נשמת חיים, המאמר השלישי כ״חNishmat Chayyim, Third Treatise 28
א׳יורה כח וגדולת שמות הקדש. ואיך בהם נעשים מעשים אשר לא נעשו בדרך טבע. ואפשרות ההנחה הזאת.
1
ב׳אם הבורא יתברך ויתעלה שמו ברא כל הנמצאים כלם לתכלית טוב ולכל א' וא' נתן מטובו כפי מדרגתו וכמו שהעוד הכתוב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ואם לסמי' עשבים עיקרין ומסעדי' השפיע סגולות נפלאות ותועליות עצומות להעמיד בריאות הבריאים ולהחזירם לגדרם כי תקראנה קורות החלאים. מי יכחיש שאינו מן הנמנע שיהיו גם לקולות ודבורים לחשים וקמיעות כתובים כח ורושם באמירתם וכתיבתם ויהיה להם מכת בפעולות חוץ לנפש. כך קיים באמת בעל הכוזרי מ"ד סי' כ"ה וכן אמר. ואל יהי רחוק בעיון הזה רשם השמות והדומה להם מדרך הדבור והכתב וקודם להם השיעור. רוצה לומר מחשבת הנפש הטהורה הדומ' למלאכי, ע"כ, והבן כי באומרו השמו' רמז לשמות הקדש, ובאומרו הדומה להם רמז אל מלות אחרות הנאמרי' באמת בלחשים. ולרמוז על רשמה הן בכתב הן בעל פה אמר מדרך הדבור והכתב. ולהורות שחוזק וכח הדבור והכתב תלוי על טוב כונת הפועל אמר וקודם להם השיעור. כי הוא עיקר ומקצוע גדול להוציא אל הפועל שלמות הפעולה. ואחר כונת הלב הן הן הדברים כי זולת זה והמחשבה הזכה כבר כלל הלחשי' והקמעות בסימן כ"ג בכלל ההבלים. גם הראב"ע נראה שנוטה לדעת הזה באשר מרגלא בפומיה כי כאשר ידע החלק את הכל ודבק בכל יחדש בכל אותות ומופתים וזה בלי ספק על ידי שמות הקדש. ואחריו החזיק הרב רבינו סעדיה בספרו אור ה' מ"ד דרוש ה' אמר. אם יש לקמיעות והלחשים מבא בפעולות האדם הנה מחכמי אומתנו הרחיקו מאד שיהיה להם מבא כלל והחזיקו המאמין בהם לאיש שוגה ופתי. אמנם אנחנו לא נכחיש החוש ומה שנתפרסם לרז"ל במקומות רבים מהתלמוד. וכן השתדל להתיר הספיקות הנופלות בענין. וכלל דבריו המציא מהם שני מינים יען יש מהם עם קשר תנאי שהפועל בהם יהיה חכם ירא אלהים וסר מרע. ויש מהם בלא שום קשר תנאי. ואמנם באומרו שגם בין חכמי תורתנו החזיקו המאמין בהם לאיש שוגה ופתי הלא הוא הרמב"ם ז"ל אשר בספרו מורה הנבוכים ח"א פרק ס"א כתב זה לשונו. ואל יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים ומשמות חברום לא יורו על ענין בשום פנים ויקראו אותן שמות. ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה ושהם יעשו נפלאות כל אלו הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם כל שכן שיאמינם וכו'. וכתב עוד בפרק הנמשך וכאשר מצאו האנשים הרעים הפתאים אלו הדברים התרחב להם הכזב והמאמר שיקבצו איזה אותיות שירצו ויאמרו שזה הוא שם יעשה ויפעל כשיכתב או כשיאמר על תואר כך ואחר כך נכתבו הכזבים ההם אשר בדאם הפתאים הראשונים ונעתקו הספרים ההם לידי הטובים רכי הלב הסכלים אשר אין אצלם מאזני' ידעו בהם האמת מן השקר והסתירום ונמצאו בעזבונותם ונחשב בהם שהם אמת. ע"כ. וסוף דבריו פתי יאמין לכל דבר. ואין להפלא אם מידו היתה לנו זאת כי הרב לא היה מקובל ובהרבה מקומות מהמורה דבר כפילוסוף והלך אחרי עקבות ארסטו מאמין לבד כל מה שהעיון גוזר. וכבר העידו אנשי לבב שראו לו אגרת שלוחה לתלמיד החשוב ר' יוסף וכתוב בה איך בסוף ימיו עסק בחכמת הקבלה והדר ביה בכל מה שאמר בענין השמות הקדש. וכתב בעל שלשלת