נשמת חיים, המאמר הרביעיNishmat Chayyim, Fourth Treatise

א׳מורה ההשארות הנשמה הטהורה מפאת השכל. ואיך בפעולותיו אינו משתמש כלל מהגוף:

ב׳גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשוני' והמאמר הרביעי הזה באשר יהיה כל פריו קדש הלולים לה' ואחרון אחרון חביב. כי לא לבד ימצא כל איש חכם לב אשר נתן אלהי' חכמה בלכונחת רוח בטענות מספיקות ונכוחות על ענין ההשארות הנפש כי אם ענין גלגול הנשמות מבואר באר היטב אי בעית קרא ואי בעית סברא. ובהיות שכבר הוכחנו הדרוש הזה מההשארות במאמרים הקודמים דרך הקבלה והחוש חלה עלינו עכשיו חובת ביאור הראיות אשר הם על דרך השכל לחזק ולאשר כראי מוצק כונתנו. ולהורות נתן בלבי נגד איזה פילוסופים שהפינה הזאת השכל מעיד עליה והאור הטבעי בלבד מורה היות הנשמה בלתי כלה ונפסדת. ואל תבקש ממני קורא נבון הקדמות ארוכות כמנהג פילוסופי זמנינו זה כי הן מטרידין הלבבות ומבלבלין השכל. וכבר אמרו חז"ל לעולם ילמוד אדם לתלמידו דרך קצרה. אשר על כן בקצור המבוקש ממני אתחיל ואומר המופת הראשון. ידוע הוא כי נפש הצומחת לצומח והחיונית לחי והמשכלת לאדם לא תושגנה בחושים אלא מצד פעולותיהם. כי כאשר ראינו הצמח מתנועע לכל צד ובתנועת גדולו מוליך ומבי' מעלה ומוריד בהכרח חייבים אנחנו להודות הימצא שם ענין זולת היסודות והי' הנפש הצומחת באשר אין שום א' מהן מתנועע רק לפאה א' לצד מעלה או לצד מטה. וכאשר ראינו הבעלי חיים מרגישים ומתנועעים ברצון ידענו שיש שם נפש חיונית. וכן כאשר ראינו באדם שמלבד התנועה וההרגשה הוא משכיל שפטנו שיש בו נפש משכלת וכן הרב בעל העקרים מ"ד פרק ל' לביאור הראיה הזאת כתב ז"ל. הכחות הנמצאות במורכבות השפלות אעפ"י שאינן מושגות בחוש קויים אצלנו מציאותן מצד הפעולות המושגות בחוש. כי מהפעולות יודעו הכחות. וכאשר ראינו הצמח מתנועע לכל הפאות וידענו כי לא יספיק לזה כח טבעי בלבד לפי שהתנועה הטבעית לא תהיה כי אם מהאמצע אל המקיף או מן המקיף אל האמצע או סביב אל האמצע. וזה מתנועע לכל הפאות שפטנו שיש בזה המין התחלה אחרת תתחייב ממנה זאת התנועה. ואותה ההתחלה קראנוה נפש צומחת. וכן כאשר ראינו החי שיש בו ההתחלה הזאת שהיא נפש הצומחת ומוסף על זה שהוא מרגיש ומתנועע ברצון מה שאין כן בכח הטבע והנפש הצומחת שפטנו שיש בזה המין התחלה אחרת ימשכו ממנה אלה הפעולות כלומר פועל הצמיחה ופועל ההרגש קראנוה נפש חיונית. וכן ראינו האדם יש בו ההתחלה הזאת ונוסף גם הוא שהוא משכיל כללי הדברים ויודע מהותם ומבדיל בין העצם והמקרה וכיוצא בזה ממה שלא יספיק לזה כח צומח ולא כח חיוני שפטנו שיש בו התחלה אחרת יותר נכבדת קראנוה נפש האנושית או הנפש המשכלת:

ג׳ואולם שהאדם בפועל ההשכלה הזאת אינו משתמש מהגוף יתאמת בראיות נצחות. ראשונה מודעת זאת אצל כל מביני מדע שאין כח בשום יודע לדעת ולהשיג איזה עצם שלא יהיה לו דמיון או ערך מה עם טבעו יען ההשגה הוא כמו צלם הדבר אשר כמו במראה נדפס בנפש. הלא תראה שהמראה אינה יכולה להראות עצם דבר רוחני בהיותה גופיית בלתי שום ערך ודמיון עם טבע הרוחניים. ולכן לא יש באפשרותה להראות הדברים השייכים לשאר החושים כי אם לבד מה ששייך לדברים החצוניי' הנראים. כי לא יש יכולת בידה להראות את הקולות והריחות והטעמים. וכן החושים החצוניים אינם יכולים לראות הדברים שאין להם כמות וגוף באשר הם גופניים גם אינם יכולים לראות הדברים הנסתרים והחושים הפנימיי' כמו היצרי והמחשב הוא מן הנמנע להם לראות הדברים הרוחניים. ובאשר ידענו ששכל האדם עולה למעלה ומשיג השכלים הנבדלים הנצחיים והבורא ית"ש חי וקיים לנצח שפטנו שצריך שיהיה גם כן רוחני. כי לא יוכל להשיג הגוף הדברים הרוחניים אשר אינם מטבעו כאשר אמרנו. ובזה נבדל האדם מהבעלי חיים בלתי מדברים. יען רוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ ונפסדת בהיותה כפי טבעה ארציית וממנה קבלת הויותה. ולכן לא תעלה במעלות על מזבחה. אכן רוח בני האדם עולה היא למעלה ואינה מתקררת בהשכלת השמים ירח וככבים ועירין קדישין עד עלותה רום מרומה ותשוב אל האלהים אשר נתנה. דמיון מי המעין המתגבר אשר אינם יכולים לעלות למעלה מהמקום אשר ירדו ושם מעלייתם ינוחו. כך הנשמה האלהית לא מצאה לה מנוח עד התדבקותה בבוראה ראשית הויתה כמו שנאמר ונשמות אני עשיתי והיא הראיה הראשונה:

ד׳שניה לה הלא תראה שהאדם בלבד יש לו דעת ותבונה לא כן שאר הבעלי חיים כי אם נטיה טבעית לדברים אשר לא יכזבו. והראיה כי כלם כאחד בלי שנוי ובלי פירוד פועלים. וכן כל זאב יטרף. כל השפנים עם לא עצום יפחד. שממית בידים תתפש. והכלל אין שום בעל חי שישנה את טבעו וכל מין במינו פועל כפי חברו. זולת האדם אשר נאמר עליו כמה ראשי' כמה נטיות ודעות. וכמעט לא יצאו שני אנשים שיסכימו במדות ובדעות זה אוהב החכמה וזה שונא אותה. זה סוחר וזה רוכל. זה עובד אדמה וזה בורסקי. זה אוהב את המלאכה וזה הבטלה. וההבדל הזה נמצא לו לאדם מפאת היותו בחיריי מה שאין כן בבעלי חיי' אשר יש להם נטיה טבעית נתנה להם מההשגחה האלהית לבקש אוכל למו ולברוח מן הדברים המזיקין מבלי שיהיה להם שם שכל ומדע. אשר לבד חנן השי"ת לו לאדם לתכלית יותר נכבד שהו' תשועת נפשם מיד שונא ואויב של היצר הרע ובאשר ראינו בענין הגוף נמשל כבהמות נדמו ובכל מקריו חי ומת כמהו ומותר האדם מן הבהמה אין לבד השכל הטהור שפטנו שאינו מטבע הבעלי חיים כי נפשו ממדרגת המלאכים רוחניים ומשכילים כענין שנאמר ונשמת שדי תבינ'. גם לאדם נתן האלהים חכמה ודעת כללית לדעת ולעשות כל הערמיות אשר בחכמה פרטיתחלק בין הבעלי חיים כלם והוא עולה על כלנה וכמו שנאמר מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו והמם מם היתרון:

ה׳השלישית בשער היסוד הזה ומן השלש הכי נכבדת זכרה בעל הכוזרי במאמר חמישי והרלב"ג בס' מלחמותיו מ"א וז"ל. כבר יראה בזאת ההכנה שהיא נבדלת לפי שכבר תתחזק השגתה בעת חולשת הכלים החמריים רוצה לומר בעת הזקנה. ואילו היתה היולאנית היה בהכרח הנושא לה יותר חלוש בעת ההיא והיה מחוייב מזה שתחלש פעולתה. והמשל כי כמו שהכח הרואה יחלש בזקן לחלשת נושאו. כן יחוייב בזאת ההכנה אם היתה היולאנות. אבל זה הענין נמצאהו בהפך רוצה לומר ששכל הזקן יותר חזק. ולזה יראה שהוא ראוי שתהיה זאת ההכנה נבדלת, וכן הרב רבינו בחיי בפרשת בראשית ז"ל. והמופת השני מה שאנחנו רואים לעין כי האדם בתחלתו כשהוא נער איננו יודע כלום וכאשר יגדל ויוסיף הלוך וגדל ירבו המושכלות בנפש ותרבה הדעת ומה שיקנה לנפשו מן החכמה ומן הדעת לא ימלט מאחד מג' חלקים אין בזה רביעי. או מפני גופו בלבד. או מפני נפשו בלבד. או מפני גופו ונפשו יחד. אם היה מפני גופו יתחייב האדם שכל מה שיהיה גופו יותר בריא וחזק יתרבה החומר בו שיהיה יותר חכם ומוכן לקבל המושכלות. ומי שהיה גופו כחוש וחומרו מועט שיהיה יותר סכל ויותר רחוק לקבל המושכלות ואנו רואים בהפך כי המתנונה ומי שיש לו חולי השדפון גופו יחסר בכל יום ושכלו עומד על השלמות עד שתפרד נפשו ממנו. וראיה זו מבטלת היות קנין החכמה והדעת מפני גופו ונפשו יחד. ואם כן כל קנין האדם מן החכמה ומן הדעת אינו כי אם מפני הנפש לבדה ואין לגוף חלק בזה זולתי שהוא כלי אליה כענין הכלי לאומן. ואי אפשר מציאות החכמה והדעת במתי', ואמנם תתחייב מציאותה מן החי. הנה הנפש אם כן חי בטבע כי יש בטבעה לקבל החכמות, והגוף מת בטבע ואין בטבעו לקבל דבר מזה. ע"כ. וכל זה כדבר הכוזרי, הזוקן ישיג הגוף ולא ישיג הנפש אבל תתחזק אחר החמשים שנה והגוף בירידה. ע"כ. וא"ת הלא הזכרון הוא א' מכחות הנפש וראינו שהוא גם כן יחלש ויתמעט בחולשת הגוף בזקנים. אשיבך שאעפ"י שאמרנו שהשכל האנושי יתחזק בימי הזקנה מורה היותו בלתי נקשר מכל וכל עם הגוף אין ספק שפועל באמצעות הגוף ושצריך כלים נאותי' ובריאי' יען הוא מקבל כל הצורות דרך החמשה חושים. וכאשר אלו הם רעועי' בילדים ובזקנים משתבשים בעבור הזקנה או חולי או שנוי המזג תמנע ההשכלה. כמו שראינו באיזה חלאים שכאשר מתגבר במוח איזה מזג וטבע נכרי תבטל התבונה וההשכלה מהם עד בלי הכיר החולה בין טוב לרע. ולכן אינו מן התימה אם לפעמים בזקנים אשר אינם בבריאות. הגוף ושוויו יתבלבל השכל והראשונות לא תזכרנה עוד:

ו׳הרביעית תעשיר עושר גדול לענין כונתנו, וזה כי פעולות הגוף הם בעלות תכלית ופעולות הנפש אינם בעלות תכלית הגם שמיני הנמצאות הם בעלי תכלית. ואין ענין המושכל כי אם צורת הנמצאות המופשטת במושכלות שיושכלו בזולת חומר ואינם נמצאים בפועל. כמו צורות ההנדסה יוכל השכל להבחין עניינם עד אין תכלית פנים מפנים שונים. וכן הצורות המספריות עד אין מספר. והמשפטיות שהן צורות בעלי התכונה המשפטיות עד אין חקר, כי אין קצה לאוצרות המושכלות אשר בכח הנפש להקיף ולהשיג כמאמר הבדרשי שמים לרום וארץ לעומק ורוחב לב נכון אין חקר, היכלכל לב שמים היכיל לב ימים היסוככו כנפי רוח על רוח חכמה מרחפת על מי מנוחות ונחלי עדן היקיפו רחבי ארץ מחשבה מושבה עלית קיר קטנה ככף איש וכן כתב הרלב"ג בס' מלחמותיו מ"א פ"ב ז"ל כבר יראה בכחות המשיגות ההיולאניות שלא ישיגו רבוי הבלתי בעל תכלית לפי שהם יקבלו מה שיקבלוהו קבול פרטי מצד קבלם אותו קבול היולאני. והמשל שהכח הרואה כבר זה הצבע אשר בזה הנראה אשר הוא בזה השטח ובזו התמונה אשר לזה הנראה לפי שהוא מקבל אותו קבול היולאני באופן מה רוצה לומר שכבר נרשמה בראותו זאת ההשגה רושם מה והיה מחוייב מפני זה שיהיה הנראה לו בשטח מוגבל ובתמונה מוגבלת ולא ישיג הצבע במוחלט. אבל ישיג זה הצבע ואולם זאת ההכנה נמצאת שופטת משפט בלתי תכלית. כי היא תשיג הגזרות הכוללות והגדרי' אשר כל אחד מהם הוא משפט על רבוי בלתי בעל תכלית הנה אם כן יראה מזה שהשכל היולאני נבדל. ע"כ. ורבינו תם בעל התוספות בס' הישר שלו כתב, אנו רואים נפש החכם תשיג כל הגלגלים ומרכביהם ותכונתם ואחרי אשר היא משגת אותם נדע שהיא מרחפת עליהם וכלם נכללים בתוכה, ואם כן הדבר נדע כי היא עליונה מהם ואם היא עליונה מהם נדע כי מקומה למעלה מהם, ועל כן בעת המות תשיב למקום ההוא אשר היתה משוטטת שם בהיותה בגוף:

ז׳החמישית ראה ויספרה הרב בעל הכוזרי מ"ח ז"ל. מן הראיות על הפרד הנפש מהגוף ושאינה צריכה אליו כי הכחות הגשמיי' יחלשו במושגיהם החזקים כעין אצל השמש. והאוזן אצל הקול החזק בהפסד כליהם. והנפש המדברת אינה כך אבל תתחזק כל אשר תשיג מדע חזק ממנה ע"כ. ודע שבאומרו חזק ממנה הוא גוזמא שאם המדע יותר חזק מכח השגתה איך השיגתהו. אבל כונתו להורות שהנשמה תשיג השגות נפלאות מהאצילות ועולם האין סוף אשר לפי הנראה עולות מאד למה שיד השכלתה מגעת. וכן כתב בעל העקרים בפרק הנזכר ז"ל. ומאשר ראינו נפש האדם ימצא לה הפועל הנכבד הזה שהיא ההשכלהוהיא מתחלפת בהשגה הזאת להשגת הכחות הגשמיות כי הכחות הגשמיות כשיחזקו השגותיהם תפסד ההשגה ההיא כהשגת האור החזק שהיא תפסיד הראות ותמנע מהשגת אפילו האור החלוש. וכן הקול החזק והכח השכלי בהפך כי יתחזק עם השגת הדברים העמוקים ויוסיף זוהר להשיג יותר. וכן השגות הכחות החמריות משתנות להיותן פרטיות והשגות השכל בלתי משתנות והן קיימות להיותן כוללות. ולזה שפטנו שהנותן הנפש הזאת שיש בה כח ההשכלה הוא יותר נכבד מן הנותן הכח החיוני בבעלי חיים:

ח׳הששית גם היא הכינה וגם חקרה במאמרו החמישי. אמר הראיה על מציאות עצם שכלי נבדל מהגשמים יעמוד לנפש מעמד האור לראות ושהנפש כשנבדלת מהגשמים תתאחד בו. הוא שהנפש אין מדעיה הווין לה בנסיון כי מה שיהיה בנסיון אין גוזרין עליו גוזר גמור. כי לא יגזור האדם גוזר גמור כי כל אדם לא יניע אזניו כאשר יגזור כי כל אדם מרגיש וכל מרגיש חי וכל חי עצם ושהכל יותר רב מהחלק וזולת זה מהמושכלו' הראשונות שהאמתנו בבירור הדעות לא תתברר בלמוד. ואם לא יהיה כן היה משתלשל הענין אל מה שאין לו תכלית. ואם כן הוא מאצילות אלהית תדבק בנפש המדברת. ע"כ. רוצה לומר שכל הדברים הנודעים מצד הנסיון אין בירור' עולה יפה לשיאמר עליהם כי זה הוא באמת. כי הגם שהנסיון מעיד שהאדם אינו מניע אזניו כסוס כפרד אין הבין. מי יאמת לנו שלא תמצא בארץ החיים באיזה מקום מן המקומות מין ממיני האדם שיניע אזניו, אמנם המושכלות הראשונות כמו כל אדם מרגיש וכל מרגיש חי ודומיהם הם דעות אמיתיות אשר אין עליהם שום ספק וגמגו'. ואינם באים לו לאדם מכח הלמוד בדרך המופתים יען המופתים כדבר ארסטו בראשון מספר המופת אינם הולכים לאין תכלית ר"ל שיתאמת איזה ענין במופת ולמופת ההוא מופת וכן עד בלי תכלית, אבל בהכרח יעמדו אצל המושכלות הראשונות באשר הן התחלות הידיעה אשר אין למעלה מהם ואין צורך להביא מופת על בירורן ואם בירור המושכלות הראשונות לא יוכל להתייחס אל הנסיון גם לא אל הלמוד במופת נשאר אם כן שיהיה נאצל ונשפע מענין אלהי אשר אצילותו דבקה בנפשנו. וכבר ידעת מה שכתב ארסטו בסוף ס' המופת שהמושכלות הראשונות אין לומר היותם בטבע שאם כן היו נגלים לאדם מעת לידתו. גם לא היות בלמוד כי כבר ידענו שכל למוד הוא מכח ידיעה קודמת ואין לך דבר קודם להם בפרסו' האמיתות, ואף שהוא גזר שיש כח טבעי נטוע בנפש האנושית והוא החוש והשכל אשר ממנו יתהוו המושכלות. הרב בעל הכוזרי תלה זה בשכל הפועל דרך שטת הן סינא:

ט׳השביעית הגם שכל אדם כוזב ידוע הוא שבכלם יש להם חשק טבעי לחכמה ומתאוי' תאוה לידע ולהשיג אמתת הדברים אשר אליהם נוטים. ולכן תמצא שהבזיון היותר גדול בעיניהם הוא היות' נקראים בשם עמי הארץ ונחשבי' סכלים ונבערים, ואתה תחזה שהעני בלב טוב ונפש חפצה מודה היותו עני, והחלש היותו חלש, אבל לא תמצא אדם שיוכל לסבול שיקראוהו איש בער לא ידע וזה להיות החכמה הטוב היותר מופלא שחנן ה' לאדם. ובהיותו רוחני אין שום אדם שיסבול שיפשיטוהו מעליו, ועל הרוב כלם הם חכמים בעיניהם, ואם נמצא שעשיר א' מודה לעשיר אחר היותו עשיר ממנו בין החכמים לא נמצאת בקלות ההודאה הזאת. כי כל א' מתנשא לאמר אני אמלוך ולי בחכמה עשר ידות. ונמשך זה מפאת מעלת החכמה. ובאשר ידענו שהאל ית"ש לא עשה דבר לבטלה וראינו שנתן העיני' והאזנים ושאר החושים להשתמש בהם האדם בשלמו' עין רואה ואזן שומעת שפטנו שהחשק הנמרץ שיש לו לאדם לחכמה אינו לבטלה כי אם להשיג תכליתו ושלמותו, ויען כל מה שיוכל להשיג בהיותו בגוף הארציי והאפל כאפס ותהו נחשבו לו בערך מה שיוכל להבין מופשט מהחומר העכור בעולם הנשמות ידענו בודאי כי שם ימלא חסרונו ישיג מבוקשו וימלא תאותו. וכן אמרו חז"ל תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ועליהם נאמר ילכו מחיל אל חיל כי שם מוצאות החכמה ומקור הדעת ושם מתמידים. בלימודיהם ומשיגים תכליתיהם:

