נהר מצרים ב׳Nehar Misrayim 2
א׳( א )
1
ב׳ המנהג פשוט בארץ מצרים לכרוך הרצועה ז׳ כריכות סביב הזרוע קודם הנחת תפלה של ראש כס׳ הרדב״ז בח״א סי׳ תרכ״ג.
2
ג׳וכן הוא בכתבי האריז״ל . וכמנהג ארץ ישרﭏ.
3
ד׳עיין ברכ״י סי׳ כ׳׳ה אות יו׳׳ד.
4
ה׳ולא פשט המנהג בדעת מר״ן בסי' כ״ה סעיף י״א דס״ל דיניח תפלה של יד ויקשור.
5
ו׳וקודם הכריכה יניח תפלה של ראש.
6
ז׳דלא נהגו הכי.
7
ח׳( ב )
8
ט׳במצרים המנהג פשות שאין חולצין התפילין בר׳׳ח לא הקהל ולא הש״ץ רק אחר חזרת ס״ת להיכל.
9
י׳ואחר גמר הקדיש. וכמו שכתב הרב נגיד ומצוה הבי״ד הרב כס׳׳א ז״ל הלכות תפילין ס׳ כ״ה אות ז׳.
10
י״אוראוי לש״ץ המזכה את הרבים שלא ימהר להתחיל תפלת לחש עד אשר יראה בעיניו שרוב הצבור חלצו תפילין שליהס.
11
י״בכדי שאם יתחיל אח״כ (אח״ב?) החזרה.
12
י״גשיוכלו להגיע לענות קדושת הכתר עמו.
13
י״דולא יאבד להם טובה הרבה.
14
ט״וויהיה הוא חייב בנזקן ח״ו.
15
ט״ז( ג )
16
י״זבמצרים נהגו ללבוש תפילין במנחת ערב יוה''ב בבית הכנסת ושﭏתי מה טעם למנהג זה.
17
י״חואמרו לסיבת כי יש מהמוני עם אינם באים לבית הכנסת להתפלל כי אם בימים נוראים.
18
י״טולובשים טלית ותפילין היום כדי שלא יהיה ביום הדין בסוג קרקפתא דלא מנח תפילי.
19
כ׳ואם כי בעוה׳׳ר בהנחת תפילין יום אחד בשנה לא נמלט משם קרקפתא דלא מנח.
20
כ״אאכן טוב לתפוס הרע במיעוטו וה׳ הטוב יכפר בעד.
21
כ״בושו״ר אח״ז ראיתי לרב אחאי גאון הרב הגדול כמוהר״ר ﭏיהו חזן יצ״ו ר״מ בעובּ״י ג״א יע״א בס׳ נוה שלום שחיבר על מנהגי נ״א בדיני יוה״כ סעיף קטן ד׳ שהזכיר מנהג זה שנוהגים גם כן בּמח״ק מטעם האמור ודו״ק....
22
כ״ג( ד )
23
כ״דבמצרים נוהגים איזה מהקהל ללבוש תפילין במנחה של יום תענית צבור של ארבע צומות.
24
כ״ה ולא מצאתי בזה טעם.
25
כ״וונמשך להם מנהגם ממנחת יום ט״ב דאין מניחים תפילין בשחרית ומניחים אותו במנחה וחשבו שכן הדין בכל יום תענית כﭏו התענית גורם זאת.
26
כ״זואולם אין למחות בידם כי הנאני מנהגם זה יען הן בעון פשתה המספחת להקל בתעניות הצבור חוץ מט׳׳ב ויוה׳׳כ.
27
כ״חובשאר תעניות מזלזלים בהם ואולי לא ימצאו יו״ד מתענין בבית הכנסת רפסק מר״ן בסי׳ תקס״ו דאין הש״ץ יכול לומד עננו בברכה בפ״ע בין גוﭏ לרופא.
28
כ״טוהגם שג״ע בברכ״י סי׳ תקס״ו ס׳׳ק כתב משם הרב מהר״מ ן׳ חביב בתשובותיו דבר׳ צומות שהם דברי קבלה סגי בששה או בשבעה מתענין ויכול לומר עננו בברכה בפ׳׳ע ולהוציא ס״ת לקרוא ויחל אפי׳ אם אין שם יו״ד מתענין. יעו״ש.
29
ל׳הא מיהא ששה או שבעה בעינן מוהיכן ידעינן בהו וזילא מילתא לאהרורי כשﭏה על כל אחד ואחד.
30
ל״אלידע אם מתענה או לא.
31
ל״בואולם ע״י לבישת טלית ותפילין מינכרא מילתא.
32
ל״גכי אין אדם מניח טלית ותפילין ביום זה כי אם המתענה.
33
ל״דותו״מ נוכל לידע אם יש רוב מתענין. בבית הכנסת.
34
ל״ההגם דאין תיקון זה מועיל רק במנחה אבל בשחרית לא.
35
ל״ואפשר דבשחרית עדין מתענים הם וכ״ש שיועיל מנהג זה לתענית צבור של ימי השוכבים (השובבים?) שנהגו פה מצרים כאשר יתבאר בע״ה במקומו.
36
ל״זאשר הוא ת״צ שקבלו עליהם הצבור דאז מדינא בעינן יו״ד מתענין כולם.
37
ל״חכדי לומר עננו בפ״ע ולקרות ויחל.
38
ל״טואולי שלזה נקכע המנהג מעיקרו ומנהגם של ישרﭏ תודה היא.
39
מ׳ומכאן ראיה שאין לערער על שום מנהג בלתי חקירת יסודו ודו״ק.
40
מ״א( ה )
41
מ״באבל ביום ראשון אסור להניח תפילין ואם מת ביום אחד ונקבר בשני פשט המנהג שלא להניח גם ביום הקבורה.
42
מ״גוכהוראת ג״ע במחב״ר סי׳ קל׳׳א.
43