נשמת חיים, המאמר השלישי כ״גNishmat Chayyim, Third Treatise 23
א׳שהכשופים הם על אופנים רבים ושזאת היתה חכמת מצרים וכל בני קדם. ומביא מעשים נוראים:
1
ב׳מכשף גם על המכשפים החליט הרמב"ם שם שהם דברי הבל ותהו ואין בהם ממש וחכמים חולקים עליו כי הם קבלו מציאות השדים ומעשה הכשפים. ואמרו למה נקראו שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה. וכפי מה שכתב הריב"ש בשאלה צ"ב מכחישין לשון כחש הוא לפי שמשנין על ידי כשפים טבע הדבר המסודר מן השמים ולעשות מן המטה נחש כמו שעשו חרטומי מצרים בלהטיהם. ואמרו רז"ל בלטיהם זה מעשה שדים בלהטיה' זה מעשה כשפים. רצונם שפעמים פועלים השדים עצמם ופעמים המכשפים על ידם והרב רבינו בחיי כתב והכחשת הפמליא הוא כשאד' עושה למטה הרכבת דברים שהם הפך הכחות הפשוטי' הנגזרים בתנועת הגלגלים ובגזירת עירין שהם נפש להם והם הנקראים פמליא של מעלה. וראוי לאדם שיניח העולם שיתנהג כמנהגו וכפי טבעו הפשוט שהוא רצון בוראו יתברך שבראו כך. ואם יתעסק בכשפים יש בזה צד הכחשה עכ"ד. וחרטומי מצרי' היו עושים דברים נפלאים בדרך טבע (שכן מעשרה קבין כשפי' שירדו לעולם ט' נטלו מצרים כדהובא בקדושין פ' ע"י). ונקראו מיונתן בן עוזיאל בפרשת וארא יניס וימברס. ובזוהר פרשת תשא פסוק וירא העם כתוב בראשיהון דכל חרשין הוו יונום וימברוס. ויחני וממרא נקראו בשמות רבה פרשת ט' ומנחות פרק כל הקרבנות. והכל א' באיזה חלוף האותיות. וזאת היתה חכמת מצרים אשר עליה נאמר ותרב חכמת שלמה מכל חכמת מצרים ובילקוט סי' רל"ה אחז"ל שני מכשפים היו במצרים יוחנן וממרא ועשו להם כנפים בכשפי' ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם. אמר גב יאל ברוב גאונך תהרוס קמיך מיד אמר הקב"ה למיכאל צא ועשה בהן דין. תפשן מיכאל בציצת ראשן וקעקען על פני המים. הה"ד אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים ע"כ. ומפני שישראל היו מורגלים באותה חכמה שלמדו במצרים וכמו שאמר הכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם על כן הוצרך הכתוב למנוע מהם ולאסור את החכמה הזאת. ואמר מכשפה לא תחיה ולא אמר מכשף מפני שהכשופים מצויין בנשים יותר וזה מחמת הטומאה אשר עליהן. וכן כתוב בזוהר פר' וירא אליו אתתא ביומי מסאבותא אית ליה לבר נש לאשתמרא מינה. שהאשה המכשפת בימי נדותה תצלח יותר בכישופיה מבימי טהרתה. ושם נאמר א"ר אמאי כל זיני חרשין וקוסמין לא אשתכחו אלא בנשייא. א"ל הכי אוליפנא מדאתא נחש על חוה הטיל בה זוהמא בה הטיל ולא בבעלה. וכן במדרש רות הנעלם עזריה שאל לר' יוסי איש כפר אינון מ"ט חרשין אינון יתיר בנשיא ולא בגוברייא דכתיב מכשפה לא תחיה ולא כתיב מכשף. א"ל לא תאונה אליך רעה דא סטרא דנוקבא. ונגע לא יקרב באהליך דא הוא דכורא. ומן נוקבא כל זיינין חרשין וכל עומקין בישין אתי לעלמא. הה"ד ומוצא אני מר ממות את האשה אשר אסורים ידיה. ר' ינאי ור' יהושע חד אמר וכו', וחד אמר מן הנקבות באות כל מיני נחש וכישוף וכו'. ושם נאמר עוד הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם בדבר ממש שאוליף לון דברי חרשין וקוסמין ובהן לאחר שהיו אוכלין עמהם היו מחרשי ומיד הוו סגידין לטעוותהון. ואמרו עוד העובר בין שתי נשים אם נדות הוא נכפה. ובההוא מעשה דשמעון בן שטח אמרו שכל זמן שרגלי המכשף אינם נוגעים בארץ לא יפעלו פעולה כדלקמן:
2
ג׳ודע שהכשופים על אופנים רבים וכלם מתפעלי' בכח השדים. יש מהן שמשתנים עצמם וצורות' והורגי' הילדים הקטנים ואלו הן הנקראים מהאומות לאמיאש ואישטריגיאש, וכן כתוב בזוהר פרשת משפטים עמוד קע"ב ז"ל. כל אינון נשמתין דמתעשקן מאן אינון הכא איהו רזא. אלין אינון נשמתין דינוקי זעירין כד אינון ינקי מגו תוקפי דאמהון. וקב"ה חמי דאי יתקיימון בעלמא יבאשון ריחיהון ויחמצון כחומץ דא לקיט לון זעירין בעוד דיהב ריחא. מה עביד שביק לון לאתעשקא בידא דהאי אימא ודא לילית מכיון דאתייהיבת ברשותא תדאת בההוא ינוקא ועשיקת ואפיקא ליה מעלמא כד איהו יניק בתוקפא דאימיה. ובס' החסידי' סי' תי"ב נאמר שאם יקרה שהנשים החשודות שהורגות את הילדים תהיינה בבית הכנסת יכריזו שישחיזו את שיניהם באבנים המקיפות את הבאר והחייבו' באותה שעה ימותו. הנך רואה איך יחסומיתת הילדים ללילית אשר בכחה יכולות המכשפות לפעול בילדים אשר יודע מהם שיצאו לחרבות רעה ויקדחו תבשיל' ברבים. וידוע הוא שכל המכשפים והמכשפות עושים תנאי עם השד ומוסרים להם נפשותם. ותחלת דבריהם מפתים אותם להסירם מיראת ה' ומכחישים השגחתו. ובגיני העיר אשר בחלקת האפריקה השחורים עם סכין קטן מכים אצבעותיהם בין הבשר והצפורן ומוציאין בתוך קרן א' של תיש איזה דם ועמו כותבים על לוח איך מוסרים עצמם לשד ופועלים נפלאות גדולות. יש מהם שמשתנים צורתם בצורת חתול או אווז או בעל חי אחר ונכנסים בבתים והורגים הילדים הקטנים ואומרים שאחר מיתתם הולכים לבית קבורתם וחותכים מהם הלבבות ומקריבים אותם לשדים ומודים שכאשר מרפאים בעל כרחם איזה ילד שכשפו מחוייבים להמית אחר במקומו לפייס את השטן. ויש מהם שעושים קפיצת הדרך ומהלך כמה ימים בימים מועטים. ויש מהם שבין השמים והארץ הולכים תלוים באויר כאשר קרא לאיזה שחור אשר חזו עליו שימות מנשיכת עקרב ועם כל זה לא יכול להציל את נפשו כי ניצל מאחד הפחתים ולא נצל מהעקרבים ופתע פתאום פגע בו עקרב ומת מנשיכתו. ויש מהם שזורעים בחלקת שדותיהם את הקשאים אבטיחים בצלים ושומים וכי ישלח איש את בערו וביער בשדהו מיד שנכנסת הבהמה בתחום שאינו שלו נופלת לארץ ורוח אין עוד בה עד שבחבלים יוציאוה. ויש מהם שאם גנבים באו להם ויברחו בהחבא אם לא ימצא הגנב לוקחים מעפר מדרך כף רגלו נדפס בחול אשר פתח הבית ובמבטא שפתם כל מקום שהגנב הוא שם יחוג וינוע כשכור ולא יכול עוד לצאת ולבא ולהרחיק את נדודו עד ימצאו. ויש מהם שמניחים את פירותיהם על פני הארץ כהפקר לכל. ואם א' בא ושולח אח אמתו לאכול או ליקח מהם ותיבש ידו אשר שלח אליו עד בואו הבעל ומתיר לכשופו. וכל מיני הכשופים נמצאים שם כי הם שחורים ונשמתן מסטרא דמסאבא. והם קורים עוד היום לשדים גיניס. ונראה לי שהוא השם שקוראים להם בהרבה מקומות בזוהר זיני בישין בחלוף ז' בג' אשר הם קרובים במבטא. וספר לי איש נאמן מבני עמנו אשר נתיישב ביניהם כארבעים שנים איך פעם א' היה מהלך בדרך רוכב על סוס. ויהי באמצע הדרך העבד השחור העובר לפניו הפך פניו לנגדו לראות מה יקרה לו ותכף הסוס אשר רכב עליו נתעכב במקומו ויעמוד מלכת. ואף שהכה אותו מכת מות לא הועילה השתדלותו כלום עד שהעבד הגיע ותפס אותו בהרסן והעבירו מן המקום ההוא. ואז שם לדרך פעמיו בלי איחור ועכוב. ויהי בלילה והנה