נשמת חיים, המאמר השני י״בNishmat Chayyim, Second Treatise 12
א׳הניף ידו אל המקום אשר שם משכן הנשמה. ואיזה מקום בינה יודיע.
1
ב׳הנשמה כאשר ביארנו היא בכל הגוף ועם כל זה במקום ואבר מושבה הראשיי ראיתי מחלוקת בין הפילוסופים אשר לא מבני ישראל המה כי הנה אפלטון חשב שמקום משכן כבודה הוא בראש ואחריו נמשך גלינוס עם כת רוב הרופאים. וארסטו אבן סינא ופיקולומיני בפרק האחד עשר מספרו ממשכן הנפש חשבו שהיא בלב. וכאשר חקרת ודרשתי דעת רבותינו ז"ל מצאתי במדרש הנעלם פרשת בראשית דף ח' ז"ל. ר' עזריה אומר הנפש מקומה בלב והיא מניעה לכל הגוף והיא מונחת באמצע הגוף ומאירה לכל הגוף כאשר נתן השמש בחצי השמים (רצונו בין השבעה כוכבי לכת) והגוף מתקיים בנפש והנפש באויר והאויר בבורא יתברך והבורא סובל כל העולמות בכחו שנאמר אני עשיתי ואני אסבול. וכן בספר היצירה לב בנפש כמלך במלחמה. ואחריו החזיק הרב רבינו סעדיה בספר האמונות מאמר ו' באמרו התבאר לי שהנפש משכנה בלב וכאשר הוא גלוי כי הגידים אשר נותנים לגוף החוש והתנועה צמיחתם כלם מן הלב. ועם שאני מוצא הסעיפים גדולים אין מוצאם מן הלב אך צמיחתם מן המוח. וידעתי כי הסעיפי' ההם אינם לנפש אבל המה מיתרי' לגוף וקשרי'. ולזה מחבר הכתוב תמיד הלב והנפש כאומרו בכל לבבכם ובכל נפשכם. בכל לבבך ובכל נפשך והדומה לזה. עכ"ד. ויען שההשכלה היא הפעולה היותר נכבדת ומיוחדת לנפש השכלית נראה לי שרבותינו ז"ל נגעו במדרש משלי במחלוקת הפילוסופי' הנז' וזה לשונם. משלו. מ"ם גדולה מלמד שנתענה מ' יום שתנתן לו חכמת התורה כמשה דכתיב ויהי שם עם יי' ארבעים יום וארבעים לילה. ד"א זש"ה והחכמה מאין תמצא מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה רבי אליעזר אומר בראש ר' יהושע אומר בלב. ואתיא כדעתיה דרבי יהושע דאמר החכמה בלב דכתיב נתת שמחה בלבי ואין שמחה אלא חכמה שנאמר חכם בני ושמח לבי. למ"ד אל תקרי למ"ד אלא לב שהלב הוא מבין דעת שנאמר חכם לב יקח מצות חוזר באותיות. ואף דוד פירש עליה לב טהור ברא לי אלהים מפני מה נתנה החכמה בלב לפי שכל האברים תלוים בלב. אמר שלמה אני לא אעשה כמו שעשה אבא. אבא פתח חכמתו בראש אותיות וסיים באמצע. פתח בראש שנאמר אשרי האיש וסיים באמצע כל הנשמה תהלל יה. אבל אני איני עושה כן אני פותח באמצע אותיות ומסיים בסוף אותיות. פותח באמצע אותיות במקום שיש חכמה והיכן חכמה נתונה בלב שנתונה באמצע האדם. נמצאת אומר שדוד תפש כדברי רבי אליעזר. ושלמה תפש כדברי ר' יהושע. ולא עוד אלא שהלב נתון ביד הקדוש ברוך הוא שנאמר פלגי מים לב מלך בידיי וכיון שראה שלמה שהחכמה מה נתונה בלב משם התחיל שנאמר משלי שלמה בן דוד. וכי אין אנו יודעים שהוא בן דוד. אלא כל מה שעשה לשבחו של דוד עשה. מלך ישראל וכי אין הכל יודעים שהוא מלך ישראל אלא כל מה שעשה