אגרות צפון ט׳Nineteen Letters 9
א׳תכנית הרעיון הזה, למלאות את תעודתו בעתותי האשר וההצלחה ארכה רק זמן מצער. הרועה הנאמן לעדתו, משה רבנו, אדון הנביאים, נבא גם הגיד לעמו, את אשר יקרהו בימים יוצרו, כי על אדמת ה' ישכחו את צור מחוללם, וכי ע"י הבלי הגוים ושפע הברכה, לבם יהיה נפתה ללכת אחרי תעתועי הקנין וההנאה ויאחזו בם וישכחו את תעודתם הרוממה; — ותבוא ותגיע העת אשר הנביא התאונן מרה: "מספר עריך היו אלהיך יהודה!" לכן נלקחו ממנו בחזקת היד שפע הברכה, ההון והנחלה, גם חלקת האדמה אשר היתה למו לאבן נגף ויגרשו מארץ אחוזתם, ארץ האשר וההצלחה, יען רם לבבם ויתרחקו מתעודתם; בגולה הלכו ולא הצילו מכל חמודותיהם שהיו להם, רק את רוח אפם, חלקם בחיים הלא היא "התורה" ולא היה להם מאז שום דבר אשר יאחדם ויקשרם יחד רק "ה' אלהיו ותעודתו" אשר ישארו לעולמי עד, יען כי "רוח" המה. — תעודת ישראל אחרי חרבן ארצו וחיי המדינה לא אבדה את כחה ועזה, יען וביען כי הקנינים ההם היו רק אמצעים להתעודה הזאת, ונהפוך הוא, החרבן בעצמו והגלגל אשר הפך עליהם ה', הוא יסוד מוסד לבנין מנת גורלו להתגלות ה' והאנושית. ובגלות יחל באופן אחר למלאות את חובות התעודה הזאת.— אין חטא ועון אשר עשה ישראל בהיותו בחיי ממשלתו על אדמתו ואשם בם, אשר לא עשו כמוהו עמים אחדים במקומות מושבותם, בכל זאת אם ה' סבל והעלים עין מסוררים, חרה אפו רק בישראל ליסרהו קשה, יען לישראל אין כל תעודה אחרת רק להיות תם וישר ולהשתמר מכל התעתועים האלה, הלא "ה' הוא אלהיו!" — לכן מפלת ישראל זאת תכלכל בקרבה לקח טוב, כמו גדולת אשרו והצלחתו. בגלותו נפתח לפניו כר נרחב חדש לתעודתו ושמו הטוב, לכן בטרם צעדה רגלם בגולה להיות נודדים בין עמים רבים ובזמנים שונים נקבצו עוד הפעם על זמן קצר בבית אביהם, עוד הפעם על אדמת נחלתם על זמן מצער, למען יקשרו נפשם ביותר אל אחוזת נחלתם הרוחנית, זאת התורה מורשה קהלת יעקב, אשר מאז והלאה רק היא לבדה תשא גם תסבול אותם. ואז, בטרם עזב ישראל אדמתו וממשלתו, השאיר ענף אשר התרחק ממנו, למען יפעל בעד יושבי תבל השקועים ביון מצולת החטאת, עבודת אלילים רבים, חמם אדם והשחתת המדות, המורידים לארץ את הין ערך האדם ורום גדולתו, כי ילמדו לדעת, להכיר את האל האחד והאחות בין בני אדם גם יתרון האדם על הבעלי חיים, ויטיף מוסר להבדל מעל אלהיות הקנין וההנאה, אף לא יאחזו בהם לשם אמצעים לעבודת ה' - ובדורות הבאים פנה דרך להתקרב אל מטרת תולדות בני אדם — וישראל נפוץ ברחבי תבל בין עמים רבים ואקלימים שונים, למען ימלא באמונה בגולה את תעודתו הרוממה,
1
ב׳"עוד הפעם במדבר"! קול הנביא קורא:
2
ג׳קול קורא במדבר! פנו דרך ה'!
3
ד׳ישרו בערבה מסלה לאלהינו!