הקבלה דף מ"ד ע"א ז"ל וראיתי בס' אגרת חמודות שחבר ר' אליה חיים שאומר בהקדמתו אני ראיתי אגרת הרמב"ם בכתב מירושלי' למצרים לתלמידו והיה אומר אחרי בואי בארץ הצבי מצאתי זקן שהאיר עיני בדרכי הקבלה ואילו ידעתי אז מה שהשגתי עתה דברים רבים כתבתי שלא הייתי כותב. וכן הריטב"א בעל ס' מגדל עוז הלכות יסודי התורה סוף פרק א' אומר איך ידע וראה שהרמב"ם בסוף ימיו ידע בחכמת הקבלה. וזיל נא קרי בתשובת הרשב"א ר"כ. ז"ל. שאלת עודמה שאמרו שם בן ארבעים ושתים אותיות היודעו אהוב למעלה ונחמד למטה מה פירושו אם רוצה לומר הקריאה לבד או מוצאו או שמושו וכו', תשובה מה שנתבאר בגמרא ודאי כי כחות מובלעות לקריאת השמות בלבד ובלבד בשמוש נקודם ולא עוד אלא אפי' בכתיבתן וכמו שנזכר בכמה מקומות בגמרא ובמדרשות כאומרם הזכיר עליו את השם והרגו. ביבמות אמר שם ואבלע בארזא. ובסנהדרין כמה בגמרא ובירושלמי פרק הנשרפין וכן רבים אין להם מספר. ובכתיבה הרי אמרו בשבת יוצאין בקמיעין המומחין. בגיטין שושילתא דכתב עלה שם. ועזקתא כתוב בה שם ואמרו שמא דמרך עלך. ואמרו כתב שם אחספא וזרקו לתהום ונח גבי שיתין שכרה דוד וכן רבים אבל מה שאמרו ביודעו שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה בבירור כך נראה שלא נאמרו דברים אלא במי שיודע סודו ויודע לכוון אל הקדש פנימה שהוא רומז אליו כי מי שאינו יודע אלא קריאתו לבד ואינו יודע אלא קבוץ האותיות ונקודן ויעשה מעשה בזה ואפילו לא יעשה מעשה אלא שיזכירנו בהקצת שפתים אינו אהוב ונחמד אלא ההפך ושומר נפשו ירחק מזה. עכ"ד. ולמען ידעתי נאמנה שעוד תאוה נפשך לדעת אמיתת החקירה הנכבד' הזאת הנני אציע לפניך כל המקומות אשר יבאו לזכרוני אשר בהם יגדל נא כח ה' ושמותיו הקדושים כאשר דברתי. ואולם שמע נא מילי ואם חכי לאיבין הוות תברכני נפשך. אמת נכון הדבר שרז"ל קיימו וקבלו שיש לשמות הקדש רושם בפעולות אדם בדבר שפתיו. הם אמרו במדרש רות הנעלם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם דאלו נפילין אוליפו בעלמא שם בכל מלה ומלה לאשלמה חרשייהו. ר' יהודה ור' יוסי אמרו אנשי שם ממש כדאמר ששים גבורים סביב לה וכו'. וכבר פירשו כדלעיל פסוק הלהרגני אתה אומר שהרגו בשם המפורש ובאמירה לבד וזהו שם מ"ב אותיות. ובכח זה השם אמרו שמשה העלה את עצמות יוסף מנהר נילוס אשר שם הצניעו הארון המצריים כדי שלא ימצאוהו אחיו לעולם כשאמר עלה שור עלה שור. הגם שנוכל לפרש שעלה עלה עם אותיותיו עולה למנין רי"ו שהוא ג' פעמים ע"ב וכן באלישע הנביא כאשר התקלסו בו אותם הנערים עלה קרח עלה קרח נאמר ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם והוא שם בן מ"ב אותיות ולכך נהרגו מ"ב ילדים מהם כמו שכתוב ותצאן שתים דובים מן היער ותבקענה מהם מ"ב ילדים. או לפי דעתי מדד להם מדה כנגד מדה וקללם בשם העולה שני פעמים עלה שהוא רי"ו כאמור. גם הלא ידעת מה שאמרו בפרק החולץ בענין ישעיה הנביא עם מנשה הרשע אמר שם איבלע בארזא כי הא דרבי יצחק בר' יוסף דאבלע בארזא ואיתעבי' ליה ניסא ופקע ארזא ובלעי'. הלא שמעת עוד מדרש הילקוט סי' קנ"ו על פסוק וישבי בנוב אמר אבישי שם ואוקמיה לדוד בין שמיא לארעא. בירמיה גם כן על פסוק הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אמרו יש בכם