זה מספר לרעהו מכשף כמהו אשר בבית אדניו אתו בבית את כל אשר קרהו ואת פרשת הדרך אשר עליו הוי ג' גיניס עומדים ואיך כאשר ראם ויאמר ומחנה שדים זה הפך פניו לאדוניו לראות מה יהיה לו ואיך הסוס הוכה בתמהון ואתה הקורא אל תתמה מזה כי הבהמות רואות מה שאין האדם רואה. וכן אתונו של בלעם ראתה את סמאל ותט מן הדרך. וכבר אמרו חז"ל כלבים צועקים מלאך המות בעיר. וכל זה אינו מן הנמנע כי כבר ידענו שכל מה שפועלים המכשפים הוא בכח השדים. וכבר אמרו רבותינו על פסוק ואת בלעם בן בעור הרגו על חלליהם שהיה פורח במעשה כשפים עם מלכי מדין באויר ופנחס הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים. ובפרק ג' ממסכת סוטה הביאו מההיא יוחני בת רטיבי אלמנה מכשפה שהיתה עוצרת רחמי הנשים מעוברות בכשופיה ולאחר שהיו מצטערות מאד בעת לידתם היתה מראה עצמה צדקת ואומרת אלך ואבקש רחמים אולי ישמע השם תפלתי. והולכת וסותרת כשפיה והולד יוצא. ודומה לזה ראיתי בס' הגמוני העיר פורטי במלכו' פורטוגאל שם כתוב איך בשנת אלף ושלש מאות וכ"ט למנין הנוצרים ולחשבוננו חמשת אלפים ושמנים ותשעה נשא דון אפונסו האחד עשר מלך קאסטילה דונה מאריה בתו של דון אפונסו הרביעי מלך פורטוגאל ותהי לו לאשה. אולם בהיות שבעלה היה אוהב בדביקה בחפיצה ובחשיקה לדונה ליאונור דיגושמאן ובאהבתה ישגה תמיד וישנאה המלך שנאה גדולה מאד. וירא ה' כי שנואה היא ויפתח את רחמה ותהר האשה. ויקרבו ימיה ללדת ותקש בלדתה כי נהפכו עליה ציריה ובתוך עשרה ימים רצופים לא יכלה ללדת כי החשוקה ואהובה של המלך דונה ליאונור הנז' הכניסה עמה בחדרה מכשפה ערביות ועשתה לה כישופיה אשר דחקה בין ידיה, והמלכה יושבת מתעצבת קרובה למות. אין דן דינה למזור ורפואות תעלה אין לה עוד. והנה בחצר בית המלך איש עברי מאנשי בני עמנו רופא מובהק ותוכן גדול למלך (אשר כפי הנראה היה ר' יצחק ישראלי) אחר שנשא ונתן בדבר גמר בדעתו שענין התאחרו' הלידה לא היה כפי הטבע אפשרי כ"א ע"י איזה כשופי' וכן יעץ למלך שיאמר לכל העם הנצבים עליה שיצאו כלם החוצה ולא יעמוד עמה כי אם הוא ואיזה נשים שתשתדלנה על ענייניה. ושהאשה אשר תבשר לו מלידת המלכה יעשרנה המלך עושר גדול ועם מתנות גדולות יכבדנה. ותכף בכל מגדלות העיר יקישו הפעמוני' וישמחו הכל בטוב מזלו של מלך. וכן נעשה וישאר הוא ואיזה נשי' עמו. ואחר איזה זמן אמר הרופא עת ללדת ילדה המלכה כחש להן. ותכף פתחה הלדת ויצאה כברק א' מהנשי' להגיד אל המלך ולהרויח בשורתה ומיד בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך וקול הקריה הומה ילדה המלכה והעיר ואלאדוליד צהלה ושמחה. ויהי כשמוע דונה ליאונור השמועה כי באה אל אזניה ותתחלחל מאד ותחר אפה ותגע לערביתהמכשפה ותאמר לה מה עשית לי כלבה ולמה רמיתני והערבית בחושבה שלא היו עוד לתועלת הכשפי' אשר דחקה בין ידיה ותפתח אותן נפלו הכשופים לארץ ונאפופיה מבין ידיה באמרה מה אעשה לך הגברת האל על כל יכול כחו בלתי תכלית וידו העליונה על כל משלה. והיא לא ידעה כי מה' היתה לו לרופא המלך עצתו אשר יעץ. ויהי כאשר חשב כן היה. כי תכף שהמכשפה השליכה הכשופים מן ידיה ילדה המלכה ותלד בן וממות לחיי' ניצלה ואם הייתי כותב כל מה שראיתי כתוב מענייני הכשופים לספרם לא יספיקו אמרים ומלות יכלו ימים ולילות. בספורים והגדות:
3