נפש החיים, הגה"ה מהרי"ץNefesh HaChayim, Reb Itzele's Long Annotation
א׳ ענין הצלם שחילקם האר"י ז"ל לג' בחינות. צ'. ול'. ומ'.
1
ב׳הוא כידוע דשרשין הקדמאין דכולא הוא שרש הד' יסודות אש רוח מים עפר. ועיקר הפועלים הם הג' יסודות א"מ"ר נק' בס"י ג' אמות א"מ"ש שהם אמות דכלא. ופעולתם של אלו הג' הוא ע"י יסוד העפר שהוא מתפעל ומקבל מהם.
2
ג׳ והם ג' אותיות יק"ו של השם ב"ה וה' אחרונה כפולה.
3
ד׳ והם מ' דצלם כל א' בכ"ע. והפועלים הם ג' ל' דצלם. ועדיין הם בבחי' השכל והמוחין הג'. ובהתפשטותם אח"ז בלב ובמעשה הם גפ"ג. והוא שרש המדות במלכות דתבונה המתפשטת בז"א ועצם המדות חכמה גבורה תפארת ואחר כך המדות במעשה ממש והם נצח הוד יסוד והוא צ' דצלם.
4
ה׳וע' בזוהר וארא כ"ג ע"ב דהא קב"ה כד ברא עלמא עביד ליה לב"נ בדיוקנא דיליה ואתקין לי' בתקונוי וכו'. אר"ש ת"ח ארבע אינון קדמאי רזא דהימנותא ואינון אבהן דכלהו עלמין ורזא דרתיכא עלאה קדישא. ואינון אש רוח מים עפר. אלין אינון רזא עלאה. ואלין אינון אבהן דכלהו עלמין וכו'. (שם כ"ד ע"א) ת"ח ארמ"ע אלין קדמאין ושרשין דלעילא ותתאין ועלאין עלייהו קיימין ואלין אינון ד' לד' סטרי עלמא וכו'. עפר איהו קר ויבש ועל דא מקבל עליה כלהו. וכלהו עבדי' בי' עבדתיי' ומקבלא מכלהו לאפקא בחילהון.
5
ו׳והוא כנ"ל שעיקר הפועלים בעולם ובנפש הם הג' יסודות אש רוח מים. וע"י יסוד העפר נגלה כח פעולות הג' יסודין בעולם. וכן בנפש נגלה ע"י גוף האדם שיסודו מעפר פעולת כח הג' יסודות א"ר"מ שבנפש. כמבואר בזוהר הנ"ל וכלהו עבדי בי' עבידתיי' וכו' לאפקא בחילהון.
6
ז׳וכנראה בחוש שהארץ מוציאה צמחים. מהם תולדות אש. כענין ממגד תבואות שמש.
7
ח׳ ומהם תולדות המים לחים וקרים. כענין וממגד גרש ירחים. ומהם תולדות הרוח. כענין מאוירא קא רבו. זיקא דבתר מטרא כמטרא שמשא דבתר מטרא כתרי מטרי. כידוע שטבע האש והרוח להגביה עוף. ומים יורדין למקום נמוך לעפר. ואם גם יסוד רוח ואש מתקשרים ביסוד המים. וגם המה נותנים שפעם ונמשכים לארץ. אז מתגלה ע"י יסוד העפר כל הצמחים בהתמזגות כל הג"י כראוי.
8
ט׳ וכל שינוי טבעי כל הנמצאים שבעולם מתהום ארעא עד שמי רום הכל הוא משנוי התמזגות הד' יסודין. שהן השרשין קדמאין. והתמזגותם הן פנימיות נפש כל דבר. ומאיכות התמזגותם בפנימיותם נמשך הבדלי הפרטים רבים בכל דבר. בתמונת ממשו. וגוון מראיתו בדוממים וכן שנוי הצמחים בטעמם. ותמונתם וגוונם. וכן שנוי טבעי כל הבעלי חיים. תמונת איבריהם מראיתם וצורתם ופעולתם. משתנות לפי התמזגות נפשם ודמם מד' מרות דאינון הד' יסודין.
9
י׳וכל התמזגות הד' יסודות נמשך משליטת הכוכבים המסודרים במשמרותיהם ברקיע כמשארז"ל אין לך כל עשב בארץ שאין לו מזל ברקיע שמכה ואומר לו גדל. והכוכבים בממשלותם מקבלים ע"י מלאכים בשליחותם מד' חיות המרכבה
10
י״אוהכל נמשך משם הוי' ב"ה כמבואר בע"ח באריכות. היינו שכל הד' שרשין קדמאין הן הוי' אחת. שרצון ה' יתברך שמו היה לברוא כל העולם בהתהוות הוי' כזו שבכל המציאות ימצאו כח הד' שרשין.
11
י״ב גם כל כחות האדם בטבעו ונטיית שכלו ונטיית רצונו משתנים לפי השתנות מזג ד' שרשין דילי'. וכמבואר ברע"מ פנחס דף רל"ד ע"ב. אית חיון טבעיות ממנן על גופין דאינון מארבע יסודין ואינון דכיין. ולקבלייהו ארבע חיון דורסין מסאבין על ד' מרירן. מרה חיורא. מרה סומקא. מרה ירוקא. מרה אוכמא. ואית חיון שכליות דסחרין לכורסיא. ואית לעילא מנייהו. וגבוהים עליהם.