היודעים להשביע את השרים שלמעלה הממוני' על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה ובכך אתם בוטחים הנני מיסב את השררה של זה לזה ולא תדעו את מי תשביעו. וכן אמרו רז"ל במה ידע נבוכדנצר מה שאמר וכמצבייה עביד בחיל שמיא. לפי שהחליף שרי מעלה בחרבן הבית שלא יוכלו להשביען. גם אמרו חלל ממלכה ושריה חלל ממלכה אלו ישראל כמה דאתאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ושריה אלו שרים של מעלן. את מוצא עד שלא באו השונאים היה ירמיה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות. אמרו לו אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו. חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא. ואחרינא אמר אנא מפיק לה חומת נורא. ואחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא אמר להו הקב"ה בדידי אתון משתמשין. עמד הקב"ה ושינה את שמותם של מלאכי' דעל מייא עבר על נורא ודעל נורא עבר על פרזלא והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו עונין להם. הלא הוא דכתיב ואחלל שרי קדש וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים התחילו מזכירין שר פלן איתא עביד לי מילא פלן אמרי ליה לית בחילי דאנא מירים מיניה. גם בזמן החלמוד היו חכמי הגמרא בקיאים בזאת החכמה המפוארה. וכן בירושלמי פרק הרואה וב"ר פרשת ל"ה כתוב שר"ש בן יחאי פעם אחת לפרנסת עניים אמר בקעה בקעה המלאי דנרים ונתמלאת דינרים. וענין ההשבעות שעושים לשדים כדי שיצאו חוצה כמעשה דבן תמליון היא ראיה גמורה שנתן הקב"ה כח לשמיה דקודשא בריך הוא. גם פסוק את הנפש אשר עשו בחרן מלמד שנתעסק אברהם אבינו עליו השלום בצירוף האותיות של ס' יצירה דמיון מה שאמרו חז"ל רבה ברא גברא שדרי' לקמיה דר' זירא הוה משתהי' בעדיה ולא קאמר ליה. אמר האי מן חברייא הוא דין תוב לעפריך. ומזה אמרו עוד דרב הושעיא ורב חנניא היו עוסקין בס' יצירה ובצרוף אותיות השם אשר בהם נברא העולם כל מעלי יומא דשבתא ברו עגלא תלתא ואכלי ליה וכתב עליו הרשב"א בתשובותיו סימן תי"ג דמעלי שבתא דוקא משום שבו היתה בריאת הבהמה. ע"כ, וכתב הרב משה נרבוני בפירושו למורה חלק א' פרק ס"ב ז"ל. ואנחנו ראינו איש מחלושי השכל היה מזכיר שם ונועץ מרצע בירכו ולא היה מזיקו כלל ולא היה דם יוצא ממנו. ואני המחבר בעיני ראיתי רופא א' איש נבון וחכם מבני עמנו ולא מחלושי הדעת מבטיח ומקיים בפני הדבר הזה:
2
ג׳בכל אלה חברו ליישב בלבנו כי אין ענין כח השמות הקדש פורח באויר כאשר חשבו רבים מחכמי אומות העולם ומעשים בכל יום יוכיחו. ראה נא מה שכתב איש נבון וחכם טומאז גארסוני באגרת כתב לא' מבני עמנו אברהם קולורני ממונה על מלאכת דוכוס פיררארה. שם ספר בשבחו והעיד עליו דברים מופלאים על רום הטבע נשגבים ובין שבחיו ויקר תפארת פעולותיו מגיד איך נתעלה במאגיאה הטבעי על כל חכמי בני קדם אפולודורי שקוטי סרוני דאומסיי ודומיהם. ואיך עיניו ראו ולא זר שהיה מהפך השלשלאות של זהב בעקרבים חיים. ומראה לעינים הצפורים הצבועים פורחים באויר על רום מרומים. והבצים לבנים חרבונים ואדים העשנים. ועל הכל איך היה מתיר עצמו מבית האסורים משבר השלשלאות של ברזל ומפתח פתחים, ואם אסורים בזקים כמתלהלה היורה זקים. וכל זה היה עושה בסודות