נתיבות עולם, נתיב היסוריןNetivot Olam, Netiv Hayisurin
א׳בספר משלי (ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, אשרי אדם יפיק חכמה וגו'. שלמה המלך רצה לומר כאשר יסורין באים על האדם אל יהא בועט בהם רק יקבל היסורין באהבה. ואמר עוד אל תקוץ בתוכחתו, הראשון אמר כנגד יסורין של אהבה שהיה מחפש ולא מצא חטא בעצמו ובודאי הם יסורים של אהבה, וכנגד יסורין שבאים בשביל חטא אמר ואל תקוץ בתוכחתו כאשר מצא חטא בעצמו באים יסורים עליו ולא יהא קץ בתוכחתו. ואמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח, כלו' כי במוסר ובתוכחה שמביא עליו הקב"ה בשביל האהבה, איך יהיה מהפך אותם לשנאה שיהיה מואס בתוכחתו. ואמר וכאב את בן ירצה, כי כאשר מביא עליו תוכחה חוזר האב לרצות אותו כך עושה האב, וכך השם ית' כאשר מביא יסורים על האדם מרצה אותו ומרחם עליו כאב שמרחם על הבן. ואמר אשרי אדם יפיק חכמה, כלו' אם תרצה להיות נשמר מן היסורין ילמד תורה ואז יסורין בדילין ממנו, כדאיתא בפרק קמא דברכות (ה', א') אמר ר"ל כל העוסק בתורה יסורין בדילין ממנו שנא' ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנא' התעיף עיניך בו ואיננו ואין רשף אלא יסורין שנא' ולחומי רשף ע"כ. ודבר זה בארנו בנתיב התורה כי התורה נקראת עוף פורח בשמים, ובשביל כי היסורים הם חסרון באדם והתורה מסולקת מן החסרון רק התורה היא השלמת הכל, ולכך התורה מגביה ומעלה את האדם שאין יסורין שולטין בו שהרי התורה היא תמימה ובמדריגת התורה אין חסרון רק תמימות:
1
ב׳ובפרק קמא דברכות (שם) אמר רב הונא אמר רב אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו שנא' נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש במעשיו ומצא יעשה תשובה שנא' ונשובה עד ה' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנא' וה' חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלן מאהבה ת"ל אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם עליו מאהבה מה שכרו יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנא' וחפץ ה' בידו יצליח, פליגי בה רבי יעקב בר אידי ור' חמא בר חנינא חד אמר כל יסורין שיש בהם בטול תורה אינן יסורין של אהבה שנא' אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו, וחד אמר כל יסורין שיש בטול תפלה אינן יסורין של אהבה שנאמר ברוך אלקים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי א"ל ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר ר' חייא ב"א א"ר יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה הן שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו אל תקרי תלמדנו אלא תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כל שכן, והיינו דאמר ר"ל נאמר ברית מלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמורה במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמורה ביסורין יסורין ממרקין עונותיו של אדם. ויש שהם תמהים שהקב"ה יביא על האדם יסורין משום אהבה. ופי' זה שיש לאדם לתלות היסורין קודם בחטא ממה שיתלה בבטול תורה, כי החטא הוא בודאי ראשון אל היסורין וקרובים הם אל החטא, שהחטא הוא חסרון באדם שכן הוא לשון חטא כמו אנכי אחטנו פירושו אנכי אחסרנו והיה אני ובני שלמה חטאים פי' חסרים, וכאשר האדם חטא והוא חסר ראוי שיבאו עליו היסורין שמחסרים האדם. אבל שיתלה בביטול תורה זה אינו שאף אם מבטל תלמוד תורה אין חסר בעצמו, רק נקרא חסר מפני שאפשר לו להשלים עצמו בתורה ביותר עד שהוא שלם וכאשר עומד בחסרונו כמו שהוא נברא, ודבר זה בצד מה נקרא חסר, שהאדם נברא חסר וצריך להשלים עצמו בתורה המשלמת את האדם, אבל לא כמו מי שהוא חוטא כי החוטא מחסר עצמו לגמרי מן הדבר שהוא מצווה מן השם