12
י״גוהד' שרשין דאדם שלעילא הן המה הצלם שמהם נמצאים כל צורות הכחות באדם. כמבואר בזוהר חדש מדרש הנעלם בראשית ד' ט' ע"א. וז"ל שהבורא ית"ש ברא את האדם וברא אותו בצלם ובצורה והכינו מארבעה דברים מובדלים זה מזה. מאש מרוח ממים ומעפר וכו':
13
י״דוכמבואר בת"ז תקון ל"ח דף ל"ד ע"ב. סליק באשא ורוחא. ונחית במיא ועפרא. ורזא דמלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו עולים תרי ויורדים תרי וכו'. עפר מנא דכלא.
14
ט״ו והוא שלפי פנימיות מזג האש והרוח שבנפש האדם דסליקין לעילא בטבעם ככה נמשך פנימיות פרטי כחות האדם למעלה. ולפי פנימיות מזג יסוד המים והעפר שבנפש האדם ככה נמשכים פרטי כחותיו למטה.
15
ט״זואם כי אופן התמזגות פנימיות היסודות שבנפש האדם אינם מושגים לחוש איך ומה. אמנם בהאיר אור התמזגות במנא דלהון יסוד העפר שורש הגוף. אזי הגוף מפיק לבר. חילהון דשלש אמות א"מ"ש עפ"י פעלו. כמבואר בזוהר וארא הנ"ל: וכח התמזגות שרשין דג' יסודי א"ר"מ הן המה שרשים שמהם נמשכים כל פעולות הגוף. אך המה נסתרים ואינם מושגים:
16
י״ז ואף גם כאשר רואים אנחנו פעולות הגוף הנמשך מהתמזגות הד' מרות. הנה אין היסודות נגלות לנו לחוש: רק מהפעולות הנגלות לנו. נוכל לתפוס ערך התמזגותם ברוחניות כמבואר בזוהר יתרו בפסוק ואתה תחזה. ותקוני זוהר. וז"ח. ולזאת אמרו בזוהר וכתבי האריז"ל שצלם מבחי' עלמין סתימין ודמות מבחי' עלמין דאתגליין. גם מאמרם שצלם דוכרא ודמות נוקבא והוא כח פועל ונפעל.
17
י״חוזהו בצלמינו כדמותינו. כמו שהקב"ה נסתר מצד עצמותו ולית מחשבה תפיסא בי'. רק מצד פעולותיו הטובות נגלה לנו טובו בכל מילי דמיטב. כן הנפש רוח ונשמה שבאדם אינה מושגת למחשבה רק עפ"י פעולתי' ע"י הגוף. ואף גם זאת אין רואים אותה רק מושגת מציאותה כמ"ש רז"ל (ברכות ד"י ע"א) הני חמשה ברכי נפשי וכו' מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית. ועי' תומר דבורה שע"ז סובב כל דברי קדוש ה' הרמ"ק ז"ל כמ"ש פ"א בהתחלתו וז"ל האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות שאלו ידומה בגופו ולא בפעולות' הרי הוא מכזיב הצורה עכ"ל:
18
י״טוזהו מה שכתוב בע"ח שעיקר ירידת הנשמה להגוף הוא לברר בח' הצלם.
19
כ׳והענין הוא כמו שצלם פירושו דפוס (עיין פי' רש"י על פסוק בצלמנו כדמותנו) כמו ד"מ מי שמצייר במחשבתו איזה דמות פרטי לעשות סוף המעשה שבמחשבתו. תחילה מעורר שכלו להמציא צלם ודפוס באופן שיוכל להעשות ע"י הצלם הדמות פרטי שרוצה.
20
כ״א וממציא דפוס פנימי שע"י תעשה פנימית הכלי כפי הבית קבול שרוצה. וגם דפוס חיצוני המקיף דופני הכלי להגביל הדפנות בעובים ומדתם כפי רצונו. ושניהם כאחד המה צלם ודפוס א'. אך זה נכנס לפנימית הכלי לעשות חללה כפי המדה. וזה סובב ומקיף להעמיד דפנותיה כפי המדה.* ככה ד"מ כשרצה הבורא ית"ש לברוא אדם מעפר שהוא הכלי להשתמש לפי רצונו ית"ש. הזמין תחילה צלם ודפוס שתוכל להעשות דמות האדם בגוף ואברים שע"י יוכל לפעול פעולות פרטים כפי רצון השי"ת וברא ד' שרשין שמהם המציאו צלם פנימי ומקיף רוחנים:
21
כ״בהגהה: וכמו דמיתי לקאת מדבר וגו' (תהלים ק"ב) פירש שכש' שפעולו' הקאת להתרחק מישוב ולזעוק יום ולילה בקול נהי. כן התרחק הוא ממקומו והי' צועק ונאנח יום ולילה. והתגברות מזג המרה שחורה של הקאת גורם לה עצבות לזעוק. ועצלות לישב במקומה במדבר. כן מרובי צרותיו גברה עליו המרה שחורה לברוח מחברת בני אדם ולזעוק נהי כמו שאמר שם כי אפר כלחם אכלתי ושקווי בבכי מסכתי כטבע חולי מרה שחורה שיש לו תאוה לאכול פחמים וגחלים ולבכות תמיד. ואף שלא נראה בדמות פעולותיו אלא התבודדות ובכי. ואכילת עפר. ומהות פנימיות מזגו והתגברות מרה אוכמא לא נראה בחוש. ועכ"ז בשכל מושג שפנימיות המרה שחורה מדאגה שנכנס בו כבר וצרות הדאגות שסבבוהו והקיפוהו עוד מבחוץ. הן המה הצלם והדפוס רוחני שע"י היו פעולותיו בדמות פרטי כזה לבכות ולזעוק ולהתבודד. ע"כ:
22
כ״גועתה נבחין בבחי' צלם ודמות הכללי ברוחניו'. שכאשר רצה הבורא ית"ש ברצונו הפשוט לברוא העולם שיגלה דמות כל פרטי העולם כמו שהן האציל כח א' שהפלוסופים קוראים אותו היולי. ואנחנו נקראהו. או כח או אור. או רצון. היינו שכך רצה שיתגלה רצונו ע"י שני כחות. א' שיומשך למעלה ד"מ. והשני יומשך למטה ד"מ. ולמען לא יתפרדו המציא אמצעים ביניהם כמו ענין האש שסליק לעילא ועפר היורד למטה. אך הנה אויר הוא קרוב לטבע האש לעלות למעלה. וגם יוכל לירד למטה. ומים אף שנמשכים לאויר כמשרז"ל תלתא פרסי מידלא עיבא. עכ"ז מניחים מקום גבוה שלהם באויר ויורדים למקום נמוך לעפר.
