נועם אלימלך, נספחים, אגרת הקודש ב׳Noam Elimelekh, Additions, Iggeret HaKodesh 2

א׳(נכתבה על ידי רבי זכריה מנדל תלמיד רבי אלימלך)

ב׳גליון יד קדשו הגיעני. והנה מה שמחשב אהובי דודי שמרוב הסיגופים נחליתי, האמת יורה דרכו וסהדי בשחק שאינו כך, שמעולם לא עשיתי סיגופים כאלו כלל, ומקוואות לפעמים היה לי בעת הצורך כשהייתי בריא וחזק היטב, אבל כשהרגשתי בעצמי שום רפיון כח לא הייתי הולך במקוה כלל:

ג׳ומה שכתב אהובי דודי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים, לא ידענא פירוש הדברים, אדרבה אני הולך בעקבי החסידים הקדושים אנשי השם מופתי הדור אשר בזכותם אנו קיימין בגלות המר והנמהר הזה:

ד׳והנה אהובי דודי אם ארצה לבאר היטב פרטי מעשיהם הטובים והנהגותיהם הקדושים, תקצר היריעה מהכיל. והנה אספר לאדוני דודי קצת מעלת הנהגותיהם הקדושים בדרך כלל, וזה אינו אלא כטיפה מן הים.

ה׳בראש כל מחשבותיהם תמיד להשלים רצון הבורא ית"ש בלבב שלם, ולעבדו באמת בלי שום תערובת הנאת עצמם כלל, ובלי שום גיאות והתרוממות אדם כלל ברצון השי"ת ב"ה, והם תמיד עוסקים בתורת השם לשמה ללמוד על מנת לקיים, גם כוונתם בלימודם לזכך ולטהר עצמם ומחשבותם כדי שיוכלו להתפלל בלי שום מחשבה זרה כלל, ועי"ז תפילתם עולה בכוונה גדולה מאד, גם כוונתם בלימודם למען טהר עצמם ומחשבותם שלא יבא להם שום הרהור ביום כדי שלא יבואו לידי טומאת קרי בלילה חלילה: כשלומדין הגמרא הם מלבישין עצמם פחד ורעדה ואימה ויראה גדולה מהשם יתברך ב"ה, ותורתם מאירה בפניהם: כשמזכירין שם התנא או שאר בעלי השמועה, מציירים בשכלם כאלו התנא ההוא עומד בפניהם חי עם שורש אורו ממרכבה העליונה, כדרך שמבואר בירושלמי שצריך לצייר לעצמו הבעל השמועה כשמזכירין אותו, ועי"ז נופל עליהם פחד ויראה גדולה מהשי"ת עד אין קץ ותכלית, ואהבת התורה ואורה בוער בם בלי הפסק. כשהולכין מלימודם כזה, נעשים להם ניסים ונפלאות כמו בדורות הראשונים, ומרפאים חולאים וממשיכים השפעות על כל ישראל: והם הגקראים עיני העדה המשגיחים תמיד הצטרכות העדה, ומתחננים להם כל צרכם הן לנפש והן לגוף. בקיצור, הם מקדשים עצמם כל כך עד שנתבטל מהם כח התאוה הגשמי, ואין להם שום תאוה וחמדה לשום תענוג עוה"ז.

