אגרות צפון ו׳Nineteen Letters 6
א׳הדור החדש, אשר עליו היה להכיר ולדעת ולהתבונן בחרדת קדש, כי ה' הוא אדון שופט ומושיע, שכח עוד מעט את הלמוד הזה. — על האדמה אשר נתנה לו למנה מחדש, חפץ האדם להתנשא בגאותו עוד הפעם לאדון ומושל עליה. בכחו אשר הכניע בו את הטבע, האמין כי גם מבלעדי ה' יוכל לכונן את קיומו; — מני אז תחל תולדות בני אדם (געשיכטע). ה' לא רצה עוד להכות את כל חי ולמחות את האדם מעל פני האדמה, רק לגדלו ולחנכו ללמד את כל משפחות האדם דעת אלקים ודעת עצמו, ע"י הנסיון (ערפאהרונג). - אל מדרגת משחתי הדור הרע, אשר בגללו הביא ה' מבול על הארץ, לא יגיעו עוד לעולם כל משפחות האדם יחד, יען ה' גזר אומר כי בני האדם יהיו מפוזרים ומפורדים בתבל, ורק לאט יתפשט האדם על פני הארץ ולא יהיה משפחה אחת, רק משפחות האדמה, כי אז בהשחת האחת בקצה הארץ האחד, לא תגע במהרה לרעה ברעותה הטובה ממנה בקצהו השני, ולא תשחית את כללות האדם. — מפוזר ומפורד יהיה, למען יחדש האדם כנשר נעוריו ע"י עצמו, ושבט האנשים אשר נחלש ממרוצתו אחרי דמיוני ותעתועי האדם והנהו בכל רע, יפנה מקום לשבט החזק ממנו ואשר כחו חדש עמדו.
1
ב׳— מפוזר ומפורד יהיה, ובכל מקום יפנה לבו לכונן שמה הלך נפשו, למען יבחנו כשרונות רוח האדם בכל האופנים לכונן מצבו מול פני הטבע. לזאת התחדשו פני האדמה אחרי הכליון החרוץ ונערכו אל תכנית חנוך כזה (ערצי־הונגספלאן); שונה היא תכונת הארץ לפי האקלימים וחלקי האדמה בריחי ארץ, ימים ונהרות, הרים ובקעות, מדבר וערבה, עד כי בכל מקום, אשר ידמה האדם, כי שמה הנהו האדון, הנה חלקת האדמה הזאת היא תאלפהו דעת ותעריך לו דרכי חייו למלאות ידו בעבודה ולעשות כל דבר לפי האקלים ותכונת המקום, והוא יפעל וישנה גם את תכונת האדם הפנימית, את גויתו, את השקפותיו, הלך נפשו ונטיותיו, ורק על ידו לכונן את שפתו עפ"י ידיעותיו ונסיונותיו הרבים, עד כי תכונת המקום תמשול בו. — ע"י הנסיון יתחנך להבין את ערך עצמו וערך דעת את ה'. ילמוד, כי ה', הוא אל יחיד, מושל בכל, על הטבע ועל חיי האדם. ילמוד, כי תעודת האדם גבוה ונשאה מלרכוש ולהנות.