23
כ״ד ואף כי ברוחנים אין לומר מעלה ומטה. ובפרט בכח העליון הנאצל. אמנם ענין מעלה ומטה נאמר גם לא על שנוי מקום. כמו והיית רק למעלה ולא תהיה למטה (דברים כח יג) שפירושו שיהיו עליונים במעלות רוחניות ולא ירדו למטה ממדריגתם.* כענין מעלין בקודש ולא מורידין. כמו כן ענין כחות דסלקין לעילא פי' שנמשך לרוחניות למדריגה העליונה שבעליונות ודנחתין לתתא פי' למדרגות תחתונות.
24
כ״ההגהה: ויתכן לומר דרך דרש שוהיית רק למעלה. הוא תנאי וצווי היינו שהוא ית"ש מבטיח לנו כל הברכות האמורו' למעל' באופן שכשנהיה רק למעלה בקודש. ולא נרד למט' למדריגת עמי הארץ. ומבאר אח"כ מהו המעל' בקדש כי תשמע אל מצות ה' אלקי' גו' לשמור ולעשות זהו המדרגה העליונה שבעליונים ולא תסור מכל הדברים גו'. כי בסור מכל הדברים. אף לימין ירד מטה מטה ח"ו ללכת אחרי אלהים אחרים:
25
כ״והגהה: גם הנאמר בזוהר אוריי' בלא דחילו ורחימא לא פרח' לעילא. פי' שמי שאין לו תשוקה ואהבה לד"ת כראוי. וגם אינו ירא מלפרוש הימנה כפורש מן החיים. אף שלומד לפרקים א"א שתתקיים תלמודו בידו במדריגה עליונה כראוי
26
כ״זגם דרך דרש נוכל לומר שמה שהמשילו אהבה ויראה לתרין גדפין כמו עוף שנשברו אגפיו עכ"ז היא בעצמותה כשרה ורק שלא תנקב הריאה. שיוכל קול התורה להשמע לקיים והגית בו יומם ולילה. ע"כ:
27
כ״חכי אף בעולם האצילות ולמעלה כל בחי' מתדבק בפנימיות' למדרג' שעליה. וגם משתלשלת להשפיע קיום למדריגה שלמטה הימנה. וכמו ד"מ טבע האש לכלות כל גשמיות לרוחניות. כידוע ענין הקרבנות ועכ"ז מוליד רוח. וטבע תנועת הרוח להוליד אש. ועכ"ז נכנס בגשם ומקיימו. וטבע המים להמשך אחרי הרוח בתנועה כל דהו. ועכ"ז יורד למקום נמוך לעפר ומצמיח כל מיני גשמים.
28
כ״טכן היה רצון השי"ת שימציא כח שישתוקק תמיד להתדבק בשורש שרשו ושישפיע שפע גם לקיום מדריגות שלמטה. והן הנה השמים וצבאיה והארץ וצבאיה (ועיין רמב"ן בפי' על החומש בזה) כי אף שתשוקת צבא השמים רוחנים להדבק במדרגות עליונים. כענין שנא' השמים מספרים כבוד אל. עכ"ז בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם. היינו השפעתם בארץ. לשמש שם אהל בהם לשון בהלו נרו שדרך השמש נקבצים אורות רוחניות השמים ליתן הארה בתוך הארץ ממדרג' למדריגה ועיין בזוהר תרומה קל"ו ע"ב וקל"ז ע"א.
29
ל׳ומהכח או הרצון ההוא נשתלשלו ונגלמו כחות היסודו' ממדריג' למדריגה עד שמשפיעים שפעם גם בכל המציאות התחתונה הלזו ומתראים עפ"י דמות פרטים משונים כפי רצון הקב"ה שימצא בריאת האדם בגוף מעפר ושע"י שלש היסודות אמ"ש שהן הצלם ודפוס רוחני ימצאו כל כלי גופו באופן שיוכל האדם לפעול על ידיהן פעולות פרטים כפי רצונו ית"ש.
30
ל״אוע"י פרטי מעשי המצות שיעשה האדם בארץ הלזו הנשמה יתנשאו היסודות שלו לשרשין הקדמאין דלעילא כפי רצונו ית"ש. והגוף הוא מנא לאפקא חיליהון דהנך שרשין שע"י פעולותיו בתו"מ יגלה שתשוקת היסודות שבנפשו הוא להתנשא לראש. כענין שאמר דהע"ה. לך ה' הגדולה וגו' כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש לא אמר ממך ה' הגדולה אלא לך ה'. היינו שאף כל הכחות הנמצאים בארץ מתחת המה נמשכות לך ה'. ועם כי מנהון נחתין לתתא לארץ. היינו כי כל דאחיד בשמיא. ובארעא. הנה לך ה' הממלכה. ומתנשא לכל לראש. אף בארץ:
31
ל״בוהנה רצון הקב"ה היה להמציא ע"י השלש אמות אמ"ש שימצאו כלים נמצאים מדריגות מדריגות. ושבכל מדריגה יתמזגו היסודות באופנים שונים. ושע"י כל כלי וכלי לפי בחינתה יוכר בבחי' שונות שתשוקתן להמשך למעל' וגם להשפיע למטה להכלי שלמטה הימנה. בכדי שגם בכלי התחתונה שבתחתונות ימצאו הכוונה הראשונה שהיא מתנשא לראש.
