נשמת חיים, המאמר השלישי י״טNishmat Chayyim, Third Treatise 19
א׳מדבר מענין ט' מיני ע"ז. ובפרט מהמעביר בנו ובתו באש וקוסם קסמים:
1
ב׳הוכחתי במה שקדם מציאות השדים דרך החוש קבלה והמופת אדבר נא מיתר הפעולות הנמשכים מהם כדי להחזיקך עוד באמונת השארות הנפש. ואומר. תשעה מיני פורעניות בענין עבודה זרה אפרה לנו התורה האלהית. ואלו הם. מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן מנחש ומכשף חובר חבר שואל אוב ידעוני ודורש אל המתים. וכפי הרמב"ם ז"ל בהלכות עבודה זרה פירושם בקצור דברים כך הוא מעביר בנו ובתו באש העברה בלבד בתוך השלהבת לא שרפה. ואליו נטה רש"י גם ר"א ן' עזרא. קוסם קסמים זה העושה איזה מעשה מהידועים אצלו ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר העתידים להיות. ויש מי שגוהר לארץ וינוע וצועק. ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששית ויש מי שנושא מקל בידו וכו'. מעונן אלו נותנין עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב ויום פלוני רע. ובכלל מעונן הוא האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעשה מעשה תמהון ולא עשה כלום. מנחש זה האומר הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום עלוני היום. עבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום. ובכלל השומע צפצוף העוף ואומר יהיה כך ולא יהיה כך. וכן האומר שחוט תרנגול זה שקרא ערבית שחוט תרנגולת זו שקרא כמו תרנגול. מכשף הוא העושה מעשה כשפים. חובר חבר הוא האומר כך וכך על הנחש או על העקרב כדי שלא יזיק. ומהן שאוחזין בידיהם בעת שמדבר מפתח או סלע וכיוצא בדברים האלו. שואל אוב זה שעומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלט בדברים ידועים אצלו עד ששמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד. וכן הלוקח גלגלת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו. ידעוני מניח עצם עוף ששעה ידועה בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידין להיות. דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו. ע"כ הרמב"ם בפרק ששי ואחד עשר מהלכות ע"ז. וחתם שם דבריו באומרו ודברים האלו כלו דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי ע"ז הקדמוני' לגויי האבצות כדי שינהגו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים האלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו', כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראויות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל הדברים תמים תהיה עם ה' אלהיך. עד כאן דברי הרב. ובא גואלו הקרוב אליו הראב"ע בפרשת קדושים וכך אמר וריקי המיח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכישוף לא אסרם הכתוב, ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר. והעד האלילם והפסילים ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות. עכ"ד. וכבר אמרתי שהפלוסופים האלו מבני עמנו לא האמינו אלא מה שבא עליו המופת. וכן תראה הרב פ' ל"ז מהח"ג מהמורה אשר שפתיו ברור מללו המעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההקש נותן אותם ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל וכו'. ותמיהה גדולה היא בעיני כי הלא בתורה הקדושה מפורסם ענין חרטומי מצרים ומה שעשו בלטיהם ובלהטיהם וענין שאלת האוב בשאול וענין השדים בכמה מקומות אשר זכרנו. ועוד דהלא הוא עצמו כתב ז"ל. ואל יקשה בעיניך מה שהתירו מסמר הצלוב ושן של שועל כי הדברים האלו בזמן ההוא היו