נשמת חיים, הקדמהNishmat Chayyim, Introduction
א׳בשם אלהינו נדגול
1
ב׳לעיני בני עמי
2
ג׳על משכבי בלילות רעיוני סילק וחדד שנתי מעיני והמחשבה לא הניחה לי לישון. בהעלותי על לבבי מה אנוש כי יזכרנו אל ובן אדם כי יפקדנו. הלא זה מלך הארץ. הלא לזה יענו במחולות נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. מה יתרון לבעל הלשון על כל חית הארץ ובעלי חיים אלמים, אם בהרכבת גופו ושלמות יצירתו. הלא הם קלי התנועה ואיש כלי מלחמתו בידו. שם שם לו חק ומשפט הטבע נתן לו ממרומים הקרנים לשור, הקוצים לקפוד. המלתעות לחזיר. המגן לחומט. והצפרנים לנמר ולארי. וכל א' וא' מסב את כלי המלחמה ומתנשא לאמר אני אמלוך. הלא הם שמלתם לא בלתה מעליהם כלי מי חייהם. כי החומר יכין להם מלבוש וכסות בקרה, גם מימי לא ראיתי צבי קייץ ארי סבל ושועל חנוני, כי לא לקלים כצבי המרוץ. ולא לגבורים כאריה המלחמה. וגם לא לחכמים כשועל לחם וכרמים. והם מתפרנסים שלא בצער ולחם שמים ישביעם. והאדם אוצר כל כלי חמדה כל כלי יוצר עליו לא יצלח. ובביתו אין לחם ואין שמלה אדם לעמל יולד וכל עמלו לפיהו. ואם לפי שכלו יהלל איש כי לאדם נתן חכמה ודעת. הלא גם להם לבב כמהו וכל אחד ואחד בתחבולות עושים להם מלחמה ובקלות מבקשים אכל למו. ועוד להם אך המלוכה במדות. למדנו צניעות מחתול, גזל מנמלה. ועריות מיונה. ומלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו כתיב ומה לו עוד אנוש רמה ובן אדם תולעה אם תחת מסיבות יתהפך יגוע אדם ואיו כבהמות השדה וחיתו יער:
3
ד׳ושבתי וראה שמותר האדם מן הבהמה כיתרון האור מן החשך. כי אמרתי בלבי הן האדם הלז היה כאחד מצבא המרום במרום, ותחת רגליו צאנה ואלפים כלם. וגם בהמות שדי צפיר שמים ודגי הים עובר ארחות ימים. מי משפלים שלא יהיה סר למשמעתו, הלא זה רוכב שמים בשכלו ובגאותו שחקים. הוא עלה שמים וירד והמון נסתרות שמבראשית תחת כבודו. מי אמר לארץ ותפתח, צוה לשמש ויעמוד בלתי מעלתו, מי אסף רוח בחפניו, ומי צרר מים בשמלה, אין זה כי אם איש אלהים:
4
ה׳זמותי וסעיפי נתקו כל הלילה מורשי לבבי. לא נתתי שנת לעיני ותנומה לעפעפי, כי אמרתי איך אבקש לי מנוחה ותשובות נצחות להראות לכל העמים את יקר תפארת גדולת האדם מפאת נשמתו, כי זה אומר בכה וזה אומר בכה ואיה סופר איה שוקל. שבעתי נדודים. ויהי באשמורת הבקר עת בא הככבים מעל הארץ ישנתי אז ינוח לי. ואשא את עיני וארא והנה מלאך נוגע בי ו אמר אלי דורש ברבים בדברים נשמעים ועט סופר מהיר קום כי עליך המלאכה לגמור ועת לעשות. הלא ידעת אם לא שמעת האמונה הכוזבת והצרעת פורחת בין המטים עקלקלותם ופועלי האון אשר לברם אלהים והמה בהמה המה להם. הם היו לבני ישראל למעול מעל בה' ובתורתו הקדושה. דברים אשר לא כן חופאים עונים ואומרים שאין בספר תורת משה שום ראיה להשארות הנפש. כי עולמה תראה בחייה ואין עוד מלבדו כתיב, ואחרים אשר הקימו להם הפינה הזאת אמרו זאת היתה לה כי פקודיה בלתי שלמים והעיקר חסר אשר על כן הבן בדברים אשר אנכי דובר אליך ועמוד על עמדך כי עת לחננה כי בא מועד להכין אותה ולסעדה תחת כסא ה' אשר ממנה חוצבה. ובדברו עמי בדברים האלה אמרתי אהה אדוני היך יוכל עבד אדוני זה לדבר