32
ל״גלזאת נמצא התמזגותם באדם בשלשה כלים. במוח. בלב. ובכבד. והן המה כלי הנפש רוח ונשמה שבאדם. ובכל כלי מהג' כלים מתגלמים השלש אמות אמ"ש להתראות כחן בגלוים שונים. היינו בכלי המוח ניכר התמזגות השרשין. עפ"י המחשבה: והוא שמודעת בזוהר שלפי התמזגות ד' יסודין שבכלי המוח. ככה תהא גלוי השכל בו.
33
ל״דוהיותר מוכשר לקבל ולתפוס שכל עמוק הוא מי שטבעו התגברות המרה ירוקה ומרה שחורה. כי מרה ירוקה הוא מיסוד האש דסליק לעילא לעומק רוחניות השכל. וע"י אוירא שבמוחא מתגלם להצטייר ציורא במיא שבמוחא ונשרשי' הציורי' השכליות במנא דיסוד העפר שבמוחו. ונקבע קביעות חזק בדעתו כענין הדעת לחבר היטב כל הכחות מן הקצה אל הקצה. שיהא כל כלי מוחו ממולאים במחשבת תורה להשיג כל רצונות השי"ת ומחשבת עבודתו ית"ש. וגדולתו ואהוי"ר ועי"ז יומשך בשכלו לרצונו ית"ש שיהיו כל מחשבותיו בלתי לה' לבדו בתורה ועבודה עד שלא יעלה שום מחשבת פגול אשר לא ירצה:
34
ל״הועוד משתלשלים מזג היסודות לכלי הלב. ואף שבלב אינם בדקות כ"כ כמו במוח. כי תנועתם בלב המה מורגשים יותר. כי מוחא שקיט ונייח. ובלב פועלים היסודות בכח יותר חזק.
35
ל״ואמנם כך הי' רצון השי"ת שיהי' מזגם מתגלה יותר בכלי הלב כי שם הוא מקור חיות כל האברים. ושיהיה פעולות האברים נמשכים אחר ציור הלב נתמזגו היסודות בכח יותר חזק. שיוכל לעורר בכח חזק את האברים היותר מגושמים לציורם הרוחני.
36
ל״ז ובלב מתגבר יסוד האש יותר. להגביה לבו בדרכי ה' ולהמשיך כל כחות הגוף מגשמיות העולם להשתמש בקודש. בתורה ועבודה ואהוי"ר כטבע האש להפוך כל גשמיות לאעלא לון לעילא.
37
ל״חוכח האש שבלבבו מעורר יסוד הרוח להוציא כל רוח ממללא דילי' בתורה ותפלה כפי שהבין במוחו והוא קלא דכליל מאש ורוחא ומיא. כמ"ש ברע"מ פ' פנחס ד' רכ"ז ע"ב. קול ה' על המים מסטרא דמיא דאיהו מוחא דתמן סליק בכנפי ריאה. קול ה' חוצב להבות אש מסטרא דלבא כד נפיק מפומא אתקרי דבור ונמצא כל דבורו בתורה ותפלה.
38
ל״טוכלי הלב וה' מוצאי הפה. המה מאנא לאפקא חיליהון דשלש אמות אמ"ש לפי מזגם שיהא בלתי לה' לבדו. ודבורו בם ולא בדברים בטלים:
39
מ׳ומן הלב נמשכים התמזגותם לכל כלי המעשה לקיים בפועל ממש כל מצות ה'. באהבה ויראה מסטרא דמיא. ובשמחה של מצוה מסטרא דאשא. ובזריזות נפלאה מסטרא דרוח. עד שכל תנועות אברי גופו יהא ניכר שהמה נמשכים בלתי לה' לבדו. וכל כלי הגוף שמיסוד העפר הוא מנא לאפקא חיליהון דשרשין עילאין שלש אמות אמ"ש במעשה.
40
מ״אוכל אשר ירבו השלש יסודות אמ"ש להתקשר בשרשין דלהון כנ"ל. יתרבה אורן בפנימיותן ובהקיפן ויזדככו כל הגוף שמעפר שלא יהא שום עצלות וכבדות באברי הגוף. ויהיה רץ כצבי וקל כנשר לעשות רצון הקדוש ב"ה. כענין שכתוב בזוהר פנחס רכ"ה א'. לב איהו זכיך מכלא. מינה כל טב וכל בריאותה דשייפין כלהו. וכל תוקפא וכל חדוה וכל שלימו דאיצטריך לכל שייפין. ובזוהר ויקהל קנ"ח ב'. ת"ח בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה ההוא רעותא סליק בקמייתא על לבא דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא. ולבתר סליק ההוא רעותא על כל שייפי גופא ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא. ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון. וההוא ב"נ איהו חולקא דקב"ה:
41
מ״בולפי מה שקדם. הד' שרשין עלאין הן המה הצלם והדפוס רוחני שעל ידן ימצאו דפוס פרטי אברי האדם על תמונת שלשה הכלים מוח לב וכבד. שהמה נר"ן. ושיתראה על ידן פעולות המחשבה דבור מעשה כפי רצון העליון. והם נמשכים מארבע אותיות הוי"ה ב"ה.
