נצח ישראל נ״אNetzach Yisrael 51
א׳אחר שבארנו לך בפרק הקודם ענין הארץ הקדושה ומעלתה, יש לדעת גם כן ממעלת* עיר קדשינו ותפארתינו, ירושלים עיר הקדושה, תבנה ותכונן במהרה בימינו. כי יש לך ללמוד דכל שכן וכל שכן הדבר שהיה במעלה אלקית כבר, שיוסיף בקדושה ובמעלה אלקית ממה שהיה לו. ובבבא בתרא (עה.) "ושמתי כדכד שמשותיך" (ישעיה נד, יב), אמר רבי שמואל בר נחמני, פליגי ביה תרי אמוראי דארץ ישראל; יהודה, ויחזקיה בניו של רבי חייא. ותרי מלאכי ברקיע; מיכאל, וגבריאל. חד אמר דשוהם, וחד אמר דישפה. אמר להם הקב"ה להוי כדין וכדין. "ושעריך לאבני אקדח" (שם), כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש, עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר ברום עשרים, ומעמידם בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלתא לא משכחן, כולי האי אשכחן. לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי שרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר ברום עשרים. אמר להו, הני למאן. אמרו ליה, שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה דרוש רבי, ולך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר ליה, ריקא, אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי אתה. נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות. מתיבי, "ואוליך אתכם קוממיות" (ויקרא כו, יג), רבי מאיר אומר מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון. ורבי יודא אומר, מאה אמה, כנגד היכל וכותליו, שנאמר (תהלים קמד, יב) "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל". כי קאמר רבי יוחנן לכוי דבי זיקי.
1
ב׳וביאור ענין זה, כי ירושלים אינה עיר טבעית כמו שאר עיר, רק היא עיר אלקית במעלתה האלקית. ולפיכך אמר הכתוב "ושמתי כדכד שמשותיך", כי "כדכד" היא אבן יקרה. ולפיכך אמר, כי לעתיד למעלת ירושלים, שתהיה מעלתה יותר אלקית עוד ממה שהיה קודם, וראוי שיהיה בניינה לפי מעלתה, מאבנים טובות ויקרות. ולכך חושן המשפט, שהיה בו אורים ותומים שמות הקדושים, היה חושן המשפט מאבנים טובות. ופליגי מיכאל וגבריאל בענין החומה הזאת, כי החומה בה יוגדר העיר, עד שנקרא המקום על שם החומה, "בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה, כט). וכן השער במה שהוא כניסת העיר, שגם המקום נקרא על שם השער, כדכתיב (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". ולפיכך החומה והשער, שהם צורת המקום, ראוי שיהיו כפי מדריגתה*.
2
ג׳ופליגי בה תרי מלאכים. ורז"ל אמרו מיכאל של מים, וגבריאל של אש. ואין הפירוש שמיכאל הוא מים, וגבריאל הוא אש. דאין הדבר כך כלל. רק כי הם צורות נפרדות זה מזה, והם מחולקים כמו אש ומים. כי מיכאל שהוא של מים, רוצה לומר כי מושפע ממנו מה שהוא דומה למים. וגבריאל של אש, כי מושפע ממנו מה שהוא שוה ודומה לאש. כי מן מיכאל מושפע ממנו הטוב והחסד, וזה דומה למים. וגבריאל מושפע ממנו הדין, והוא שוה לאש. ולפיכך צורת מיכאל חסד, וצורת גבריאל אש. ולפיכך מיכאל, שהוא ממונה על המים, אמר שצורת העיר הקדושה יהיה הטוב, שתהיה דביקה בחסד ובטוב. ולפיכך החומה יהיה של שוהם, כי השוהם גוון שלו מורה חסד וטוב, וראוי למקום הקדוש להיות צורה האלקית שלה דבר זה. וגבריאל, שהוא דין, אומר שצורת המקום יהיה ישפה, שהוא גוון מורה דין. ואין ספק שכל אחד ואחד מן שתי המדות האלו הוא מעלה בפני עצמה. וכמו שיש למעלה כוחות מחולקות, יש ממונה על החסד ויש ממונה על הדין. וכן יש צדיקים בארץ, יש שנפשו מוכן לעשות הטוב והחסד, ויש שהוא מוכן לדין, וכל אחד ואחד מעלה בפני עצמו. לכך תרי מלאכי ברקיע ותרי אמוראי בארץ דומים ושוים. והדברים ידועים למשכילים, ואין כאן מקום זה.
