' עולת־ראיה ח"א עניני תפלה, הדרכת התפלה ג ד ה.
5
ו׳על כן, מאד חייב האדם להזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף ממאכל ומשתה וכיו"ב, כי יוטבע בו טבע החמרי עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו, ואם כן יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה, כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים לא יצייר בהתפללו בשבח "עלינו לשבח" ו"על כן נקוה", שיתוקן עולם במלכות שדי והאלילים יכרתו והרשעים יפנו אליו יתברך, כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים, ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין.
6
ז׳על כן יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו, ומאלהי החסד והרחמים החפץ בשלמותנו, שזהו כבודו ותפארתו, נבקש ונשפך שיחנו ידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול, שנדע ונשכיל מה הוא ית' דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו.
7