42
מ״גוהיות כי אור השרשין עלאין בשרשו רב מאוד. המה רק עומדין ומקיפין על האדם שכל מה שיזדכך פנימיות כלי גופו יוכל אורן להשתלשל ולכנס יותר בפנימות
43
מ״דוהוא מ"ם דצלם הוא הד' שרשין עלאין. וכל שורש נחלק לעשר בחינות כנודע. והלמ"ד דצלם הוא מקיף דשלש אמות דעבדי עבידתיהון לפי התמזגותן במוחא. והצדי"ק הוא מוחין פנימים לפי השלש אמות שנכנסין בגוף בשלשה כלים מוח ולב וכבד. וזהו מה שמבואר בעץ חיים שצדי"ק מתפשט בכל גוף ז"א בט' פרקין ולמ"ד בחצי ז"א:
44
מ״הומה שקדם הצ' תחלה ואח"כ הלמ"ד ואח"כ המ"ם הנה אם היה רצון הקב"ה שהשרשין עלאין יפעלו פעולתן כסדרן במנא דלהון בגופו של אדם מיום הולדו. היה נקל לו לאדם לזכו' למוחין דצלם כנ"ל. אמנם רצון הקב"ה הוא שיהיו כל פעולו' השרשין עלאין בנר"ן מוסתרים בתחלה בעצמותן ולא יפעלו תיכף בכלי הגוף מיום הולדו עד יגדל הנער* וכנראה בחוש שכל מה שנגדל הולד בכלי הגוף כן נגדל שכלו ודבורו. ומעשיו.
45
מ״והגהה: וכידוע בע"ח שער מוחין דקטנות שלכן נק' ז"א שאף שיש לו כל כלי המוחין. אמנם פעולת המוחין דכלי הצלם אינ' פועלי' פעולתם ומוסתרים בעצמותם. וכענין לשון הנא' בזוהר בלק קפ"ה א' איהו קדישא ורב ועלאה על כל עלמין. אזעיר נהוריה וקמיט קדושתיה לגבי דבר נש. ע"כ:
46
מ״זואמנם בעוד יסודות הטובי' שלו שבפנימיותו מוסתרים ושרשין עלאין מקיפין ולא שלחו הארתן לפנימיות. יש מקום שישלטו עליו כחות הרע ח"ו. (כנודע בע"ח שבמקו' שורש שליטת הס"א הוא בין פנימים למקיפין) ועיר פרא אדם יולד מסטרא דד' חיון דורסין מסאבן על ד' מרירן. מרה חיורא. מרה סומקא מרה ירוקא. מרה אוכמא. דאינון לקבלייהו דיסודין דכיין. כנ"ל ברע"מ פנחס דף רל"ד ב'.
47
מ״ח ואף כי אית חיון שכליות דסחרין לכורסייא. ואית לעילא מינייהו וגבוהים עליהם. אמנם הלא השרשין המה בשרשם בבחי' מקיפין ולא נכנסו עדן. וזהו וגבוהים עליהם.
48
מ״טומשליטת סטרא דמסאבא נמשכים המדות רעות מהד' יסודין דבעירין מיסוד האש מתעורר גאוה וכעס* מיסוד הרוח דבורים רעים. מיסוד המים נצמח תאוות רעות. ומיסוד העפר מנא לאפקא חיליהון במחשבה דבור מעשה בגוף למעשים רעים. ולמעשים טובים הגוף עצל וכבד ועצב בטבעו. כמו שהאריך הרח"ו בשער הקדוש'.
49
נ׳וכשרצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שע"י יוכלו לאכפייא לס"א ולעור' השרשין עלאין הנמשכים משם הוי"ה ב"ה. לזכך כל גופו שיהיו כל כלי מוחו ממולאים במחשבת תורה. ובכל לבבו יהגה יומם ולילה בד"ת. ובכל גופו יעסוק במצות מעשיות שהיא שורש כל השרשין עלאין שקדמה לבריאת עולם:
50
נ״אהגהה: וזהו המבואר בזוהר דינא דחייביא בגהינם הא אוליפנא דאיהו למידן תמן חייבי עלמא. וגהינם איהו נור דליק יממא וליליא כגוונא דחייביא מתחממין ביצה"ר הכי איתוקד גהינם. דכתיב אש היא עד אבדון תאכל כי מהאש יצאו והאש תאכלם.
51
נ״ב כי עיקר משכן היצה"ר הוא בלב. ולבא אשא. וכאשר בוער בלב האדם אש זרה אשר לא צוה ה'. בגאוה וגבהות הלב תועבת ה'. אזי מאש הגאו' הוא צמא לכל מיני התאוה ר"ל. וכדרך הצמאים לרוות צמאונ' במים. כן ממציא לו לרוות צמאון התאוות ביסוד המים שבמוח להמציא לו מחשבות איך להוציא תאות לבו מכח אל הפועל. כענין שכתוב (ישעיה נז כ) כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט. והן המים מטונפים וסרוחים שמוריד לו ממוחא מחשבותיו והרהוריו הרעים. ומעורר לו יסוד הרוח. מכנפי ריאה דנשבין על לבא להוציא דברים לה"ר רכילות ליצנות וכדומה. ויסוד העפר מנא לאפקא חיליהון דג' יסודין. וע"י נגלו פעולות מחנה א"ר"ם. ולאשר אין אדם מת וחצי תאותו בידו לזאת מתעצב אל לבו כטבע העפר:
52
נ״גוכאשר האדם מגביר שרשין דיליה שבקדושה. הנה יסוד האש שבלבו מגביה לבו בדרכי ה'. להתדבק בשרשו. ובוער ברשפי אש שלהבת יה וצמא לתורה ועבודה כענין שנאמר צמאה לך נפשי. וכתיב הוי כל צמא לכו למים. ומתעורר יסוד המים שבמוחו. ומצמיח לו שכל טוב בתורה ועבודה. ולהתענג על ה' במצותיו. וכמבואר ברע"מ פנחס רכ"ז ב' קול ה' על המים מסטרא דמיא. דאיהו מוחא דתמן סליק בכנפי ריאה. קול ה' חוצב להבות אש מסטרא דלבא ומתחבר עמהם יסוד הרוח שבכנפי הריאה דנשיב על לבא ששואבת כל מיני משקין שבמוחא. וזהו קלא דכליל מאשא רוח ומיא. לקיים והגית בו יומם ולילה ויסוד העפר הוא מנא לאפקא חיליהון דשרשין קדישין. בדבור ומעשה. וניכר בו עצלות וכבדות שלא לעבור ח"ו על רצון השי"ת. אף באיסור קל. ועצבות על עונותיו.