על הדברים הרמים ונשגבים מעיני כל החכמים, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. ויאמר אלי אל תירא איש חמודות שלום לך חזק וחזק כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהורות הייתי עמך, הלא מאז בכתבך הארבע' ספרים כתובים באצבע אלהים על כל הפסוקים נראים כזה את זה מכחישים השמעתיך חדשות, גם מעת כתבת לך שלשים על תחיית המתים וכל הכתוב לחיים עזרתיך לשום לך שם כשם הגדולים אשר בארץ. נתתיך לאור גוים בספרך אשר כתבת על העשרת שבטים להנחיל נחלות שממות לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו. גם תמכתיך ביד ימיני בחמשה ספרי הדינים אשר כתבת לבני עמך להורותם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. גם הייתי עמך בספר אשר על דברת נטיית האדם לחטא והעזר האלהי סבת ישועתו כתבת, גם בספרך אשר בו מהחומר הראשון תחלת ההויה עד העש' ספירות בלי מה עלית אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי. היטבת לראות בתשובתך הרמתה לשר וגדול באומות העולם לשאלה שאל לכל חכמי דורו אם ימי האדם הם קצובים אשר עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע או לא, ועתה הנה יצאתי להשכילך בינה עשה והצלח כי אתך אני לא ארפך ולא אעזבך אני לפניך אלך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך ונתתי לך אוצרות אור ומטמוני מסתרי'. ויהי כשומעי את הדברים האלה אמרתי הנני אדוני דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי. ונתחזקתי ועמדתי על עמדי ובקסת הסופר אחזתי ולא שקטתי ולא נחתי עד נתון לאור משפטו:
5
ו׳ועתה איש נבון וחכם הנה נא עזרני ה' וכתבתי להועיל לכל בני דורי הספר המהולל הזה כולל ארבעה מאמרים והמה מחוכמים, בו תמצא מרגוע לנפשך כי בם כל מעייני החכמה כלולים, אי בעית קרא ואי בעית סברא והנה במאמר הראשון הבאתי מראשית כל פרי התורה הקדושה והמקומות המחייבים בהכרח שאין עליו סתירה וגמגום היות הנשמה הטהורה חלק אדם מאל רוחנית ונצחית כמלאכי עליון נצבים ועומדים:המאמר השני כולל כל השאלות וחקירות הנדרשות על ענין הנשמה מיום הולדה עד יום פטירתה כן הגוף עם כל הדברים אשר בהם אחר המוחה ברא מזכה אבא:
6
ז׳המאמר השלישי כולל כל הראיו' אשר דרך החוש נוכל להביא ראיה על היות הנשמה בלתי נפסדת, ובכללם ידבר על הרוחות ושדים ומחמת מציאותם דרך הקבלה החוש והמופת:
7
ח׳המאמר הרביעי כולל הראיו' אשר על דרך השכל מכריחי' ההשארות הזה. וידבר על גלגול הנשמות עם כל השאלות וחקירות הנופלות בדרוש הזה:
8
ט׳ועתה קורא ידיד דע שיסוד היסודות ועקר העקרים הוא האמונה הזאת מההשארות הנפש. וזה כי המאמין שיש באדם איזה דבר רוחני הגם שנעלם מן העין. בהכרח יאמין במציאות הסבה הראשונה כי לא יראנו האדם וחי. וכן אמר החכם דעו נפשותיכם תדעו אלהיכם והמשורר איך סוד יסוד הכל עין רעיון כחה חבין ולא בנת יסודך והוא היסוד הראשון גם יאמין היסוד השני מאחדותו שאם הנשמה אחת היא בפעולות מתחלפות גם מהאחד הפשוט בתכלית הפשיטות תמשכנה פעולות רבות ונפרדות. וימשך מזה היסוד השלישי מבטול הגשמות שאם הנשמה מהיותה אצולה מאתו ית' היא רוחנית כל שכן שמהמעלה הזאת לא יעדר בוראה וכן