י׳הנה נא קורא ידיד ערכתי לפניך משפט שבעה דרכים להראות את יקר תפארת גדולת הנפש. בהראותי את עושר כבוד השכל אשר נתן לו ממרומים באשר בו לבדו האדם עולה למדרגת המלאכים ומתדבק ברוחניים העומדים לנצח נצחים:

י״אמפאת הרצון והבחירה אשר חנן ה' לאדם מורה גם כן רוחניות הנפש:

י״בהוכחתי במה שקדם רוחניות הנפש מפאת השכל א' מכחותיה אציגה נא לפניך הטענות אשר הם מפאת הרצון. ואומר. ידוע הוא כי כמו שהאדם נתעלה על כל שאר הבעלי חיים בהיותו חי מדבר ומשכיל, כך נתעלה עליהם בהיותו בעל בחירה ורצון בלי שום מכריח אותו במעשיו. וכן הרב בעל הכוזרי במאמר חמישי ז"ל, אינו מכחיש טבע האפשר כי אם מתעקש חנף אומר מה שאינו מאמין בו, כי אתה רואה מהזדמנותו למה שהוא מקוה או ירא מה שיורך שהוא מאמין כי הדבר ההוא באפשר ויועיל בו הזמון. ואילו היה מאמין כי יהיה על כל פנים היה נמס ולא היה מזדמן בכלי מלחמה לאויבו ולא כשבר לרעבונו.ואם יאמר כי הזמון ההוא צריך למי שלא יזדמן כבר הודה בסבות האמצעיות וכו'. והבדרש"י במליצותיו ז"ל, אתה בן אדם נתנך אלהים עליון על כל המוצאות הבחיריות כי תראה שמיך גבהו ממך ותביט ככבים נשגבים כי רמו לא תדמה ולא תחשוב היות רצונך תחת משפטיהם אשר גבלו ראשונים לך לבדך נתנה הארץ אין להם בתוכה ממשלה והכרח בכל מה שיש לו התלו' גמור בבחירה ע"כ. ואולם שהכח הזה מהרצון הוא אלהי ורוחני יתחייב בטענות האלו:

י״גראשונה אנחנו רואים שאין שום בעל חי שיעזוב מחפצו ורצונו התענוגים הגופניים. והגם שלב האדם רע מנעוריו עם כל זה חכם ירא וסר מרע. וכן מתעצב ומתחרט על חטאיו ומודה ועוזב. גם לפעמים מניח הדברים הערבי' והמשגל האסור ואומר בלבו חלילה לי מחטוא לה' ולחייב את נפשי כענין יוסף אשר עם היותו יפה תואר ויפה מראה ובחור כארזים אמר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים:

י״דגם ראה ראינו הרבה בני אדם שמניחים חיי שעה ועוסקים בחיי עולם וחיי צער יחיו. ועל הכל שאם היות החיים הדבר היותר יקר מהאדם עם כל זה כמה וכמה חסידים נהרגים ונשרפים על קדושת שמו יתעלה וכענין שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. ואם אמת נכון הדבר הזה יתחייב שיש באדם דבר רוחני אשר בפעולותיו הנכבדות האלו מבקש לו מנוחת שלום השקט ובטח בעולם הנשמות הבא אחר המות. ואומר בלבו טוב מלא כף נחת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה כי הגוף בטבעו נוטה לתענוגים הגופניים ומתוקים לחכו כשאר הבהמות וחיתו יער:

ט״ושניה גם הנסיון יוכיח שאפילו הרשעים אשר כמעט במעשיהם הם כסוס כפרד לפעמי' יש להם איזה הרהור תשובה בלבם ומעני' את עצמם ותהי עונותם על עצמותם בעוד בחיים. ועליהם אמר ישעיה הנביא והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל. ולעת מיתתם כמנחשים רעתם ועונשם בגיהנם מתים בלא חמדה ובדאגה עצומה. וכל זה מורה באצבע היות כח הרצון רוחני ואלהי באשר מתאוה הדברים הרוחניים מנגדים לגוף:

ט״זיורה איך גבר ה' חסדו על יצירת האדם בשלמות הרכבת נופו ואיך אינו מתקרר בשום דבר ארציי וחושק להשאיר לו שם ושארית בארץ:

י״זגם מהרכבת האדם וגופו נוכל להכריח ההשארות הנפשיי. הלא ראינו היותו מורכב בתכלית היופי והשלמו'. אשר על כן מהפילוסופי' נקרא עולם קטן כי זה כל האדם כאשר נבחין אותו מתחלק לשלשה חלקים כמו שמתחלק העולם הגדול בעולם ההויה והפסד עולם הגלגלים והמלאכים. זאת ועוד אחרת מפאת יופי יצירתו כמו שהובא במסכת ברכות פ"א ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו. א"ר אבהו שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי. אמר רב יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה. רב מתנא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת. הנך רואה איך מפני הבושת הצניעות והטהרה נתן לה הקב"ה לאשה הדדים במקום בינה לא עשה כן לכל שאר הבעלי חיים כלם. וכן באיוב נאמר ומבשרי אחזה אלוה. נסמוך לזה מה שאנו רואים הבהמות בקומה כפופה והאדם בלבד בקומה זקופה נוטה לשמים. ומזה נבין שהבעלי חיים עפר המה ואל עפר ישובו. והיותר ארציים וגסים מהם כחזיר והתנשמת נוטים יותר למטה לארץ אבל האדם נפשו מן השמים ולזה נכספת לעלות אל מקומה וארץ מולדתה. ואל תחשוב בלבך שהנחש בתחלת ברייתו היה הולך על זנבו נוטה וזקוף למעלה כאשר חשבו קצת מהחכמים כי הקללה היתה על גחונך תלך רוצה לומר לא תהיה כאחת החיות כל הולך על ארבע אבל בלי רגלים לא תעלה עוד בעצי השדה לאכול מפרי' ולשבוע מטובם, כי אם על גחונך תלך ועפר תאכל וכו' וענשו ה' יען בהיות גופו כלי לסמאל באה תקלה על ידו כמו שנאמר ואת הבהמה תהרוגו:

י״חולמען תדע נאמנה שעיר מולדת האדם היא השמים העיר הגדולה לאלהים תמצא שכמו שהגר בארץ לו לא הגם שיתן לו האלהים עושר ונכסי וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אינו מתקרר דעתו לשמוח בעמלו עד שתשוב לארץ מולדתו ושם יתראה לעין קרוביו אלופיו ומיודעיו. כך הנשמה בהיותה חצובה מתחת כסא הכבוד לא תשבע מן הטוב'' עד שמגעת למחוז חפצה ותשוב אל האלהי' אשר נתנה. ולכן תמצא שאוהב כסף לא ישבע כסף והרודף אחר הכבוד אינו מתרצה בשום כבוד עם עלותו מעלה מעלה וכן אין שום תענוג בעולם שתשבע הנפש. וכמו שאמרו חז"ל אבר קטן יש לו באדם משביעו מרעיבו. וכל זה נמשך לה מהיותה רוחניות ותושבת בעולם השמימיי. ובאשר שם ראתה המראות הגדולות והפעולות עצומות בין מלאכי מרומים אין שום דבר בעולם הזה שמתקררת דעתה. כמו שהבן פלטין שרואה הבן כפר או כלי ביתו פחותים מבזה אותם באשר ראה הדברים היקרים אשר בערכם כלא הן חשובין ובהיכלו כלו אומר כבוד:

י״טהנסיון הוכיח גם כן שהגם שהאדם מכיר גופו כלה ונפסד עם כל זה מבקש לו מפא' נפשו איזה תחבול' לשום לו שם ושארי' בארץ. אלה קראו בשמותם עלי אדמות. ואלה בונים חרבות למו כאשר עשה אבשלום אשר הציב בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי והחכמים גם הם בעתם ובעטם כל עמלם להניח להם שם וברכה בארץ ולא ימותו כבני נבל גם בני בלי שם. והתשוקה הזאת היא ראיה גמורה שהופש היא נצחית כי אין לבהמות שום תאוה לשיזכרו שמותם גם התשוקה הזאת היא טבעית לאדם באשר ראינו כי אף החייט והסנדלר והפחמי ודומיהם מאנשי פחותי המעלה בעת מיתתם מצוים שיעשו ציון על קברם ועל האבנים איש על שמו פתוחי חותם למען יעמדו ימים רבים. ולמען ישאר באופן מה איזה רושם שהיו בעולם. ואם במות הגוף יבלה ויפסד הכל מה תועיל התשוקה הזאת מההשארות אשר נטע ה' בלב האדם. ומה מועיל לו לאדם הזכרונות האלו אם הכל נשכח ואין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם. אבל זאת אומרת שהגוף חושק לעשות דומה לו ושזרעו יתמידו בארץ כך הנשמה בהיותה נצחית מבקשת לעשות גם היא פעולה נכבדת ודומה לה נשארת אחרי המות. וזאת הא גם כן ראיה גמורה לענין כונתנו:

כ׳איך בפנת ההשארות הנפשיי תלוים הג' פינות ויסודי התורה הראשיים:

כ״אבאמונה הזאת מההשארות הנפשיי תלוים קורא משכיל הפינות הראשיות ועקרי הדת רצוני לומר מציאות ה' תורה מן השמים ושכר ועונש שאם תאמר שהנפש נפסדת וכלה עם הגוף אין כאן שכר ועונש ואם אין שכר ועונש והשגחה על הברואי' אין כאן מציאות השם. ואם אין מציאות ה' ושכר ועונש לאיזה תכלית תהיה תורה מן השמים ועמל המצות וקיומם. אשר על כן החוט המשולש לא במהרה ינתק. וביאור הדברים. אנחנו רואים מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו האלהים וימלטו ארץ נתנה ביד רשע להם לבדם נתנה הארץ גם גברו גם עשו חיל. והפך זה ראינו הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים והרשע מכתיר את הצדיק. ואם יש בעולם אלוה צריך שתהיה בו השגחה. ואם יש השגחה צריך שיהיה שכר ועונש. ואם יש שכר ועונש בהכרח צריך שיהיה עולם אחר אשר שם יקבל כל א' וא' הגמול הראוי והצודק ממעשיו. וכן על ענין הזה פירש הרב בעל העקרים במ"א פ"ח משפטי ה' אמת צדקו יחדו. באומרו אם ימצא בנראה צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברשעתו הנה זה הוא כשיבחנו העונשים בבחינת טובות העולם הזה בלבד. אבל כשתעורכנה יחד טובות העולם הזה המגיעות לרשע עם הרעות והעונשים המגיעים לו בעולם הבא. וכן הרעות המניעות לצדיק בעולם הזה עם הטובות המגיעות לו בעולם הבא נמצא שני הגמולים צודקים יחד אף על פי שלא יצדק כל א' מהם נפרד בפני עצמו וזהו שאמר המשורר משפטי ה' אמת צדקו יחדו. אמר אמת על שיעור העונשי. ואמר צדקו יחדו על עונשי העולם הזה עם טובות העולם הבא או ההפך ע"כ. נמצינו למדין שמוכרח הוא להאמין עם עקר מציאות ה' ושכר ועונש ההשארות הנפשיי והגמול הבא אחר המות ואז תתקיים אמתת תורה מן השמים ולא יהיה שוא עבוד אלהים, דאם לא כן הצדיקים אינם זוכים גמול מעשיהם הטובים והרשעים הם מאושרים מהם באשר זוכים העולם הזה ואין להם עוד עונש בעולם הבא ודייני הארץ יהיו יותר צדיקים מהשופט כל הארץ אם הם יגמלו טוב לצדיקים ויענשו בבתי דינם הצדק הרשעים וכבר אמרו טוב שבגוים הרוג ורצוח בבית דינם הרשעים ופועלי עולה לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וגם זו היא ראיה מוכרחת שאין עליה גמגום:

כ״במראה איך מרעת כל אנשי העולם בהסכמה כללית הנשמה היא נצחית ואינה נפסדת עם הגוף:

כ״גענין השארות הנפש הוא אצלי כעין המושכלות הראשונות באשר אין שום אומה ולשון חולק עליו. והגם שקאיו פליניאו בספרו הז' מהבעלי חיים פרק נ"ה כופר בזאת ההשארות לא ראינו עד היום הזה מי שיורה כמהו. הלא תראה שהמשוררים הקדמונים מהאומות אמרו בהסכמה א' שהנפשות הנשארות מהצדיקים אחר המות היו הולכות ונעות לגן עדן הנקרא אצלם שדות איליציאוס, ורצונם כפי דעתי שדות אליהו באשר נתפרסם ביניהם ענין העלותו בגוף ונפש בסערה השמימה, ואם הייתי מביא כל מה שכתבו בספריהם תהיה המלאכה מרובה וכונתי לקצר, די לנו במה שכתבו סופרי העתים בספורם שכל האומות מודים בזה. וכן ואליריאו מאסימוס מעיד שהנשים בארץ הודו היו שורפות עצמן במיתת בעליהן באמרם שזכות עם המות לחברתם בעולם הנשמות. דיאודורו סיקולו מעיד כזה מהמצרי'. מאנשי ארץ סינים יואן אוגו לינשכוטאנו. יוסף דהקוסטה מאנשי הפירו. טומאס אנגלוש מן וירגיניאה. וכאשר הגיעו אנשי ספר לאיים המערביים מצאו הדעת הזה מההשארות והגן עדן מפוזר בין כל אנשי הארץ ההיא כאשר העיד הסופר הנאמן אנטוניאו די איררירה. סוף דבר כל הפילוסופים הקדמונים הודו בפינה הזאת כפיטאגורס אפלטון ארקיטה טארינטינו פלוטינו וארסטו בספרו השני מהנפש כאילו טבע האמת יכריחם להאמין העקר הזה בלי קבלת התורה האלהית אלא באור הטבעי לבד. ועם זה אבא נא לענין הגלגול אשר הוא גם כן מכונתנו בהשארות הנפש וכלל גדול בתורה:

כ״דיוכיח מהתורה הקדושה ומענין אדם שת דוד וראובן ענין גלגול הנשמות:

כ״האמונת הגלגול היא אמונה נכונה לכלל קהל עדתנו ולא נמצא מי שימאן בה וירחי קנה זולתי הרב ר' סעדיה הגאון והבדרש"י כנראה באגרת ההתנצלות להרשב"א. וכן כתב הרב ר"ל בן חביב בסימן ח' ז"ל. אמנם יש כת אחרת גדולה מאד מחכמי ישראל המאמינים. והם כתבו עליה כי היא אמונה אמיתית ועיקר מעקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו. וכלנו אנחנו חייבים לשמוע דברי אלו האחרונים ולהאמין האמונה הזאת בלי שום פקפוק וספק כלל. עכ"ד וידוע הוא לכל בני שער עמי שספר הזוהר וכל ספרי המקובלים החזיקו מאד בזאת האמונה. ויען שהעיקר הזה הוא גם כן מכונת הספר ולתרץ צדיק ורע לו הנני בא ואביא כל הפסוקים המעידים עליו והטענות הראויות להשען עליהן. גם אשיב למתפלספים מבני עמנו ולכל הקמים עליו לרעה ואתחיל ואומר. הפסוק הראשון אשר כפי דעתי רומז לגלגול הוא מה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון אחר חטאו עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב. רמז לו כי אחר שחטא יוכרח להתגלגל פעם אחרת ולשוב אל עפרו כדי להשלים מה שחסר הפעם הראשונה. וכן אמרו חכמי האמת והצדק אדם ראשי תיבות אדם דוד משיח כי אדם אחר שחטא נתגלגל נפשו בדוד והו' גם כן חטא רק בדבר אוריה ולכן יתגלגל במשיח ופסוק מלא הוא ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, וכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכן ובקשו את ה' ואת דוד מלכם, גם בבן יקיר לו רמז לנו אדם הסוד כמוס הזה באומרו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. כלומר תחת הבל ממש כי נשמתו היה. דאם לא כן מה טעם תחת הבל וכי לא היו יכולים להיות שניהם בעולם, וידוע היה שקין הרגו. אבל הוא סוד הגלגול גם בפרשת וזאת הברכה נאמר יחי ראובן ואל ימות ופירשו המפרשים התפלל עליו שיאריך ה' שניו ולא ימותו משבטו בכרת קודם השנים הקצובות ורז"ל אמרו יחי בעולם הזה ואל ימות ברטאו בעולם הבא. אמנם הפירוש האמיתי הוא מה שתרגם אונקלוס ומותא תניינא לא ימות וכיון על הגלגול. וכמו שכתב הרב רבינו בחיי התפלל עליו שלא ישוב עוד משם לגוף אחר למות מיתה שניה והגם שבין הי' הרוגי מלכות נכלל גם כן ראובן כבר תירץ הרקנטי בפרשת וישב כי אותה התפלה שהתפלל משה עליו היתה בשביל מעשה בלהה וכיון שפשע במכירת יוסף בהיות שנפטר ממנו ולא שמרו כראוי לכן הוצרך לאותו גלגול:

כ״ויבאר טעם היבום מה הוא כפי חכמת הקבלה. ורעת אונן לבלתי נתן זרע לאחיו.