53
נ״דבכל עצב כגוונא דא יהיה מותר שמאשא טבא דבלבא מתעורר בינה דבמוחא דמינה מתערין דינין להבין דבר מתוך דבר כמה קלקולים גרם במחשבה. דבור ומעשה. ואיך הוא רחוק מה'. ורבה העזובה. וכל מה שמרבה לחפש דרכיו ולחקור מתעוררים גבורות קדושות. ומתמרמר במרירות על נפשו על שנתלבשה, בלבוש. מחשבה. דבור ומעשה אשר לא טובים ומתעורר מיא שבמוחא להוציא דמעה ע"ז. ומתמתקות הגבורות בחסד ה' כשנפתחים שערי דמעה שהמה אות יו"ד משם הוי"ה ב"ה נמתקים הקי"ט דינין שמק"כ צרופי אלקים שכמנין דמעה ושורש הראשון שלו נמתק בשרשו בעינא פקיחא. כמ"ש עיני נגרה ולא תדמה עד ישקיף וירא ה' משמים. ע"כ:
54
נ״הוהן הן עצם רצון הקב"ה להמציא הד' שרשין עלאין כדרשתם ז"ל בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקרא ראשית וכשמקיים תורה ומצות במחשבה דבור ומעשה לשם הוי' ב"ה הרי ממשיך עליו שם ה'. דהא ישראל מתקשראן באורייתא. ואורייתא בקב"ה.
55
נ״וובזוהר פרשה שמיני ל"ה ב'. ר' חייא אמר תורה שבכתב ותורה שבע"פ אוקמוהו ליה לבר נש בעלמא הה"ד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. הרי שהתורה נקראת צלם ודמות. לפי שבארנו ענין צלם עלמין סתימין ודמות עלמין דאתגליין.
56
נ״זכך התורה כלולה מראש עד סוף והוא מה שנאמר בזוהר פרשה אמור צ"ח ע"ב. אורייתא כלא סתים וגליא. כמה דשמא קדישא סתים וגליא בגין דאורייתא כלא שמא קדישא היא ועל דא איהי סתים וגליא.
57
נ״חפי' כמו שהוא ית"ש נקרא אל מסתתר שאף שנבראו העולמות במדריגות רבות. לגבי' אין שום שנוי. ורק לגבי דידן הוא מסתתר שיתראו לעינינו פעולותיו במדריגות שונות ושנשיג אחדותו ית"ש בסתר המדרגה התחתונה.
58
נ״טוכל הסתתרו הוא כדי שרק עי"ז יגלה כבוד אחדותו אלינו בזה האופן דוקא. כאשר יבא בשערים הבאים. כנודע שהעלם אור בהיר הוא תועלת שיוכל להגלות ע"י נרתקו כמבואר בזוהר בראשית ט"ו ע"א דאתחפי' לגו וכו'. דאיהו תושבחתא דילי' ותועלתא דכלהו עיין שם. וזהו סתים ועי"ז הוא גליא
59
ס׳ כן תוה"ק עם שגנוז בה כל הצחצחות עליונות שבעליונים נמצאו בה מדרגות שהמה שרשים לכלי המעשה דבור מחשב' נגד נר"ן של אדם. ומוסתרים בתוכה סתרי סתרין ונגלים לנו ע"י הנגלות תלמוד שמביא לידי מעשה המצות. כדי שע"י התורה והמצות תושב"כ ושבע"פ נוכל להמשיך עלינו ובתוכנו צלם מעלמין סתימין. ודמות פעולות גופינו מעלמין דאתגליין. לכך אמר גם היא סתים ועי"ז היא גליא. כרצונו ית"ש שנשיג הסתום ע"י הגלוי. וזה רק מצדינו כדי לאכפייא ס"א במעשי המצות. וממילא המאור שבה מאיר לנו השרשין עלאין.
60
ס״אוזהו דרשתם ז"ל חגיגה י"ב ע"א ומדרש רבה בראשית פ' י"א אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופי וכו' וגנזה לצדיקים לעתיד לבא. פי' מסוף העולם ועד סופו הוא כל המציאות מריש העולמות עד סוף עולם המעשה* הי' מאיר ובא כאחד
61
ס״ב כעין דרשתם ז"ל שם חגיגה י"ב שאדם הראשון היה גבוה מהארץ עד לרקיע. וחד אמר מסוף העולם ועד סופו וכמאמרם ז"ל דאידי ואידי חד שיעורא הוא (וכמבואר בע"ח דאדם קדמון עובר בכל העולמות) ומבואר בזוהר שהאור נגנז באורייתא.