ית' והוא מחויב לעשות. ולפיכך קודם הוא החטא לתלות בו היסורין ממה שיתלה בביטול תורה, ומכל מקום אלו שניהם שיוצא האדם ממה שראוי אליו לעשות, לכך החטא הוא הראשון שיתלה בו היסורין כמו שהתבאר, ואם לא מצא יתלה בבטול תורה כאשר הוא חסר השלמה ולכך יסורים באים עליו כי מחמת היסורין נחשב האדם חסר. ואמר אם לא מצא יתלה שהם יסורין של אהבה, ופי' יסורין של אהבה כי כאשר האדם הוא צדיק וראוי אל מעלה עליונה והאדם מצד הגוף יש בו צד מה שאינו ראוי אל אותה מעלה, שאין האדם ראוי אל אותה מעלה מצד החסרון שהוא דבר בחומר, והקב"ה מביא עליו יסורין כדי למרק הנפש שהוא דק בחומר ולסלק חומר שלו ממנו כדי להביא אותו אל המעלה העליונה שאין האדם זוכה לה שהגוף יש בו פחיתות, והיסורים ממרקים הנפש ומסלקין הנפש מן פחיתות החמרי עד שהוא טהור. ולפיכך אמר שאם לא יוכל לתלות בביטול ת"ת, שביטול ת"ת ראוי על זה היסורין ביותר שהיסורין ג"כ הם חסרון כמו שאמרנו, וראוי היסורין אל האדם שהוא חסר תורה שהוא השלמת האדם, ולפיכך יש יותר לתלות בביטול ת"ת ממה שיתלה ביסורין של אהבה. אבל אם לא יוכל לתלות בת"ת, בודאי הם יסורים של אהבה, שגם דבר זה מצד חסרון של אדם שאין ראוי למעלה העליונה עד שימרק אותו מן החמרי על ידי יסורין, כי היסורין מסלקין את האדם מן פחיתות החמרי עד שראוי האדם עד מעלה העליונה. ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהש"י אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתב', ויש לאדם מניעה ועכוב שאין ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא הש"י עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות ולכך נקראו יסורין של אהבה, לא שהפי' הוא כי בשביל אהבה הוא מביא עליו יסורין, שודאי דבר זה אין ראוי, רק שהשם יתב' אוהב אותו וחפץ בו, ומצד שהוא חפץ בו רוצה השם יתב' לקרב אותו אליו, ואין לו המעלה הזאת ולכך ממרק השם יתב' פחיתות חומר שלו עד שהוא ראוי אל הדביקות וזה מבואר:
2
ג׳ולפיכך אמרו אחר כך אמר רבא א"ר סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' דכאו החלי וגו', ומה שאמר הקב"ה חפץ בו ר"ל שהקב"ה חפץ בו להביא אותו אליו ויהיה קרוב אל השם ית', ולכך השם ית' מדכאו ביסורין עד שהיסורין מסלקין וממרקין פחיתות שלו אשר הוא בו מצד החמרי עד שהוא ראוי אל זה. ואמר דוקא שקבלן מאהבה, וזה כי יסורין של אהבה הם להביא אותו אל המדריגה העליונה שיהיה קרוב אל השם יתב' כמו שאמר כל שהקב"ה חפץ בו הוא מדכאו ולפיכך צריך שיקבל אותם מאהבה, כי אם אין מקבל אותם מאהבה אין לו דביקות בו ואיך יהיו יסורין של אהבה. ואמר שאם קבלם מאהבה שכרו יראה זרע יאריך ימים, יש לאדם להבין השכר הזה מי שמקבל היסורין מאהבה, כי אלו שני דברים הם באים על ידי הדבוק בו ית' לגמרי, כי ע"י הדבוק בו ית' כאשר מקבל היסורין מאהבה, לכך מקבל מן השם יתב' הברכה ממקור העליון ודבק במדת יעקב שזכה לבנים וזכה לחיים, כי יעקב אבינו לא מת כי היסורין מסלקין אותו מן פחיתות החומר עד שהוא קדוש, ולכך זוכה לזרע קדוש ממקור העליון ולחיים והבן זה. ואמר פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי חמא בר חנינא וכו', וביאור זה כמו שאמרנו שהיסורין של אהבה הוא כדי לעשות לאדם דביקות בו יתב' ולצרף הנפש, ואם כן אין ראוי שיהיו היסורים מביאים הריחוק מן השם יתב' רק שיהיו מביאים הדביקות. וזהו שאמר כל יסורין שיש בהם ביטול תלמוד תורה אינם יסורים של אהבה, וידוע כי תלמוד תורה הוא הדביקות שיש לאדם אל בוראו ודבר זה אין צריך לבאר שהתבאר במקומות הרבה מאוד, ולפיכך אי אפשר שיהיו יסורין של אהבה כאשר יש ביטול תורה שאז יסורים גורמים לאדם הרחקה מן השם יתב'. וכן למ"ד כל שיש בו בטול תפלה אינם יסורים של אהבה, כי יש לאדם ג"כ דביקות עם בוראו על ידי התפלה