נעלמים ושמות קדושים, כן ראינו שבקבלה המעשית רבים הדיחו והסיתו רבי' מישראל כמו שתראה בס' שבט יהודה ומכללם דוד אלמוסה עשה עצמו משיח קרוב לנהר פישון שנת ד' אלפים ותתקנ"ד ומלך פרס השימו בסוהר הוא ברח משם והמלך רץ אחריו והוא היה רואה אינו נראה ועשה פלאות עצומות ואח"כ נהרג. וכתב בעל שלשלת הקבלה בדף נ"ה אן חכם מקובל נידון לשרפה בזמן הרמב"ן ויזרקו על האש חמור תחתיו בחשב' שהיו מטילי' אותו ואחר מנחה שבת נגלה לעיני הרמב"ן חי וקיים כמהו גם בשנת חמשת אלפים ושלש מאות ושנים ליצירה מ הוא ומודעת זאת בכל הארץ איך הקיסר קו החמישי יצא בחיל גדול ובעם כבד מאד וירד הימה ותהיינה האניות כארבע מאות ויסע ממאיורקה והגיע לאלגיר עיר בארץ בירביריאה ויצאו אנשי הקיסר אל היבשה וילחמו עם וערביים רוכבי הרכש ויחנו על העיר סביב ותבא העיר במצור. ואיך בלילה ההוא ה' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה ויגער בים ויהמו גליו וינועו אנשי אניות הקיסר כשכור וחכמתם בלע. ותשברנה חמש עשרה מהמשוטטות ושתים מהגדולות ולאוניות אין מספר. וגם בנשארות היתה יד ה' רבה וישברו התרנים, וגם באנשי החיל אשר ביבשה היתה מהומת ה' ולא יכלו עמוד על רגליהם מקור ומרעב ותהי צעקה גדולה בים וביבשה ביום ההוא אשר כמוה לא נהייתה מאז, כי יד ה' היתה בם להומם ולאבדם. מהם מתו בחרב מהם ברעב מהם ירדו חיים שאולה, וירא הקיסר כי מן שמים נלחמו וישא רגליו וילך לו אל ארצו, כך כתבו כל סופרי העתים המעשה הזה, אמנם דע נא כי סבת הסער הגדול ההוא היה חכם א' נקרא בכנויו דוראן מקובל גדול כי בראותו הסכנה העצומה ואיך כל היהודים היו מעותדים למות הטיל בים איזה שמות הקדש כתובים על לוח ויהמו גליו ויתגעשו כי חרה לו והאוניות צללו כעופרת במים אדירים כאשר שמעת. אשר על כן נתן לו מקום בחצר בית המלך הפנימית ולהיות מעצתו גם בזמנינו זה בעור אקיזגראנה קרוב לפראנקבורט נאחז האש במגדל ומגדל עז היה ואנשי העיר חתרו בכל תוקף להצילו ולא יכולו ויהי כי ראו שמים רבים לא יוכלו לכבות את האש ואש תמיד תוקד עליו ובערה ואין מכבה בקשו מיהודי א' נקרא שמו אברהם כהן שיהיה להם לעזר אולי יתעשת האלהים לו. וכן עשה בשם מנוסה היוצא מאתה גבור לעולם ה' עם הדברים הצריכים עוד לעזרתו ותכף ומיד נכבה והמגדל נצול. ולהחזיק לו טובה נתן לו מאת השררה בית ורשות לדור בעיר כעירונים עצמם ולהלוות בריבית עד ריוח מה אשר ביניהם הסכימו, וכן אירע בק"ק פראג ומקומות אחרים. וכתב הטור כל אדם שעושה על ידי שמותיו הקדושים מותר שהוא גדולתו וגבורתו של הקב"ה ואין אסור אלא ע"י שדים:
3
ד׳ועתה קורא נבון לא אחדל אנכי להגיד אליך איך לעמת זה יצאו שני ומשים לקראתנו והם מיכאל די מידינו ופידיידו כאו אחרינו מלא באמרם היהודים האומללים עברים עורים אם יש כח וגדו לה לשמות הקדש ועמכם תמות חכמה איך אתם בגלות בבוז ובחרפה מפוזרים ומפורדים ולמה בשם אל חי לא תזכירו לעשות לכם שם תפארת להכרית אוי ביכם ולדרוך תחת כפות רגליכם כל יושבי תבל ושוכני ארץ. והשאלה אינה כלום כי כבראמ ה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד השם ול יעץ ומי יכריח רצונו. וכבר שמעת במה שקדם איך השי"ת המיר השררות השמיימיות כדי שלא ידעו להשביע את השרים העליונים, וזו תשובת נצחת:
4