נשמת חיים, המאמר השלישי י״זNishmat Chayyim, Third Treatise 17
א׳שאלת התרפים מה היא ואיך היו משיבים שואלם במלים מסופקים אשר אין להם שחר:
1
ב׳העד החמשי הן עד לאומים נתתיו והיא ענין התרפים הנקראים אצל האומות אוראקולוס והם צורות ופסלים אשר שם בהשבעות מכניסים בתוכם רוח טומאה בכח השד מדברים. או כענין מה שנאמר בפרקי ר' אליעזר ששוחטין אדם ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבים על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנים אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוים לפניו ולבן הארמי היה מדבר עמהם ומנין שמדברים שנאמר כי התפרים דבו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב. ע"כ וקלא הוא דלא פסיק בין חכמי האומות שאלבירטוס מאגנוס עשה בעזר המזלות ראש אדם אחד עם לשון מדברת גדולות הגם שפראנסיסקוס גיאורגיאוס כחש להם באומרו שמעולם לא דבר ולא ענה ועליהם וכיוצא בהם אמר הנביא זכריה סי' ז' והתרפים דברו און וכן הודו כל חכמי הגוים. הלא תראה לאקטאנציאו פירמיאנוס בדברו על השדים פרק י"ז מספרו מהתחלת הטעות גזר עליהם שברוב יפיחו כזבים. גם סיניקא בספר אידיפו שלו מענין הפסל דילפיקו אומר שכל תשובותיו היו מורכבים אתרי רכשי ותחת לשונו עמל ואון כאשר הגיד ולא כחד ולאיראו משימו מההוא שהשיב לאיזה מלך שואל אם ינצח במלחמה. תלך ותשוב לא תמות במלחמה. וכאשר אירע לו הפך כל זה אז התנצל באומרו שלא הבינו כוונתו כי רצונו תלך ותשוב לא בהפסקה תמות במלחמה. גם איוסיביאו בספר רביעי מהפריפאראסיוני שפתיו ברור מללו כי כל הפיריפאטיטיסי סיניקי והאפיקורוסים כתי בעלי הפילוסופים אשר היו בזמנם היו מבזים ומלעיגים תשובות התרפים באשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ושעכ"ז היו בימי' הקדמונים לומדים בני אדם דרך עבודתם באיזה דבר זמן ומקום. ובספרו הששי פ"ד מביא דברי פורפיריאו אשר בדברים ברורים גוזר שהפסל של דילפיקו היה מודה שלא היה יכול להגיד מראשית אחרית דבר. ואינומואו אף שעובד עבודה זרה וגם הוא חכם ומליץ גדול כתב נגד התרפים ושחק עליהם באומרו שבלשונם יכזבו וקוסמים להם כזב. ועל כן אמרה התורה האלהית בפרשת שופטים כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. כלומר המעוננים והקוסמים הללו שקר תרמיתם מהבילים המה בדברים מסופקים ונביאי תרמית לבם על כן לא תאבה ולא תשמע להם. ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך פירוש אינו מרמה בדבריו לשום אדם ומה שנותן ומשיב לך הוא. לא או כן. נלך למלחמה כן. נלך למלחמה לא. ובדברים ברורים כשמש אשר אינם סובלים פירוש אחר ולזה נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון וכו':
2
ג׳ואם תאמר אם הרוחות האלו הם חכמי' ואצטגניני' גדולים ויוכלו באמצעות הככבים להגיד עתידות למו איך ידברו כזב וימצא בפיהם לשון תרמית. דע שהגם שחיי בני ומזוני במזלא תליא מלתא יוכלו ענוים ויראי ה' להסיר נפשם משעבודם ולפרק עולם מעל צוארם כי הככבים נוטים ואינם מכריחים את האדם וכמו שאמרו רז"ל הכל בידי מים חוץ מיראת שמים. ולכן בכל הדברים הנוגעים בבחירה האנושית ההוראה השמיימית היא אחת והמאורע אחרת, ולכן הגם שלשדים יהיה כח להגיד העתידות הרבה פעמים יכזבו, גם נוכל לומר שמאת הקב"ה יצא שברוב דבריהם נמצא הטעות והשקר כדי שלא יחזקו ידי עובדי עבודה זרה ועד כזבים יאבד:
3
ד׳וכי תאוה נפשך לדעת על מה זה ועל מה זה נתבטלו התרפים הללו דע שפלוטארקו ייחס הדבר לחסרון המעוננים וקוסמי'. ופונפונאסיאו בשנותו את טעמו הודה ולא בוש שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להבין הדבר בטוב טעם ודעת. וקארדאנו חכם גדול בין אומות העולם בספרו מחלוף הדברים סי' י"ו פרק צ"ג קיים שנתבטלו כל התרפים בזמן המלחמה האחרונה בין יוליאוס סיזאר ופומפיאו שהיה קרוב לק' שנים קודם חרבן הבית. ועם זה תדע ותשכיל אמיתת הדבר. הסכת נא ושמע דברי חכמים וחדותם. הם אמרו שכל זמן שהנבואה היתה שורה בישראל מסטרא דימינא היו אומות העולם מתעסקים גם כן לידע העתידות עם השדים וכל סטרא דשמאלא. ויען שכל דבר מתחזק בהפכו כמו שתראה רוח השושנה מתחזקת בתוך שומי' נטועה כל זמן שהנבואה היתה מתגברת בישראל היה באומות העולם מתגבר סטרא דמסאבא. כקופים רוצים להדמות לפעולות אדם. הלא ידעת דבר מנשה (פרק חלק) לרב אשי בחלומו אי הות התם הות נקיט בשיפולי גלימא בשינך ורהטת אבתרא'. פי' היית מגביה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם. וכאשר התחיל הנבואה להסתלק מישראל התחיל גם כן להסתלק כח סטרא דשמאלא והרוחות האלו. ובאשר בזמן הורדוס עדין רוח ה' דבר אל מנחם ומלתו על לשונו אל המלך והוא עודנו נער שימלוך שלשי' שנה ויותר ואז נפסק מכל וכל הרוח הנבואיי כי אלו היו שירים מהנבואה גם בימים ההם עצמם כפי הקרדאנו ולא אחרי כן פסקו מכל וכל התרפים. או אמור נא שכל זמן שישראל זכו למעלת הנבואה לדעת העתידות הניח הקב"ה לאומות העולם ענין רוחא דמסאבא אשר לעת מן העתים היה גם כן מפרסם האותיות לבא עליהם. אמנם לאחר שפסקה מכל וכל הנבואה לא רצה הקב"ה שיהיה עוד שום דבר בעולם שיאמר עליו הלא זה הוא חכם הרואה את הנולד. ואם תקשה עלי שלא פסקו מכל וכל בהיות שעוד היום באיים המערביים כשרוצים לשאול איזה דבר מהשטן שותה א' מהם העשב הנקרא פיאוטה ומשתכר עמה ותכף נופל לארץ והשד נכנס בו ושואלים ממנו דבר. גם ספרו סופרי העתים שכאשר הגיעו אנשי פורטוגאל להודו שמעו כי כבר היה מפורסם ביניהם ענין ביאתם לארץ באשר השדים הגידו להם ולא כחדו שישא ה' עליהם גוי מרחוק מקצה הארץ יטריד מנוחתם וירמסום ברגלם. אשיבך מילין שאמת הוא ששם עדין השדים והתרפים ידברו. וכן אמרו רז"ל על פסוק (בראשית כ"ה) ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנובעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. ששם טומאה מסר להם וישלחם אל ארץ מדינחא שהיא הודו והם עודם מחזיקים במתנת אביהם. עד יבא צדק עולמים עליו אמר ישעיה סי' ג' והאלילים כליל יחלוף. וזכריה סי' י"ג ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אולם בכל מקום מושבות ישראל אסיאה איברופה ומצרים אשר שם נתפשט אות הנבואה והתורה האלהית חשך בעדם ולא יצאו עוד לאור תרמיתם:
4