לשבחן של ישראל עשה ע"כ. והקושיא גדולה מאד בדבריהם שאם הכתובים נכתבו כלם ברוח הקדש ובכל דבריהם האמת והצדק היאך יכול שלמה לחלוק על דברי אביו. ואי זה עבר רוח ה' מאתו לדבר אותו. ואיך יאמר עליהם שהא' תפס דעת ר' אליעזר והאחר דעת ר' יהושע אך הסכת נא ושמע ולאמרתי הט אזניך ואולי נשלים ביניהם שכשיובנו דבריהם תראה שאין מחלוקת ביניהם הכל אמת ודבריהם דברי אלהים חיים. דע נא שכמו שהקב"ה ממלא את כל העולם הגדול הזה ועם כל זה נאמר ה' בשמים כסאו להורות שפעולותיו העצומים הם בבריות הנכבדות אשר בשמים ממעל כך הנשמה האלהית עם היותה בכל הגוף עליה נאמר שהיא במוח או בלב להיות שבעולם הקטן היא מראה פעולתה העצומה בב' המקומות הללו. הלא תראה שכמעט בכל התורה כלה מיחסי' החכמה ללב. וכמו שאמר הכתוב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. מלא אותם חכמת לב ויעשו כל חכם לב. וכן בדוד הוא אומר ונביא לבב חכמה. ושלמה המלך לב נבון יבקש דעת. דברתי אני בלבי וכאלה אין מספר. ואולם במקומות אחרים ראינו שהחכמה נתיחס אל הראש. וכן בשלמה כי לוית חן הם לראשך תתן לראשך לוית חן החכם עיניו בראשו. ובהיות שאין בתורה הקדושה שום סתירה ראוי להשלים בין הפסוקים האלו. ואומר. כי כמו שהמוח הוא התחלת הראו' ולא יראה פעולתו כי אם בעין כך הלב הוא התחלת ההשכל' באשר שם הנפש תחנה בתחלה ולא נגמר פעולתה כ"א במוח שהוא לה המחנה השני'. וכן כתב הרב בעל הכוזרי במאמר שני סימן כ"ו שהנפש מקום משכן כבודה היא בלב וז"ל. והוצרך אל יועצים מתרים בעת שיירא ממנו ויקוה אותו יודעים מה שהיו כותבים ומזכירים מה שעבר להזהר מכמוהו לעתיד או לקוותו. והם הה' חושים הנראים והנסתרים והיה הראש מחניהם בעזרת הלב והמשכתו. והיה הגוף כלו מסודר אחר שב אל הנהגת הלב אשר הוא מחנה הראשון לנפש. ואם תחול במוח הוא חול שני במיצוע הלב. עד כאן דבריו. קרובים למה שכתב הראב"ע פרשת בראשית על הפסוק הראשון נשמת האדם העליונה תקרא לב והלב גוף והיא איננה גוף בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה. ראה נא איך הסכימו הרבנים האלה שהנשמה האלהית יורשת משכנות לה הלב והמוח שהם האברים הראשיי' ומשם מתפשטת כחה לכל חלקי הגוף. ועם זה אינו מן התימה אם פעמים תתייחס ההשכלה למוח ופעמים ללב. וכן הרב רבינו בחי בפרשת בראשית על פסוק והאדם ידע את חוה אשתו כתב ז"ל. ודע כי התשמיש בלשון התורה נקרא ידיעה והטעם לפי שהזרע בא מן המוח שהוא מקום החכמה והדעת. והיפך זה בפרשת ויקרא כתב ז"ל. הכתוב קורא לחכמה לב מפני שהלב סיבה בחכמה כי המחשבה והחכמה בלב. ופרשת ואתחנן כתב בכל לבבך הלב משכן הנפש החכמה ע"כ. והכל אמת. וכן הנסיון יוכיח שכשהאדם מכין עצמו לעיין באיזה דבר ולחשוב מחשבות אז מטה הראש על הזרוע וזה לקשרו לחבר הלב עם המוח כדי שתעלה שפע