נשמת חיים, המאמר השלישי ז׳Nishmat Chayyim, Third Treatise 7
א׳איך בשמות הקדש וסודות נעלמים שואלים אל המתים.
1
ב׳גם הוא לי לישועה מה שנמצא בתלמוד שעל ידי שמות הקדש היו החיים הולכים אצל המתים לדבר עמהם וכן בפ"ק דברכות כתוב לאמר שהלך שמואל אצל אביו ושאל ליה היכן הניח מעות היתומים. ובב"ר פרשת ל"ה אליהו זכור לטוב ור' יהושע בן לוי הוון יתבין תנין כחדא מטון שמועה מן דר"ש בן יוחאי אמרי הא מרא דשמעתא ניעול ונשייליה. ר"ל שהגיעו להלכה שאמר רשב"י וכאשר נתקשו בפירושה אמרו ששם היה מערת הרשב"י שילכו שם וישאלוה ממנו. שאעפ"י שנשמות הצדיקים עולות למתיבתא דרקיעא היתה יכולת בידם להורידה על ידי שמות הקדש לגופי' ולהשיב לשאלת' דבר. ובזוהר פרשת אחרי מות עמוד קכ"ו כתוב ז"ל. ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו אינון דאתחזו לאודעה להו. מ"ט דשווין רעותא דלהון לאתדבקא נפשא בנפשא וכו'. ובעמוד קכ"ו א"ר ייסא בשעתא דאצטריך עלמא למטרא אמאי אתינן לגביהון דמתיא והא כתיב ודורש אל המתים ואסיר. א"ל עד כען לא חמיתא גדפי דצפרא דעדן. ודורש אל המתים אל המתים דווקא דאינון חייבי עלמא דאינון משאר עמין עע"ז דאשתכחי תדיר מתים. אבל ישראל ואינון זכאי קשוט על עלמא שלמה קרא עלייהו המתים שכבר מתו בזמנא אחרא ולא השתא שכבר מתו והשתא אינון חיים. ועוד דשאר עמין כד אתאן למיתיהון אתיין בחרשין לאיתערא עלייהו זינין בישין וכו'. נראה מכל זה שהיה ביניהם איזה סוד לאתדבקא נפשא בנפשא. ואתה תחז' בין כתבי שבח יקר וגדולת הרב ר' יצחק אשכנזי לוריא מבואר ענין היחודי' אשר באמצעות' היה הרב מ"כ מדבר עם המתים. וזה לשון האגרת. פעם אחת הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון בנוש חלב רחוק מצפת א' פרסה כדי לשאול אותם רז אחד מהתורה שכך היה דרכו תמיד כל אימתי שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט ידים ורגלים ושם פיו על פיו וכו' כענין אלישע עם חבקוק ומכוין ביחוד השם ומעלה נפש רוח ונשמה לנשמה של אותו צדיק בסוד מיין נוקבין הנפש אל השכינה והרוח אל הו"א והנשמה אל הבינה ונשמה לנשמה לאבא ומקשר נר"ו שלו עם נר"ו של הצדיק וגורם יחוד העליון ועל ידי זה היחוד גורם שנשמת אותו צדיק מתחדש עליה אור חדש נוסף הרבה ממה שהיה לו כבר ובזה היה מחיה העצמות היבשות השוכנים בקבר ויורדים נר"ו של אותו הצדיק בתוך העצמות והוא חי ממש ומדבר עמו כאשר ידבר איש אל רעהו ומגלה לו כל רזי התורה שהוא שואל ממנו. וכל אלו היחודים הם אצלי כתובים ת"ל כי הרב מסר אותם לתלמידיו וכל העשרה תלמידיו פעלו בהם ועלתה בידם שזכו שדברו עמהם הצדיקים והשיבו על שאלתם. אמנם לא האריך להם זה הכח אלא בזמן הרב אבל אחר פטירתו לא עלתה בידם מלבד הרב מהר"ר חיים קליפרס נר"ו הוא שפועל ומצליח בזה הענין עד היום הזה וכו'. עכ"ד ובאגרת אחרת העיד עליו ר' שלימל נר"ו שהיה משתטח על קבר התנא בסוד מיין נוקבין עד שעשה ייחוד למעלה ואחר כך הוריד הנשמה של התנא בתוך הגוף והיה מדבר עמו ומגלה לו כל מה שלמד בישיבה של מעלה כאשר ידבר איש אל רעהו וגם כמהרר"ח יש בידו זה הכח לעשות עד היום הזה אבל שאר החברי' בתיי הרב היו מיחדים ומדברי' עמהם ממש אבל לאחר שנפטר כל אחד מפחד את עצמו מפני שהוא דבר מסוכן מאד לנשמה כידוע אצלינו. וכל אותן היחודים הם כתובים אצלינו באר היטב ת"ל. ופעם אחד מסר האר"י למהרר"י כהן שילך לכפר עין זיתון על ציון ר' יהודא בר אילעאי וימסור לו פירושו של מאמר אחד מהזוהר וצוה לו שלא ידבר עם שום אדם ולא ישיב לשום אדם אזי הלך הוא ע"ה והשתטח על קבר ר' יהודא בר אילעאי ע"ה בכפר עין זיתון ועשה כאשר צוהו והתנא הקדוש לא השיב לו שום דבר. אזי חזר הוא לרבו ואמר אדוני באתי על ציון התנא ועשיתי כאשר צויתני ולא באה לי תשובה ממנו השיב לו האר"י ז"ל ולא ראיתי בהשגחתי שדברת עם ערביית אחת ולא די שהיא לא שאלה בשלומך אלא אתה הקדמת ושאלת בשלומה במקום פלוני ואני צויתיך שלא תדבר עם שום אדם. אזי זכר כמהרר"י כהן שכך היה והודה