4
ה׳כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו,
5
ו׳והיה העקב למישור והרכסים לבקעה,
6
ז׳ונגלה כבוד ה',
7
ח׳וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.
8
ט׳ויותר מבימי אשרו והצלחתו מלא את תפקידו בימי עניו ומרודו, בחיותו בגולה.— על ידי הגלות המר ייטיב בתחלה את עצמו —, הלא בעיניו ראה, כי נשבר כל גאון עזו, צבי תפארתו והדרו, אשר המה הועילו להותו ואחריהם נפתה לבו לכבדם כבני אלים וללכת אחרי התהו, ואיככה יכול עוד מני אז לחשוב את הקנין וההנאה ושכיות החמדה, כי אלהים חיים המה? — בלי ממשלה, בלי גאון, בלי יקר וחמדה, בלי מעשה אנוש ותחבולותיו, האמונה באל יחיד היתה שבטו ומשענתו סלה, והיא נטלה ונשאה אותו. והרוח ומלאת חוקי התורה תורת חיים, אוצר כל סגולה, שהיא נשארה לו לפליטה, נשאו אותו על אברתם לשמרו מכל רע, צרה וצוקה, לחץ, עמל ותלאה, אשר סבל משאון לאומים בשלהם רסן דמיונם חפשי. —
9
י׳מדינות וממלכות מסביב לו, אשר בכחן וגבורתן ושיא תפארתן עשו להן שם בעולם נשמדו מתחת שמי ה' — וישראל עם קטן ודל בלי גאון וגובה נשאר חי וקים בתבל ארצה ע"י אמונתו בה' ותורתו, ויחי עוד לנצח, ואיככה לא יכבד את אלהיו אלהי ישראל, הבורא היחיד, מושל בלאומים, ואת תורתו שהיא תעודת קיומו, נצחו ותוחלתו?
10
י״אגם הוכיח לדעת כי הנסיון ע"י הגלות והחנוך הזה לא היה לריק. — אלפי פעמים בכח וקסם דמיון תועה ומקסם שוא, הפותח שער לכל תאוה וחמדת החיים, נפתה לישראל הדרך לשפע הצלחת תבל ארצה, אם רק באומר אחד יתכחש בצור ישועתו ויסיר לבו מאל היחיד ומאחרי תורתו; אבל בכל עת תמיד השליך ארצה את המפתח, הפותח שער בנקל להשיג למכביר הקנינים אשר בעפר יסודם, — ויט שכמו לסבול צרות רבות ורעות, ויבז בלבו את הרכוש וההנאה אשר יתור לב האדם ויזנה אחריהם, ויקדש לה' כל כחו וחילו, גם הצלחתו המעטה, את כל קניניו והנפשות היקרות לו בחיים, אשה ובנים, הורים, אחים ואחיות וכל שמחות החיים, גם את נפשו נתן כפר דתו ואמונתו; — הוא כתב בדמי לבבו על כל עלה. מתולדות בני אדם את התורה הזאת: כי יאהב ויכבד רק האל האחד ומיוחד, כי יכיר וידע ערך האדם וגדלו, כי נעלים המה מהרכוש ומהנאה! הוא חתם בדם ברית, את אמונתו בה' ותורתו, גם ביסורים קשים ומרים ממות. כל קורות גלותו הנם מזבח, אשר הקריב עליו כל משכיות לבב אנוש וכל חמדת עין, אשר יזנו אחריהם המון אדם רב. הוא הקריב את כל אשר לו, בעד דת אלהים ותורתו ובין כל העמים וכל משפחות האדמה באפסי ארץ הקימו מזבחות כאלה להעלות עליהם זבחי רצון בדם ואש ותמרות עשן. — ומכל אלה האם לא ילמדו לדעת את ה', המכלכלם, המנטלם והמנשאם בצרות תכופות כאלה? — האם לא ילמדו באמונה כזאת את תעודת האדם? —
11