ו׳ומידי דברי במדה הזאת זכור אזכרנו לטובה לפני אהובי דודי מה ששמעתי פעם אחת מגדול אחד שבהם פירוש על פסוק אחד "אם בחוקותי תלכו כו׳ ונתתי גשמיכם בעתם", פירש רש"י ז"ל בלילי שבתות, פירוש כי אדם צריך לקשר עצמו כל כך במחשבותיו הטהורים תמיד בעבודת השי"ת ב"ה, עד שמגיע למדריגה זו שיתבטל החמדה מגופו כל עיקר, ולא יהיה לו שום תאוה לתענוגי העוה"ז, הן אל אכילה ושתיה ומשגל והן שאר תענוגי האדם כמו הכבוד וכדומה לו. אך כשהוא במדריגה זו, אין יכול לקיים מצות עונה האמורה בתורה המוטלת על אדם בחיוב. ותירוץ לזה, שהשם הטוב ברחמיו הגדולים מרחם על האדם כזה שהוא במדריגה זו, ויתן לו בעת הצורך הגמור כח גשמי ותאוה לזמן ההוא בלבד, כדי שיהיה יכול לקיים המצוה, ואח"כ חוזר למדריגתו הראשונה אשר היה בו מקדם ונשאר בביטול כל חמדת ותאוה הגשמי, כאשר פעל בעצמו ע"י מעשיו הטהורים ומחשבותיו הקדושים. ולפי זה פירוש הפסוק מובן מעצמו, "אם בחוקותי תלכו", והיינו כמו שכתבתי לעיל שהצדיק הולך במחשבות השי"ת תמיד בלי הפסק, עד שבא למדריגה זו שיתבטל ממנו כח התאוה כנ"ל, "ונתתי גשמיכם בעתם", הבטיח השי"ת שיתן לו גשמיות חדש לעת הצורך לקיים עונה דאורייתא, וע"ז כתב רש"י היינו בלילי שבתות שהוא עונת ת"ח. היש חיך מתוק מזה.

ז׳האמת יורה דרכו שאין אתי השגה כל כך להשיג עד היכן מגיעין במחשבותיהן הטהורים, אך זאת ידעתי בבירור בעזהש"י ודרשתי וחקרתי היטב על כל זה, ולא ראיתי מהם שום התרוממות וגיאות, או דבר שקר וחנופה לאדם, או חימוד ממון, או שידברו ח"ו איזה דיבור קל שיגיע להם הנאה גופניות מכח הדיבור ההוא. וזה כמה שנים שאני שרוי אצלם ולא ראיתי מהם שום דבר שפלות, ומעולם לא לן אצלם ממון בקופסא אפלו׳ לילה אחד, ותמיד כל ימיהם עוסקים בתורה ומצות ומעשים טובים, להשיא יתומים ויתומות ואלמנות, ולהתיר אסורים ולפדות השבויים, ולרפא החולים, ולנחם אבלים, ולגמול חסדים עם כל אנשים, ולהכניס אורחים, ולקבל את כל אדם בסבר פנים יפות, ולרחם על אביונים, ומצטערים תמיד בצרות ישראל, ועוסקים בתורת ד׳ לילה ויום, ומחדשין חדושין דאורייתא ומגלין רזי תורה וסודותיה, וכל דבריהם מתוקין מדבש וגופת צופים. כשאומרים איזה דבר תורה או יראה או דבר חידוש, אז נופל על אדם השומע מהם יראה ופחד מאימת השי"ת ב"ה.

ח׳בלילה, איני יכול להשיג מה שפועלים ועד היכן הם פועלים בגודל היחודים והעובדות שעושים מחצות לילה ואילך, אך זאת הנראה לכל, גודל קדושתם ניכרים מתוך מעשיהם ומפעלם, בראש מים סמוכים למיטתם כל הלילה, תיכף כשיגיע חצות לילה הם נעורים משנתם באימה וחרדת הגוף מאוד, ורוחצים ידיהם ומטהרים ומנקים עצמם ומפנין עצמם היטב כדרך שכתוב בש"ע, והכל באימה ויראה ופחד: אח"כ יושבין על הארץ ואפר מקלה על ראשיהם, ובוכים בלב נשבר ונקרע על שנים עשר קרעים על גלות השכינה וצרות ישראל ועול הגלות וגזירות המלך, ומתפללים עליהם שירחם השם הטוב על עמו הקודש מהרה, ויטה לב המלך ויועציו ושריו עליהם לטובה להצילם מכל צרה ומיני חלאים ויסורים ומשעות רעות, ושלא יצטרכו עם הקודש זה לזה ולא לעם אחר, ושיהיה פרנסתם מזומן להם קודם שיצטרכו להם בריוח בלי טרדה, ולהפך את לבבם ליראת ולאהבת השם, ולהסיר לב אבן מקרבם וליתן להם לב בשר למען ידעו כולם ויכירו גדולת הבורא ורוממותו הגדולה ויעבדוהו בשמחה.