2
ג׳ — מני אז עם ועם יתיצבו ויופיעו על פני במת התולדה, כל אחד ואחד מהם יביא עמו כח ותכונה חדשה מרוח האדם, ואת שניהם יאמן וינסה לכבוש לו "רכוש והנאה" במלחמתו עם הטבע, ועם כחו ורוחו יחד יתאמץ, כי כל אשר כבש והתנחל לו, יקום בידו לנחלת עולמים. — אך יד גבוהה ונשאה, יד ה', אשר היא בכל משלה ותנהל מערכת פעולת האדם, תפיל למשואות ותפר את מחשבתם אשר יזמו לבנות לעולם מגדלים בשמים ורוח עברה בהם ואינם, — ולעיניהם יראה נפלאות, כי יוציא ויפתח מהדבר הקטן שבקטנים, לעיני האדם המשתאה, גדולות ונצורות, ואם דור אחד יעפיל לעלות אל מרום הפסגה של הקנין וההנאה וכמו רמים יבנה גדולתו, הנה מפני הגדולה הזאת בעצמה ועל ידה, ירד פלאים ויכחד מהעולם, ויפנה הדרך לדור חדש להביא גם אותו לידי נסיון. — על פי הנהגת ה' תוצאות כל אלה הנסיונות תביאנה את הדור יבוא לידי הכרה נאמנה;— ואחרי אשר בחנו את כל אלה, וכל עם ועם על ידי עליתו וירידתו כתב בספר תולדות בני אדם, כי "הבל" הוא גודל האדם, וכי גוי ואדם יחד יתמו לריק כחם לכונן אשרם לנצח על ידי הרכוש והגדולה — כאשר יפלו תחתיהם מגדלי החמס, הקנין והנאה, אשר יזמו לעשות;— וכי רק זה יעמוד לעד, את אשר בנו האנשים בכחם לאלוה, בנין עולם בצדק ואהבה — וממעל לחרבות חמס-אדם ודמיון כוזב, לחשוב כי כל הברואים ובאחרונה גם האדם יוכל לשבת על כסא מלכות הנוסד על חיי האדם להיות כאלקים, דור אחרון על עפר יקום, אשר ילמוד לדעת כי מהבל המה גם יחד, והאלילים כליל יחלפו — וישא עיניו למרום אל. האל היחיד ומיוחד — הרגש והתשוקה הנעלה לגודל האדם האמתי יתעורר עוד הפעם, להשיג גם את הקנין גם את ההנאה רק בתור אמצעי — מין האדם המפוזר ומפרד יתאחד עוד הפעם להיות תמים יחד, והנסיון והרגש הנעלה הזה יחדרו בכל אפסי ארץ, ועל משואות הזמן העבר, מין האנושי יתבשל כל צרכו להיות ראוי ומוכשר אל השאלה כהוגן, מבלי ישאל עוד: מה לנו לעשות למען נהיה מאושרים? רק לשאול: בעוד אנחנו מאושרים, בעוד יש לנו כל, בעוד שפע הברכה בידינו הוא, מה לנו לעשות עם הברכה הזאת? ואז —
3
ד׳והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים,
4
ה׳ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים,
5
ו׳והלכו עמים רבים ואמרו:
6
ז׳לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלהי יעקב,
7
ח׳ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו;
8
ט׳כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
9
י׳ושפט בין הגוים, והוכיח לעמים רבים,
10
י״אוכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות,
11
י״בלא ישא גוי אל גוי חרב,
12
י״גולא ילמדו עוד מלחמה,
13
י״דבית יעקב! לכו ונלכה באור ה'!—
14
ט״וכי נטשתה עמך, בית יעקב —
15
ט״זכי מלאו מקדם, ועוננים בפלשתים,
16
י״זובילדי נכרים ישפיקו.
17
י״חותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאוצרותיו;
18
י״טותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבותיו;
19
כ׳ותמלא ארצו אלילים,
20
כ״אלמעשה ידיו ישתחוו, לאשר עשו אצבעותיו.
21
כ״בוישח אדם — וישפל איש; ואל תשא להם!
22
כ״גבוא בצור, והטמן בעפר, —
23
כ״דמפני פחד ה' ומהדר גאנו.
24
כ״העיני גבהות אדם שפל,
25
כ״וושח רום אנשים,
26
כ״זונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
27
כ״חכי יום לה' צבאות,
28
כ״טעל כל גאה ורם, ועל כל נשא
29
ל׳— ושפל!
30
ל״אועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים
31
ל״בועל כל אלוני הבשן;
32
ל״גועל כל ההרים הרמים, ועל כל הגבעות הנשאות,
33
ל״דועל כל מגדל גבה, ועל כל חומה בצורה,
34
ל״הועל כל אניות תרשיש, ועל כל שכיות החמדה; —
35
ל״וושח גבהות האדם ושפל רום אנשים,
36
ל״זונשגב ה' לבדו ביום ההוא; —
37
ל״חוהאלילים כליל יחלוף.
38
ל״טובאו במערות צורים ובמחלות עפר '
39
מ׳מפני פחד ה' ומהדר גאונו, —
40
מ״אבקומו לערץ הארץ.
41
מ״בביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו
42
מ״ג ואת אלילי זהבו,
43
מ״דאשר עשו לו, להשתחות לחפר פרות ולעטלפים;
44
מ״הלבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים,
45
מ״ומפני פחד ה' ומהדר גאונו,
46
מ״זבקומו לערץ הארץ.
47
מ״ח- וכאשר השלמת לקרוא בעלי הספר מתולדות בני אדם והתבוננת בהם די בינה לעתים, אז קרא בקול עם דברי הקהלת:
48
מ״טהבל הבלים! הכל הבל! מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?!