שהוא מתדבק עם בוראו בתפלה. והבן המחלוקת כי בטול תלמוד תורה אף כי יש בזה בטול תפלה סוף סוף יש לו דביקות בו יתב' ע"י התורה ויש לכל הפחות דביקות לשכל שלו עם השם יתב', כי לנפש אין לו דביקות כ"כ מצד בטול תפלה כיון דיש אהבה וחבור מצד התורה השכלית די בזה ונקראים יסורין של אהבה, ולמאן דאמר שיש בו בטול תפלה אין זה יסורין של אהבה כי צריך שיהיה לאדם דביקות עם בוראו מצד הנפש, כי התפלה הוא לנפש האדם כי שופך נפשו לפני ה', וצריך שלא יהיה ביסוריו בטול תפלה ואז אפשר לומר שהם יסורין של אהבה, ולפי דעת שניהם אין ראוי שיהיה ביסורים של אהבה הריחוק והפירוד מן השם יתב'. ויש להבין מחלוקת זה בטול תלמוד תורה או בטול תפלה כי אלו שניהם הם הדביקות הגמור, וזה תבין ממה שאמרו יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, כי בהמ"ק הוא לתפלה וזכר אלו שניהם ביחד כמו שבארנו זה במקום אחר:
3
ד׳עוד שם אמר ליה ר' אבא בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ומה ת"ל מתורתך תלמדנו דבר זה למדנו מתורתך קל וחומר משן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם אינו דין שיוצא בהם האדם לחירות ע"כ. ור"ל כי מאחר שעיקר יסורין של אהבה הבאים על האדם כדי למרק ולזכך את האדם, אם כן אף שיש בהם ביטול ת"ת או ביטול תפלה סוף סוף היסורין ממעטין וממרקין את האדם, ולכך בין כך ובין כך הכל הוא יסורין של אהבה. וקאמר אם כן מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו וכו', ומה מאוד נראה רחוק מדרש זה ללמוד קל וחומר משן ועין שהעבד יוצא לחירות שהיסורין ממרקין כל גופו של אדם. אבל הדברים הם ברורים ואמת, ממה שבארנו למעלה כי היסורין של אהבה מסלקין וממרקין הנשמה שיש לה דביקות אל הגוף, שכאשר חטא ונטה אחר הגוף שממנו החטא יש לה כפרה על ידי יסורין שממעטין הגוף, וראיה לזה כי העבד שהוא בעל חומר וכמו שאז"ל (יבמות ס"ב, א) על העבדים שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, כי כל עבד הוא כמו בהמה נחשב שהיא חמרית, וכמו שאמרו במסכת נדה בפרק כל היד ואינהו מאי קא סברי שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור, ודברים אלו מבוארים ובארנו אותם בכמה מקומות שהעבד נחשב חמרי, וכאשר מפיל שן עבדו או מסמא האדון עינו ומחסר לו אבר מגופו וממעט אותו מגופנית ראוי שיהיה יוצא מן העבדות ויהיה בן חורין, כאשר האדון שהוא סבה לעבדות העבד מפיל שינו או מסמא את עינו וממעט את גופו שהוא עבד בשביל הגופנית שבו והרי ממעט אותו מן הגופנית ולכך יוצא בזה לחירות, ק"ו יסורין שהם ממרקין כל גופו של אדם שיהיה יוצא בהן לחירות, כלו' שכבר נתמעט הגוף שנטה אליו החטא הזה ובזה יוצא לחירות מה שנלכד במצודת החטא בשביל חטאו ויצא לחירות, וק"ו גדול מאוד זה למי שמבין דברי חכמה. ומה שאמרו שם אח"כ רבי יוחנן חלש על לגביה רבי חנינא א"ל חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן, דשמעינן מזה שאין היסורין חביבין, דבר זה לא יקשה כך כי בודאי יש לצדיק לדאוג שלא יוכל לעמוד ביסורין ויעשה כמו שעשה איוב, ומפני כך אמר לא הן ולא שכרן אם אפשר שיהיה פטור מהן, אבל בודאי ובודאי חביבין וחביבין כאשר סובל אותם כי הם זכוך הנפש עד שהם מביאים לדבק האדם אליו יתב':
4