כ״זענין היבום הוא סוד גדול מסודות התורה והרמב"ן ז"ל תחת חידות ומליצות העלים והסתיר אותו, אמנם כבר נבא דניאל שבעת קץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת. ואנחנו היום באחרית הימים אשר עליהם נבאו כמה וכמה נביאים. ולכן אינו מהתימ' אם יתבררו ויתלבנו הדברים והמשכילים יבינו, ויודע אני בעצמי קורא נבון שאין לי לא תורה ולא תבונה לדעת הדברים הנשגבים האלו על בוריים. אמנם על הראשונים אני סומך ואשא את שמותם על שפתי ואדע כי לא אבוש. כי כונתי לשמים ולא להראות את חכמתי באתי כי אם להשלים את מלאכתי כפי כחי ומה' אשאל הסליחה אם אתי תלין משוגתי כי אליו שמתי מגמתי, הוא ידריכני בחסדו בנתיבתי, וה' אלהים יעזור לי וימלא תאותי:

כ״חבפרשת תצא כתוב לאמר והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. ואין זה שם ממש שיהיה שמו כשמו אלא יקום על שם אחיו המת בנפש ידבר כי אין ספק שמי שמת בלא בנים צריך להתגלגל. כי הוא ית"ש רוצה שלא יהיה הפסק למקור זה דוגמת הנהר אשר לא יכזבו מימיו וכל המפסיק מלמטה כביכול מפסיק מלמעלה ונפסק מאותה התמונה הכוללת כל התמונות מקום אשר שאר הנשמות נכללות כי שם נכרת דמותו. וזהו סוד ונכרתה הנפש מלפני. ומה שנרמז לחזקיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וארז"ל מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא דלא עסקת בפריה ורביה וכן כתב הרב רבינו בחיי מצות היבוס תועלת גדולה לנפש המת. וידוע כי תגדל הנאת הנפש כשהיא מתגלגל' במי שהוא קרוב מן המשפחה יותר לפי שיש לו שייכות גדול עמו. ומזה אמרו רז"ל כי ישבו אחים יחדו פרט לאח שלא היה בעולמו שלא היה להם ישיבה אחת בעולם ואין זה חייב ליבם והטעם לפי שלא הכירו מעולם עכ"ד. ולפי שאין לאדם יותר קרוב מאשתו עצם מעצמיו ואחיו אשר שניהם מצור א' נחצבו לכן על ידי שניהם יתוקן. ומה שיוכיח שאין היבם מצווה לקרוא שם בנו כשם אחיו המת הוא שראינו בענין אונן וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע וכו' ומה הרעה אשר תבא עליו שיקרא שמו בשם אחיו ורוב העולם מתאוים לזה גם ראינו שבעז קרא לבנו עובד ולא מחלון, אבל הענין סול גדול מסודות התורה, וכן כתב הציוני בשם הר' אבנר וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ידע כי נפש בנו בכורו מתמר יבמתו תהיה נפש מגולגלת שהיו נפש ער אחיו ונפש מגולגלת לא תמלט מן היסורין כדי למרק עונות ראשונים אשר עשה ער אחיו, אבל היה רוצה שיהא בנו בכורו עם שאר בניו מאשהאחרת כדי שתהיה נפשו מיציאה ראשונה, וזה היה אכזריות גדול של אונן כי הקב"ה ית' עשה זאת המדה מצד רחמיו על נפש האח שלא תאבד בזמן מועט שהיתה בגוף ויתמרקו עונותיה בגוף זה מהר ולא תצטרך לשוטט בארצות עד אשר תמצא מנוח בחק זר וזה לא היה חושב אונן. ואם תאמר מנין ידע אונן שאם יוליד בנים מאשה אחרת שיהיו מיציאה ראשונה. ודאי לא ידע והיה בספק אצלו כשאר בני עולם שנושאים נשים על דעת התוחלת מאתו י"ת שתבאנה נפשם בזרעם מן היציאה ראשונה וביבמתו וודאי היתה נפש מגולגלת ורצה בהאי אולי ספק יוציא מידי ודאי. עכ"ל. ובספר הזוהר על פסוק בא אל אשת אחיך ויבם אותה כתב הרשב"י דהא יהודה וכלהו שבטים הוו ידעי דא ועקרא דמלתא והקם זרע לאחיך בגין דההוא זרע איצטריך לאתקנא מלה ולמגלם גולמא לתקונא דלא איתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות הה"ד ואדם על עפר יקום וכו'. ובפרשת כי תצא ר' שמעון אמר האי מאן דלא אשאר בתריה גזעין לשרשא נשמתיה אישתצי מן ההוא דמיונא דכליל כל דמיונין עד דמתגלגלא ואיתרקעת ממאנא למאנא. כמד"א ולא הורק מכלי אל כלי מאי תקנתיה כתיב ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו וכו',. ותדע שענין בעז ורות הוא מופת אמיתי לסוד זה. וממתן תורה עד חכמי התלמוד היו נוהגים לעשות המצוה הזאת בכל היורשים נחלה באותן שלא היה בהם שאר וקראו אותם גאולה כי גאל ממכר אחיו וכן כתוב להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו. וכן אמרו שמי שאין לו אח או אשה נגאל בקרובים והקרוב קרוב קודם והבל יוכיח שנתקן על ידי אביו וכמעש' יהודה עם תמר ובעז עם רות. ואין ספק שלא חרדו כל החרדה הזאת כל העם אשר בשער והזקנים כדי שיאמרו ברדת האשה אל השדה זו אשת פלוני וזה שדה פלוני שהרי זה דומה לקראו בשמותם עלי אדמות. ומה התועלת למת בזה. אבל הענין הוא עמוק והוא סוד הגלגול אשר אמרנו ולכן הנשים שאננות השכנות בחכמתן אמרו לה לנעמי החכמה ברוך ה' אשר לא השביח לך גואל היום ויקרא שמו בישראל והיה לך למשיב נפש ר"ל הילד הזה הנה הוא משובב נפש בנך אשר עד היום לא מצאה מנוח ומרגוע והולכת מדחי אל דחי כמה שהוזכר במדרש רות מהזוהר וזהו יולד בן לנעמי כי היה בנה מחלון ממש ובמדרש רות ודאי אשתכחת אבדה דאבדת, והוא מה שרציתי לבאר מענין סוד היבום:

כ״טידיו גלילי זהב מעשרה שאלות נכבדות בענין היבום:

ל׳השאלה הא' אם אשת האח אסורה לו בכרת למה היה התקון הזה מהיבם בדאיית איסור הכרת. אם היה אפשר באחד משאר הקרובים שאין אשתו אסורה עליו:

ל״אהשאלה הב' אם נפש המת תשוב לימי עלומיו על שבטל מצות פריה ורביה קשה כי למה יביאו אותו לידי נסיון בגוף אחר אשר בשגם הוא בשר יוכל לעבור על כריתות ומיתות בית דין ולחייב יותר את נפשו:

ל״בהשאלה הג' כי מה טעם לחרדה הזאת ולהשיא את יבמתו הלא יותר בקלות להביא את אחיו באשתו ממש ולא באשת אחיו:

ל״גהשאלה הד' אם לא קיים מצות פריה ורביה כי אם מי שיש לו זכר ונקבה אם כן למה לא צותה התורה כי מי שלא יהיה לו בן כי אם בת תתיבם אשתו:

ל״דהשאלה הה' אם אירע שאשת האח מן היבם ילדה בת מה תהא על נפש המת אם יתגלגל באשה או לא:

ל״ההשאלה הו' אם כונת היבום הוא להקים שם המת נשאל נא אם היבמה לא ילדה כלל מה תהיה מנפש המת:

ל״והשאלה הז' אם הניח אשתו מעוברת וילדה והולד חי שעה אחת ומת למה אין אשתו מתיבמת:

ל״זהשאלה הח' למה מצות היבום היא בבכור כדכתיב והיה הבכור וחז"ל אמרו לא בכור אלא גדול:

ל״חהשאלה הט' כבר גזרו חז"ל סריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו. וקשיא דבשלמא אינו מיבם לפי שאינו בר הקמת זרע וכיון שאינו מיבם אינו חולץ. אלא אמאי אין מיבמין את אשתו ולמה אמרה תורה ולא ימחה שמו בישראל פרט למי ששמו ממחוי:

ל״טהשאלה הי' אם לא הוליד היבם אלא בן א' כפי הנחתנו אינו לו אלא לאחיו ואם כן נמצא שהוא מת בלא זרע ולמה לא תתיבם אשתו. אלו הם השאלות הנופלות בענין היבום ואני אפרש הדברים האלו באופן יותרו הספקות כלם כפי מה ששמעתי וקבלתי מפי סופרים ומפי ספרים:

מ׳משיב בהלכה להשקיט לב המעיין מכל מבוכה:

מ״אאשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון ואומר לשאלה הראשונה מדוע היה התקון באח בדחית איסור כרת, אומר אני שהטעם הוא לפי שהאח הוא היותר קרוב ואח לצרה יולד ונשמות שני אחים חשובות כאחד, וכן איתא במדרש הנעלם שנפשות נדב ואביהוא חלו שתיהם בפנחסבשעה שהרג את זמרי, ועונש הכרת אינו אלא באשת אח שיש לו זרע וכפי זה הם שני נושאים מתחלפים:

מ״בלשאלה הב' דמה התועלת להביא הנשמה פעם אחרת בנסיון. אומר שכבר הגדתי לך שמצות פריה ורביה הוא עמוד שכל העולם עומד עליו. ומלבד הראיות אשר הבאתי מהזוהר תמצא עוד, תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם [פי' שלא נשא אשה שאין נקרא אדם אלא זכר ונקבה] לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל לכללא דעלמא דאתי דאיקרי גופא קדישא אלא כאינון דלא איקרו אדם, כי בלי ספק האיש הנכרת בלי בנים עונותיו חדשים או ישנים גרמו לו, ולמען לא תאבד נפש צוה לאחיו הגדול שהוא גואלו הקרוב אליו ליבם כדי שתשוב נקיה מכל סיג ותשוב אל האלהים אשר נתנה:

מ״גלשאלה הג' דמה טעם באשת אחיו ולא באשתו ממש אומר. שטעם חזרת האח באשת האח הוא לפי שהמת רגיל באשת חיקו ובאהבתה ישגה תמיד ואהבתה קשורה בנפשו ותמיד מחשבתה בו. ולכן בהיותה בת זוגו היא כלי יותר מוכן לקבל את נשמתו:

מ״דלשאלה הד' אומר שהסיבה שלא צותה התורה שתתיבם אשתו כשהניח בת היא היותו מתוקן כשיש לו זרע או זרע הזרע כי אז חוזר ונדבק ונקשר בזרעו אפילו שלא תהיה אשתו. ולכן לא היה מן הצורך להתיר כעין ערוה. לשאלה הה' דאם ילדה היבמה בת מן היבם מה תהא על נפש המת אומר דאם הוא צדיק הבת תחזירהו על ידי זרעה, ואם יש לו עון שיחייבהו להתגלגל באשה הא קבל עונשו:

מ״הלשאלה הו' אומר שאפילו לא ילדה היבמה כלל יתתקנו על ידי הקרובים כי נוכל לחשוד שלא היתה שם בשעת הזווג הכונה הצריכה להמשיך נפש האח. ואם היתה שם כונה רצויה נוכל לשפוט שעקרה היא או הוא עקר או חולי נולד בהם ומי יודע אם ימסר לגלגולים אחרים יותר קשים מהן אם בהמה אם איש:

מ״ולשאלה הז' אומר שזה הענין דומה למי שקיים מצות פריה ורביה ומתו בניו אחריו שכיון שזכה ונכלל בצרור החיים את ה' אלהיו שוב אין מורידין אותו ומוציאין אותו ממחיצתו. וכן הכא כיון שזכה שעה אחת לזרע שוב אין מחזירין אותו בשביל עון זה, ובגלל הדבר הזה אין אשתו מתיבמת. לשאלה הח' אשיב שכבר ידוע הוא שענין הגלגול הוא מצד החסד וכמו שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ועל ידי החסד נמשך הנשמה אצל אשתו ואחיו. וכן הגדול רומז למדת הגדולה. ולכן המצוה הוא בגדול וקרי ליה בכור שכן המדה הוא בכור לבנים שהרי ראשון לבנין הוא:

מ״זלשאלה הט' מענין הסריס אומר, שאפשר שיתוקן על ידי קרובים אחרים כי היא אינה כאשתו ממש כי אינה אשת חיקו והוא לא ידעה. ולכן אין ראוי להתיר בעבורו אשת האח שהיא כעין ערוה:

מ״חלשאלה הי' אומר בודאי שבזה היה טועה אונן בהיותו חושב כי הזרע יהיה לאחיו כמו שכתוב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע. אבל זה אינו אמת יען לא נקרא הבן זרע אחיו אלא הוא הוא בעצמו ובכבודו הוא שחזר לעולם. ואם כן הרי הוא בנו ואחיו וכבר יש לו זרע, ואם היבם עצמו צריך לחזור בגלגול זה שהוא בנו ואחיו יחזירנו, ועם זה יותרו בקיצור המבוקש ממני כל השאלות כלם:

מ״טמביא הרבה ראיות מן הנביאים וכתובים להוכיח אמתת הגלגול:

נ׳גם המהביל כל ענייני העולם הזה שלמה המלך עליו השלום תחלת דבר ה' בו בספר' דקהל' רמז הסוד הנפלא הזה מהגלגול באומרו דור הולך ודור בא והיה מן הראוי שיסדר דבריו להפך כי ההויה קודם להפסד. אבל כאן נרמז הסוד הזה והדורו' שהולכים הם עצמם הדורו' אשר אחר כך באים, וכן במדרש רבי נחוני' בן הקנה אמר רבי עקיבא דור הולך ודור בא היה לו לומר דור בא ודור הולך אלא מלמד שכבר בא. ואל הסוד הזה רמז באומרו מה שהיה הוא מה שיהיה ואין כל חדש תחת השמש:

נ״אעוד השיב ידו על הסוד הזה בסימן ד' באומרו ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הם חיים עדנה. ובהיות שלא ימצא בין אנשי הדעת והתבונה מי שיאמת שההעדר טוב מהמציאות הפירוש המקובל הוא כמעט מוכרח. ורצונו שהמתי' שכבר מתו פעם אחרת וזוכים לאחר שנתגלגלו ומתו למנוחה נכונה בישיבה עליונה הם יותר משובחים מאלו המגולגלים שעדין הם בעולם. וכן הרשב"י בפרשת וישב עמוד תכ"א כתב ושבח אני את המתים שכבר מתו דייקא מן החיים אשר המה חיים עדנה מאי עדנה כמה דאתמר אחרי בלותי היתה לי עדנה. וכתיב ישוב לימי עלומיו, וטוב משניהם את אסר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע וגו' דלא שב לימי עלומיו, ולא איצטריך לאתתקנא ולא סביל חובין קדמאין בגין דהקב"ה יהב ליה אתר מתקנא בההוא עלמא כדקא יאות. ראה נא איך פירש הפסוק לענין כונתנו והכי פרושו ושבח אני את המגולגל אשר מת בתשובה ומעשים טובים מן המגולגל אשר עדין לא מת שמא יחטא. וכמו שאמר הכתוב הן בקדושיו לא יאמין, וטוב משניהם את אשר עדן לא היה פירוש שמת ולא חזר בגלגול ולא שב לעדנה ולימי נעוריו. וזהו טעם כפל המתים שכבר מתו דאי לא תימא הכי מאי עניינו, ואם כן כאן פרט הכתוב ענין הסוד הזה וסוד ה' ליראיו:

נ״בהפעם הרביעית אשר רמז שלמה המלך ע"ה הענין הזה הוא בסימן ח' ושם נאמר ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו גם זה הבל. ודע שבפסוק הזה לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בפירושו כי מה ענין קבורים ובאו. ומה שפירש בו הראב"ע שראה הרשעים מתים בלי צער ובאים שנית לעולם דהיינו בניהם שממלאים מקומם ולא ישכח זכרם והישרים שהיטיבו לעשות והם הצדיקים שממקום קדוש באו ישתכחו הם וזרעם יסוף. וימשך מזה לחשוב שאין שכר ועונש זה הבל כי ה' יפרע מהם וישלם לצדיקים בעולם הבא. הוא היותר קרוב לפשט הגם שהוא דחוק. ולכן באמת יפה נדרש לפי דברי המקובלים על הגלגול ופירושו כך הוא ראיתי רשעים קבורים ובאים ושבים פעם אחרת לעולם הזה לתקן את אשר עותו ממקום קדוש ששם הנשמות ואחר כך משתבהין בההוא עלמא מאשר עשו מהמצות ומעשים טובים. וכך הוא הפירוש ודלא כדפירש הרב מאיר גבאי בס' המראות חלק העבודה פרק ל"ב שכן תמצא בזוהר פר' וישב עמוד תכ"א וכד מתקנן לבתר כדקא יאות אלין משתבחין בההוא עלמא בגין דהקב"ה איתרעי בהו. וכפי זה וישתבחון קרי בב'. אמנם רבים קראו וישתכחו בכ'. וכך דרשו ששלמה המלך היה מהביל אפילו האמת והמוסכ' באומרו שאין שום תועלת אם יבאו הרשעים וישובו לעולם הזה ממקום קדוש מאחר שישתכח מהם כל אשר עשו ואינם זוכרים להזהר מלחטוא שנית ולתקן את אשר עותו. ובאמת זו היא טענה גדולה נגד הגלגול. אשר על כן בפרקים יבאו אחתור להתיר הטענה הזאת. ודי עתה לפי כונת הפרק להורות ששלמה המלך עליו השלום גם הוא אשר וקיים האמונה הזאת מהגלגול:

נ״גגם ביד הנביאים הראשונים נחתם הסוד הנפלא הזה. הלא תראה האשה התקועית אומרת כי מות נמות וכמי' הנגרי' ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. והפירוש המקובל כך הוא. כי החוטא מת מיתה אחר מיתה יען מתגלגל מגוף לגוף וכמי' הנגרי' ארצה אשר לא יאספו כן נפשות בני אדם לא תאספו עוד אל הגוף בטבע כי אם ביכולת האלהי ודרך נס, ולא ישא אלהים נפש איש מ המיתה אבל חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ר"ל להשיב אליו כרוב רחמיו וחסדיו הנפש החוטאת ואשר בעונותיה הודחה ממחיצתו. וזה על ידי גלגולים פעמים שלש עם גבר כדי שהחוטא יתקן את אשר עות ותשוב הנפש לשרשה ואל מנוחתה כבוד וכל המקובלים בונים כמעט כל אמונתם בפנה הזאת על הפסוק הזה ובאמת ראוי הוא להשען עליו כי הוא ברור וקיים:

נ״דישעיהו הנביא גם הוא בסימן כ"ב הודיע לנו העיקר הזה הלא הוא בקראו תגר על אנשי דורו האומרים הרוג בקר ושחוט צאן אכול בשר ושתות יין אכיל ושתו כי מחר נמות אמר בסימן כ"ב באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ותרגם המתרגם מות' חנינא, וכן בירושלמי זו מיתה שניה ר"ל אחר שישובו עוד בגוף אחר למות מיתה שניה. ונראה לי דהוקשה להם כי איך תוכל המיתה דכל אדם שוה בה כצדיק וכרשע לכפר העון הגדול הזה ויהיו נקיים מכל חטא ואשמה לחיי העולם הבא. ולכן פירשו מה שפירשו שענין המיתה היא השנית. אחר שיתגלגלו ויתקנו מה שקלקלו. וכן תרגם בסימן ס"ה לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי על חיקם ואמסר למותא תניינא ית גוייתהון. וזה מורה שאין פירוש מותא תניינא מיתת הנפש אלא הגוף השני בגלגול:

נ״הסוף דבר הענין הזה פירש הקב"ה בעצמו לאיוב סימן ל"ח באמור לו לאחז בכנפית הארץ וינערו רשעים ממנה תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. רוצה לומר כפי מה שכתב הרב רבינו בחיי המימיך צוית כמוני לאחוז בכנפות הארץ ולנער הרשעים ממנה ולהעמיד אחרים תחתיהם ותתהפך הארץ מהם כחומר חותם שהוא מתהפך ומשתנה לצורות משתנות ויתיצבו כל אחד ואחד מהרשעים כאדם שהוא לבוש בגדים חדשים וכו' ובמליצת אליהוא לאיוב תראינה עיניך עוד מפורש הענין הזה בע"ה. וזהו מה שהעיד על עצמו באומרו ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה ר"ל אשוב ממש לבטן בהיותו חושב שעוד תשוב נשמתו להתגלגל בגוף אחר. ודע שעל היסוד הזה בנו חכמי האמת כל הגלגולים שנתגלו להם בחכמתם, וכן אמרו לבן הארמי זה בלעם והוא הוא נבל הכרמלי אותיות דדין כאותיות דדין. דתן ואבירם זה דואג ואחיתופל משה ראשי תיבות משה שת הבל. וכן הרשב"י בפרשת בראשית בעמוד ק"ן זה לשונו. בשגם זה הבל והא אוקמוה בשגם זה משה. משה זה שת ואיהו שת ואיהו הבל. והן כל אלה יפעל א' פעמים שלש עם גבר וכו'. וזהו סוד מה שהיה הוא שיהיה ר"ת משה. ונרמזו באותיות למפרע ולא כסדרן בהיות שמשה היה בסוף הגלגול ונרמזו בו בשעת מתן תורה גלגוליו שעברו למקבלי התורה. אבל באדם באו האותיות כסדרן יען גלגוליו לדור אחרון והודיעו לו מראשית אחרית דבר כנזכר למעלה. וזהו סוד ומשה היה רועה את צאן כענין שנאמר ויהי הבל רועה צאן, ואין הבל אלא להב שנאמר בלבת אש מתוך הסנה, גם אמרו יקם קין ר"ת יתרו קרה מצרי. ושפתחה האדמה את פיה לבלוע את קרה כאשר פצתה לבלוע דמו של הבל. ואמרו עוד שהי' הרוגי מלכות היו הי' שבטים שמכרו את יוסף כי היו כפי התורה מחוייבי' למות כמו שכתוב וגונב אישימכרו ונמצא בידו מות יומת. ושעל כן שמות העשרה שבטים חוץ מיוסף ובנימן שנתחייבו במכירת יוסף עולין כשמות עשרה הרוגי מלכות. צא וחשוב רבן שמעון רבן ישמעאל ר' עקיבא ר' חנניה בן תרדיון רבי טרפון ר' יהודה בן בבא ר' אלעזר בן שמוע ר' ישבב הסופר ר' יהודה הנחתו' ור' חוצפית התורגמן סך שמותם אלפים ושמנה מאות וחמשים ושמנה כמספר שמות השבטים עם זבולן בואו ח'. ולכן אמרו שכאשר יוסף נשק לכל אחיו ויבך עליהם רוח ה' הופיע בו על מיתתה בי' הרוגי מלכות כאמור. ובספר מגלה עמוקות אופן פ"ד נאמר שאנטונינוס ורבי גלגולי דיעקב ועשו ננהו. וכאלה תמצא הרבה בס' הכונות להרי"א ובס' מגיד משנה נדפס מחדש בוינציאה ובס' עשרה מאמרות פוק ותשכח דברים מתמיהים והמה נפלאים ממני:

נ״ומביא כל הטענות הובאו מהמקובלים להכריח הפינה הזאת מהגלגול:

נ״זאלו הם הפסוקים המורים דרך רמז לדעת חכמי הקבלה ענין הגלגול, ואמנם הקשב נא והטה אזניך לטענותיהן. הם אמרו שלשה דברים:

נ״חהא' שמאחר שידענו שהקב"ה אל אמת שופט צדק ואמת ועם כל זה ראינו צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הרשעים מצליחים והצדיקים מוכים ומעונים אין זה כי אם דבר הגלגול וכן גדרש בס' הבהיר צדיק ורע לו צדיק בן רשע. כלומר שהוא עצמו כבר היה רשע מקודם ועתה על הראשונים מצטער. רשע וטוב לו רשע בן צדיק שהיה צדיק מקודם ועכשיו פרי מעלליו אוכל. ובאשר אנחנו לא נדע ענין הצדיק הזה מה היה טיבו ומעשיו לפנים לכן אנו תמהים טל יסוריו, וכן בענין הרשע המתארח כאזרח רענן. אבל הנסתרות לה' אלהינו יוכל דרכיו משפט, ולזה גזרו על איוב שהיתה נפשו של תרח ושהיה סובל עונות ראשונים ככתוב בס' הסודות. ולכן בראותו עצמו צדיק ולא היה יודע סוד נשמתו היה קורא חגר ומואס בחייו באומרו תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי. ר"ל אינני יודע אם נשמתי היא נשמה חדשה או מתגלגלת. ואם היא מתגלגלת מי היה הראשון ולכן אמאס חיי. אשר על כן הלל בראותו גלגלת אדם שצפה על פני המים החליט עליה על דאטפת אטפוך. כי לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו ואם לא הרג בזה הגוף בודאי הרג בגוף הקודם ועתה הביאו עליו עונשו:

נ״טהטענה הב' כי אנחנו רואים שנולדים הרבה מבני האדם מחוסרי אברים פעמים סומים ופעמים חגרים. ואם היוצר והבורא הוא האל ית' כאשר הוכחנו ואין מזל ליצירה כאשר כבר כתבנו. אם אין לפניו עולה ולא משוא פנים נשאל נא מה פשעה ומה חטאתה של הנשמה הזכה הברה והנקיה עד שלא באה לעולם להכנס בגוף חסר וטפל וכלי אין חפן בו להשלים מעשיה. אבל האמת יורה דרכו כי אלו הם החטאים בנפשותם והקבורים ובאים פעם אחרת בגלגול כדי לקבל עונשם בגוף הטפל הזה ונענשים על העונות הראשונים כאשר אמרנו. וחכמי אומות העולם אומרים שהחסרון הזה בילדים הוא מפאת חסרון החומר כאשר גם לפעמים מוליד בריות משונות ונפלאות. אכן גאלינוס בספרו מההריון ייחס הדבר לנפש העולם. ואיפוקרט לאיזה חולי אשר גבר על הילד קודם צאתו לאויר העולם. ובהיות שידענו שאין יסורין בלי עון יותר נכון הוא כפי היושר האלהי ומשפט דינו הצודק לקיים דברי המקובלים כנזכר:

ס׳הטענה הג' שאנו רואים כל יום ויום הנפילים אשר היו בארץ לאחר שתושפע, בבטן אמם הנשמה הקדושה קודם שיצאו לאורה. גם ילדים קטנים אשר לא הגיעו להיות בר עונשים מתים בפרחם. ולמה יצא הקצף מלפני ה' עליהם כי מה עשו לשיענשו. והנה זה נגד היושר האלהי גוזר ומקיים שאין מיתה בלא חטא. ואין לומר שמתים בעון אביהם המרצח דכמה פעמים ראינו שמתים בני הצדיקים גמורים, וזולת זה ביתומים שאין להם אב ואם מאי איכא למימר. אבל עם דעת הגלגול יתוקן הכל כי הם נענשים על עון הקודם כאמור:

ס״אהן אלה קצות מטענותיהן ז"ל. ואוסיפה לך עוד שאם הנשמות לא תהיינה מתגלגלות מדור לדור וכמו שאמר שלמה דור הולך ודור בא בהכרח תהיינה במספר בלתי בעל תכלית וזהו טעות גדול כי הקב"ה לא ברא עולמו בעל תכלית בריות בלתי בעלות תכלית. כי המלאכי' כבר גזר עליהם דניאל מספר הגם שעצום עד מאד. וכמו שכתוב אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבוון קדמוהי יקומון והנשמות אינן ממדרגה יותר עליונה ולמה תהיינה בלי תכלית אלא ודאי שהנשמות חוזרות ומתגלגלות הגם שלפעמים באה איזה נשמה חדשה ומיציאה ראשונה. ורז"ל אמרו אין בן דוד בא עד שתכלו כל הנשמות שבגוף. רוצה לומר להתגלגל, מורה כל זה היותן באיזה מספר מוגבלים כאשר אמרתי:

ס״בידבר מענין העבור מה הוא ואיך הדברים האלו הם למעלה מן השכל. אבל אינם מנגדים אותו:

ס״גואולם דע קורא נבון שיש ירך אחרת שבאות הנשמות לעולם הזה לא דרך גלגול שאין אותן נשמות עיקר הגוף שחייו תלויים בהם ואינם אלא סניף לנשמה וקוראי' אותו חכמי הקבלה עבור כי כמו שכל זמן שהעובר בבטן אמו לאחר שתושפע בוהנשמה נכללה בגופה נשמה בנשמתה. כך לאחר נשמתו של אדם על זה הדרך איפשר שתבאנה כמה נשמות מאנשים שכבר מתו להתחבר בו. או כמו שהאשה מתעברת ויולדות והיא אינה חסרה כלום כן נפשות הצדיקים מתעברות ויוצאות מהן ניצוצות להגן על הדור או איזה איש פרטי כמדליק נר מנר והנר הראשון אינו חסר כלום. ואמרו קצת כי נשמת שת היתה זכה ובהירה ונתעברה במשה בשביל ישראל לתת תורה על ידו, וזהו סוד ויתעבר ה' בי למענכם להגן עליהם בעדו יען תכלית העבורים האלו הוא או להשיג איזו מעלה. או לצורך אחרים להישירם או להצילם. וכן הובא בס' עשרה מאמרות שבנפש שמואל נתעברו נפשות משה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. ובנפש פנחס נפשות נדב ואביהוא שיהיו הולכות בלי מקום נתחבר אליו. ורמז לדבר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ממש. וכן כתוב באידרא שבאליהו הנביא שהוא פנחס נתעברו הב' נפשות הללו וכשלא רצה לילך אל יפתח ובתו נהרגה נענש ופרחו ממנו. כי הנשמות הבאות בסוד העיבור יכולות לברוח מה שאין כן הנשמה הבאה על ידי גלגול ביצירתו דאינה פורחת ממנו עד יום מותו. ועל דרך זה שמעתי על פסוק ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי שנתעברה עמו רוח אחרת והיא שעמדה לו והדריכתו בדרך ישרה ולא פנה לעצת המרגלים. ונראה שרש"י ז"ל רוח הקדש נצנצה בו וכתב ב' רוחות היו לו. וגם שפירש א' בפה וא' בלב הנה הוא פירש על פי דברי חכמי הקבלה. ופי' רש"י ז"ל מסייעו שכתב בפ' ויבא עד חברון ז"ל כלב לבדו הלך ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם והיינו שחבר נר"ן שלו בנר"ן של אבות ומשם זכה לרוח אחרת כמו שזכר הר"י מלוריא. ואלו הדברים הם מכבשונו של עולם ואינו אומר שהם כפי חכמת הטבע אבל הם למעלה מהטבע והשכל לא ינגדם:

ס״דמענין הגלגול בעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ ובדומם וצומח:

ס״הגם צריך שתדע שהמקובלים האמינו גם כן ההעתקה והגלגול אפילו מגוף מין אחד לגוף מין אחר. ולכן אמרו שהעובר על המצות להכעיס לא עשה תשובה יתגלגל בבהמה. וכן על פסוק ויפץ ה' אותם מעל פני האדמה דרשו חז"ל שבשלשה חלוקי דינן נדונו דור הפלגה. הטובים שבהם נדונו בבלבול לשון. והכת שנתכונה לשם ע"ז נעשו מהן קופין וחתולין וכיוצא בהם. והכת הג' שאמרו נעלה לשמים ונכנו בקרדומות הושלכו למטה ונעשו מהן שדין ומזיקין ורוחין בישין. רצונם שקצת מהם נתגלגלו בבהמות האלו וקצת נעשו נשמתן במזיקין ורוחות נעות ונדות בלי שום מנוחה כלל. וכמו שאכתוב לקמן. והריקנטי בפרשת נח ובפרשת שמיני כתב ז"ל. ויש מו המקובלים האחרונים המאמינים בגלגול הבהמות ואמרו שאם עשה אדם עברה אחת יתרה על זכיותיו יתגלגל בבהמה טמאה וזהו וגרה איננו מעלה טמא הוא לכם. מי שאין לו גרה על זכיותיו. ואם מעלה גרה על זכיותיו יתגלגל בטהרה רק אם חטא בעבודה זרה בגילוי עריות. ובשפיכות דמים באלו השלשה אפילו מעלת גרה יתגלגל בטמאה אם לא חזר בתשובה וזהו סוד שפן גמל חזיר וכו', ובפרשת קדושיה ז"ל. כבר הודעתיך סוד הבהמות הטהורות והטמאות וקצת מחכמי הקבלה האחרונים אומרים כי העובר על העריות סופו להתלבש בבהמה טמאה או בשקצים ורמשים. ולזה רמז ולא תשקצו את נפשותיכם בכל הרמש שבודאי יוכל אדם לשקץ נפשו בהם וזהו ואקוץ בם. ואמרו בעונש הבא על חמותו כי סופו להתלבש בחסידה וחברותיה יהרגוה. והבא על דודתו סוכו להתלבש בגויה. ותתגייר וזו היא דודתך היא כלומר שסופה לשוב לדתינו ולתורתנו. והבא על אשת אחיו סופו להתלבש בפרד שנאמר ועיר פרא אדם יולד על שהפריד הבנין של מעלה. והבא על אשת איש יתגלגל בחמור וזהו סוד כי תראה חמור שונאך עזוב תעזוב עמו. הבא על אשת דודו יתלבש באשה אשדודית. הבא על הבהמה יתגלגל בעטלף כי נתעטף בדבר עבירה. הבא על הזכר יתלבש בשפן או ארנבת כי הם זכרים ונקבות ושנה אחת באין עליה ושנה אחת יבא על אחרות. הבא על הגויה יתגלגל בקדשה יהודית שנאמר וחיתם בקדשים. הבא על הנדה יבא בגויה המשמשות מטותיהן נידות כי כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותר' לו. הבא על כלתו יתגלגל בפרדה. הבא על שתי אחיו' יתגלגל בקדשה גויה שיבאו עליה שני אחים. הבא על אשת אביו יתגלגל בגמל זהו שנאמר גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי. שארו זו שאר אביך הוא והנה הוא חצוף בעריות וסופו להיות צנוע כגמל. הבא על אמו יתגלגל בחמור נקבה. וכלם דוקא אם לא שב בחייו. וכן אמרו שזהו סוד מה שאמרה תורה (ויקרא יז) איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. ורמז לדבר אדם כי יקריב מכם כי לפעמים המקריב נפש בהמה עמה מקריב נפש אדם. וזהו סוד אדם ובהמה תושיע ה'. אשר על כן נצטוינו בשחיטה ובסכין בלי פגימה כי מי יודע אם (לא] גלגול יש בה, ולכן צריך לברור לו מיתה יפה. והאוכל אבר מן החי כאוכל מבשר אחיו בשיש שם גלגול נפש. וזהו סוד לא תאכל הנפש עם הבשר ואמרו עוד שבגלל הדבר הזה אמר דוד הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, וכתב בעל ס' חרדי' דף מ"א ז"ל. ודע שאמרו המקובלים שאעפ"י שכשמתגלגל אדם בצורת אדם אינו יודע בגלגולו ראשון מכל מקום כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף הוא יודע בגלגולו ראשון ומצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה. והקב"ה רצה להראות לכל האדם דוגמת גלגול מאדם אל בהמה בגדול המלכים אשר מלך בכיפה הוא נבוכדנצר הרשע שבעוד בחיים חייתו הורידו מכסאו והשליכו לשדה והוא הולך על ארבע כבהמה ונדמה לכל הבהמות צורת בהמה יען שלח לשונו ודבר נגד עליון. ואחר כך לקצף הזמן אשר קצף עליו חזר והודיעו שהוא האלהים כדכתיב ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטניה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר וגו', כען אנא נבוכדנצר משבח ומרומם וגו'. ועל מעשה זה כתיב לעיל ששלח לכל האומות להגיד נפלאות ה' אשר עשה עמו והתחיל ואמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה. אתיה כמה רברבין וגו' ואמרו רז"ל אלמלא בא מלאך וסטרו על פה יהיו אומר יותר משירותיו של דוד וכו':

ס״וגם הרב ר' יצחק לוריא האמין הגלגול בדומם ובצומח כאשר כתב בס' הכוונות ז"ל. ואמנם אחרי פטירת האדם נפרעים ממנו על חטאיו בהרבה מציאיות ורוב בני אדם לא ימלטו מלהתגלגל כ"כ זמן בבהמה או חיה או עוף או דומם או צומח וכן בענין נבל הקשה כתיב וימת לבו בקרבו והיה לאבן ויהי לאבן היה לו לומר. אך הכונה כי כל החוטא בפיו נתגלגל בדומם. ובלעם חטא בפיו ונתגלגל תחלה באבן דומם. ונבל הוא בלעם. והנה ביאר טעם שמת לבו בקרבו ולא דבר סרה נגד דוד הוא כי זכרה נפשו מה שתחלה נתגלגלה והוא היה תחלה בעון זה עכ"ד. והוסיף עוד לדבר גדולות ונפלאות ממני באומרו גם המאכיל נבלות לישראל הוא מתגלגל בעלה האילן והרוח בא ומגלגלתו והוא צער גדול וסוף עונשו הוא כשנופל העלה ההוא לארץ כי אז נחשב לו למיתה ממש בעת שנכרת ונעקר מן העולם וזהו סוד והעלה נבל כי מי שמאכיל נבלה מתגלגל בעלה גובלת וזהו סוד כי תהיו כאלה גובלת. עכ"ד. ואמר עוד שנבל הוא אותיות לבן ללמד שלבן בלעם ונבל הם גלגול א' ובלעם ולבן לא היה כחן אלא בפיהם. ועל כן נתגלגלה נשמתו של בלעם בדומם שהוא הפך כחו. ובאשר התחיל להתתקן ונתגלגל בנבל וחזר לסורו ולדבר לשון הרע בדוד חזר להתגלגל בדומם כבראשונה ויהי לאבן. וכן באשת לוט נאמר ותהי נציב מלח שהוא גלגול בדומם. ואל תחשוב שנפש האדם נעשית אז בלתי מרגשת כדמום וכצומח כי אם אין לה הרגשה היאך ירגיש העונש. אולה כך יובן הדבר כי הקב"ה לעונש האדם דבק הנפשות הרעו' לעץ או לאבן ונפשות' קשורו' בהם כדי שתתענינה בחברת הדברי' אשר אינם מטבעם. כאשר ענשו אנשי אטינאס לא' מחכמיהם שילך קשור עה איזה שוטה והוא בחברת איש בער לא ידע בחר לו מות מחיים. כך הנשמה בחברת העצים והאבנים כעלה נדף תערוץ וכאבן בלי חמדה מתגלגלת נעה ונדה בארץ:

ס״זיחקור עד כמה פעמים הנפש מתגלגלת.