ט׳ואח"כ לומדים גמרא ותוספות עם מפרשי הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ורמב"ם ז"ל. ואח"כ עוסקים בספרים הנסתרים כמו הזוהר הקודש ודומה לו כתבי האר"י ז"ל, וג"כ לומדים ארבע ש"ע מכל א׳ שיעור, ותנ"ך. ואח"כ הם מתחילין להתבודד עצמם בינם ובין קונם ולהכין עצמם אל התפילה, כי ראו כי יבא יום, והם מפרישין עצמם מכל מחשבות צורך הבלי הזמן כלל, רק דבקים עצמם ומחשבותם ונר"נ באהבה גדולה ורוממות אל, ומחשבין שפלות אדם וסופו, ונותנים לפני עיניהם יום המיתה בלי ידיעה מקודמת, ומדבקים עצמם עד שמגיעים קרוב להתפשטות הגשמיות כדרך שכתוב בש"ע מעלות התפילה איך צריכה להיות, ובוער בלבם אהבה גדולה עד שנראה האור בפניהם, ואימתם מוטלת על הבריות, ובעלי עבירות בורחים מפניהם מגודל הפחד המגיע מהם מרוב קדושתם ויראת שמים.

י׳יאמין לי אהובי דודי דברים הללו, כי במדינתינו כבר ידוע לבני אדם למאות ולאלפים מפורסמים ובמופתים נגלים, הם מתפללים ופועלים בתפילתם כמו בדורות הראשונים, ולפעמים אפילו בדיבורם לבד פועלים כמו בהתפילה, כדרך שנאמר ויגזור אומר ויקם לך. אם היה רוצה אהובי דודי להיות בכאן, הייתי מראה לו הכל במופת ובחוש הראות, וכעת יאמין לי על נאמנות, כי עדיין אין אני מוחזק בשקרן חלילה. וראוי להאמין לי שיש ביניהם צדיקים כאלו שיכולים כמעט להחיות מתים בתפילתם, אשר עיני ראו ולא זר שהביאו להם כמה פעמים חולאים אשר היו ביאוש כולם, וע"י תפילתן הזכה חזרו לבריאותם כבראשונה כדרך כל הארץ. בקיצור כמעט שאינם בזה העולם כלל, רק תמיד הולכים במחשבתם בעולמות העליונים, וזה נראה מהם שמרוב דביקותם אינם שומעין לפעמים מה שבני אדם מדברים אליהם, והולכים על הארץ בגופם ונשמתם דבוקה למעלה.

י״אוכשרואים איזה בן אדם שאינו הגון, מרגישים תיכף בו איך ומה, ולפעמים יודעים בבירור איזה עבירה שעשה, ומחזירין רבים בתשובה שלימה בלי שום תערובת גיאות והנאות צורך אדם כלל, רק מחמת אהבה ויראה גדולה ורוממות הבורא ב"ה וב"ש. מה אכתוב לאדוני דודי, יש ביניהם צדיקים כאלו שיודעים אם יבא איזה כאב או חולה ח"ו לאדם, הם נודרין בעדן לצדקה ומקדימין תפילה לצרה, ולפעמים ניצול האדם ההוא מן הכאב, ולפעמים בא הכאב ההוא לזמן שקבע הצדיק הנ"ל בלי שום איחור וקידום כלל, וזה ניסיתי בעצמי ובדידי הוה עובדא כמה פעמים, שיש צדיק אחד במדינתינו שהוא יודע ומרגיש בי תמיד קודם חיסורים, ואמר בפירוש למחר בשעה זו יהיה לי כך ונודר צדקה בעדי, וע"פ רוב פעל בתפילתו וצדקותיו עד שנצלתי מהם, ואם לא היה בי כולה נשאר מקצתו למען דעת כי צדקו דברי אמת, ואפילו כשהייתי כמה פרסאות ממנו.