ה׳בפ"ק דברכות (ה', א') תניא רבי שמעון אומר שלש מתנות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתן אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא תורה מנין דכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' ארץ ישראל מנין דכתיב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך וכתיב בתריה כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, העולם הבא מנין דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. יש לשאול למה נתנו אלו מתנות על ידי יסורין. כבר בארנו כי היסורים זכוך הנפש, ולכך כאשר ישראל קנו מעלה נבדלת מן הגוף צריכים קודם מרוק וזכוך הנפש עד שראוי לקבל המעלה הקדושה, ודבר זה דומה ליסורין של אהבה כמו שאמרו כי כל אשר חפץ בו הש"י מדכאו ביסורין וכמו שפרשנו לפני זה. ולכך אמר ג' מתנות טובות נגד ג' מדריגות של קדושה, וזה כי ארץ ישראל היא קדושה ולא היו ראוים ישראל אל מדריגה הקדושה הזאת שינחלו הארץ הקדושה הנבדלת, עד שהגיע להם יסורים שהיה להם זכוך הנפש ע"י סלוק הגוף ע"י יסורין עד שראוים לקבל מעלת הקדושה, אמנם הארץ בעצמה היא גשמית רק שיש לה קדושה, ויותר על זה היא התורה שהיא יותר נבדלת שהיא שכלית בלתי גשמי, ולא זכו ג"כ אל התורה רק בהתמעטות הגוף ע"י יסורין ואז הגיעו אל המעלה העליונה היא התורה, ומ"מ אף כי התורה היא שכלית יש לתורה חבור אל האדם הגשמי אבל העוה"ב הוא נבדל לגמרי, וזהו המעלה השלישית הנבדלת ולפיכך לא זכו ישראל אל עוה"ב כי אם ע"י יסורין שהם ממעטין הגוף ובשביל כך הגיעו אל המדריגה הנבדלת. ויש לך להבין אלו ג' מדריגות זו על זו וסדר שלהם כך הוא, א"י תורה עוה"ב רק שזכרם כפי הסדר שהגיעו אלו שלשה מדריגות לישראל ודבר זה מבואר:
5
ו׳עוד שם א"ר יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא וכו' והאמר ר' יוחנן כל מי שיש לו אחת מד' מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוי יסורין של אהבה לא הוי ואיבעית אימא ל"ק הא לן והא להו ואיבעית אימא הא בצנעא הא בפרהסיא, ובנים לא ה"ד אי לימא דהוו ליה ומיתו והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומיתו. פי' זה כי כבר התבאר כי היסורין של אהבה הם הדיבוק והחיבור אל הש"י, ולכך אין ראוי שיהיו הנגעים יסורין של אהבה כי ע"י הנגע הוא מרוחק לגמרי מן הש"י, עד שהוא מרוחק מן הבריות מכ"ש מן הש"י שהרי כתיב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, הרי נתרחק לגמרי. וג"כ מי שאין לו בנים, כי כתיב אצל יסורין של אהבה וכאב את בן ירצה שנוהג הש"י עמו כמו האב שהוא אוהב את בנו, ומי שאין לו בנים אין לו מדה זאת שנא' בו וכאב את בן ירצה ולכך אין ראוי שיהיה הש"י נוהג עמו כאב עם הבן אחר שהוא עצמו אין לו הנהגה זאת. ועוד יש לך להבין בחכמה מה שאמר כי נגעים ובנים אינם יסורים של אהבה, כי המצורע חשוב כמת ומי שאין לו בנים חשוב כמת ואלו שניהם מסולקים מן הש"י, כי מי שאין לו בנים והולך ערירי נכרת מן הש"י ואין כאן אהבה וחבור, ומכ"ש נגעים שהוא מסולק לגמרי מן הש"י והבן זה מאוד. ותדע עוד כי יסורין של אהבה הם למרק ולזכך את גופו מן החטא, ודבר זה שייך ביסורין המגיעים אל עצמו והם ממרקים את גופו של אדם, אבל מי שאין לו בנים לא נקרא זה מרוק שאינו רק העדר בנים ואין זה מרוק כלל רק כאשר באים עליו יסורין מן החוץ, ואין זה דומה כאשר יש לו עניות שודאי כאשר אין לו מה לאכול וכיוצא בזה הם יסורים הממרקים שהרי הגוף מתייסר בזה, אבל בנים אינם יסורים לגוף כי אין זה רק העדר בנים ולא שייך בזה שהוא העדר שבאים עליו בשביל אהבה, אבל אם היו לו בנים ומתו הרי בדבר זה היסורים באים עליו כאשר מתו בניו ואין זה העדר בלבד והם יסורים של אהבה. ופריך ונגעים אינם יסורים של אהבה והאמר מר וכו', ופי' הנגעים יותר ראוים לכפר כי מביא הש"י על האדם מדה כנגד מדה, כי החטאים הם נקראים נגעים בעצמם בכמה מקומות, ולכך כתיב ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם וגו' ולפיכך כל מי שיש לו מארבע מראות הללו אינו רק מזבח כפרה. ומתרץ הא לן והא להו, ונראה לי פירושו כי בארץ ישראל הם יסורים של אהבה, כי אף על גב כי המצורע מרוחק מן הש"י כיון שהוא בא"י אינו מרוחק מאתו לגמרי, אבל בבבל שאינה א"י הקדושה הנגעים הם הרחקה גמורה. ואפשר לומר כמו שפי' רש"י ז"ל כי בא"י אינם יסורים של אהבה, כי בא"י שהיא ארץ קדושה הנגעים הם דחיה והרחקה למנוגע, ואע"ג שאין עתה שלוח מן המחנה מ"מ ראוי לשלוח וכיון שהוא בא"י הקדושה פלטרין של מלך כאשר באים עליו נגעים והוא נדחה לחוץ כי הכל מרחיקין את המנוגע ולכך אינם יסורים של אהבה, כי כאשר מקבל ריחוק ע"י היסורים אינם יסורים של אהבה, אבל בחוצה לארץ שאין זה פלטרין של מלך לא נחשבים הנגעים רק כמו שאר יסורים ולפיכך הם ג"כ יסורין של אהבה:
6
ז׳תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו כל עונותיו. אמר ליה ר' יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנא' רודף צדקה וחסד ואמת זו תורה שנא' אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנא לן תנא ליה ההוא סבא משום רבי שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם. כבר אמרנו פעמים הרבה מאוד עם כי חכמים ז"ל כל דבריהם מן המקרא מ"מ צריכים דבריהם טעם, כי לא דרש הכתוב לבד בא ללמד רק שיש כאן טעם שכלי ג"כ, ודבר זה ברור ואין ספק כי לא על פי עד אחד סמכו רק ג"כ על הטעם השכלי שיש בזה ולכך יש לשאול מה טעם בזה. ועתה צריך לדעת, כי החטאים והעונות כלם אין תלוין רק בגוף האדם החמרי והוא חסרון האדם ומצד שהוא חסר שולט בו היצה"ר ודבר זה מבואר מאוד למשכילים. ואמר כי העוסק בתורה ובגמילות חסדים דבר זה בפרט הוא סלוק עון, וזה כי התורה היא סלוק הגשמי וכל אשר נמשך האדם אל התורה והחכמה הוא סלוק פחיתות הגוף ובזה יסולקו החטאים והעונות שהם פחיתות הגוף, וכן מה שעוסק בגמילות חסדים כי גמילות חסדים גורם שיש לו זכות ג"כ כי החסידות שבאדם הוא מצד זכות האדם והטוב שבו ודבר זה ברור, לכך אמרו ולא עם הארץ חסיד פי' ע"ה יש לו עבות החמרי ומצד עבות החמרי אי אפשר שיהיה לו זכות ולכך אינו חסיד, ודבר זה בארנו במקומו אצל ולא ע"ה חסיד ובמקומות הרבה, וכאשר עוסק בגמילות חסדים שהוא זכות האדם שזהו כפרה על החטאים שהם פחיתות של אדם ואין דבר זה צריך ראיה, ולפיכך אמר כאן כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים שאלו שניהם מסלקים פחיתות החמרי והחטאים והעונות שהם נמשכים אחר זה ולכך בחסד ואמת יכופר עון כאשר התבאר בנתיב גמילות חסדים ע"ש. ואמר וקובר את בניו כבר התבאר בפ"ק דקידושין (מ', א') כי החטאים נקראים פרי שנאמר ויאכלו מפרי דרכם, ולכך אם קובר את בניו והוא סלוק פרי שלו דבר זה מכפר ג"כ על פרי מעלליו. ויש לך להבין עוד כי סלוק החטא ע"י סלוק והתמעטות הגוף החמרי, כמו מי שעוסק בתורה שנמשך אחר השכלי והוא סלוק הגוף והוא מעוט החטא שהוא בגוף, וכן גמילות חסדים הוא סלוק פחיתות החמרי כמו שהתבאר וכל אשר ממעט האדם גופו הוא כפרה, ודבר זה תבין במה שהיסורין מכפרין מפני שהם מעוט גוף האדם, וכן המיתה היא מכפרת וכן הקובר את בניו הם כרעיה דאבוה וכאלו הוא גופו, ולכך דבר זה הוא מעוט לאדם וכל דבר שהוא מעוט לאדם הוא כפרה וסלוק החטאים בודאי, ומפני זה משלם הש"י עון אבות אל חיק בניהם כי הם גופו. אבל האשה אע"ג דאשתו כגופו דמי מ"מ אינו דומה מה שהוא כגופו או מה שהוא גופו, וכאשר האדם נתמעט דבר זה הוא כפרה לעון שלו וזה שזכרו דוקא וקובר את בניו, אע"ג שכל היסורין מכפרין הרי אין היסורין רק בשביל שהם מעוט גוף האדם, ודבר זה שהוא קובר את בניו הוא יותר, מפני שבניו הם יוצאי יריכו והם עצמו וקובר אותם והם מעוט גופו של האדם, כי בניו הם מן הגוף של האדם כמו שאמרו בפרק המפלת, ולפיכך אלו בפרט הם כפרת עון שכל אשר הוא המעטת גופו הוא סלוק החטא, ועוד יש אל האדם להבין דברים אלו איך התורה וגמילות חסדים וקובר בניו הם התעלות מן החטא ודי בזה:
7
