נועם אלימלך, ספר בראשית, מקץ א׳Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Miketz 1
א׳ויהי מקץ כו׳. נ"ל ע"פ דאיתא "שנו חכמים בלשון [המשנה]" כו', ולכאורה מה משמיענו בזה, וכי באיזה לשון אחר היה להם לשנות?
1
ב׳אלא נראה לפי כשהאדם עוסק בלימוד תורה או במצוה צריך להניח בה שני בחינות, והם האחד העסק שעוסק בדבר ההוא שהוא בעצמו קדושה, ולהוסיף בה מחשבה עליונה של יראה ואהבה להמשיך בעסק ההוא אור העליון מעולמות העליונים, וזהו "שנו" מלשון כפול כמו שנו שלשו, פירוש כשהיו לומדים המשנה, היו לומדים אותה בשני בחינות הנ"ל. וזהו ג"כ מה שאמרו "כל השונה הלכות כו׳", והיה לו לומר כל הלומד הלכות, כיוונו בזה לרמוז על הכוונות הנ"ל.
2
ג׳וזהו "מקץ שנתים ימים" כו', "ימים" הוא רמז על הקדושה שנקרא יום, ואמר הכתוב אם יעלה על דעת ומחשבת אדם שכבר הוא גמור במדריגה זו של הב׳ בחינות הנ"ל, וזהו "מקץ שנתים ימים" ר"ל כאשר יאמר האדם שכבר הוא בשני בחינות הנ"ל, ידע נאמנה שאין מחשבתו אמת, רק המחשבה הזאת באה לו מצד הגוף החומר המרשלו בעבודה וסובר שהוא נגמר בכל טוב, וזהו "ופרעה חולם", פרעה הוא אותיות עורף, רמז על הגוף הוא המעלה לו ההרהור ההוא שאין בו ממש, כמו החלומות שוא ידברו. "והנה עומד על היאור", יאור פירושו כמו אור, היינו שמחשבתו הוא שכבר עומד על האור, אבל באמת צריך התאמצות גדול בשני בחינות הנ"ל בלי הפסק.
3
ד׳"והנה מן היאור עולות שבע פרות כו׳", יש לומר דהכתוב מרמז על דברים גדולים, היות שיוסף ג"כ ראה ב' חלומות, חלום א׳ של תבואה - "והנה אנחנו" כו׳, וחלום של שמש וירח, ולהיות שיוסף הוא מדריגה היסוד, שהוא הצדיק אשר רצונו וחפצו תמיד להשפיע לישראל כל טוב הראוי להם כרצונו, והחלום הראשון של תבואה לרמוז על הפרנסה, שהצדיק צריך להמשיך לישראל רחמים שיהיה פרנסתם מזומנות להם בריוח, ואח"כ ראה מה שהצדיק פועל בצדקו בעולמות העליונים המרומזים בשמש וירח ואחד עשר כוכבים, ובכאן ג"כ פרעה ראה ב׳ חלומות אלו על אותן רמזים, ולהיות שהאומות היה להם יניקה מן הפרים שהיו ישראל מקריבין, אלא שפרעה היה מצד הנוקבא ולכך ראה בדמותו פרות, וידוע ששבע הוא רמז לשבעה ימי הבנין, ו"שבע פרות בריאות וטובות" רמז לאומות היושבים שלוים ושקטים, ו"שבע פרות דלות ורעות תאר" רמז על ישראל הדווים וסחופים בגלות המר.
4
ה׳"ותבלענה הפרות רעות המראה כו׳ את הבריאות והמלאות", רמז שיכלו ישראל את האומות מרוב קדושתם, ומפרש הכתוב מהיכן באו לזה שיכלו את האומות? ולזה אמר "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה", פירוש היות שנטע ה׳ הטוב ברחמיו בקרב הצדיקים בתוך לבם שבוער בקרבם אש היראה והדבקות, ומוצנע ומכוסה בהם הדבר והם כמשתגעים בפני העולם אשר לא יודעים מזה, וכפי אשר אמרתי פירוש בימים הקדמונים על פסוק "מה רב טובך כו׳ נגד בני אדם" ג"כ כפירוש הנ"ל, שנצפון בלב הצדיקים רב טוב האהבה והיראה והתלהבות, וזהו "נגד בני אדם", היינו שהוא התנגדות לאותן בני אדם יושבי חשך אשר אין יודעים מרב טוב היראה וחשק האהבה של בוראינו ית' ויתעלה. וזהו שאמר "ותבאנה כו׳", פירוש שבא לתוכם דבר טוב "ולא נודע כי באו אל קרבנה" פירוש דבר שאין יודעים בו רוב ההמון והם יראה ואהבה ודביקות שלם.
5
ו׳וחלום שני היו "שבלים", לרמוז על הפרנסה שצריך הצדיק להשפיע לישראל בצדקתו, והוא ג"כ על הדרך הנ"ל, "ותבלענה" פירוש שישראל בולעים את כל חפץ טוב האומות, כי הכל לא נברא אלא בשביל ישראל.
6
ז׳וזה ג"כ מה שאמר יוסף לאחיו "מרגלים אתם" פירוש שרצה שיכניסו עצמם במדרגת "רגלים", והוא לחשוב תמיד צורך פרנסות ישראל, והם אמרו "כנים אנחנו" והתרגום פירש כוונין אנחנו, פירוש אנחנו רוצין לילך במדריגות גדולות בעולמות עליונים ובכוונות גדולות ביחודים תמיד, והוא אמר להם "בזאת תבחנו חי פרעה אם כו׳ כי מרגלים אתם", פירוש אמר להם שע"י השכינה הנקרא "זאת" - "תבחנו" פירוש תבואו לבחינה זו, "חי פרעה" שתקחו את חיות מפרעה הם הקליפות, "כי מרגלים אתם" ותשפיעו בכחכם לישראל, "ויאסוף אותם אל המשמר שלשת ימים", פירוש להיות שמכאן למדו שישראל אינם שרוין בצרה יותר מג׳ ימים, וזה ג"כ היה כוונתם בעצמו בזה הפעולה שאסף את אחיו במשמר ג׳ ימים, לפעול זאת בפעולתו הקדושה שתמיד לא יוסיפו לישראל בעת צרה יותר מג׳ ימים, וכן דרך הצדיקים שעושים עובדות ופעולות ומחשבין באותן העובדות כוונות גדולות ופועלין במעשיהן טובה לדור דורים. והבן.
7