3
ד׳ואמר שהקב"ה אמר כדין וכדין תהוי. ומפני שהשם יתברך כולל הכל, דין וחסד. ולא כמו המלאכים, שהממונה על חסד אינו ממונה על דין, והממונה על דין אינו ממונה על חסד, והוא יתברך כולל הכל. והוא יתברך נותן לה מעלה כוללת, שתהיה כרכא דכולא בה. ומצד הפתח תהיה מעלתה נבדלת לגמרי, ולכך כתיב "ושעריך לאבני אקדח". והוא דומה אל האדם, שהפנים שלו מאירות, וכך השער, שהוא פני העיר, יהיו אבני אקדח המאירים. ומורה זה על מעלת אלקית, כמו האדם כאשר יש לו פנים מאירים, שנאמר (קהלת ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו". וביאר לך כי שני מעלות יהיו לירושלים; אם המעלה שתהיה כוללת הכל, כמו שאמר הקב"ה 'תהוי כדין וכדין'. ואם שתהיה לה המעלה העליונה הצורה הנבדלת, עד שתהיה דביקה בעולם הנבדל לגמרי.
4
ה׳ומה שאמר לעתיד מביא הקב"ה אבנים שלשים על שלשים. כי עשרים לא יתכן, שהרי הפתח גבוה עשרים, וצריך יותר, ומדאפקתיה מן עשרים, אוקמיה אשלשים. והם מרובעים, כי המרובע הוא שלם בלא חסרון, והוא לפתח העיר. ומה שאמר 'לגלג עליו אותו תלמיד', מפני שהיה התלמיד מדמה העולם שלעתיד לעולם הזה.
5
ו׳ואמר פעם אחד הפליגה ספינתו בים הגדול. רוצה לומר שהשיג בענין הזה לעיין בעומק דבר זה, ועתה ראה בחכמה שהמלאכים מנסרים וכו'. פירוש, שהחכמה היא רחבה מני ים. ופעם הפליגה ספינתו, שהיה נכנס בחכמה שהיא רחבה מני ים, ועמד על הניסור הזה, רוצה לומר גזירה זאת. שהרי לשון גזירה הוא כריתה וניסור גם כן. וראה שהעליונים גוזרין דבר זה. שכל דבר הוא בגזירת עליונים, והם גוזרין, ולכך נקרא זה ניסור. ואז היה מודה לדבר. ומפני שלא היה מאמין, עשאו גל עצמות, שנענש על ידו ומת, ונעשה גל עצמות.
6
ז׳ומקשה מיתיבי וכו'. ונראה מחלוקת החכמים בענין זה; דמאן דאמר מאה, כי מאה הוא מספר שלם, מורה על שלימת מבלי חסרון. וענין מאה שהוא מספר שלם התבאר בחבור גור אריה בפרשת ואתחנן, עיין שם. ולפיכך אמר שקומת האדם מאה אמה. ומאן דאמר מאתים, כשתי קומות של אדם הראשון, דעתו כי אדם היה מאה אמה, כי זה המספר הוא שלם. לכך אדם הראשון שנברא בשלימות, היה לו המספר הזה, עד אחר* שחטא שמעט אותו. ומכל מקום, אדם הראשון לא היה לו השלימות רק מצד גופו החמרי. אבל לעתיד יהיה השלימות הן מצד גופו החמרי, הן מצד הצורה. והצורה יש לו מדריגה השניה, ולכך קומת האדם יהיה מאתים. וכבר התבאר למעלה אצל כפל "אנכי" (ישעיה נא, יב) ענין זה. ורבי יהודא סבר מאה אמה, כי האדם דומה להיכל שהוא קדוש, והוא היה מאה אמה. וזה יהיה לעתיד, שיהיה האדם בית קדוש, ובו יושב הנשמה, שהיא נצוץ מן השם יתברך, וכמו שהיה במקדש נצוץ כבודו יתברך. ולפיכך אמר כי יהיה מאה אמה, כמו בית המקדש.