ח׳בפרק חלק (סנהדרין ק"א, א') תנו רבנן כשחלה ר"א נכנסו ד' זקנים לבקרו רבי טרפון ורבי יהושע ור' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים כי טפה של גשמים בעוה"ז ורבי בעה"ז ולעה"ב, נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעוה"ז ורבי בעוה"ז ולעוה"ב, נענה ר"א בן עזרי' ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעוה"ז ורבי בעוה"ז ולעוה"ב, נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין אמר ליה עקיבא מנין לך אמר ליה מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא וגו' וכתיב ובהצר לו חלה את פני ה' וגו' ויתפלל אליו ויעתר לו. יש לשאול מה הם אלו תוארים שכל אחד מתאר אותו בתואר מיוחד. ויש לך לדעת כי כל אחד בא להוסיף, כי רבי טרפון אומר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים, שהטפה מכינה הארץ שתוציא עץ פרי, כך אתה בתורה אשר מלמד ומוכיח את ישראל אתה מכינם שיעשו מעשים טובים אשר הם נקראים פרי, וזהו שנחשב ר"א טפה של גשמים לישראל אשר הטפה מכינה האדמה להוציא פרי. והוסיף רבי יהושע לומר כי אין הת"ח שבדור נחשב טיפה של גשמים שהטפה אינו נותן רק הכנה בלבד לארץ שמכינה האדמה, אבל נחשב הת"ח כמו גלגל חמה המוציא עין האדם אל הפעל, כי האור מוציא הראות של אדם אל הפעל עד שהוא רואה וכך הת"ח בלמוד שלו מוציא האדם אל הפעל עד שהוא בשלימותו, ואין זה הכנה בלבד רק שמוציא את האדם אל הפעל לגמרי כמו גלגל חמה שמוציא עין האדם אל הפעל. ורבי אלעזר בן עזריה הוסיף עוד, שהת"ח שהוא בדור הוא עוד יותר מזה, כי הגלגל של חמה אינו מוציא רק הראות אל הפעל ואינו נותן הראיה בעצמו, אבל הת"ח נחשב כמו אב ואם שהם מולידים הבן לגמרי, וכן נחשב הת"ח בתורתו שמלמד את הדור כאלו הוליד הדור לגמרי. הנה כל אחד הוסיף כי רבי טרפון לא אמר רק שהוא כמו הטפה שהיא הכנה בלבד אל הפרי שגדל, ור"י הוסיף כי אין ראוי שיחשב הת"ח הכנה בלבד רק נחשב השלמה שהוא משלים את האדם, כמו גלגל חמה כאשר אין אור לא יוכל לראות וגלגל חמה משלים את הראות הפעל עד שהוא רואה וכך הת"ח בדורו משלים הדור, ובא ר' אלעזר בן עזריה לומר שאין ראוי לומר שאין הת"ח רק השלמה לדור רק נחשב כאלו הוליד אותם לגמרי כמו אב ואם. יש לומר גם כן כי אלו ג' חכמים דברו בג' מדריגות של חכמה שהת"ח משלים האדם והם חכמה דעת ובינה כמו שבארנו למעלה בנתיב החכמה ע"ש, וכנגד החכמה אין צריך האדם רק הכנה של מה, ועל זה אמר רבי טרפון טוב אתה לישראל מטפה של גשמים אשר הטפה של גשמים מכינה האדמה וכך אתה נותן הכנה לאדם והאדם משיג מעצמו כי אין זה השגה עמוקה, ויש חכמה שהיא חכמה יותר ולדבר זה נחשב הת"ח כמו גלגל חמה אשר מאיר לאדם עד שהוא רואה, וכך הת"ח בחכמה זאת מוציא שכל האדם אל הפעל, ויש שכל שהוא מוציא דבר מתוך דבר והוא שכלי לגמרי והוא נקרא בינה מלשון בן כי הנבון מוציא דבר מתוך דבר כמו הבן שנולד, וכנגד זה אמר טוב אתה לישראל מאב ואם המולידים את הבן, וכן על ידי ת"ח שמלמד האדם קונה האדם בינה יתירה ולכך אמר טוב אתה לישראל מאב ואם, ורבי עקיבא אמר חביבין יסורים כלומר שיותר מכל מדריגות האלו אינם נחשבים נגד היסורים שהם ממרקים ומזכים את הנפש ומטהרין את הנפש עד שהוא נעשה מסולק מן הגשמי ודבר זה יותר מכל המעלות, כי בעל היסורים הוא נעשה נבדל מן החמרי עד שהוא בן עולם הבא וזה יותר מהכל כמו שנתבאר אצל ג' מתנות נתנו לישראל וכולם נתנו על ידי יסורין, ואלו המעלות שזכרו הראשונים מה שהוא פועל באחרים אבל היסורים לאדם מעלה עצמית כאשר ממרקין הנפש עד שנעשה קדוש ואין להאריך עוד:
8
ט׳בפרק הרואה (ברכות נ"ד, א') חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וכו' נתבאר בנתיב האהבה, מה שיש לאהוב הש"י כאשר יסורין באים עליו:
9