ס״חועתה אחר הדברים האלה הנה מקום אתי לחקור עד כמה פעמים יתגלגל האדם. ומה שראיתי בענין הזה אגיד לך בכתב אמת. דע שרוב המקובלים כתבו כי אין הגלגול כי אם עד שלשה פעמים מלבד הביאה הראשונה ושזה רמז אליהו לאיוב באומרו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. וכן איתא בזוהר ס' בראשית עמוד ק"ן והוא סוד פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. ואמרו עוד שזה נרמז בפסוק על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ובתקונים דף קי"א בדברם על עון קין ז"ל. בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עילאה הוה תליא הרהר בתיובתא ואמר גדול עוני מנשוא. הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו' הכא איתרמיז גלגולא דרשיעיא דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ודאו וגו'. ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא קדמאה. והייתי נע דא גלגולא תניינא. ונד דא גלגולא תליתאה. ודא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל אה תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר. ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו לא אהדר ליה בגופא אחרא אלא יד ליד לא ינקה רע, עכ"ד ובזוהר פרשת משפטים כך פירש הרשב"י באורך ענין וכי ימכור איש את בתו לאמה. איש זה הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה. בתו זו הנשמה ע"ד שמעי בת וראי והטי אזנך. לאמה בגוף הארציי. לא תצא כצאת העבדים מלוכלך בטיט החטאים כי אם בזכיות כבת חורין ומלאכין קדישין. אם רעה בעיני אדוני' אשר לא יעדה ולא איתחזיאת קמי כדקא יאות והפדה בתשובה. לעם נכרי לא ימשול למוכרה שהם המשריין נוכראין דקיימין בההוא אורחא דגהינם. אם לבנו של הקב"ה ועדנה דנטר לה כדקא יאות כמשפט הבנות יעשה לה דמכניסין אותה בהיכל אהבה דתמן אינון גנזיא טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא:

ס״טאם אחרת יקח לו הוא הגלגול בסוד ועפר אחר יקח. שארה כסותה ועונתה לא יגרע שהם הג' גלגולין. ואם שלש אלה לא יעשה לה שלא תקנה מעשיה ויצאה חנם אין כסף כלומר אין כוסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי ונשארת ככלי אין חפץ בו, ובמדרש רות הנעלם אמרו משל לאדם שנטע אילן ראה שלא הצליח עוקרו ושותלו במקום אחר, וכן פעמים רבות דכתיבהן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. ועל ארבעה לא אשיבנו. ארבע פתחים בשמים ובכל פתת ופתח ממונים, הראשון רחמני עוקרן ושותלן במקום אחר. אם חשוב בתשובה הראשונים רחמנים אומרי' לו צא מן הפתח הזה ונעזור לך שתצא מן הפתח בדוגמא הזו השניי' והשלישי אם תשוב בתשובה וירויח כבתחלה הראשונים שניי' ושלישים נעשו כלם רחמני' ויוציאוהו אם יבא לפתח הרביעי לא יצא שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואינון אותם שהפגימו בריתם וכו'. והרב רבינו בחיי בפרשת ואתחנן על פסוק ויתעבר ה' בי למענכם כתב לשון עבור מלשין רבוע ועל שם שהענין עם רבעים עם המגולגל וזולתו פעמים שלש. אם כן נראה מכל זה שהגלגולים אינם אלא עד מספר שלשה פעמים כפשט הכתוב פעמים שלש עם גבר. אמנם אם נחקור ונדרוש בדבר הזה לפום ריהטא נראה סתירה בין המקובלים כי הנה בספר הבהיר נמצא מפורש שאפילו עד אלף דור מתגלגלים, וזה לשונו מפני מה צדיק ורע לו מפני שהצדיק כבר היה לשעבר ועתה נענש וכי מענישין על ימי הגערות והאמר ד' סימון שאין מענישין אלא מבן עשרי' שנה ולמעלה. אנא לא בחיי אמרי אנא במותא אמרי שכבר היה לשעבר. אמרו לו חבריו עד מתי תסתום דבריך אמר להן צאו וראו משל לאדם שנטע כרם בגנו ויקו לעשות ענבים ויעש באושי' ראה שלא הצליח נטעו גדרו ופרצו ונקה הגפנים מן הבאושים ונטעו עוד שנית. ראה שלא הצליח גדרו ונטעו אחר שנקתו. ראה שלא הצליח גדרו ונטעו. עד כמה אמר לו לאלף דור והיינו דאמרינן תשע מאות ושבעי' וארבעה דורות חסרו ועמד הקדוש ברוך הוא ושתלן בכל דור ודור ע"כ, אולם להתרת הספק הזה אמרו קצת שאין כונת עד אלף דור שיתגלגלו עד אלף פעמים אלא שהמדה הזו נוהגת עד סוף העולם שהוא סוד שיתא אלפי שנה הוי עלמא. כי אלף פעמים ששה (חמשי') הם ששת אלפי'. ואחרי' אמרו שתכלית הגלגולים הוא להוסיף שלמות לנפש כדי שהאדם יעשה ויקיי' כל מצות ה' וישתלם במעלה ובחשיבות. או להעניש בגוף אחר הנפש החוטאת על מעשיה כדי שלא תקבל עונשה בעולם הנשמות וזהו מה שאמר התקועית וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. אשר על כן לתקן את אשר עות תחזור הנשמה פעמים שלש ולא יותר דאם לא תקנה מעשיה בג' פעמים תאבד תקות' ומוחזק הוא שלא ישוב עוד דבתלתא זמני הוי חזק' אבל אם תחזור להשלים המצות תחזור עד אלף פעמים עד שתשלי' התרי"ג כי אז חזירתה היא להנאתה ולטובתה. ואי לא מסתפינא הייתי אומר שהשלשה פעמים הם בגוף בני אדם והא בגופי בעלי חיים. וזהו פעמים שלש עם גבר דוקא. ובדבר זה אין לי שום קבלה והאל יודע אם בפי נכונה ושגיאות מי יבין. ולכן מבקש אני מחילה וסליחה וכפרה מהאל היודע ועד. ואם און בידי ארחיקהו. וה' ברחמיו יטע בלבנו אהבתו ויפתח לבנו בתורתו כדי שלא ניגע לריק ולא נכשל בדבר הלכה שלא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא:

ע׳דברי חכמים מתאוננים רע באזני השם ומכחישים העקר והפנה הזאת:

ע״אעתה אתה המעיין ראוי שתדע שהגם שכמעט כל חכמי בני עמנו קיימו וקבלו עליהם את הדעת הזה מהגלגול קצת מהם ובפרט מהאחרונים והנשבעי' בדברי ארסטו ותלמידיו בקשו בכל תוקף להרוס ולאבד הפנה הזאת ויבנו עליה דיק וסוללות להשפילה ולהורידה לארץ. ולכן חל עלינו קהל המאמינים חובה לכוננה ולסעדה. ולכן אביא הטענות אשר בהן חתרו להכחישה ואומר. כתב הבדרש"י באגרת ההתנצלות להרשב"א ז"ל. וקצת אמרו שתעתק מגוף לגוף ממין אחד ומזה אמרו כנפש ראובן המת שהי' תחול בגוף שמעון והנה התחזקו המופתי' האמיתיות על אלו הדעו' למחותם שתועלת בכולם מבואר מאד באמונה לפנים רבים:

ע״בתחלה שיהיה עול וחמס חלילה לאל ממנו בחק נפש מי שמת בצדקו שתשוב לחול בגוף א' שירשע אולי ויהיה מדינה שתענש או אם יגמל טוב על צדקו הקודם עם היותו רשע גמור הנה הוא יותר רע. וכן עול בחק מי שמת ברשעו אם תשוב לחול בגוף אחר שיצדק ויהיה מדינה שתגמל תחת הראוי לה מן העונש על מה שקדם לה מהעוות ואם יענש זה על רשעת נפשו בגוף אחר יהיה יותר רע בחק היושר ויהיה צדיק ורע לו על זולת נכון והתאמת בראיות אמתיות שכל גוף תיוחד אליו נפש אחת ותגמל ותענש כפי הנהגתה וזהו היושר הגמור:

ע״גהטענה השנית שזה יביא לרשל האדם מהשתדל על עבודת האל ואפילו בתחלת זמנו. שהוא יחוש על נפשו שנמצאת בזולתו ויחשוב שאם ירשיע בזולתו יביאום העונשים על לא חמס בכפיו ויבהל על זה ויעמוד תמיד בפחד ורפיון ידים מזה. וכן אם צדקה בזולתו הנה יקוה שייטב וימתק זמנו בגמולות הצדק הקודם ויתרשל בזה מהוסיף שלמות כי כמה מן האנשים יישירו דרכם לתקות גמול ולפחד מעונש:

ע״דהטענה השלישית. כי פעמים רבות תקפוצנה הצרות על מי שיחשוב עצמו נקי וצדיק. אבל עם כל זה לא יאמין בעצמו וירבה לחשוד נפשו וידון שקדמו לו עונות נעלמי' שהוא נענש עליהם והנה מפני זה יפליג התודות והתשובה ויוסיף אהבה באל. אבל עם זה הדעת יתחיל בודאי ליחס יסוריו לרשעת נפשו בגוף אחר. ויתחיל להאשי' מתוך צערו ההנהגה העליונית ולגזור על עצמו השלמות וזה יהיה סיבה להתרשלו מהתשובה:הטענה הרביעית כי יזיקנו זה גם כן באמת מן פנות אמונתו החזקות שהוא תחית המתים, שאם לא נמצאת בין שני גופים או שלשה כי אם נפש אחת איך יחיו שניהם או שלשתם יחד כי לכל חי יש נפש אחת בהכרח. וזה אם יזדמן שיהיו כלם צדיקים לדעת האומר תחית המתים לצדיקים ולרשעים והוא הנראה מדברי דניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. והם הרשעים שתחייתם להוסיף עונש וצער, ע"כ דבריו:

ע״התכלית הגלגול מה הוא וחשובות נכוחות לספקות ארבע:

ע״ויסוד היסודות ועמוד הפינה הזאת מהגלגול לידע ולהודיע שכל דרכיו חסד מאתו ית"ש. וכן האשה התקועות כשדברה לדוד מבקשת מכבודו שיכפר לאבשלום הביאה לטענתה החסד שנוהג עם החוטא באומרה ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבנתי ידח ממני נדח. ודבר הלמד מעניינו הוא ששם הפליא לדבר בהראות למלך איך היה לו ללמוד מדרכי השי"ת אשר לא עוזב חסדו ואמתו מעם נפש החוטא באשר לא ישא אותה מלשון וישאם דוד ואינו מחזירה לאפס המוחלט אבל בהפך חושב מחשבות לבלתי ידח מכל וכל הנפש הנדחת ממנו. וכן ראוי לו לעשות ולהדמות לקונו כי ממנו תוצאות בינה לדעת כל איש ואיש את מעשהו, וענין המחשבות כפי המקובלים הוא להוריד את הנשמה פעם שנית ושלישית לגופים אחרים כדי שתתקן וחשוב נקיה אל האלהים אשר נתנה. דמיון האב אשר בראותו הבן יקיר לו שלא הצליח הפעם הראשונה במלאכות וסחורות אשר מסר בידו אינו מסיר מיד השגחתו ממנו אבל שולח אותו להנאתו ולטובתו פעם שנית ושלישית לדעה מה יעשה לו ולמען אל מקומו יבא בשלום. ומה שאבד בפעם הראשונה ירויח בשניה וקרנו תרום בכבוד. וכן אמרו בעלי הגמטריות כי אותיות גלגול עולין במספר חסד. וכן אותיות עיבור הם ע"ב רי"ו כמספר שמות החסד שהם עב' ואותיות ריו', ואחר ההקדמה הזאת דע שאין המדה הזאת נוהגת בצדיקים גמורים כי עליהם נאמר ואני תמיד עמך. וכתיב ואתה לך לקץ ותנוח. אמנם אלו שיש להם זכיות ועונות וצריכין מירוק באים פעם שנית ושלישית כדי שיענשו על עונוחיהם. או כדי שיקיימו המצות עשה שבטלו ויזכו כלם לאור באור החיים ואם זה נחה שקטה השאלה הראשונה כי אין עול בחקו יתעלה חלילה. ומי שמת בצדקו אינו חוזר לעולם הזה. אולם מי שלא עשה מעשי' אשר יעשו לעלות ולזכות לגן עדן הוא מי שחוזר פעמים שלש אולי יזכה ותשוב נשמתו בטהרה כמו שנתנה לו מן השמים, ואם תאמר הלא אם יענש או יגמל הגוף על מעשיו הראשונים אין זה בחק היושר ויהיה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. דע שהגוף הוא כאבן דומם ואינו מרגיש השכר ועונש כי אם על ידי הנשמה כי הוא ככלי ביד האומן, והנשמה היא כל האדם כאשר הוכחתי במאמר השני פרק י"ד. ואם כן הנשמה היא המרגשת וכאשר נמצא צדיק ורע לו בודאי שהוא צדיק בן רשע רצוני לומר שהיה רשע מקודם ועכשו פורע חובותיו בגוף שני, ורשע וטוב לו הוא רשע בן צדיק ועכשיו פרי מעלליו אוכל. ואם כן השכר נוגע לבד לנשמה. וכבר אמרתי שתכלית חזרתה לעולם היא לזכות לעלות אל הר ה' במצותיו חפץ מאד. או ליענש בעולם הזה והכל על צד החסד מאתו ית"ש כי עונשי העולם הזה כלא הם חשיבין בערך עונשי העולם הבא. ואם תשאל אם כן לאיזה תכלית היא התחיה אם העונש והשכר אינו לגוף. אשיב שאז יחיה ה' הגופים ממש כמו שהיו בחיים כדי שיכירו כלם איש את רעהו ואת קרובו ותתפרסם לעין כל ההשגחה האלהית בראותם בעיני' הגשמיי' איך ה' כפי דינו הצודק גומל לאיש חסד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו, וכן בכלי' עצמם אשר בהם פעלו עולה או זכו יקומו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם:

ע״זאולם לטענה השנית אשיב שאדרבה השכל נותן שהאדם בראותו שעל כל פנים יענש ושאם ירשע יצטרך לחזור פעם אחרת לגוף אשר בו בלתי ספק יענש בחריצות יותר ובלי רפיון ועצלות יעמוד תמיד בפחד ולא יחטא. ואם יראה בעיניו שהוא צדיק ואינו ראוי לעונש אז יצדיק עליו את דינו בחושבו שעל כל פנים חטא ולא יש עול מאתו ית"ש וכן איוב הגם שהשם ענשו על לא חמס בכפיו הצדיק עליו את דינו ואמר על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר, ואם ירשע וטוב לו יודה גם כן שהכל מההשגחה האלהית:

ע״חואם תאמר והלא כבר אמרנו שהמידה הזאת אינה נוהגת בצדיקים. כך הוא האמת שבצד יקי' גמורי' אין להם צורך לבא פעם אחרת אבל מה שאמרו חכמי הקבלה בענין צדיק ורע לו הוא בצדיק שאינו גמור ופורע חובותיו הראשונים וכל אורחות ה' חסד ואמת, ועם זה נתיר גם כן הטענה השלישית שאם תקפוצנה הצרות על מי שיחשוב עצמו נקי לא מפני זה יאסים מתוך צערו ההנהגה העליונית אדרבה יודה יותר בהשגחה האלהית ויאמר בנפשו צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, ואם לא חטאתי בגוף ההוה חטאתי בקודם. ויאמין שכל עוד שיתרבו זכיותיו ומעשים טובים כך יתמעטו צרותיו ורעותיו ולא יתרשל מהתשובה. והסברה הזאת מסכמת יותר עם השכל הישר:

ע״טואמנם בהתר הטענה הרביעית השיב הרב דון יצחק אברבנאל שראוי שנאמין שבעת תחית המתים יקומו הנפשות בגופים הראשונים אשרישבו בהם.. כי הדין הוא בעגם לנפש עם הגון הראשון לגמול אותם כפי מעשיהם אם בשכר ואם בעונש ויהיו אלה לחיי עולם ואלה לחרפו' ולדראון עולם. ואמנם הגופים אשר באו בהם כדי לזכותם בהם או כדי להענישם בהם איך היה הדין בהם בהיותם כלי הרצון האלהי הנה באמת הדין בשכר ועונש הוא לנפש עם הגוף הראשון לא עם השאר. עד כאן הרב הנזכר. אולם דרכי המקוב י' רחקו ממנו. ראה נא במדרשו של הרשב"י בראשית עמוד שי"א ותראה איך הגוף לבד אשר בו זכה יקום בתחיה והשאר כלא היו ז"ל שם אמר ר' חזקיה אי תימא דכל גופין דעלמא יקומון ואתערון מעפרא אינון גופין דאיתנטעו בנשמתא חדא מה תהא מינייהו, א"ר יוסי אינון גופין דלא זכו ולא אצלחו הרי אינון כלא הוו כמה יהי' עץ יבש בהאי עלמא הכי נמי בההוא זמנא. וגופא בתראה קום דאנטע ואצלח ונטל שרשוי כדקא יאות. עליה כתיב והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן וגו' ועל ההוא גופא קדמאה כתיב והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב דא תחית המתים ע"כ דברי הרשב"י, אמנם עדין צריכים אנו למודעי כי עדין יש להקשות אם האדם זכה ועשה איזה מצות מכל מצות ה' אש תעשינ' בכל הגופי' נראה שיש עול בדבר שלא יקומו כל הגופים שזכו. אכן כפי דעת חכמי הקבלה התשובה היא מבוארת. הם אמרו שהנשמה תתחלק לניצוצות והחלק הוא בכל דמיון המדליק גר מנר וכל ניצוץ יכנס בגוף כפי מנין הגופות אשר נבנו לזאת הנשמה וכלם יקומו לזמן התחיה. ולפי זה כל גוף וגוף יקבל גמול כפי מעשיו וכן כל ניצוץ ירגיש בשכר ועונש המגיע לכל א' וא' וזהו בכלל סוד העבור אשר רמזתי לך במה שקדם. ונראה דכך הוא דעת המקובלים דאי לא תימא הכי היאך אפשר שימצאו דוד והמשיח בזמן א' והכתיב במיכה סימן ה' והקמונו עליו שבעה רועי' ושמנה נסיכי אדם. וארז"ל במסכת סוכה מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע שת וחנוך ומתושלח בימינו אברהם יצחק יעקב משמאלו ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם ישי שאול ושמואל עמוס צפניה חזקיה אליהו ומשיח אלא ודאי שזה יהיה דרך עיבור:

פ׳אולם בעל ס' מגיד משרים נראה שרוח אחרת עמו. הלא הוא בדף ו' כפי מה שנדפס מחדש בויניציאה כתב ז"ל. ותו איכא ברזא דגלגולא דהן כל אלה יפעל אל וגו' אי ההוא לא אזדכך עד זמנא תליתאה א"כ ההוא גופא בתראה הוא דיזכה למיקם בתראה והנך גופי לא ואמאי והא כמה מצות דעבדו לא יאות דיפסדן להון ולא יהא להון אגרא ותו איכא למתמה ברזא דגלגולא דאי גופא חב מאי דינא הוא דגופא אחרת יסבול עונשא הא דמי למאי דכתיב אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה. ותו מדה זו דגלגולא היא חסד' דקב"ה לבלתי ידח ממנו נדח והא איכא למיחש דבזמנ' תניינא למחטי ולהוי ביש מבקדמיתא ונמצא תקנתו קלקלתו. ובדף ח' תירץ הקושיות הללו. וכך אמר. ורזא דגלגולא הלא לך למנדע דכד מהגלגל בר נש ההיא נפשא דהוה ביה בקדמיתא הא אית חולקא בה מגופא וחלקא מרוחא, ואיהי מתדבקא בגופא תניינא. ומדביקא דילה בההוא גופא תניינא מתהוה נפשא אחרינא וכן בכל גלגולא מתחדית נפשא חדתא. וכיון דנפשא אית בה חולקא מגופא כד חטא בגופא קדמאה כי מתגלגלת בגופא אוחר' לקבלא עונשא כיון דנפש דמתגלגלת בההוא גופא היא חולקא מגופא קדמאה כי סביל האי גופא עונשיה הוי כאלו סביל ליה גופא קדמאה. וכד מזדכך בר נש בגלגולא בתראה מזכי לאינך גופי קדמאי וכלהו יקומון בזמנא דתחייה כל גופא וגופא בנפשא דיליה ההיא נפשא דאתחד' בכל חד מנייהו כמו דאמרי'. ועלוייא דכולהו הוי גופא בתראה דעל ידו יזכו כולהו ואיהו יהך בקדמיתא וכל אינך יתמשכו בתרייהו כבנייא דאזלין בתר אבא משום דאיהו גרים לון למיתי לעלמא. להכי אינך גופי כלהו רווחו וזכו בגין ההוא גופא בתראה דאשתלים ובאורו יראו אור והנך דאשתלימו בעובדין טבין אלא דאצטריך בהו לאתגלא בנין דאתחייבו מיתה או בגין לאעברא מינהון עכירותא דזוהמא הא אינון מייתין כד אינון יניקין, דתו ליכא למיחש בהו דיקלקלון עובדיהון לא מייתי כשהם קטנים. ואי גדלי בפולחנא דקב"ה וגלי קמיה דאי ישבוק יסרחון מסלק לון קדם זמניהון ובזה יותרו השאלות הללו:

פ״אמגיד הטענות אשר בהם בקשו תלמידי ארסטו להכחיש העיקר הזה:

פ״בגם הרב דון יצחק אברבנאל החזיק הפינה הזאת נגד תלמידי ארסטו הקמי' עליה לרעה, וכן בפרשת תצא הביא חמשה טענות אשר לעזרתם צפו ואלו הן:

פ״גהא' אם היה שמלבד הנפש המתחדש' תחול בחמר ההוא נפש אחרת מתגלגלת יהיה א"כ לחומר א' ב' נפשות וזה בטל. כי לחמר א' לא תהיה כי אם צורה אחת:

פ״דוהטענה השנית שהצורות לא יחולו כי אם בחומרים מיוחדים המוכנים אליהם. ואם הנפש הזאת תתגלגל ותחול בחמר שני יתחייב שיהיה כחומר הראשון ובעניינו בשוה. כי כיון שהנפש תחול בשניה יתחייב שיהיו שוים במזג וטבע. וזה בטל. כי שני מזנים שוים אי אפשר שימצאו כי אם ברבבות מהשנים:

פ״הוהטענה השלישית היא. שאם הנפש תתגלגל בגוף שני יהיה בהכרח ממזג הגוף הראשון. ואם היתה הנפש החלה בשניהם אחת והגוף והמזג אחד, אם כן אין כאן גלגול. אבל הוא האיש הראשון בעצמו:

פ״ווהטענה הרביעית. כי הענין לא ימלט מחלוקה אם שנאמר שהנפש המתגלגלת תחול בחמר יותר טוב ושוה ומעולה מהראשון. או שיהיה יותר פחות ורע ממנו. או שיהיה שוה אליו, ואם היה יותר טוב מהראשון, אם כן יחמוס השם יתברך החמר הזה בתתו אליו נפש בלתי שלמה כמו שהיה הוא מוכן לקבלה ויהיה מונע טוב מבעליו חלילה לאל מרשע. ואם היה החמר ההוא יותר מושחת ופחות מהראשון וחסר. תקבל הנפש עול וחמס בגלגל אותה בגוף נגוף וחומר חסר ועכור מהצריך אליה. ואם היה החמר השני שוה לראשון, לא תהיה אם כן לנפש המתגלגלת שום תועלת בגלגול ויהיה גלגולה פועל בטל:

פ״זוהטענה הה'. כי אם היתה הנפש המתגלגלת תתחייב שהנפש החכמה כשתחול בגוף השני יהיה הנער היולד עמה משכיל חכם בפועל מבלי לימוד ותזכור הדברים אשר ידעה והשיגה בימי הראשונים. והוא הפך ממה שנראה לחוש אם לא שיהיו המושכלו' שנקנו לו נעדרו' ממנו ברצון הש"י והוא דבר בלתי ראוי:

פ״חולהתרת הספקות אמר. הנה הספק הראשון היה עצום וקשה התרתו אילו היתה הנפש הכנה בלבד כדעת אלכסנדר' אבל בהיותה עצם רוחני נקשר באדם ונדבק בו כהקשר הפטרון עם הספינה אשר כבר ימצא בלתה והוא נבדל ממנה וימצא עמה. אינו מהבטל שהנער היולד בהיותו מוכן אליו יחול בו השכל האנושי שכבר היה לעולמים. ושכבר נתקשר בגוף אחר ולא יתחייב שיהיו שתי צורות לגוף ההוא ההווה המתחדשת והמתגלגלת. כי הנה לא יחול בו כי אם בלבד הנפש ההיא המתגלגלת ואין הפרש בענין ההויה שיהיה הרוח ההוא חדש או יהיה מתגלגל כי תמיד תהיה הנפש ההיא אשר תחול שמה צורה אחת והבדל עצמי במתהוה ההוא:

פ״טוגם תשובת הטענה השנית מבוארת ממה שאמרתי שאין השכל האנושי הכנה בלבד תתימר במזג המתהווה לא יהיה בלתי אפשר התהוות דומה אליו ברוב מהשני'. לפי שהמזג הנאות לקבול הצורה האנושית יש לו רוחב והגבלה. ואף שכל האנשים לא ישתוו במזגיהם, הנה לא ימנע מפני זה היותם כלם בצורת אדם ועצמותו וגדרו, וכן נאמר אנחנו שהמתהוה הזה עם היותו בלתי שוה עם הנמזג האחר שמת, הנה כבר יהיו המזגי' ההם דומים בצד מה עד שכל אחד מהם יחול בו העצם הרוחני אשר הוא שכל האדם וצורתו, כי הנה חלוף המזגים יעשה חלוף המדות אבל לא יעשה חלוף הצורה בהיותם באותו רוחב הנאות לצורה האנושית:

צ׳ובתשובת הטענה השלישית, אומר שהנולד בנפש המתגלגל' יאמר עליו שאינו המת מפאת חמרו וגופו שאין חמר הנולד ומזגו כחמר המת ומזגו שוה בשוה ומפאת חלופה עם היו' הנפש אחת יאמר שהם מתחלפים וכבר התבאר בחכמה שהדברים פעמי' יתאחדו בצורותיהם ויתחלפו בחמריהם או במקריהם. ופעמים יהיה בהפך:

צ״אובהתר הטענה הד'. אומר שנפש העברים המתגלגלת פעמים שתחול בחמר יותר טוב ושלם מהראשון כדי שתוסיף שלמות על שלמותה. או שתזכה ותטהר מחלאתה אשר קנתה עם הגוף הראשון. ופעמים תחול בגוף יותר חסר ועכור כאשר יהיה גלגולה כדי שתענש באותו גוף ואין בה תלונה מפאת החמר לפי שהוא אינו בעצמו דבר אבל הוא כלי ואמצעי להשלים את הנפש, ולכן איננו מהעול אליו כאשר יהיה טוב ושלם יותר מהראשון, ולא מעלה כשיהיה יותר פחות וחסר ממנו:

צ״בואמנם התר הטענה הה', הוא כפי מה שאומר שעם היות שהשכל האנושי לא יפעל בכלי' הצוריים ושהוא יתחזק בימי הזקנה אשר זה ממה שיורה היותו בלתי נקשר עם הגוף ולא מתפעל ממנו כמו שהתבאר בספ' הנפש הנה אין המלט שבריאות הגוף ושוויו ממה שיעזור אל ההשכלה ושהחולי ושנוי המזג ימנע ההשכל, ועינינו הרואות שהאיש החכם כשיגבר במוחו מזג וטבע נכרי מחום או לחות נוסף מזולת מזג אשר נוצר עליו תבטל ממנו תבונתו ואבדה חכמתו עד בלי הכיר בין טוב לרע וצדקותיו לא תזכרנה, ויאמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע, ואם יקרה זה בעוד בחיים חיותו אף כי אחרי מוחו. כי עם היותו חכם ונבון אחרי הפרד שכלו מאותו גוף ובואו בגוף אחר ומזג מתחלף לא תוכל הנפש להשתמש במושגים והמזג הנכרי ימנעהו מההשכלה והחושים והכלים והכחות הגשמיות שלא נסו ללכת באלה לא ידעו ולא יבינו. ולכן תצטרך הנפש המתגלגלת בבואה שמה להתחנך מחדש, ויהיה כנער הקטן עד הרגילו הכלים והכחות ההם להשתמשות השכל. ואז ידע ממוצא דבר, ואין ספק שאחת מן הסבות העצמיות בשנער קטן ידע וישכיל מאיש אחר גדול ממנו וישתלם בשכל עיוני ומעשי בהיותו בן עשרים שנה מאיש אחר בן ששים שנה, היא היות בנער ההוא נפש מתגלגלת שבעבור זה למעט מהשנים תבא לגבול מההשכלה שלא תגיע אליו הנפש בהתהוו' הראשון בהרבה מהשני'. ולכן אמר שקרא"ט האלהי בשעת מיתתו כמו שספר ממנו אפלטו"ן שרוב הידיעות המושגות לאנשים לא יושגו אליהם בחדוש כי אם בהזדכרות וזכרון ידיעות שכבר ידעו הנפשות ההן בהיותן בגופים הראשונים, והוכיח זה בטענות וראיות צודקות כמו שתראה שם, ע"כ דברי פי חכם חן ועליו אין להוסיף כי הוא היה פילוסוף גדול ויפה תירץ לטענות ארסטו, אולם בתשובת הטענה הה' אומר שאין המגולגל זוכר מה שעבר לפנים בגוף הראשון כדי שיזכה בבחירתו המוחלטת לגמול ולא יסמוך גם כן על מעשיוהראשונים והכל ברור ושריר וקיים:

צ״גמביא עוד הטענות שכנה לו חכם מחכמי אומות העולם וסותר את דבריו:

צ״דטירתולייאנום גם כן חכם מחכמי אומות העולם חזק ואמץ את לבבו נגד דעת פיתאגורס בענין הגלגול. אמר בספרו מהנפש פרק ל"ג ידוע הוא שיבא יום הדין הגדול והנורא ובו ישפטו כל בני האדם וכל הנפשות עתידין ליתן את הדין כפי מעשיהן וזכיות או עונות שבידיהן ואם כך הוא שהנשמות מתגלגלות מגוף לגוף אם דרך משל בגוף הראשון זכתה ועשתה פרי למעלה ובגוף השני חטאה והרשיעה במעשיה ושוב בגוף השלישי בתורת ה' חפצה ובמצותיה אהבה ללכת או בהפך איך השופט כל הארץ בלי עול יוכל לדון אותה על מעשיה אשר נשתנו פעמים שלש עם גבר:

צ״ההשנית אם אמת נכון הדבר שנפשות בני האדם מתגלגלות בבעלי חיים אם כן עצם הנפש מתהפך ומנשמה משכלת תעשה נפש בהמית אשר הוא טעות מבואר אצל כל מביני מדע:

צ״והשלישית אמר בהכרח צריך שהנפש תמלא מקום כל הגוף ואם אמת נכון הדבר איך נפש האדם בעל כמות קטנה תוכל להתגלגל בשור או בפיל חיות גדולות אשר לא יוכל להחיות ולמלא מקום חסרונ'. או איך יכלכלו העופות והבהמות קטנות נפש האדם הגדול בערכיהם. אלו הם בכלל הטענות אשר הביאו לעזרתם כל איש מר נפש החיל אשר נגע אלהים בלבם. ואשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון למען תדע מה שתשיב לכל איש עקש ומתעקש נגד קבלת רבותינו ז"ל ולמען תמצא מרגוע לנפשך:

צ״זדע שכבר השרישנו התורה האלהית שכפי מעשי האדם האחרונים כך יזכה או יענש בעולם הנשמות ובעולם התחיה, וכן בקבלה הוא אומר בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת עליהם בעולו אשר עשה ימות. ורז"ל אמרו בתוהא על הראשונות. וכך היא המידה גם כן ברשעים כדכתיב ובשוב רשע מרשעתו אשר עשה ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה. וזה מצד חסדו ית"ש כי בראותו ילדיו מעשה ידיו טבועים בטיט היון מהחטא דרך תשובה להם הורה למען יחיו ויצילו את נפשם. וכפי זה כבר הותר הספק הראשון שאם הנשמה חטאה בגוף הראשון וזכתה בשני כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו ובצדקתו אשר עשה יחיה וידינהו ה' ביום הדין הגדול לטובה, ואם הפך זה זכתה בראשון וחטאה בשני כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה במעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא בם ימות ואם יזכה בכלם ונתעלה באמצעות' לאיזה מדרגה עליונה אז יזכו הגופים על ידי הנצוצות כלם כאשר רמזתי. והצור תמים פעלו אשר אין לפניו עולה ולא שכחה בדעתו הבלתי תכלית כתובים כל מעשי ידי האדם ובספרו כלם יכתבו לדעת את אשר בלבבם ולגמול להם כפי מעללם:

צ״חולענין מה שכחש הגלגול בבעלי חיים אינו מהתימה יען גם באנשי בני עמנו גם כחשו גם שמו בכליהם טענות ויבנו עליה דיק וישפכו עליה סוללות והנה הרב ר' סעדיה הגאון כתב במאמר ו' ז"ל הם חושבים שגוף האדם מהפך הנפש מעצמותה עד שישימנה נפש אדם אחר שהיתה נפש בהמה. ועוד שהיא מהפכת אותו מעצמותו עד שתשי' מדותיו כבהמות אף על פי שצורתו כבני אדם ולא די להם ששמו עצם הנפש מתהפך ולא קיימו לה עצם אמיתי עד שסתרו דבריהם ושמוה מהפכת הגוף ומשנה אותו, והגוף מהפך אותה ומשנה אותה וזאת היא היציאה מן המושכל, עכ"ד. והרב בעל העיקרים במ"ד פרק כ"א אחר שכחש גם הוא בגלגול בגופי בני אדם סיים דבריו באומרו היותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי חיים והשם יודע עד כאן. ואחרון אחרון חביב בערכם הרב בעל ס' אמונות הודה ולא בוש בגלגול, אולם גם לזר נחשב אצלו בגופי הבעלי חיים. וכן אמר בשער הז' פ' ח' מה שחשבו מקצת הקדמונים שיש העתק מאדם לבהמה אין ראוי לשו' בעל שכל להעלותו על לב ימשך ממנו סתיר' סדר הנמצאים והמרכבו' ולא מצאנו שום רמז בתורה ולא בשום מדרש חז"ל וכו', סוף דבר החכמים האלו כלם שוים לרעה בהכחשת הפנה הזאת, וזאת היתה להם להיותם נמשכים אחר הפילוסופיה אבן נגף וצור מכשול לרבים בני עמנו. ועליהם בענין הזה באמת נאמר אם קרית לא שנית, יען יחסו לבעלי הקבלה שהנפש האנושית מתהפכת בנפש בעלי חיים אשר מעולם לא עלתה בדעת'. כי הלא כבר כתבתי לך שלשים שכפי דעת חכמי האמת והצדק הנפש היא נצבת ואינה צורה עצמית לגוף. וכאשר אמרו שנפש האדם מתגלגלת בבהמה חיה ועוף אין כונתם לומר שמרכבת גוף הבהמה ושהיא צורה לו אלא שנפש האדם בלתי נפש המרגשת מהבהמה מתקשרת ומתגלגלת שם לקבל בגוף אין דומה לו צער ודאגה מופלגת כי קשה עליה להתחבר עם גוף בלתי מוכן והגון למעלתה ובו נענשת. ועם זה יותר הספק השני ונחה שקטה גם כן השאלה הג' שאיך תוכל נפש האדם הגדול לצמצם או להרחיב את עצמה בחיות גדולות עם קטנות יען הנשמות אינם גופניות ובעלי הכמות כאשר חשב טירתוליאנוס הנזכר. ואם כך הוא האינו מן הנמנע שיצמצמו את עצמן או ירחיבו מקום אהלם כי הן רוחניות ואין להן ממשיגי הגוף. וכבר אמרתי שאינם צורות לבעלי החיים, ובלבד מתחברות ומתקשרות לגוף השפל ההוא לשתצטערנ' ותקבלנ' עונש, ואני תפלה לאל חי יסיר מעלינו אתהמות הזה ויתן חלקנו עם נוחלי דת ואוהבי שמו ויפרוס עלינו סכת שלומו. אכי"ר:

צ״טמעיר עוד ספק עצום על ענין הגלגול ומבאר אופני ומדרגות העונשים כלם:

ק׳אחרי הסירי מעלי צל הספקות האלו אשר מצאתי מפוזרים בין אנשי בני עמנו וחכמי אומות העולם ראיתי להעיר השאלה היותר עצומה וצריכה לענין. והיא כי אחרי אשר במאמר הראשון פרק י"ב הוכחנו שיש גן עדן וגהינם למטה בארץ ושהדברים כפשוטן. ובמאמר שני פרק כ"ג שפטירתן של צדיקים לג"ע ופטירתן של רשעים לגהינם, מי יתן ואדע מה צורך לגלגולים האלו הא כבר למדונו רז"ל דקים ליה בדרבה מיניה, ועוד שאין ראוי למקור החסד והרחמים לענות בני אדם כמה וכמה פעמים כי לא ענה מלבו ויגה בני איש. ואם כן איך יצא מבית דינו הצדק לענות הנפשות בעולמות שברא בעולם הזה ובעולם הבא, אמנם הסכת נא ושמע אמרתי ולבך תשית לדעתי, דע כי הטוב הגמור אשר אליו זוכים הצדיקים הוא ההתדבקות עם השי"ת ולהיות נפשם צרורות בקשר של קימא בצרור החיים עם השם מבלי חזרת פעם אחרת לגוף העכור הזה, וכן אמר אביגיל מתפללת על דוד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך, ובמקום אחר נאמר ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני כדי שלא אפול לארץ. וכתיב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, כלומר אפילו עמך לא חפצתי להיות בארץ והפך זה העונש היותר גדול מן הקצה אל הקצה המוכן לרשעים הוא היותם מגורשים מהסתפח בנחלת ה' ונכרתים מלפניו וזה הוא מה שאמר הכתוב ונכרת האיש ההוא מלפני' ולמען לא כל העונות שוות ראוי להאמין שגם כן העונשים הם כלים מכלים שונים והכל צדק ומשפט מאתו ית"ש, ולכן באתי הנה להודיעך מה שהורוני מן השמים ועתה בין בדבר והבן במראה:

100

ק״אהגרוש אשר החטאים נגרשים מנגד עיני השם הוא על מדרגות שונו', הרשעים גמורי' והפושעים אשר פעלו עולה בתכלית העול כמו האפקורוסים שכחשו בה' ויאמרו לא הוא והמכחישים תורה מן השמים שכר ועונש והשארות הנפש וחיו בלי אלוה ובלי עול תורה אינם הולכים מיד לגהינם כי הגהינם הוא למרק העונות והכבוס האחרון אבל הולכים נעים ונדים בעול' בלי שום נחת רוח ועליהם אמרה אביגיל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע כי הזכירה האושר והטוב העליון אשר לו זוכים הצדיקים והצער העצום והענוי מופלג מן הקצה אל הקצה כאשר אמרתי אשר בו מצטערים הרשעים הגמורים, ואז הנפשות האל נעשות מזיקין בעולם כי אינם יודעות כי אם לעשות רע, וכן בזוהר ויקרא עמוד קכ"ה אמר ר"י א"ר יהודה נפשתא דרשעייא אילין אינון מזיקין דעלמא, ובזוהר חדש דף י"ח א"ר אחא נפשותם של רשעים כשיוצאות מן הנוף הן הן המזיקין שבעולם. ובתקונים דף מ"א אוקמוה מארי מתניתין נשמתין דרשיעייא הן הן המזיקין בעולם, וכן בעל מעשה השם בפרק ב' ממעשי בראשית מביא ראיה מהפסוק כמוהם יהיו עושיהם כלומר שנפשותיהם של רשעים עתידין להיות רוחות רעות, שלא יתכן לומר היות תפלתו שיהיו עושיהם מתכות כמוהם כסף וזהב כי אם שיהיו כמו התמונות רוחות ומזיקין. וכן אצל חז"ל ר' אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך ושל רשעים זוממות והולכות שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, וכן הולכים מדחי אל דחי בלי שום מנוחה השקט ובטח, ובתנחומא פרשת ויקרא עליהם נאמר ושל רשעים שוטפות בכל העולם ולא ימצאו מנוח לכף רגליהם, ואחר כמה צרות פעמים מתגלגלות בדומם ובצומח, ופעמים נכנסות באיזה גוף אם בהמה אם איש לתור להן מנוחה ולא יכולו, וזו היא המדרגה הגדולה מהעונש והגרוש היותר רחוק ועליהן נאמר כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך:

101

ק״בהגרוש השני הוא מאותם שהאמינו בה' ובמשה עבדו ועם כל זה פעלו און וחטאו בחטאו' הנמרצו' ועשו כתועבות הגוים בבעילות אסורות וינאפו את נשי רעיהם ובאו על העריות. ומפני שעשו כמעשה הבהמות ובלי הבחנת האסורה והמותרת לקחו להם נשים מכל אשר בחרו הנה ה' אל אמונה ואין עול מעניש אותם ושולחם על פני חוצה בגופי הבהמות כפי מדרגת חטאם. פעמים בבהמה טהורה ופעמים בבהמה טמאה חיה ועוף. ושם נדונין על חטאתם צער ויגון ימצאו בהיותם מגורשים מלפני ה' וחוץ מגופם הטבעי הולכים על ארבע כסוס כפרד אין הבין. וכבר כתבתי כפי ס' הקנה והרקנטי סוד הגלגולים האלו. הגרוש השלישי הוא מאותם שמתגלגלים בממזר או בגוי גמור. ואמרתי גוי גמור יען חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא. והם בכלל וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ולכן קודם מתן תורה אמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך. ובגוף גוי אשר כזה לא תתנקם האל מנפש הישראלי לנקמה ממנה כי אם בגוף גוי גמור כאשר אמרתי וזה על חטאי' גדולים ועונות חמורות גניב רצוח ונאוף ודומיהם:

102

ק״גהגרוש הרביעי הוא מאותם שירדו מקדושתן ומינס ומתגלגלים בגופי נשי בני ישראל שמדה זו נוהגת גם כן בנשים שכן כתוב ולא ישא אלהים נפש והנשים בכלל נפש הם. והדין כך שהר. ראינו שהתורה השוה הנשים לאנשים בכל העונשים וכתיב וזאת התעודה בישראל והנשים בכלל ישראל,ולפי זה האשה מתגלגלת באיש לשכר לפי שמעלין בקדש, והאיש מתגלגל באשה מפני העונש. ולכן תקנו ברכת שלא עשני אשה. והמדרגה הזאת מהעונש היא פחותה מהקודמת כי האשה קרובה לאיש ומצור א' נחצבו, וזה הגלגול הוא גם על עונות חמורות:

103

ק״דהגרוש החמישי הוא כאשר הנפשות החוטאות נגרשים מלפני ה' ונדונים בגיהנם. ותדע שכל אלו הנגרשים חוץ מן הכת הראשונה בני בליעל אשר חיו בלי עול תורה ואמרו בלבם אין אלהים יוכלו באורך ימים להנקות ולעלות אל מקומם כי אחרי הגלגולים וגלגולי דגלגולים בבעלי חיים הלוך ונסוע מגלגול רחוק לגלגול יותר קרוב מדומם לצומח ומצומח לבעלי חיים נכנסים בגהינם ושם נדונים זמן י"ב חדשים לצרף וללבן הכתמים והאש הזה הוא הלבון האחרון להסיר כל מיני הזוהמות אשר עדין נשארו. ואחר הכבוס עולין, ועליהן אמרו רז"ל משפט הרשעים בגהינם י"ב חדש כי איך יעלה על הדעת שמשפט כל הרשעים יהיה שוה כגדול כקטון רזן ושמן, אבל הכונה היא שאחר שבגלגולים האלו מצטערים כל א' וא' כפי חטאו אז דרך לבון כבוס האחרון נדונין בגהינם י"ב חדש. דיקא נמי דקתני משפט הרשעים בגהינם דוקא, אבל בזה העולם לא דברו כי העונש ההוא הוא בלתי מוגבל אם מעט ואם הרבה ואם יהיו חטאיהם כשנים לפי רוב השנים ירבו היסורין:

104

ק״הגם יסורי הגהינם הם לבינוניים שיש להם זכיות ועונות כי לא יוכלו לעלות להר השם ומקום משכן כבודו בלתי נקיון ושם נתמרקין העונות. ואלו הם ששבים עוד לזה העולם, ועליהם נאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר להשיב נפשו מני שחת לאור באור החיים. ראה נא איך אמר שהקב"ה על צד החסד שולח הנשמות פעמים ושלש וזה לב' תכליות. הראשון להשיב נפשם מני שחת שהוא הגהינם ודוק שלא אמר להציל נפשם אלא להשיב לרמוז שאחר ששמה ישבו למשפט ושם נדונו על מצות לא תעשה שעברו אז מסיר נפשם מהמקום ההוא כדי שיבאו פעם אחרת לזה העולם ויזכו במצות עשה שבטלו ויצדיקו על ידם את נפשם לאור באור החיים עם ה' אלהיו שהוא התכלית השני, נמצא שהגהינם הוא כמו לבון וצרוף לנשמות. שם נדונין לאחר הגלגולים הרשעים גמורים ושם נדונין הבינוניים איזה זמן כפי העברות שעשו ונשלחים לזה העולם לזכות עוד ולהשלים את עצמם כי אין אדם זוכה לשלחן העליון כי אם במצות עשה וזהו מה שרמז לנו הרשב"י על פסוק ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר בפר' משפטים בעמוד ענ"ן ידבר אלינו איך כאשר הנשמה קדישא דאיתמשכת מאתר עילאה נמשכת אחר היצר הרע שהוא האיש זר אז בתרומת הקדשים ומשלחן גבוה לא תאכל עד דעביד הקב"ה מאי דעביד שהוא הגלגול. ואם לפעמים נראה צדיק ורע לו גם זו לטובה לו ולהנאתו כי החליף והמיר לו ה' רע בטוב ממנו, רצוני הרע והעונש המופלג מהגהינם בטוב בערכו וקטון ממנו בזה העולם וכל ארחות ה' חסד ואמת. ועם זה נחה שקטה קושייתנו כי אמת וקיים הוא שיש גסינם למטה ועם כל זה הוצרכו הגלגולים האלו באופן שאמרתי לרשעים גמורים אחר הגלגולים ולבינוניים קודם הגלגול והכל לצרף וללבן אחור וקדם הנשמות. וכל זה לפי דעתי מסכים עם האמת ועם כל מה שנאמר מהמקובלים ועירין קדישין:

105

ק״והוכיח כל מה שאמר במה שקדם על פי המעשה שהיה בעיר צפת תוב"ב:

106

ק״זולמען תחזק נפשך קורא ידיד שכל אשר אמרתי הנני אציע לפניך המעשה הגדול והנורא שאירע בעיר צפת תוב"ב נדפס בין כתבי שבח יקר וגדולת האר"י. שם תראה בבירור איך נפשות הרשעים גמורים נעים ונדי' ונדונין בחלאים רעים ונאמנים, ואיך פעמים למצוא מרגוע לנפשם נכנסים בגופי הבהמות ואח"כ בגופי בני אדם ולבסוף נדוני' בגהינם בשאר דיני' רעים וקשים בכל אשר אמרנו. וזה נסחה:

107

ק״חמעשה באשה אחת אלמנה שנכנס בה רוח א' וציער אותה צער גדול ורב עד למאד ונכנסו בני אדם אצלה ודברו עמה והוא השיב לכל א' וא' על מה ששאל לו ובין כך נכנס חכם אחד אצלו והיה שמו כמהר"ר יוסף ארזין ז"ל תלמידו של האר"י ז"ל. אמר לו הרוח ברוך הבא אדוני מורי ורבי אינו זוכר אדוני שהייתי תלמידו זמן רב במצרי' ושמי פלוני ושם אבא פלוני מיושבי מצרים. ובראות קרובי האשה את צער וכאב האשה גדול עד למאד הלכו אצל החכם כמהר"ר יצחק לוריא נ"ע וחלו פניו שיוציא זה הרוח מן האשה, ולהיות שלא היה לו באותו פעם פנאי שלח לתלמידו כמהר"ר חיים זלה"ה ומסר לו כוונה בשמות וצוה לו שיגזור עליו נידויים וחרמים ויוציאנו בעל כרחו וכיון שנכנס מהר"ר חיים נ"ע מיד הפכה האשה פני' ממנו לכותל אמר לו מהר"ר חיים ז"ל רשע למה הפכת פניך ממני, השיב לו הרוח ואמר איני יכול להסתכל בפניך שהרשעי' אינם יכולים להסתכל בפני השכינה מיד גזר עליו מהרר"ח שיהפוך פניו מיד עשה כן ותכף שאל אותו מהרר"ח ואמר לו מה חטאת עד שהענושוך עונש גדול וחמור כזה. והשיב לו ואמר חטאתי באשת איש והעמדתי ממזרים והנה זה לי כ"ה שנים שאני הולך נע ונד בארץ ואין לי מנוחה כי שלשה מלאכי חבלה הם הולכים עמי אל כל המקומות אשר אני הילך ומענישין אותי ומכין אותי ומכריזין לפני ככה יעשה לאיש אשר הרבה ממזרים בישראל ואלו הג' מלאכי חבלה הם רמוזין בפסוק הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו וגו' ואמר הרוח למה ר"ח אינו רואה אדוני איך עומד א' על ימיני ואחד על שמאלי ומכריזין והשלישי עומד ומכה אותי מכת מות. אמר ליה מהר"ר חיים והלא ארז"ל משפט רשעים בגהינם י"ב חדש. השיב לו ואמר אינך יודע הבנת זה המאמר, מה שארז"ל משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש פירושו הוא לאחר שסבלו כל עונשם חוץ לגיהנם אזי מכניסין אותם בגיהנם ושם עומדים י"ב חדש ומלבנין ומכבסין אותם כדי להוציא מהם כל כתמי הנשמה כדי שיהיו מזומנים ומוכנים ליכנס לג"ע והוא משל לרופא מומחה שנותן בתחלה סממנים קשים וחריפים על גבי המכה האוכלים בשר החי ואח"כ כשאכלו בשר החי שבמכה הוא נותן על המכה משיחות ואיספלניות הטובות המקררי' והמגדלי' הבשר כבראשונה, כך הוא ענין הגיהנם כי צער של גיהנם אינו חלק א' מששים חלקים שסובלת הנפש החוטאת קודם כניסתה לגיהנם, ושאל אותו מהרר"ח איך היה מיתתך, והשיב לו ואמר מיתתי היתה בחנק שאעפ"י שארבע מיתות ב"ד בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ואני כאשר יצאתי מאלכסנדריאה של מצרים בספינה ללכת לעיר ראשיט פגעה ספינתי במקום שנכנס הנילוס בים ושם נטבעה הספינה ונטבעתי בתוכו, א"ל מהרר"ח ולמה לא אמרת הוידוי והתודית על עוניך בשעת יציאת נפשך מגופך שמא היה מועיל לך, השיב לו הרוח וי לי לא היה לי זמן להתודות כי תכף חנקו אותי המים בגרוני, גם כי תכף בטביעותי בים נטרפה דעתי, ושאל אותו הרב מה נעשה בך אחר יציאת נשמתך מן הגוף, השיב לו הרוח ואמר תדע כי נודע הדבר בראשיט בטביעת הספינה ותכף יצאו היהודים מראשיט על שפת הים והוציאו את כל היהודים אשר נטבעו בספינתי וקברו אותנו, תכף ומיד כשהלכו היהודים מבית החיים בא מלאך אחד אכזרי ושבט של אש בידו והכה בשבט על הקבר ומיד נבקע הקבר מן ההכאה הגדולה אשר היתה כ"כ גדולה וחזקה עד למאד, מיד אמר לי אותו המלחך רשע רשע קום בדין, מיד לקח אותי ושמני בכף הקלע וקלע אותי בפעם אחת מן עיר ראשיט עד לפני הפתח של גיהנם שבמדבר ואני בנפלתי שמה לפני הפתח של הגיהנם יצאו מן גיהנם אלף אלפים נפשות של רשעים הנידונים בגיהנם וכלם צעקו כנגדי וקללו אותי ואמרו לי צא צא איש הדמים צא מכאן רשע עוכר ישראל אין אתה כדאי עדיין ליכנס פה ועדין אין לך רשות ליכנס לגיהנם אזי הלכתי מהר להר ומגבעה לגבעה ואלו הג' מלאכי חבלה הולכי' עמי תמיד ומכריזין לפני ומכין אותי תמיד ובכל עת ורגע פוגעים בנו מלאכי חבלה אחרים גם רוחות רעות ובשמעם הכרוז אשר מכריזין לפני גם הם מוסיפים להכות אותי זה מושך אותי אצלו מכאן וזה ומושך אותי אצלו מכאן עד שמתפקקין כל חוליות נשמתי, וכן הלכתי נע ונד בארץ עד שבאתי להורמוז והוא עיר גדולה קרובה לארץ הודו מן בבל והלאה והיתה כוונתי ליכנס באיזה גוף של יהודי כדי להנצל מאלו המכות והצרות, וכיון שראיתי אות' היהודי' שהם רשעים רעים וחטאים לה' מאד בועלי גויות ונדות ושאר עבירות ולא יכולתי ליכנס בשום אחד מהם מרוב רוחות הטומאה ששוכני' בתוכם ובסביבותיהם, ואם הייתי נכנס בתוך אחד מהם הייתי מוסף טומאה על טומאתי ונזק על נזקי, בכן חזרתי והלכתי מהר לגבעה ומגבעה להר שנים רבות עד שבאתי למדבר יהודה ושם מצאתי אילה אחת מעוברת ומרוב צערי נכנסתי בה וזה היה אחר שבע שנים שעברתי צרות רבות ורעות, וכאשר נכנסתי בגוף האילה הזאת היה לי צער גדול עד למאד לפי שנפש האדם ונפש הבהמה אינם שוים זה לזה שזו הולכת זקופה וזו הולכת רבוצה וגם הנפש של הבהמה היא מליאה זוהמא ומאוסה וריחה רע לפני נפש האדם, גם מאכלה אינו מאכל אדם ועוד שהיה לי צער גדול מהעובר שבמעיה וכן האילה היה לה צער גדול עד למאד מחמת ששלשה נפשות אינם יכולי' לעמוד יחד וצבתה בטנה מחמת נפשי ורצתה בהרי' ובסלעי' מרוב צערה עד שנבקע כריסה ומתה, אזי יצאתי משם ובאתי לעיר שכם שבארץ ישראל וכנסתי בגוף כהן אחד יהודי ותכף אותו הכהן שלח אחרי הקדשים והגלחי' של הישמעאלים ולרוב הלחשי' של כוחות הטומאה והקמיעות אשר תלו בצוארי לא יכולתי לעמוד ולסבלם ויצאתי משם, תכף ומיד אמר לו הרב וכי כלום יש ממשות בכוחות הטומאה להרע או להטיב מאליהן, אמר לו לא אלא שבשביל שהגלתי' הכניסו בהשבעתם כל כך רוחות הטומאה בגוף אותו היהודי הכהן עד שראיתי שאם אוסיף לעמוד שם יתדבקו בי כל אותן הרוחות לכן לא יכולתי לעמוד עמהם, ותכף ומיד ברחתי משם ובאתי לצפת תוב"ב ונכנסתי בגוף האשה הזאת וזה לי היום כ"ה שנים שאני הולך בזה הצער, אמר לו הרב עד מתי יהיה לך הצער הזה וכי אין לך תקומה, השיב לו הרוח ואמר עד שימותו הממזרים אשר הולדתי כי כל זמן אשר הם חיים וקיימים אין לי תקנה וכל העם אשר היו שם עם רב עד מאד בכו כלם הרבה בכי כי נפל פחד אימת וחרדת הדין עציהם ונעשה התעוררות גדול בכל המדינה מאותו המעשה א"ל הרב מי נתן לך רשות שתכנס בגוף האשה הזאת, השיב הרוח ואמר לנתי לילה אחת בביתה ובאשמורת הבוקר קמה זאת האשה ממטתה ורצתה להוציא אש מן האבן ומן הברזל והסמרטוט השרוף לא קבל הנצוצות והפצירה האשה עד מאד ולא עלתה בידה, ונתכעסה והשליכה הברזל והאבן מידה לארץ בכעס ואמרה תהא לשטן, ומאותה מלה של השטן היה לי רשות ליכנס בה כי המלאכי חבלה נתנו לי הרשות הזה, אמר לו הרב וכי בשביל זה העון נתנו לך רשות ליכנס בגופה, השיב הרוח ואמר זאת האשה אין תוכה כברה כי היא אינהמאמנת כלל ביציאת מצרים ובליל פסח שכל ישראל הם שמחים ואומרים הלל ומספרים ביציאת מצרים הוא הכל בעיניה היתול ושחוק וחושבת בלבבה שמעולם לא הי' הנס הזה, מיד אמר הרב לאשה פלונית מאמין את באמונה שלימה שהקב"ה ברא שמים וארץ ובידו היכולת לעשות כל אשר חפץ ואין מי שיאמר לו מה תעשה. השיבה היא ואמרה הן א"ל מאמין את שהקב"ה הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים. השיבה היא הן. אמר לה הרב מאמין את כל זה באמונה שלימה ואת חוזרת בתשובה ומתחרטת על הראשונות אמרה היא הן והתח לה לבכות, מיד גזר אותו הרב על אותו הרוח נידוי שיצא וגזר עליו שלא יצא דרך שום אבר כ"א דרך האצבע קטנה שברגל שמאל כי הטעם הוא שמהאבר שהוא יוצא אותו האבר מתקלקל ומתבטל לגמרי, גם כיון הרב בשמו' שמסר לו רבו מיד נתנפח האצבע הקטן ונעשה כלפת ויצא דרך שם, אח"כ בא הרוח כמה לילות בחלוני הבית ובפתח להבהיל את האשה וחזרו קרובי האשה אצל החכם כמהרר"י נ"ע מיד חזר ושלח את תלמידו מהר"ר חיים ז"ל הנזכר לבדוק את המזוזה אם היא כשרה אם לאו, והלך ומצא את הפתח בלא מזוזה כלל, מיד צוה הרב לקבוע מזוזה בפתח ועשו כן ומשם ואילך לא חזר הרוח עוד ע"כ המעשה:

108

ק״טראה נא קורא משכיל איך הרוחות עצמם הגידו אמתת העניינים האלו. ואיך מסכים הכל עם השכל הישר והסברה הנכונה אשר הגדתי:

109

ק״ימפליא לעשות בהראות כל מה שהאמינו בעלי חכמת הפילוסופיאה הקדומה בענין הגלגול:

110

קי״אלמען ידעו כל עמי הארץ כי מהטוב ההוא אשר היטיב ה' לעמו זכו כל באי עולם ללשונותם בארצותם לגויהם, הנני אציע לפניך כל מה שנתפרסם מימי קדם בין היונים מענין הגלגול שקבלו ממנו, אשר על כן נוכל להתיחס אליהם מה שכתוב בספר הזוהר אשר אין בה מום, דא מלכות יון דאינון קרבין לארחי מהימנותא. ופירש הרב ריקאנטי שרמזו אל הפילוסופים הקדמונים לסתקראטעס נוטי' בקצת דבריהם לדברי רבותינו. ואומר:

111

קי״במודעת זאת בכל הארץ שאמונת הגלגול מתייחס בפי הכל לפיתאגורס הפילוסוף, וודאי לא לאמונה גברו בדעת הזה יען המתחיל מגלה סוד היה אברהם אבינו כשירד למצרים, ומכאן יצא מה שכתב אירודוטו בספרו השני שהמצרים היו הראשוני' בעולם שקיימו ההשארות הנפשי והעתקת הנשמות מגוף לגוף. ואמת הוא, אבל לא באה להם הנבואה הזאת כי אם ממי שנאמר עליו ואת הנפש אשר עשו בחרן. כי כל העולם היו מאמינים שהנפשות נפסדות ומותר האדם מן הבהמה אין עד שבא אברהם אבינו ופרס' בעולם ענין ההשארות והגלגול יעשה נפשות ממש, כי כמו שכתב גריגוריאו ניסינו בספרו השני מהנפש בין אומות העולם כל מי שהאמין בהשארות הנפשיי האמין גם כן אמונת הגלגול ויחד בהסכמה כללית אחז האמונות הללו, וכן כשירד למצרים ויגר שם למד הדעת הזה, ואחריו בני הפילגשים אשר שלחם מעל יצחק בנו עודנו חי קדמה אל ארץ קדם שהיא הודו גם הם פרסמו האמונה הזאת, הלא תראה שהאבררמני' הנקראים היום ברהמינים והם בני אברהם אבינו (כמו שהגרי' מייחסי' עצמם להגר) הם היו הראשוני' אשר בארץ הודו פרסמו האמונה הזאת. וכמו שהעיד אפולוניאיס טיאניאיס פנים אל פנים דבר עמהם ועם ירחא המנך מאמת ומקיים אמונת הגלגול באומרו שכהניהם וחכמיהם הקדמנום הם הם אשר הורו להם הפינה הזאת. ומת ידברו כי מבני אברהם אבינו נתחדש שם הדעת הזה ומהם נתפשט בכל ארץ הודו כאשר נודע כל סופרי עיתי. ואמנם מתייחס הא זונה הזאת לפיתאגורס היות שהוא חדשה מאחר שנתענמה ונסתרה כמה מהשנים ולא להיותו הראשון שפרסמה. וגם הוא לדעת אלכסנדר פיליסטור למדה ושמעה מיחזקא הנביא אשר היה רבו כי החכמה התפוארה שהיתה לו והסודות הנפלאות אשר בין צורותיו וציוריו העלי' מאין באו לו אם רואה נוצצה בו, אלא ודאי שרבו נביא ה אשר קבל מסר לתלמידו הגון אשר אמברוסיאו חכם מחכמי אומות העולם באגרת שלוחה לאריניאו גוזר ומקיים היות הסכמה כוללת היותו עברי, וקוימינטי אליכסנדרינו בספרו החמישי מאמת שנמול היה, וכך הוא האמת כי יהודי היה וכל מה שחבר גנב ולקח מתורתנו הקדושה והקבלה האמיתית, גם מתייחס אליו האמונה הזאת יען אחר שהוא חדשה כמעט כל העולם קבלוה, וכן המשורר הגדול אשר לרומיים וירגיליאו בספרו הששי בדברו מענין אושר הנפשות בקחמפוס' ושדות אליציאוס (אשר כבר רמזתי לך שהם לפי דעתי שדות אליהו רצוני הגן עדו אשר לו לוקח בגוף ונפש) ומענין עונש נפשות הרשעים דבר ויקרא ארץ להאמין אמונת הגלגול, וגם טיבולו המשורר בכתבו למיסאלה אומר אף אחרי מותי וגם אחרי שאתגלגל אם אשוב עוד אל מקומי ואהיה כסוס רץ על פני שדה או שה פזורה או שור או עוף יעופף על פני רקיע השמים וגם אחרי כן אשר אבא להיות עוד פעם אחרת אדם חי על האדמה לא אמנע עצמי לשבח לרומם ולפאר ולהודות את שמך. הנה אתה רואה איך היה מאמין שיתגלגל באיזה גוף אם בהמה אם איש. גם כומרי וחכמי האומות אשר לפנים נקראו גאלוס והיום צפרתים היו מאמינים הגלגול, וכן לוקאנוס בספרו הראשון שר עליהם את השירה הזאת שהיו גוזרים שהנפשות לא היו מתות אבל אחר המיתה היו מתג גלות בגופים אחרים,וכמו זה האמינו גם כן האשכנזים, וכן העיד אפיאנוס שהיו מבזים במלחמות המות באומר' כי עוד יבאו וישובו לימי עלומיהם ויזכו פעם שנית לחיי'. ולא לבד בחלק האיברופא נתפשט הדעת הזה כי גם כפי מה שכתבו מחברי ספרי הזכרונות בארץ גאפון אשר היתה מקדם למלכי הסיני'. זיל קרי נא בס' המחבר פרנסיסקו שאויאיר בספרו התשיעי פרק ח' ותראה איך בין ויכוחי הכומר מאיסטרו פראנסיסקו עם הבונזו נקרא שמו פוקאראנדונו שאל ממנו האתה איש נכרי מכיר אותי. ויאמר לו לא ראיתיך מימי. חזר לו לא יש לך עוד מהסחורה שמכרת לי ביריד פינויימה. השיב לו כבר ידעת שאנכי ספרדי ולא ישבתי ביריד ההוא מימי, ואיך אכיר אותך ומכרתי לך ואתה איש נכרי, אז שחק עליו באומרו חסר הזכרון אתה, הלא ידעת אם לא שמעת שהעולם כמנהגו נוהג בלי ראשית בלי תכלית ושהנשמות הולכות וחוזרות בסבוב תמידיי אשר על כן יש כמו אלף ורמש מאות שנים שיחד ביריד פינויימה ישבנו ושם מכרת לי הסחורה אשר אמרתי, באמת אם היתה לך הזכירה הטובה שלי לא היית מפקפק על זה, הנה כי כן נתפרסם בכל העולם האמונה הזאת וכלם קיימוה וקבלוה בהיותה כפי השכל הישר והסברה הנכונה, וכן אפלטון אשר בלי ספק שמעה ותבן אזנו מפי ירמיהו הנביא קיימה והעמידה בכל תוקף. וכן הורה שלפעמים הנשמות משתנות מגוף זכר לנקבה ומנקבה לזכר באומרו אם תעשה הטוב והישר בעיני ה' מנקבה תסובב גבר ואם לאו תתגלגל מזכר לגוף נקבה, וגזר שקצת מהנשמות נפטרין לג"ע וקצת לגהינם ומהן שמתגלגלו' בגופי בני אדם ומהם בבעלי חיים ואחר שמקבלות עונשן בגהינם עולים עוד לגן עדן, אשר על כן נאות להאמין מה שכתב עליו יוסטין מרטירי במ"א מספרו שבדבריו האלהיים לא סר מאחרי משה רבינו. גם כפי מה שמעיד לאקטאנציאו בספרו הג' פרק י"ח כל סיעת האיסטואיסי האמינו שהגופים מתים והנשמות חיות ומגוף לגוף מתגלגלות, פלוטינוס גם כן בספרו הראשון מן ההשגחה אמר שהעונו' שלא נפרעו מהן בעולם הזה נפרעין בעולם הבא, ומי שעשה עושר בלא משפט בעה"ז יהיה עני בעולם הבא, מי שהרג אביו יבא פעם אחרת לזה העולם ויהרגהו בנו. ומי שהרג נפש יהרג ועל דאטפת יטפוהו ושתמיד הנפשות הולכות ומתגלגלות מגוף לגוף עד כמה פעמים, יען בין האומות לא יש מי שהגבול החזרה לעולם עד שלשה פעמים כי נמשכים אחר דברי הבהיר כאשר אמרנו:

112

קי״גמביא כל מה שאמרו חכמי האומות בפרט מענין הגלגול בבהמות:

113

קי״דגם לא נעדר מהם קורא ידיד ידיעת הגלגול בבעלי חיים. וכן נאמר על פיתאגורס שבעבור זה אם אכילת הבעלי חיים והיה זן ומפרנס את עצמו מכל עשב זורע זרע ומכל עץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לאכלה, וזה בהיותו חושב עצמו כרוצח אם היה הורג נפש אשר בה נפש חי מדבר ועוד היום כמשפטו עושים ההודיים אשר בין הנהר גיחון וההינדו מאמיני הגלגול, והם רחמנים גדולים לבעלי חיים. מהם הולכים לרחובי העיר וקונים העופות מיד הצדים אותם וחפשי יתלחום, ומהם בנשואי שור ופרה כמנהגם מוציאים הוצאות גדולות כאשר העיד פיטרוס טיישירה. ובשעת מיתתם לוקחים בידם זנב הפרה אשר האכילוה כרשינין בחושבם שמיד נכנסים בתוכה ובקאמבאי' יש בתים מלאים כל טוב אשר שם מרפאי' כל נגוע מהם וכל חולה, וכל זה בחושבם שאולי לא לבד מועילים לבעל חי אלא לנפש אדם אשר שם אולי היא מגולגלת. וכן אומרים כי כפי זכיות האדם ועונותיו כך הוא מתגלגל בבעל חי טוב ובריא אולם או דל ורע נגוע מוכה אלהים ומעונה, ובמלכות גוזאראטי האנשו' הנקראים אצלם באניאניס אינם אוכלים שום בעל חי, ויש מהם חסידים ואנשי מעשה שנותנים מסוה על פניהם כי יראים להמית בהבל פיהם העופות הקטנים אשר לקטנם אינם נראי' לעין, וכך מאמינים כמעט כל אנשי הודו בגלגול הבהמות, וכן אפלטון בספר הפידוני כתב ז"ל הנפשות כפי המדות אשר אליהן נטו בחיי' כך מתגלגלות בבהמות, יען הזוללות וסובאות מתגלגלות בחמורי'. האכזריות וטורפות בזאבי', וכאו"א מתגלגלת בבהמה דומה בטבעה למדתה, וכן בפידרו שפתיו ברור מללו שמתגלגלות בבעלי חיים ומבעלי חיים באדם, ובס' האחרון של הריפובליקה שלו אומר, ככה אורפיאו היה בוחר לו החול שקוראים בעלי התלמוד קאקא חורא ומואס להתגלגל בנשים בהיותו שונא אותו המין, אייס היה מתאוה לגוף אריה, אגמינון נשר, וטירסיטיס קוף, ולמען לא יאמן שדבריו אלו רמז ומשל היו כאשר חשבו קצת מהחכמים, ראה נא מה שכתב אגוסטינוס בעשירי מספרו עיר אלהים פרק ל' ז"ל אפלטון האמין שנפשות בני אדם אחר המיתה מתגלגלות בגופי בעלי חיים, גריגוריאו ניסינו בספרו השני מהנפש פרק ז', אלסינואוס פרק כ"ה, פורפיריאו אצל אישטוביאו, מקרוביאו בחלום סיפיאוני ספר א' פרק ט, ופרוקלוס ס' ה' על הטימיאו אוריגיניס בואיטו ונומיניאו איוסיביאו סיזאריאינסו טיאודוריטו וטירטוליאנו כלם כאחד מעידים ומגידים איך דברי אפלטון דברים כמשמען, ופורפיריאו מביא ראיה מדברי הומירוס מקיים שרעי וחברי אוליסיס נהפכו בחזירים כאילו הומירוס עצמו היה מאמין בגלגולי הנפשות בבעלי חיים, וכן אימפידוקליס אמר על עצמו נער הייתי גם נערה צפור שמים ודגי הים עובר ארחות ימים, ואיניאו משורר גדול גזר על הומירוס המשורר הראשון ליונים שנתגלגל בעוף הנקרא טווס בלעז פאוון, ואחר כך נתגלגל בגופו. והיה מקיים בחזקת היד שהוא היה נשמתו של הומירוס, יאמבליקוס גם כן האמין הגלגול אבל מי שמע כזאת מי ראה כאלה. הלא הוא גזר ולא בוש שנפשות הבעלי חיים היו גם הן נצחיות. וכן אמר שנפשות בני האדם היו מתגלגלות בבני האדם ונפשות הבעלי חיים בבעלי חיים, ועם כל זה הודה שלא היו נפשות הבעלי חיים בעלי דעה והשכל כי אם היו משכילים למה לא יתגלגלו בבני אדם. והדעת הזה אין לו שחר כי התורה הקדושה התירה לנו שחיטת הגעלי חיים ואסרה הריגת האדם. וזה מפני שהבעלי חיים הם מוכנים ומעותדים למות ונפש האדם הא נצחית, ואין צורך להאריך בזה די לנו שהוכחנו שגם בין הגוים נתקבל ענין הגלגול בבעלי חיים הגם שלא דברו מענין העבור וגלגול בדומם ובצומח יען כבר אמרו רז"ל שנשבע ה' שלא יגלו ענין העבור לאומות, וסוד ה' ליראיו.

114

קי״היבאר איך גם חכמי האומות חזקו. בכל תוקף ענין הפינה הזאת מהגלגול:

115

קי״וויען תדע קורא משכיל כל מה שדברו על האמונה הזאת חכמי אומות העולם לא יהיה עלי לטורח הביא טענותיהן למען תראה בעיניך כמה וכמה עשו חכמיהם להכין אותה ולסעדה ונחזיק טובה להם יותר לקצת בני עמנו אשר מפניהם השליכוה, גם למען תדין ותשפוט החוב המוטל עליך להאמין מה שהאמינו חכמי ישראל ומה שמהם נתפשט בכל העולם ונתקבל בבני עמינו מפוזרים ומפורדים בלי מגמגם על זה כי אם הולך חשכים דרך ארסטו וסיעתו אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. ואתחיל ואומר:

116

קי״זאמרו כל ידיעתנו וחכמתנו אינה כי אם זכירת הנשכחות הנקרא רימיניסינסיאה כמו שביארתי במ"ב פרק עשירי ועל זה לזר לא נחשב להם לשמוע דברי פיתאגורס מעיד על עצמו בזמן מלחמות טרויה, כבר הייתי איאפורכוס בנו של פאנטו, ופורפיריאוס חכם גדול בין האומות מעיד שכאשר היו אנשי הדעת והתבונה הולכים לשמוע את חכמתו ולבקר בהיכלו היה מגיד להם מי האנשים האלה אשר היו מקדם קודם בואם הפעם השנית לגוף ההוא, דמיון ממש מה שהיה עושה הרי"א והגדתי לך שהיה מכיר בטיב הגלגולים ואל תתמ' על החפץ כי כבר אמרתי לך שהיה יהודי ונמול כמונו ותלמידו של יחזקאל הנביא, ועם זה מתחזק אני יותר באמונתי ושכל מה שדברו על האר"י בשבח ויקר גדולתו הוא אמת ויציב, ואם ארסטו גם הוא חלק על השאלה הזאת ואמר שהנשמה היא שלולה מכל צורה כמו לוח שאין בו ציור כבר אמרתי לך שגם בדבר הזה אל תשמע לו ואל תאבה לו כי שבע תועבות בלבו:

117

קי״חהטענה השנית אומרים שאי אפשר שהקב"ה יברא כעת נשמות כי ימשך מזה שהעול' נברא חסר ובלתי שלם. יען אם על שום דבר יתחדש דבר והיה ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מורה היות טוב אחרית דבר מראשיתו. ובהיות שהעולם נברא בתכלית השלמות וכמו שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד מוכרח להאמין שהנשמות כלם נבראו מששת ימי בראשית, ובאשר אינם במספר בלתי בעלו' תכלית ודור הולך ודור בא כמה וכמה מהשנים בהכרח ראוי להחליט שהנשמות הולכות וחוזרות בסבוב תמידיי והוא הגלגול שהנחנו. וכבר אמרתי לך שלפעמים באות נשמות חדשות אשר לא היו עדנה:

118

קי״טהטענה השלישית אומרים שמשווי המדות בין האנשים אשר כבר מתו ובין האנשים אשר הם חיים עדנה נוכל לשפוט היותם נשמותיהם עצמם, ובגלל הדבר הזה איניאו המשורר באשר במעלת שיריו היה חושב שכלו עולה לרום מעשה ידי הומירוס המשורר הראשון בחשיבות וביופי משליו גזר על עצמו היותו הומירוס עצמו ושנשמתו נפחה ונאצלה בו, ואני באזני שמעתי אומר לא' קדוש ומקובל גדול בהיותי קורא בס' המשקל, להרב משה די ליאון אני חברתי זה הספר, ואף שכונתי לדעתו והבנתי היותו חושב שנשמת הרב נותרה בו, תמהתי ואמרתי לו הלא איוב איש תם וישר אמר תם אני לא אדע נפשי ואיך יוכל האדון לידע את נפשו, ועם כל זה חזק ואמץ את לבבו באומרו שכך היה האמת, אולי בראותו שעשתנותיו הולידו עשתונות הרב ז"ל שפט היותו הוא עצמו כאמור:

119

ק״כהטענה הרביעית אמרו שחכמת הטייר הוא ודאית ושהעופות לפעמים מודיעים לאנשים מאשר יבאו, וזה בהיות שהנפשות מתגלגלות בעופות ולכן כאשו יודעים מה שנגזר בעולם אז שוררו שירה חדשה ורומזים לאדם קורותיו ותולדותיו כך כתב פאקוויאו בקריזי ווירגיליאוס המשורר הגדול לפומיים בספרו העשירי מהאיניידי ובדברו מענין אילינו, גם שטאשיאוס וסירויאוס קיימו הדבר הזה ואחרים זולתם. ואנחנו כבר דברנו מענין ניחוש העופות במ"ג פרק כ"ב והוכחנו על פי חכמי האמת והצדק איך הוא דבר אמיתיי:

120

קכ״אהטענה החמישית והיותר הכרחית שהביא שאלוסטיאו להכריח הגלגול היא מלידת הילדים סומים חגרים ומעונים. ובהיות שהצור תמים פעלו כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ואין יסורים בלא עון גזר שנשפטים על לא חמס עשו כי אם בגוף הקודם והיא הטענה השנית אשר נתנו לשבח חכמינו ז"ל, וכלם לעזר ולהועיל לכונתנו ולהוכיח איך גם כן חכמי האומות בקשו להם ראיות לחזק ולאשר כראי מוצק הפינה הזאתמהגלגול והנה לא אחשוך פי חביבי הקירא מהודיעך איך החכם המהולל על כל התושבחות מהר"ר דוד קרקשוני נר"ו ציר אמונים לח מעיר גדולה של סופרים ושל חכמים קושטאנדינא המהוללה למחננו קדוש על ענין פדיון השבוים אשר בעו"ה שבו הקוזאקיש בחרב ובבזה מארץ פולוניאה השנה שעברה הגיד לי שהיו בידו איזה קונטריסיס מעשה ידי אצבעות ההרי"א על הגלגול והבטיח לי שישלחם אלי תכף הגיעו לביתו בשלום. השם ישלח מלאכו לפניו וינהיגהו למחוז חפצו למען יהיה בכל דרכיו משכיל, ואם יזכני השם לראותם אז במהדורא בתרא אוסיפה לך החדושי' שחדש כי ודאי כל יקר ראתה עינו, ואתה קורא נבון אם בספרי זה תחזינה עיניך איזה דברים מופלאים וזרים אצל חכמי הטבע אל תתמה על החפץ כי עוד לטבע מלין אשר כמעט לא יאמנו כי אם מהרואים, כך קריתי ושניתי ושלשתי שבאיזה מקומות בארץ סינים מבשלים בקדרות של עץ והעץ אינו נאכל מהאש, גם שעושים מלבושים ממין א' של אבן ואשר הולכים להר עם המדות וחותכים מלבושים למו ועם החוטים היוצאים ממנה מחברים החלקים ותופרים הקריעות. גם מנייר חזק עושים חבלי הספינות ועבות העגלה ולא האמנתי הדברים הללו עד שדברתי עם איזה אנשים הבאים מהארץ ההיא משיחים לפי תומם הנפלאות הגדולות אשר ראו עינם, וגם אני בעיני ראיתי האבן הנזכרת והיא מהרבה גוונים שונים ומראה כעין משי. גם ידוע הוא שבקושין מקומות אחרים מארץ הודו יש איזה משפחות שנונדים כלם אנשים ונשים בירך הימנית עבה עד מאד כמעט כמו ירך הפיל, ויש שם גם כן בחלק הנקרא ניגאפאטאה משפחה א' מהנקראים אצלם קאפאטאדים בעלי עין שהורגים עם מבטיה' הנראים מהם, והדברים האלו כזרים נחשבו למי שלא קרא או ראה, אבל הנסיון הוכיח אותם, כמו שראינו שיש א זה אנשים שרואים בעיניהם המים אשר מתחת לארץ רחוקים כמה אמות, אשר על כן הט אזנך לי ושמע אמרתי ת"ל נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ ולא מנעתי את לבי לקנות ולעשות ספרים הרבה אין קץ עם להג הרבה ויגיעת בשר בלתי נתון שנה לעיני ותנומה לעפעפי. ואני ידעתי גם כן שיש בזה הספר איזה דברים שלא ינעמו לפילוסופים מבקשים מופת למו, אבל כבר אמרתי שאחת נשבעתי להרשב"י ולא אשקר באמונתי:

121

קכ״בסוף דבר תימין לבי בספר תורת משה וחכמינו ז"ל או תשמאיל בספרי החכמות האמן בכל מה שהאמין הרשב"י אחרון לכת חכמי המשנה וראשון במעלה ובחשיבות אשר כמעט אין ערוך לו בכל חבל חכמי ישראל, הוא עלה שמים וירד ולכל בני ישראל היה אור. השם ברחמיו יזכנו לאור יקרו למען נזכה לאור הגנוז וצפון לצדיקים ולחזות בנועם ה' כן עמו מקור חיים ובאורו נראה אור:

122

קכ״גנשלם המאמר הרביעי והספר הנכבד הזה בחדש כסלו שנת חמשת אלפים וארבע מאות ושנים עשר ליצירת:

123

נשמת חיים, המאמר הרביעיNishmat Chayyim, Fourth Treatise

Welcome to Sefastia