יאמין שהשי"ת הוא קדמון לכל דבר אשר נברא שאם הנשמה ממדרגת המלאכים אחר ההעדר הגמור קבלה מציאותה ממנו מכלל שהוא לבדו אלהי קדם שהוא היסוד הרביעי. אשר על כן אותו לבדו ראוי לשבח לפאר ולרומם על כל התושבחות שהוא היסוד החמישי, ומכאן הוכחא רבא ליסוד הששי מהנבואה, וזה שאם האדם היה כאחת החיות ובהמות הארץ מבלי היות בו איזה דבר רוחני מי יגזור עליו שיהיה נושא ראוי ונאות לשתשרה עליו השכינה, ואיך ידבר אלהים את האדם אם לא בעבור מעלת נשמתו אם בבחינת הגוף נמשל כבהמות נדמו ואם חסדו כי גבר עליו הוא כפי מדרגת הזכיות ומיעוט עונות וכל א' וא' פרי מעלליו יאכל מכאן שמשה רבינו היה אב של כל הנביאים כלם מפני גודל צדקתו ועוצם חסידותו על כל בני האדם כמו שנאמר והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה והוא היסוד השביעי, גם אם הנשעה היא אלהית ורוחנית ימשך היסוד השמיני מתורה מן השמים שאם הטוב המוחלט לבעלי חיים בלתו מדברי' פותח את ידיו ישבעון טוב וכל חסרונם עליו להקים את זרעם ולהחיות את נפשותם, כל שכן שלאדם רותני מפאת נשמתו מדיני בטבע ובעל בחירה ורצון היה מן הצורך לתת לו תורות ודינים אלהיים להנהיג את עצמו מאוס ברע ובחור בטוב. ואם ראינו שרים וכל שופטי ארץ מקימים להם דתות ומלך במשפטיו יעמיד ארץ מי גבר יחיה ולא יראה שמלכותא דארעא כעין מלכותא דשמיא ושהיה נאות ומוכרח לטובו וחסדו להורות וללמד לעם היושב עליה רצונו ואופן ישרתו את כבודו להשיג שלמותו, ויען כל פעולה נבחנת מפאת הפועל וידענו שהי"ת נתן את תורתו לעם אשר בחר לו, שפטנו שאם הפועל יתברך הוא שלם בתכלית השלמות גם תורתו תמימה משיבת נפש אשר על כן לא תנוסח ולא תתחלף לעולמי עולמים שהוא היסוד התשיעי, סוף דבר מן הפינה הזאת נמשכים הארבעה יסודות הנשארים, והם שהקב"ה יודע כל פעולות האדם, שגומל שכר טוב לשומרי מצותיו ועונש לעוברי' עליהם שבא יבא המשיח, ושעתיד להחיות את המתים. וזה שאם האדם מפאת נשמתו מתעלה על כל הבעלי חיים כלם מכלל שהשי"ת משמים השקיף רואה את כל בני האדם ועין ה' אל יראיו בהשגחתו הפרטית. ובשגם כל דרכיו משפט ידענו שיגמול לאיש חסד כמפעלו יתן לרשע רע כרשעתו ובאשר ראינו בזה העולם צדיק ורע לו רשע וטוב לו שפטנו שבימי המשיח ועולם התחיה משפטי ה' אמת יצדקו יחדו ושם עין בעין יראו מה בין צדיק לרשע ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו אשר מכל זה תודע מעלת החקירה הזאת ותיקר בעיניך עבודתי זאת:
9
י׳ואל ירע בעיניך הביאי בקצת דברינו אלה עדות סופרים אשר לא מבני עמנו יען מן האנשים הטובים הוא לקבל האמת ממי שאמרו, ומהחכמים לאכול התוך ולזרוק הקליפה, ואתה תחזה בכל החבור הלז כי בכל מקום אשר אזכיר את שמם ולשונם כוונתי להורות איך קבלו רוב חכמתם בדברים האלהיים מקדמונינו ז"ל ממנו פנה ממנו יתד או להביא ראיה מהם משיחים לפי תומם לכונת הדרושים, ואני תהלות לאל לא עשיתי מהחכמות החיצוניות קבע וכל דברי עם המקובלי' אשר כל יקר ראתה עינם. גם כל למודי בתלמוד ובדברי רבותינו ז"ל כאשר נודע לכל בישיבת מעלת כמה וכמה שוני הלכות ובעלי תריסין יושבים לפני ושרים אל משמעתי. ועם זה אשים קנצי למלין. ואסדיר לך הפרקים הכוללים בספר הזה:
10