י׳ובפרק יש בערכין (ערכין ט"ז, ב') עד היכן תכלית יסורין כל שארגו לו בגד ללבוש ואינו מתקבל עליו מתקיף לה ר' זעירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אפי' נתכונו למזוג לו בחמין ומזגו לו בצונן בצונן ומזגו לו בחמין ואת אמרת כולי האי מר בריה דרב דימי אמר אפי' נהפך לו חלוקו רבא אמר ואיתימא ר' יצחק ואמרי לה במתניתא תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים אבל שתים ועלו שלש לא שאין טורח למישדיה וכל כך למה דתנא דבי רבי ישמעאל כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קבל עולמו במערב' אמרי פורעניות מזדמנת לו. פי' כי כל דבר שהוא כנגד האדם דבר זה נקראו יסורין. ומה שאמר שאם הוא מ' יום בלא יסורין קבל עולמו, דבר זה יש לך להבין ממה שהתבאר בכמה מקומות כי עולם הבא הוא הפך העולם הזה הגשמי, ולפיכך מי שראוי ומוכן אל העולם הזה אינו מוכן לעוה"ב, ולכך אין ראוי לצדיקים עולם הזה כי עוה"ב הוא נבדל וזה גשמי והם הפכים. וכבר אמרו (ב"ב י', ב') עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה והשיב לו עולם ברור ראית, שמזה תדע כי העולם הבא הוא הפך עולם הזה לגמרי שזה גשמי וזה נבדל מן הגשמי, ולפיכך אם הוא מ' יום במספר יצירת האדם בלא יסורין אם כן הוא נקרא בעל עולם הזה והוא מסולק מן ה עולם הנבדל. ועוד הרי אמרנו כי היסורים הם הכנה לעולם הבא, כמו שהתבאר למעלה אצל ג' נתנו על ידי יסורין, וכאשר הוא ארבעים יום בלא יסורין, כי מספר ארבעים הוא מיוחד שהוא עולה לעה"ב השכלי שהתורה השכלית נתנה במ' יום, וכאשר הוא מ' יום בלא יסורין שהיסורין הם מסלקין את גופו עד שהוא בן עולם הבא, אז הוא בעולם הזה והוא מסולק מן עולם הבא. וכן אמרו עוד במסכת ברכות (ס"א, ב') לא נברא עולם הזה אלא לאחאב וחבריו, ועולם הבא לרבי חנינא בן דוסא וחביריו, כלו' כי אחאב שאין לו עולם הבא כלל ולכך ראוי הוא אל עולם הזה, וכל דבר נברא בשביל דבר שראוי אליו לגמרי ולכך לא נברא עולם הזה רק לאחאב, וכן רבי חנינא בן דוסא שהיה לו עניות גדול ודי לו בקב חרובין, ואם כן הוא הפך עולם הזה ולפיכך ראוי ומיוחד אליו עוה"ב, ולכך לא נברא עולם הבא רק לר' חנינא בן דוסא. וכבר אמרנו כי אלו מ' יום נגד עולם הבא, שבאלו מ' יום שהוא בלא יסורין קבל עולם שלו שהיה ראוי לו עולם הבא ונתנו לו חלקו בעה"ז, שהרי התורה השכלית שהיא ממדריגת עוה"ב נתן לאדם בארבעים יום, וכן האדם שנוצר בארבעים מפני כי יצירתו הוא לעולם הבא כדכתיב וייצר בשני יוד"ן האחד לעולם הזה והאחד לעולם הבא. ועוד כי הנשמה נתנה באדם באלו מ' מ יום והנשמה נבדלת ואל הנשמה ראוי עולם הבא, ולפיכך אם הוא מ' יום בלא יסורין קבל חלקו מן עולם הבא, כי אין ראוי לאדם שיהיה שלם כלל בעוה"ז שאין האדם בעל השלמה עד עולם הבא ואז יושלם האדם לגמרי. ודבר זה בארנו בכמה מקומות כי אין האדם בהשלמה בעולם הזה, ודבר זה הוא תוחלת ישראל ותקותם שעומדים אל עולם הבא, כאשר לא קבלו עולמם ולא היו בהשלמה רק בחסרון והשלמת ישראל בעוה"ב, והפך זה אותם שהם בעולם הזה בהשלמה דבר זה יורה שכבר נשלם מדריגתם ואין להם עולם הבא וכבר הארכנו בזה ואין כאן מקומו. ולפיכך אם היה מ' יום בלא יסורים כבר הושלם בעולם הזה הגשמי, ונטל חלקו שהיה ראוי לו בעולם הבא ואין לו עוד השלמה יותר, ומה שאמרו במערבא שהוא מוכן לפורעניות דבר זה בארנו באריכות בפרקים מה שאמרו בכל מקום שתמצא ישיבה השטן מקטרג כמו שהארכנו במקומו, וזה שאמר כי פורענות מוכן לו כי בהשלמה הזאת דבק ההעדר הגמור, ולפיכך כאשר הוא בהשלמה מ' יום פורעניות מוכן לו ע"ש:
10