62
ס״גהגהה: וכענין מן העולם ועד העולם שהתקינו (ברכות נ"ד א' ועיין רש"י שם וס"ג א' ד"ה ויברכו את שם) ואמרו בזוהר ויצא קנ"ח ב' כל ברכאן דתרין עלמין באתגליא ובאתכסי'. ועם כל דא כלא חד כו' דכתיב ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העול'. וזהו מסוף העולמות רוחני עד סוף עולם הגשמי כי כחד' נחשבין באמת.
63
ס״ד ולכך במקדש ראשון שהיתה השראת שכינה בשלימות. ועלמין סתימין היו מתחברין עם הנגלות וראו כולם שהמ' כחדא היו אומרים רק עד העולם. ובבית שני שחסר החמשה דברים ולאו כולי עלמא השיגו האחדות. וקלקלו המקלקלין. התקינו לומר מן העולם ועד העולם. להורות עכ"פ שלא זה העולם הוא עיקר אלא טפל.
64
ס״ה ובלשון חכמים הורו עוד למשיגים שעלמא דאתכסי' הוא חדא עם עלמא דאתגלי'. לפיכך לא אמרו מן עולם ועד עולם אלא מן העולם ועד העולם. כי כחדא נחשבין באמת.
65
ס״ו וכן קומת אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו. ולפי המבואר עלמא דאתכסי' הצלם ועלמא דאתגלי' הדמות היו מאירים ובאים לו כחדא ובקשר אמיץ. וזהו אחור וקדם צרתני לשון וצרת הכסף. שהיו מקושרים מוחין הפנימין בהמקיפין. והמקיפין במקיפין שעליהם. וזהו מן הארץ עד לרקיע כידוע שהשמים המה מקיפין ור"א לא הזכיר המקיפין אלא דרך כלל. ור"י א"ר הזכיר גם המקיפין העליונים. והוא מ"ם דצלם השרשין עלאין. וזהו דרשתו ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כי ר"א אמר סתם עד לרקיע מקיף הנגלה. והוא הוסיף עוד שגם מקצה הרקיע שנקרא אח"כ שמים עד קצה שמי השמים העליונים י (ועיין פי' רמב"ן על החומש על פסוק ויקרא אלהים לרקיע שמים. ומה שכתב שם אבל יותר נכון וכו') וע"ז אמרו בגמרא אידי ואידי חד שיעורא הוא. ועי' תוס' שם.
66
ס״זוכיון שסרח והוסר ממנו הצלם המקיפין נתמעט קומתו על מאה אמה. (עיין בעין יעקב חגיגה שם. ובמהרש"א ח"א שם) הוא ענין ג' כלי הצלם הפנימית. וכל חד כלול מג' יסודין הפועלים. וגופו המשלמת בדמותו כל הבחי' משלים לעשר. וידוע שכמו שלעשיריות אין שיעור כן כל א' כלול מעשר הוא מאה. ועם כי בתחלה היו המקיפין כחדא עם הפנימים ולפי המבואר שמקום שליטת היצה"ר הוא בין פנימים למקיפין ע"כ נכשל בעץ הדעת טו"ר קליפת נוגה. והדברים ארוכים. ואפס מקום לבארם פה. ע"כ:
67
ס״חועיין זוהר ל"א ב' שהאור נגנז לצדיקים ומסיים שם והוא טמיר לצדקיי' לצדיקיא דייקא. פי' צדיק בכ"מ הוא במעשה כי דוקא ע"י מעשה המצות בפועל ממש מעוררים אור העליון הגנוז בתורה. ושם הן השרשין עלאין שבצלם. לזה אז"ל (אבות פרק ג' משנה ט') כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת כו'*. כי העיקר הוא לנצח תחלה לכוף את יצרו להשתעבד למעשי המצות אף שאין לו עדן מוחין דלמ"ד דצלם
68
ס״טהגהה: ולפי המבואר לעיל כמו שצלם הוא מעלמין סתימין. ודמות הוא מעלמין דאתגליין. ככה הוא חכמתו ושכלו של האד' הצלם הסתום בתוכו להוציא דמות כלי המעשה בפועל ממש במעשי המצות וכמו שבתחילת בריאת העולם דמות כלי המעשה במצות שעלה במחשבה תחלה עוררה להמציא כלי הצלם כן גם עתה מעשי המצות שהאדם מקיים בפועל ממש מעורר להמשיך עליו הצלם משרשין קדמאין.
69
ע׳ ולזאת בבריא' האדם כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו והאדם בהולידו את שת כתיב ויולד בדמותו כצלמו. שבעת בריאת האדם ברא הקב"ה כחות השרשין שהן הצל' שיוכל האדם לפעול מעשי המצות כדכתיב לעבדה ולשמרה. ודרשו רז"ל זו מ"ע ומל"ת.