חושבין בהם שהוציא אותן הנסיון והיו משום רפואה והולכין עלדרך תליית העשב שקורין פיאוניא' על הנכפה וצואת הכלב על מורסת הגרון שכל מה שנתאמת נסיונו באלו אעפ"י שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשות משום רפואה. ולפי זה מותר לסמוך על נסיוני הקודמים ואם התיר הדברים האלו אף שאין ההקש נוזר אותם למה לא יאמין גם בדברים אשר ראו כמה וכמה אנשים חכמים מחוכמים מעידים ומגידי'. באמת שאין דעת כל אדם נוחה הימנו. ואתה המעיין הסכת נא ושמע אמרתי ומה שמצאתי כפי העיון הישר בכל הדברים האלה. מעביר בנו ובתו באש. האמת כדברי הרמב"ן שכתב בפרשת שמות שהיה שרפת הבני' הקטנים ממש. וכן אמר הנביא ירמיה סי' ו' ובנו את בית התופת אשר בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי ובסי' י"ט ובנו במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי. ובודאי שאם לא היה אלא העברה בלבד לא היה מפליג בעונש הפועל המגונה הזה. וכן תמצא שכך פירושו חז"ל במסכת סנהדרין. ואמרו עוד שאף לחזקיהו מלך יהודה בקש אחז אביו לעשות כן וסכתו אמו סלמנדרא. ומה שאמר הכתוב אשר יתן מזרעו למולך דבר הכתוב בהווה:
2
ג׳קסם קסמים. הוא מין מהגדת העתידות נעשה בתחבולות וכלי' מכלים שונים כפי דעת הרי"א וכמאמר הנביא עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. וראיתי בספר דתי ומנהגי הסינים שכאשר שואלים מהשד איזה דבר קודם יציאתם לדרך או נשואי בניהם לוקחים שני עצים ועושים אותם כעין חצי קליפת האגוז דומים לכף מאזנים ואחר תפלתם לשד ובקשתם ממנו שיתן להם סימן טוב והצלחה טובה במעשיהם מפילים להם גורלות. ואם במקר' נופלים העצים פניהם לצד מטה ואחוריהם לצד מעלה מתעצבים בחשבם שלא יהיה להם מזל טוב בעניינם. ועוד היום אנשי גיני אשר בחלקת האפריקא עושים בחמשה עצים גורלות. גם לוקחים מקלות וכותבים בכל א' אות א' ומבלבלים כלם בקלפי א' ואחר כך נער קטן מוציא א' מהם והאות אשר יצא מבקשים בס' המיוחד אשר להם. וכפי מה שקוראים בו בדף אשר מתחיל באות ההיא חושבים שיהיו קורותיו ורעותיו וכפי דעתי זה הוא מה שאמר בהושע סי' ד' עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. והובא בספרי מנין שאין שואלים בגורלות שנאמר תמים תהיה:
3
ד׳גם בענין נבוכדנאצר העיד יחזקאל הנביא סי' כ"א כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד. וכל זה ממעשה הקסם ופירוש קלקל בחצים שמחדדין ומלטשין פני ברזל החץ עד שיהיה בהיר מאד ורואים בו בעלי הקסם כמו שרואים בבהן היד ובצפורן לבהירות הצפורן וכן רואים בסיף. ופן במראה, וכן בכבד שיש לו מאירות. (ונראה לי שמהמין הזה הם השדים אשר נזכרו בגמרא שרי בוהן שצריכין סכין שקתו שחור שרי כוס שצריכין כוס של זכוכית). והתרפים כבר הגדתי שהם צלמים יגידו העתידות. ובשלשה מיני הקסם ראה נבוכדנאצר אם ילך לירושלים או לרבת בני עמון. וכן כתב שיליאוס רודיגיניאוס בספר השביעי מהקדמוניות פרק כ"ט שכך היה מנהגם של קדמוני עובדי ע"ז לזרוק חוטרא האוירא או חצים למעלה לקסום קסם ונקראי' בלשונם פרישטיגיאטוריס. וקצת מהדברים האלו אין ראוי להחליט עליהם שהם שקר וכזב כי מה שהמופת לא יגזור מאמת הנסיון. וכבר שמענו באזנינו ואבותינו ספרו לנו איך במראה הזכוכית ובלהט החרב על ידי הקבלה המעשית או דרך הקסם רואים ונראים הדברים שיתאוה השואל וכתוב בהגהות הציוני פרשת וירא ז"ל. והנה אנחנו לא נוכל להכחיש הפעולות הנעשות בשרי בהן ודוגמתם הבאים מכח הטומאה שהנער המביט יראה מה שאין אחרים רואים. כ"ש שלוחי השם יתברך הבאים מרוח טהרה שנראים למי שנשלחים לו ולא לאחרים וכו':
4