י״בואם גם יחדלו מזבחות כאלה להעלות עשן, אם גם נדחי ישראל ינוחו מעט מעמלם ומרגזם והעמים ילקחום לחסות בצלם, ויתנו להם זכות אזרח, לפתח בשובה ונחת את גדל חיי ישראל, אם ישראל ימלא אחרי דברי החוזה, בדבר חובתו לארץ מולדתו, ובכל מדינה ומדינה ידרשו את שלום הארץ והעיר אשר נאחזו בה,
12
י״ג ובקרב אנשי תבל המבקשים להם רק רכוש וההנאה, ישראל יבלה ימיו בשלות השקט בצדק ומשפט ואהבת אדם, ואם גם מצב האדם ירד פלאים ללכת ארחות עקלקלות, לבקש להם רק תאות לבב וחמדת עין, בני ובנות ישראל ינובבו במדות טובות ומוסר השכל, תום ויושר. אם כל בתי אבות יחדלו מלטעת נטעי נעמנים זרע קדש, בני אל חי, בכל בית אב לישראל יבנה היכל ליראת שדי, אהבת ה' ובטחון בו. אם בכל מקום אהבת הבצע, ההנאה ואהבת עצמו תמצאנה קן למו, להיות מסבות להניע את פעולות האדם ותק עלילותיו, אך בכל יהודי, בחייו השאננים, נראה משל נאמן ולקח טוב, בצדק ואהבה, — אם היהודים בגלותם, יתיצבו לפנינו בשלות השקט בתור "כהני ה'" במקדש האנושית הטהורה. אהובי בנימין! מי יתן והיינו את אשר עלינו להיות!! אם חיינו יהיו דמות ותכנית תורתנו, מה רב כחנו לפעול ישועות בעד התכלית הכללית לחנוך האנושית!! בהשקט, אבל גבוה ונשא מאד מפעולתנו בעד התעודה הזאת ע"י צרות ותלאות הגלות, נוכל לפעול אז ביתר עז להכרת התגלות ה' והאנושית!—
13
י״ד בשנות ראינו רעה עמל ותלאה ולעג השאננים, לא היתה לאל ידנו להשיג זאת בעצם שלמותה, אך אם העתים אשר ישתנו לטוב תקראנה לנו, כי כל יהודי וכל יהודית על ידי חייהם הפרטיים והשאננים יהיו כהנים וכהנות במקדש ה' והאנושית הטהורה, אם עתידים אנחנו לתעודת רעיון נעלה ולקח טוב כזה, האם נוכל עוד, בנימין יקירי! להתאונן על מנת גורלנו?! —
14
ט״והברו נשאי כלי ה'!
15
ט״זכי לא בחפזון תצאו
16
י״זובמנוסה לא תלכון,
17
י״חכי הילך לפניכם ה'
18
י״טומאספכם אלהי ישראל
19
כ׳הנה, — ישכיל עבדי
20
כ״אירום ונשא וגבה מאד,
21
כ״בכאשר שממו עליך רבים:
22
כ״ג"כן משחת מאיש
23
כ״דמראהו ותאיו מבני אדם"
24
כ״הכן יזה גוים רבים,
25
כ״ועליו יקפצו מלכים פיהם,
26
כ״זכי אשר לא ספר להם ראו,
27
כ״חואשר לא שמעו התבוננו.
28
כ״טמי האמין לשמעתנו!
29
ל׳וזרוע ה', על מי נגלתה!
30
ל״אויעל כיונק לפניו,
31
ל״בוכשרש מארץ ציה,
32
ל״גלא תאר לו ולא הדר, ונראהו,
33
ל״דולא מראה, ונחמדהו;
34
ל״הנבזה וחדל אישים,
35
ל״ואיש מכאבות, וידוע חלי; —
36
ל״זוכמסתר פנים ממנו
37
ל״חנבזה ולא חשבנהו,
38
ל״טאפן חלינו הוא נשא,
39
מ׳ומכאבינו סבלם;
40
מ״אואנחנו — חשבנהו נגוע,
41
מ״במכה אלהים ומענה!
42
מ״גוהוא — מחלל מפשעינו,
43
מ״דמדכא מעונותינו
44
מ״המוסר שלומנו עליו
45
מ״וובחברתו נרפא לנו,
46
מ״זכלנו כצאן תעינו,
47
מ״חאיש לדרכו פנינו;—
48
מ״טוה' הפגיע בו
49
נ׳את עון כלנו.