י״אבמדרש (תנחומא נצבים) זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מתהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה דור המבול וימח את כל היקום סדומים ויהפך את הערים מצריים לא נשאר בהם עד אחד בבל והכרתי לבבל שם ושאר אמר דוד שם נפלו פועלי און אבל ישראל אם נפלו עומדים אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי ואומר אני ה' לא שניתי מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכתיב דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים החצים כלים והקורה עומדת כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין, למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממה שנא' בהר סיני מיד הוריקו פניהם אמרו מי יוכל לעמוד באלו מיד קרא אותם משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבאו אל המקום הזה וזה כי ישראל כשהיסורין באין עליהן הם נכנעים שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו' אמר הקב"ה הקללות הן מקיימות אתכם למען נסותך להטיב באחריתך לכך נאמר אתם נצבים. במדרש הזה מבאר הדברים אשר אמרנו, כי היסורים על צדיק לתת קיום אליו דהיינו כי היסורים ממרקין ומסלקין את פחיתתו כמו שאמרנו למעלה, ק"ו משן ועין שהעבד יוצא בהם לחירות וזה שאמר כי היסורים ממרקין את האדם. ואמר כי כאשר היסורים באים על ישראל הם נכנעים והם קוראים אל הש"י כדכתיב צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, כלומר כל עוד שהיסורין באים עליהם הם מסלקים את פחיתות שלהם המרחיק אותם מן הש"י עד שהם קרובים אל הש"י כאשר מסולק הגוף החמרי ונעשה נבדל דבקים בו ית', ולפיכך קוראים אל הקב"ה בעת צרתם. כי ישראל מסולקים בעצמם מן הפחיתות, רק שמצד החטא הם נוטים אל הפחיתות היסורים שבאים עליהם למרק הפחיתות שנמצא בהם ונעשו טהורים, וכל עוד שהיסורים באים הם קונים יותר דביקות בו ית' ולכך קוראים אל הש"י, ודבר זה מבואר:
11
י״בבפרק יש נוחלין (ב"ב קט"ז, א') דרש רבי פנחס בן חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות שנאמר חנוני חנוני אתם רעי כי יד ה' נגעה בי וקאמרי ליה השמר לך אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני ע"כ. וביאור זה כי העוני יותר מכל המכות שהם חמשים מכות כמו שאמרו כי במצרים לקו חמשים מכות לפי שבאמצע לקו עשר מכות א"כ ממילא היד היא חמשים מכות ואמר איוב אל חביריו כי יד ה' נגעה בו וא"כ לקה נ' מכות, ועל כל זה אמרו חביריו אליו שאל יפן אל און להרהר אחר מדת הדין כי כל זה טוב לך מעוני שהוא יותר. וזה מפני כי ההעדר הוא החסרון של לחם ופרנסה הוא כנגד הכל, כי המכה אינו רק העדר וחסרון במה, אבל העוני נחשב כמו מיתה כמו שהמיתה היא חסרון החיים. ולפיכך העוני חשוב כמו מיתה מפני שהעוני הוא כמו המכות כלם אם מקבל העני היסורין באהבה ואינו מהרהר אחר מדת הדין, אז שכרו כמו שאמרנו למעלה יראה זרע יאריך ימים:
12
י״גובמדרש (שמו"ר פל"א) אם כסף תלוה את עמי הדא הוא דכתיב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש יש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, ו העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו בועט שנאמר ועניים מרודים תביא בית, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל מממונו בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא שנאמר כי את עם עני תושיע ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ע"כ. ור"ל כי איוב מה שנתן לו הש"י היה מעין עוה"ב, וכמו שאמרו בפ"ק דבבא בתרא (ט"ו, ב') הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עוה"ב, ונראה לי שפירושו כי הכל נעשה מעצמו שהפרות חורשות מעצמן מבלי טורח בהם לחרישה רק מעצמן היו חורשות וזהו מעין עוה"ב שלא יהיה טורח מלאכה וצער רק הכל יהיה נעשה מעצמו. ורש"י ז"ל פי' שהפרות היו חורשות ובאותה שעה צמח והיו האתונות רועות ממה שצמח, מ"מ הטעימו הקב"ה מעין עה"ב מתחלה. וכאשר קבל איוב היסורים אז אח"כ הוסיף לו משנה על אשר היה לו קודם מעין עוה"ב, ומזה נלמוד שאם העני מקבל היסורין נותן לו הש"י שכרו כפול לעוה"ב כמו שנתן לאיוב שכרו כפול מעין
13