לו. וכן פעם א' אירע מעשה שמסר למהרר"ח נר"ו יחוד אחד לילך לכפר עכביא ששם קבורי' אביי ורבא וישתטח עליהם והם ידברו עמו וימסרו לו וכן עשה הלך ונשתטח על קברם וכוון למה שמסר לו רבו והם דברו עמו ומסרו לו סתרי תורה וכיון שחזר לו מהם ובא לפני רבו עמד הרב עליו השלום לפניו ואמר לו ברוך הבא והושיב לו על יד ימינו ושמח עמו שמחה גדולה ומהרר"ח נר"ו היה חקרן גדול כיון שראה שעשה לו כל הכבוד הזה מה שלא היה רגיל לעשות לו כך פעמים אחרות אזי אמר מהרר"ח להאר"י ז"ל אדוני מורי מה היום מיומים שעשה לי מר כל הכבוד הזה לא לחנם אמר לו האר"י ז"ל חייך לא מפניך קמתי ולא לך אמרתי ברוך הבא אלא לבניהו בן יהוידע שראיתי נכנס עמך ויהי לפלא בעיני מהרר"ח ושניהם לא ידעו מאיזה סבה נתחברה עמו הפעם נשמתו של בניהו עד שלאחר זמן ב' חדשים שכבר היה נשכח אצלם אותו המעשה הלכו שניהם יחד לכפר עכביא ללמוד באמצע הדרך עמד האר"י ז"ל ואמר אני רואה שבכאן קבור בניהו בן יהוידע ע"ה ולא היה לשם לא ציון ולא שום היכר של קבר. נענה מהרר"ח נר"ו חיין באותו הפעם שהלכתי להשתטח על ציון אביי ורבא קודם לכן ישבתי בכאן בזה המקום ממש והייתי חוזר על היחוד שמסרת לי כדי שיהיה רגיל בפי ובלבי לומר אותו בלי טעות. אמר האר"י ז"ל אכן נודע הדבר שמכח היחוד שזכרת על קברו בכאן עוררתו והורדת נשמתו לתוך גופו וגם נתדבקה בך להועילך למטה בחכמה וזהו סוד כל המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה עכ"ד. הנך רואה איך בימי הרב היו יודעים סוד היחודים האלו. וכבר העידועליו כמה וכמה אנשים אשר מקצות הארץ היו באים לשמע אזן אצלו שהיה מכיר בחכמת הפרצוף. ואל תתמה על החפץ כי היא חכמה גדולה מאד כאשר תראה בזוהר פרשת יתרו. כי כמו שברקיע יש ככבים ומזלות מראי' מאורעי האדם כך יש בעור בשרו שרטוטין וגונין רושמים את מזלו ובעל שלשלת הקבלה נודר ואינו משלם בין חבוריו שעד נצח לא יראו אור כתב בדף ס"ו ע"ב איך חבר ס' חנוך מפתרון כל מיני שרטוטי הידים והפנים. והרקנטי פר' וישב אומר כי החסיד ר"י בן הראב"ד היה מכיר בפני האדם אם הוא נולד מן הנשמות החדשות או מן הישנות הבאים לאדם דרך גלגול. ובעל ספר האמונות שער ו' פרק ד' כתב שרבינו שרירא ורבינו האיי העירו לבות החכמים וכתבו כי קבלת החכמים היא שבשרטוט הידים ובפרצוף הפנים יכירו הראוים למסור להם סתרי תורה וסודות מעשה בראשית. ונחזור לענייננו האר"י היה יודע בטוב הגלגולים ולכן בהשתטחו על קברם של צדיקים היו מגלים לו תעלומות חכמה כל סתום לא עממוהו אשרי הדור שזכה לראותו וברוך שחלק מכבודו ליראיו ואנחנו לא נדע מה נעשה ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול שיש לחוש שתשרה עליו רוח מסטרא דמסאבא ויהא בכלל דורש אל המתי' ושומר נפשו ירחק מהם. ואותן יחודים לא התמידו ואחרי מות הרב ז"ל פסק אותו שפע אין גם אחד אפילו בארץ ישראל שיודע לעשות עוד דבר. וידעתי שישחקו עלי צעירים כשומעם את הדברים האלה. אמנם למשכיל עוד לטבע מילין יותר קשים מאלו וכזר נחשבו ועם כל זה הנסיון יאמיתם. כל שכן שהתורה אמרה ודורש אל המתים וברייתא היא פרק ארבע מיתות זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכתב עליו הרמב"ם בהלכות ע"ז פרק עשירי כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו. ואם בשמות מסטרא דמסאבא יוכלו להקים שם המת ולדבר עמו מה המונע שלא יוכלו גם בשמות הקדש וביחודים לשאול להם ולהשיב שואלם דבר. סוף דבר אני לא נסיתי באלה וגם לא ראיתים בעיני אבל קלא הוא דלא פסיק בכל בני ישראל במושבותם מפי מגידי אמת. וכבר שלחו מתם כמה וכמה כתבים שנתפשטו בכל העולם כלם מעידים ומגידים אמתת הדבר הזה. וכמו שפתי הוא המאמין לכל דבר כן לעקש ולסכל יחשב מי שיכחיש המקובלות מפי אנשי אמת שונאי בצע אשר אין להם שום כוונה להגדיל כבודם או לתועלת אחר גופיי כי לא לשקר דברו בארץ כי כוונתם לשמים ולהגיד הדברים כוייתן. כ"ש שכבר הוכחתי מהגמרא ומהמדרש שדבר זה היה נהוג בזמנם. והיא ראיה גמורה להשארות הנפש:
2