ההשכלה כראוי. ואתה תחזה שחוש השמע והראות וכלי הדבור שה יא הלשון מקבלים כחם ופעולתם מן המוח. וכן כתבו בעלי הנתוח שחוש השמע בא מהמוח לאזנים דרך עצב הצומח ממנו מהזוג הא' שהוא קרוב לאחורנית המוח. חוש הראות בא מב' קרומות המוח אשר משם מתפשט עצב קטן והוא חלול א' מימין המוח לעין השמאלי וא' משמאל המוח לעין הימני ויפגשו זה את זה באמצע קודם הגיעם לעינים. ויבא החוש אל הלשון מהמוח דרך עצב היורד ממנו אל הלשון מהזוג הג' המסתעף מהמוח. ויבא אל החיך מהעצב המסתעף מהזוג הד' לצד מאוחר המוח. הנה אם כן החושים האלה שהנפש מראה פעולותיו הנכבדות ובפרט ההשכלה על ידיהם כלם כאחד תלוים ועומדים על האבר הראשיי מהמוח. ולכן יפה אמר הכוזרי והסכימו החכמים האלה שלמים הם אתנו שהגם שהלב הוא מחנה הראשון לנפש תחול שני במוח. ועם זה נחה שקטה קושייתנו. יען החכמים האלו ר' אליעזר ור' יהושע עם נביאי האמת והצדק דוד ושלמה כלם כוונו לאמת ולא פליגי באשר דוד המלך ע"ה תפס הפועל וגזר שההשכלה והחכמה היא בראש באשר לא יראה גמר פעולתה כי אם במוח. ושלמה בנו גזר שהיא בלב תחלה באשר שם היא ההשכלה כאשר אמרנו. בהיות שהנשמה ראשונה תסע ללב ושניה למוח:
2
ג׳גם לענין הזה נוכל ליחס מחלוקת רז"ל במסכת סוטה פ' עגלה ערופה. משנה שלמה שם מאין היו מודדין. ר' אלעזר אומר מטבורו ר' עקיבא אומר מחוטמו ר"א בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו. ונראה שסברת מי שאומר מראשו או מחוטמו נוטה לדעת גאלינוס גוזר ומקיים שהתחלת החיים הוא הראש וכמו שהביא ראיה מתחלואי קוף אחד שגדל אצלו והיה מתאונן והולך עד שמת ובקעו בטנו ונמצא לו מורסא בלבו. ודעת מי שאומר מעבורו נוטה לדעת אבן סינא ארסטו והרמב"ם אשר בפרקי הרפואה שלו הכה על קדקד ראש גאלינוס באומרו כי אין התחלת החיים אלא בלב באשר העיד שראה אווז אחד נחתך ראשו והלך יותר מס' פסיעות ואיה אם כן התהוות החיי' במוח. וכן גזר בתחלואי הלב שאפילו נקב מחט סדקית לא יסבול. וכן העידו על איש א' חייט שפעם א' נכנס להוציא יין ומחטו בבגדו נגד לבו ויהי כאשר נכנע להוציא היין על גגיתו והמחט נתקע בבשרו ופתאו' בא אידו ומת כהרף עין ובדקו ומצאו שלא נכנס המחט כי אם כחוט השערה ומה שאמר ר' אלעזר מטבורו לא יאמן שכך עלה בדעתו שתחלת היציר' היה הטבור אבל כונתו להורות כי בהיות הטבור קרוב ללב תחלת החיים באשר לא היו מבקעי' את כרסו למדוד מן הלב היו מודדין מן המקום הקרוב אליו. הגם שגם כן נוכל לפרש כי בהיות הטבור תחלת מה שנראה ביצירה למה שבו מקור המזון וסבת החיות לכן גזר עליו שממנו היו מודדין. ויצא לנו מזה שבהיות לפי דעת כלם הלב והראש האברי' הראשיי' אשר בהן חיי רוח האדם. נוכל גם כן להחליט כאשר אמרנו שאף שהנשמה היא בכל הגוף המחנ' הראשון לה הוא הלב. ושני לה הראש כאשר הוכחנו:
3