70
ע״א אבל הבחירה היה בידו. והיה עדן הדמות בכח ולא בפועל. לזאת כתיב נעשה אדם בצלמנו. כדמותנו בכ"ף הדמיון ולכך כתיב אח"כ ויברא אלקים את האד' בצלמו בצל' אלקי' ברא אותו. ולא נזכר דמות'
71
ע״בוגבי אדם בהולידו את שת ויולד בדמותו כצלמו הזכיר הצלם בכף הדמיון. שאחר שהוסר הצלם ממנו ונתמעט רק על מאה אמה כנ"ל בהגה"ה. לא נשאר רק הדמות ובדמות פעולתו עורר להמשיך צלם. וגם שת היה יכול ע"י דמות פרטי מעשיו לטובה להשלים צלמו עפ"י בחירתו וקבלתו מלכות שמים
72
ע״ג וקבלת מ"ש במעשה הוא עיקר נקודה הפנימית שגרמה לו כביכול לצמצם בריאת כל העולמים שיוכל להבראות האדם בעולם העשי'. וכן נאמר בזוהר על מדת מלכותו ית"ש שאיהי שלימו דכל ספיראן ומשלמת הט' בחינות. וזה עשר ולא תשע. וכמבואר בע"ח שעיקר מדת מלכותו ית"ש שתהיה נגדלת להיות בעלת עשר בבחינת פרצוף. ע"כ:
73
ע״ד(גם הוראת פי' האותיות הוא תחילה צדי"ק במעשה. ואח"כ למ"ד הוא בחי' השכל המקיפין במוחין. ואח"כ המ"ם הוא בחי' נהי"מ דבינה כי אם לבינה תקרא. והוא ענין בן מ' לבינה. ומ' יום של יצירת הולד: והמ"ם סתומה בסוף תיבת אם כידוע שבעיבור היא סתומה. ע"כ).
74
ע״הוזה מאמרם ז"ל שזיווג ראשון אינו לפי מעשיו של אדם. וזיווג שני הוא לפי מעשיו. כידוע בזוהר (אמור ד' ק"ד) שבע' זיווג דו"נ קאים עלי' חד צולמא. והוא ענין הג' בחי' דצלם הנ"ל. כי התמזגות הד' יסודין ושרשין קדמאין אינו שוה בכל נר"ן. שהלבוש מד' יסודין והמוחין מד' שרשין נמשכין לפי ענין קדושת האב ואם בעת הזיווג. ואינו תלוי אז עדיין לפי מעשה הולד שיהיה.
75
ע״וואז סדר המשכתן והזדווגות מזגם הוא המ"ם תחלה הד' שרשין עלאין ואח"כ הלמ"ד המשכת פעולתן שהוא הג' יסודין אר"מ לבד מיסוד העפר. והכל עדיין בבחי' השכלה ומקיף המוחין לבד. ואח"ז מתפשטין במדות ובמעשה גפ"ג והוא צ' כנ"ל. וזהו זיווג הראשון שתלוי רק לפי קדושת אבא ואמא.
76
ע״זומאז והלאה כל התקונים והמשכת המוחין להזדווג להוציא פעולתם בעולם הוא זיווג השני. תלוי לפי מעשיו. וסדרם אז הוא צ"ל"ם. ומזה תבין הענין בשרשו בעולמות עליונים:
77
ע״חולכן כל תקוני העולמות נקרא בזוהר וכתבי האריז"ל בשם זיווגים. ולכאורה יפלא שהיא מודעת שהוא רק משל על חבור עניני' רוחני'. כענין אדם המחבר תחל' בשכלו ב' סברות בשכל ומחבור ב' הסברות נולד לו סברא חדשה. עפ"י הקדמת שני הסברות הראשונות. ומה הביאם לקדושי עליון להמשיל דבר רוחני במשל גשמי כזה.
78
ע״טאך הענין הוא לסכור פי הדוברים ומרחיבים פה ולשון וממלאים פיהם שחוק על שלומי אמוני ישראל. שאומרים שכל מעשי המצות שעושה האדם למטה גורמים תקונים גדולים בעולמות עליונים.
79
פ׳ולכן הראו דוגמא שכמו שלא נוכל להשכיל ולהבין איך שממעשה שפלה כענין זיווג נוצר מטיפה סרוחה בריה נפלאה וקומה שלימה מלא שכל רוחני להשיג ענינים נפלאים רוחנים וקדושים. כן לא נוכל להבין שורש אמתת תקוני העולמות והכחות עליונים המשתלבים באורות רוחני' ע"י מעשי המצות שהאדם עושה למטה בזה העולם השפל כפי שציונו ה' ית"ש* ועיין כוזרי מאמר ג' סימן כ"ג.
80
פ״אהגהה: וידוע שאף זיווג הנשיקין אתדבקות רוחא ברוח' אינם מולידים רק נשמות מלאכי'. שכליי' נבדלים. ומזיווג זו"נ נולדים נשמות בני אדם הנמשכים מגבוה שבגבוה לפעול פעולת' בארץ מכחם העליון. ויתכן להסמיך הענין בכתוב (קהלת י"א ה) כאשר אינך יודע גו' כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את מעש' האלקים אשר יעש' את הכל. פי' מעש' אלקי' הוא המעשה אשר צוה האלקי' אשר יעש' אות' האדם וחי בהם. שהמעש' יעש' את הכל ויעש' לשון תקון הדבר כמו וימהר לעשות אתו (בראשית י"ח ז') וכמו ולא עשה שפמו (שמואל ב' י"ט כ"ה). ע"כ:
81
פ״בוכ"ע מודים שכחות המזלות העליונים מתעוררים ליתן חלק באדם. כמאמר רז"ל האי מאן דבכוכב יהא גבר נהיר וחכי' וכו' האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן וכו'. ועכ"ז אינם נותנים חלק מכחם אלא בהתעוררת מעשה הזיווג בפועל. כן הכחות מעולמות עליונים אין נותנים חלקם בחיים אלא לעומת מעשה האדם בפועל ממש במצות ובתלמוד תורה המביא לידי מעשה
82
פ״ג אז מתעוררים להשפיע מאורם העליון גם למטה בהתמזגות הד' שרשין עלאין בנשמתא בשכל. וכן בלב. במדות. ובמעשה.
83
פ״דועם כי הדברים ארוכים בפרטי בחי' הצלם לפי כתבי האריז"ל. אמנם דרך כלל די בזה. ותן לחכם ויחכם עוד:
84