50
נ״אגש, והוא נענה
51
נ״ב— ולא יפתח פיו,
52
נ״גכשה לטבח יוכל
53
נ״דנאלמה, — וכרחל לפני גזזיה
54
נ״הולא יפתח פיו!
55
נ״ומעצר וממשפט לקח —
56
נ״זואת־דורו מי ישוחח!
57
נ״חכי נגזר מארץ חיים —
58
נ״טמפשע עמי נגע למו,
59
ס׳ויתן את רשעים קברו
60
ס״אואת עשיר במתיו,
61
ס״בעל לא חמס עשה
62
ס״גולא מרמה בפיו,
63
ס״דוה' חפץ דכאו החלי,
64
ס״האם תשים אשם נפשו,
65
ס״ויראה זרע — יאריך ימים
66
ס״זוחפץ ה' בידו יצלח.
67
ס״חמעמל נפשו יראת,
68
ס״טישבע;
69
ע׳בדעתו יצדיק צדיק,
70
ע״אעבדי לרבים ועונותם הוא יסבול.
71
ע״בלכן אחלק לו ברבים,
72
ע״גואת עצומים יחלק שלל
73
ע״דתחת אשר הערה למות נפשו
74
ע״ה— ואת פשעים נמנה,
75
ע״ווהוא חטא — רבים נשא
76
ע״ז— ולפשעים יפגיע".
77
ע״חרני עקרה לא ילדה,
78
ע״טפצחי רנה וצהלי
79
פ׳לא חלה;
80
פ״אכי רבים בני שוממה
81
פ״במבני בעולה, אמר ה'.
82
פ״גהרחיבי מקום אהלך,
83
פ״דויריעות משכנותיך — יטו
84
פ״ה— אל תחשכי!
85
פ״והאריכי מיתריך ויתדתיך חזקי!
86
פ״זכי ימין ושמאול תפרצי
87
פ״ח— וזרעך גוים יירש
88
פ״טוערים נשמות יושיבו.
89
צ׳אל תיראי כי לא תבושי!
90
צ״אואל תכלמי כי לא תחפירי!
91
צ״בכי בשת עלומיך תשכחי,
92
צ״גוחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד.
93
צ״דכי בעליך עשיך, ה' צבאות שמו,
94
צ״הוגאלך קדוש ישראל, אלהי כל הארץ יקרא.
95
צ״וכי כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'.
96
צ״זואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך.
97
צ״חברגע קטן עזבתיך,
98
צ״טוברחמים גדולים אקבצך.
99
ק׳כשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך
100
ק״אובחסד עולם רחמתיך,
101
ק״באמר גאלך ה'.
102
ק״גכי מי נח זאת לי,
103
ק״דאשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ,
104
ק״הכן נשבעתי,
105
ק״ומקצף עליך ומנער בך.
106
ק״זכי ההרים ימושו,
107
ק״חוהגבעות תמוטינה
108
ק״טוחסדי מאתך לא ימוש
109
ק״יוברית שלומי לא תמוט
110
קי״א— אמר מרחמך ה'.
111
קי״בעניה, סערה, לא נחמה!
112
קי״גהנה אנכי מרביץ בפוך אבניך
113
קי״דויסדתיך בספירים.
114
קי״הושמתי כדכד שמשתיך,
115
קי״וושעריך לאבני אקדח,
116
קי״זוכל גבולך לאבני חפץ
117
קי״חוכל בניך למודי ה',
118
קי״טורב שלום בניך.—
119
ק״כבצדקה תכונני,
120
קכ״ארחקי מעשק כי לא תיראי,
121
קכ״בוממחתה כי לא תקרב אליך
122
קכ״גגור יגור אפס מאותי
123
קכ״דמי גר אתך עליך יפול?
124
קכ״ההן אנכי בראתי חרש,
125
קכ״ונפח באש פחם
126
קכ״זומוציא כלי למעשהו,
127
קכ״חואנכי בראתי
128
קכ״ט משחית להבל!
129
ק״לכל כלי יוצר עליך, לא יצלח.