49
נ׳דור הולך, ודור בא, והארץ לעולם עומדת; —
50
נ״אוזרח השמש, — ובא השמש, — ואל מקומו שואף זורח הוא שם;
51
נ״בהולך אל דרום — וסובב אל צפון, —
52
נ״גסובב סובב הולך הרוח, — ועל סביבותיו שב הרוח,
53
נ״דכל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא ;אל מקום, שהנחלים הולכים,
54
נ״ה שם הם שבים ללכת.
55
נ״ו
56
נ״זלא תשבע עין לראות, ולא תמלא אזן משמע;
57
נ״חמה שהיה — הוא שיהיה; ומה שנעשה — הוא: שיעשה; —
58
נ״טואין כל חדש תחת השמש.
59
ס׳יש דבר שיאמר: "ראה זה חדש הוא!" כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו.
60
ס״אאין זכרון לראשונים,
61
ס״בוגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון
62
ס״געם שיהיו לאחרונה. —
63
ס״דונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים,
64
ס״ההוא ענין רע — נתן אלקים לבני האדם
65
ס״ולענות בו.
66
ס״זראיתי את כל המעשים, שנעשו תחת השמש,
67
ס״חוהנה הכל הבל ורעות רוח!
68
ס״טמעות! — לא יוכל לתקן. —
69
ע׳וחסרון! — לא יוכל להמנות. —
70
ע״אסוף דבר, הכל נשמע,
71
ע״באת האלקים ירא,
72
ע״גואת מצותיו שמור
73
ע״דכי "זה כל האדם". —
74
ע״הה'! מעון אתה! היית לנו
75
ע״ובדור ודור;—
76
ע״זבטרם הרים ילדו, ותחולל ארץ ותבל!
77
ע״חומעולם עד עולם — !
78
ע״טאתה אל
79
פ׳תשב אנוש עד דכא —
80
פ״אותאמר: — "שובו בני אדם"!
81
פ״בכי אלף שנים, בעיניך,
82
פ״גכיום אתמול, כי יעבור,
83
פ״דואשמורה בלילה. —
84
פ״הזרמתם,
85
פ״ו— שנה יהיו;
86
פ״ז— בבקר כחציר יחלוף,
87
פ״חבבקר יציץ וחלף, —
88
פ״טלערב — ימולל — ויבש. —
89
צ׳אלהים! יחננו ויברכנו,
90
צ״איאר פניו אתנו סלה!
91
צ״בדעת בארץ דרכך,
92
צ״גבכל גוים ישועתך,
93
צ״דיודוך עמים, אלהים,
94
צ״היודוך עמים כלם,
95
צ״וישמחו וירננו לאמים,
96
צ״זכי תשפוט עמים מישור ולאמים,
97
צ״חבארץ תנחם סלה, —
98
צ״טיודוך עמים, אלקים,
99
ק׳יודוך עמים כלם.
100
ק״אארץ נתנה יבולה,
101
ק״ביברכנו אלהים, אלהינו;
102
ק״גיברכנו אלהים, וייראו אותו
103
ק״דכל אפסי ארץ.
104
ק״הנאם דוד בן ישי
105
ק״וונאם הגבר, הקם על,
106
ק״זמשיח, אלהי יעקב;
107
ק״חנעים זמרות ישראל
108
ק״טרוח ה' דבר בי,
109
ק״יומלתו, על לשוני,
110
קי״אאמר אלהי ישראל,
111
קי״בלי דבר צור ישראל:
112
קי״גמושל באדם צדיק,
113
קי״דמושל יראת אלהים.
114
קי״הוכאור בקר
115
קי״ויזרח שמש,
116
קי״זבקר לא עבות,
117
קי״חמנגה ממטר,
118
קי״טדשא מארץ". —
119
ק״ככי לא כן ביתי עם אל;
120
קכ״אכי ברית עולם שם לי,
121
קכ״בערוכה בכל ושמורה,
122
קכ״גכי כל ישעי
123
קכ״דוכל חפץ,
124
קכ״הכי לא יצמיח
125
קכ״ו"ובליעל"
126
קכ״זכקוץ מונד כלהם,
127
קכ״חכי לא ביד יקחו.
128
קכ״טואיש יגע בהם,
129
ק״לימלא בחל ועץ חנית;
130
קל״אובאש,— שרף ישרפו,
131
קל״ב— בשבת
132