7
ח׳ודע עוד, כי מאן דאמר מאתים אמה כפל קומת האדם הראשון, סבר כי אדם הוא גשמי, והצורה בטלה אצלו, וכאילו היה כולו גשמי חמרי. אבל לעתיד יהיה קומת אדם מאתים, נגד חומר וצורה, ואין אחד בטל אצל השני. ומאן דאמר מאה אמה, כי לעתיד יהיה החומר בטל אצל הצורה, וכאילו האדם אינו גשמי, ולכך לא יהיה רק מאה אמה.
8
ט׳ומתרץ הנהו לכוי דבי זיקי. פירוש, חלונות המביאים האויר לשם. שאף על גב שאינו פתח לכנוס, מכל מקום שם פתח עליו, שהוא מביא האויר, ויש עליו שם פתח. אף שאינו פתח גמור לכנוס לשם, מכל מקום הוא פתח שהוא מביא אויר. וכל פתח הוא צורת העיר. ולכך אמר 'הני לכוי דבי זיקי', כלומר שהשעור שאמר רבי יוחנן, אין זה רק שיש שם פתח עליו להביא האויר לשם, לא שיבא האדם שם. ולא דברנו רק מצד מעלת המקום מצד עצמו, לא מצד האדם. אבל מצד האדם, בודאי יהיה יותר גדול.
9
י׳ועוד שם (ב"ב עה:) אמר רבה אמר רבי יוחנן, עתידה ירושלים שתגבה* שלשה פרסאות למעלה, שנאמר (זכריה יד, י) "וראמה וישבה תחתיה", מאי "תחתיה" - כתחתיה. ו[מ]מאי תחתיה שלשה פרסאות הוי, אמר רבא, אמר לי ההוא סבא, ירושלים קמייתא תלתא פרסאי הות. ושמא תאמר יש לה צער לעלות, תלמוד לומר (ישעיה ס, ח) "מי אלה כעב תעופינה". אמר רב פפא, שמע מינה האי עיבה תלתא פרסא מודלי. וביאור ענין זה כי ירושלים היא ג' פרסאות, כי ירושלים עיר קדושה, ולכך מדריגתה ג' פרסאות, כי הקדושה השלימה הוא על ידי ג', כנגד ג' "קדוש" (ישעיה ו, ג). וכל "קדוש" שיאמר הוא מדלי מן הארץ. ומפני כי ירושלים תהיה קדושה לגמרי, תהיה מדלי מן הארץ ג' פרסאות, כנגד כמו שהיא תחתיה, ואז יהיה קדושה בשלימות, לא התחלת קדושה.
10
י״אואמר שמא יש צער לעלות. רוצה לומר, שמא לישראל הדרים בה, מפני כבידות החמרי, שהוא מבדיל בינם ובין הקדושה, יהיה להם צער לעלות. רוצה לומר לקנות אותה מדריגה הקדושה, ומפני כך יהיה קשה לעלות. ועל זה אמר "וכיונים אל ארובותם" (ישעיה ס, ח). ידוע לכל* שהעוף פורח באויר מפני קלות החומר שיש לו, ואינו מונע לעוף לעלות למעלה. וכן ישראל יהיו דומים לעוף, שיהיה להם חומר זך, עד שלא יהיה להם מעכב ומונע מן כבידות החומר לעלות ולקנות המדריגה הקדושה. והבן הדברים הגדולים האלו. ומפני זה מדמה אותו לעב, שהעב הוא ענן שמים. ואמר הכתוב אף אם יהיה האדם לעתיד גם כן חמרי, לא יהיה חומר שלהם גס וכבד כמו שהוא עתה, רק כמו חומר הענן, שהוא חומר שאינו נחשב מן התחתונים, שהרי נקרא 'ענן שמים'. ולפיכך הענן נבדל מן הארץ ג' פרסאות. והתבאר לך הקדושה העליונה של ירושלים:
11