י״במה לי לספר גודל מעלותיהם מי יוכל לספר כי דבר שאין סוף הם. תמיד מפרסמין גנותיהם ומביישין עצמם ברבים אם יש להם איזה מחשבה פסולה, או אם דיברו איזה דיבור קל בלא קדושה, או אם הלכו איזה פסיעה אחת בלא קדושה הם מפרסמין ומגלין תיכף הדבר ההוא כדי לבייש עצמן, וחוזרין תיכף בתשובה שלימה כאילו עשו עבירה חמורה ח"ו מעבירות שבתורה. ואין חילוק ביניהם כלל, ותמיד רואין חוב לעצמם וזכות לחבירו, וחבורתן נאה מאד לשמים ולבריות, שיש ביניהם אהבה גדולה כל כך יותר מאהבת אב על בגו ובעל עם אשתו, ויש להם אחדות גמור זה עם זה כמעט כיס אחד לכולם, ואין חילוק ביניהם לבניהם אל בני חבריהם, כמעט שאין ניכר מי הם אביהם של הבנים מגודל האהבה ואחדות זה עם זה, וזה הכל מרוב השתוקקותם ואהבתם להשלים רצון הבורא ב"ה בלב שלם אשר בלבם תמיד. כשבאים שני בני אדם לדבר זה עם זה, אזי אין שומעין מהם רק אהבה ויראה ורוממות אל וגדולתו ותורתו הקדושה, ומסייעין זה לזה בעבודת השי"ת ב"ה באמת, וכל אחד מהם שפל בדעתו וחבירו גדול ממנו אצלו, ולומדים זה לזה בעבודת הבורא ב"ה ותורתו הקדושה, ואינם מתפארים בעצמם בשום מדה טובה שיש בהם, ותמיד הם חוזרים בתשובה כל ימיהם כמעט שאפילו רגע אחד אינן הולכין בלא הרהור תשובה בלבבם, ויש להם מוכיח היושב בלבם תמיד, ומוכיחין זה לזה בתוכחת מגולה ואהבה מסותרת.

י״גוהם מקיימין הש"ע מה שכתוב בהתחלתו "שויתי ד׳ לנגדי תמיד", וממש השם הויה ב"ה אינו זז מנגד עיניהם כלל של אש מאיר להם, והם תמיד רואים אותו, וכדרך שנאמר וה׳ הולך לפניהם כנ"ל, ואם לפעמים השם הויה ח"ו אינו מנגד עיניהם או שרואה שם אחר כמו שם אלקים או אדנ"י, יודעים בבירור שיש התגברות הדינים ח"ו בעולם העליון, ומנדרין תיכף צדקות ומרבים בתפילתן ובקשות ויחודים גדולים מאוד, עד שחוזרים ורואים השם הוי"ה ב"ה ויודעים בבירור שנתהפך לרחמים, וזהו שאמרו בגמ׳ צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים:

י״דובכן אהובי דודי יכתוב לי פירוש הדברים שכתב אלי שאני פורש עצמי מדרכי אבותי הקדושים, הכי ראוי לפרוש חלילה מדרכי הצדיקים כאלו, ואיך היה באמת אבותי, כי נתגדלתי ונתרביתי אצל כבוד דודי הרב הגאון החסיד הגדול איש אלקים מופת הדור רבן של כל בני הגולה הלוא הוא אב"ד דק"ק ניקלשפורג הבירה והמדינה יצ"ו, ידעתיו שכל הנהגותיו היה כך, ומוטל עלי לילך בעקבותיו הטהורים, כדרך שאמרו בגמ׳ רוב בנים הולכין אחר אחי האם. ובכן אהובי דודי יפרוש לי במכתבו כדי שילמוד סתום מן המפורש.

ט״וכ"ד אהובו ב"א דורש שלומו ומצפה לטובתו וחפץ בהצדקו

ט״זהק׳ זכריה מענדיל