130
קל״אוכל לשון, תקום אתך — למשפט — תרשיעי.
131
קל״באת נחלת עבדי ה'
132
קל״גוצדקתם מאתי נאם ה'.
133
קל״דהוי כל צמא לכו למים ,לכו שברו ואכלו;
134
קל״הואשר אין לו כסף,
135
קל״ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר
136
קל״זיין וחלב!
137
קל״חלמה תשקלו כסף בלוא לחם
138
קל״טויגיעכם בלוא לשבעה?
139
ק״משמעו שמוע אלי ואכלו טוב,
140
קמ״אותתענג בדשן נפשכם.
141
קמ״בהטו אזנכם ולכו אלי; שמעו ותהי נפשכם.
142
קמ״גואכרתה לכם ברית עולם,
143
קמ״דחסדי דוד הנאמנים;
144
קמ״ההן עד לאומים נתתיו,
145
קמ״ונגיד ומצוה לאמים. —
146
קמ״זהן גוי, לא תדע, תקרא,
147
קמ״חוגוי לא ידעוך, אליך ירוצו,
148
קמ״טלמען ה' אלהיך, ולקדוש ישראל, כי פארך.
149
ק״נ"דרשו ה' בהמצאו,
150
קנ״אקראהו בהיותו קרוב
151
קנ״ב"יעזב רשע דרכו,
152
קנ״גואיש און מחשבתיו,
153
קנ״ד"וישב אל ה'
154
קנ״הוירחמהו;
155
קנ״וואל אלהינו כי ירבה לסלוח" —
156
קנ״ז"כי לא מחשבותי מחשבותיכם,
157
קנ״חולא דרכיכם דרכי נאם ה',
158
קנ״ט"כי גבהו שמים מארץ,
159
ק״סכן גבהו דרכי מדרכיכם
160
קס״אומחשבותי ממחשבותיכם.
161
קס״בכי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים
162
קס״גושמה לא ישוב,
163
קס״דכי אם הרוה את הארץ והולידה
164
קס״הוהצמיחה
165
קס״וונתן זרע לזרע ולחם לאכול, כן יהיה
166
קס״זדברי אשר יצא מפי
167
קס״חלא ישוב אלי ריקם,
168
קס״טכי אם עשה את אשר חפצתי
169
ק״עוהצליח אשר שלחתיו,
170
קע״אכי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.
171
קע״בההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה
172
קע״גוכל עצי השדה ימחאו כף,
173
קע״דתחת הנעצוץ יעלה ברוש,
174
קע״התחת הסרפד יעלה הדס
175
קע״ווהיה לה' לשם,
176
קע״זלאות עולם לא יכרת. —
177
קע״חכה אמר ה': שמרו משפט!
178
קע״טועשו צדקה! קרובה ישועתי לבוא
179
ק״פוצדקתי להגלות
180
קפ״אאשרי אנוש יעשה זאת
181
קפ״בובן אדם יחזיק בה,
182
קפ״גג) שומר שבת מחללו
183
קפ״דושמר ידו מעשות כל רע.
184
קפ״הואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה'
185
קפ״ואמר: "הבדל יבדילני ה' מעל עמו"!
186
קפ״זד) ואל יאמר הסריס "הן אני עץ יבש!"
187
קפ״חכי כה אמר ה' לסריסים, אשר ישמרו את שבתותי
188
קפ״טובחרו באשר חפצתי
189
ק״צומחזיקים בבריתי,
190
קצ״אונתתי להם בביתי ובחומתי
191
קצ״ביד ושם, טוב מבנים ומבנות,
192
קצ״גשם עולם אתן לו אשר לא יכרת.
193
קצ״דובני הנכר הנלוים על ה',
194
קצ״הלשרתו ולאהבה את שם ה' להיות
195
קצ״ולו לעבדים,
196
קצ״זכל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי,
197
קצ״חהביאותים אל הר קדשי,
198
קצ״טושמחתים בבית תפלתי,
199
ר׳עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי,
200
ר״אכי ביתי — בית תפלה יקרא לכל העמים. —
201