נודע ביהודה מהדורא קמא, הקדמה מבן המחברNoda BiYehudah I, An Introduction by the Author's Son

א׳יוצר העין ונוטע האוזן מאזין ומביט בוחן כליות ולב. מגיד לאדם מה שיחו אם במאזני צדק שוקל או לעקל ולעקלקל. ושפתי חכמים יזרו דעת. ומלפנים זאת בישראל כל המחברים השולחים דברים על פני חוצה, נהגו להקדים הקדמה בראש להיות דרך מבוא להחיבור. וצדיק אוחז דרכו דרך ענוים נבחר לשון צדיק הוצק חן בשפתותיו. שומר פיו ולשונו לכלכל דבריו באמת וביושר, קולו כנער ברוח נמוכה ובכפיפת קומה, משיח לפי תומו תומת ישרים. ודברי חכמים בנחת נשמעים דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב ורצוים לפני המקום ב״ה כל אחד לפי דרכו. מסתעף מניה שני תועליות. אחת להראות מהות החיבור על מה אדניו הטבעו, וממילא נשמע מניה חדושים וכללים בדרכי הלימוד. והשנית התנצלות המחבר מקטין עצמו בעולם הזה, וממילא נשמע מניה דברי מוסר והשכל, ושניהם כאחד טובים ביראת ה׳ הקודמת לכל דבר. ולי במה יקרו דברי. דבר אין בפי ואין בלשוני מלה להגיד חדשות. במה אקדם להודיע את אשר לא נודע, הלא ידוע ומפורסם יקר תפארת גדולת אאמ״ו הגאון הגדול מהור״ר יחזקאל סג״ל לנדא זצ״ל. ויחזקאל היה למופת והאיר באור תורתו ומאורו נראה אור בכל הגולה. זקן ויושב בישיבה. מקצה ארץ נאספו אליו עדרים עדרים ללמוד תורה מפי הרב הדומה למלאך ה׳ צבאות. גדלו והצליחו ורבים מתלמידיו יושבים על כסא הוראה ושמעתתיה מבדרין בעלמא. גלל כן לו דומיה תהלה מכל פאר ותהלה. ואם להודיע מהות החיבור ותכונתו, הלא דוגמא השקה לבני ישראל ממי בארו באר מים חיים, ותזל כטל אמרותיו מסכו יינו יין הרקח. פי צדיק יהגה חכמה תל שהכל פונים אליו הר ציון בשערים המצויינים שואלים הלכו בו. כל דבר הקשה הביאו אליו. ומדברי יחזקאל למדנו תלי תילי׳ של הלכות גדולות וקבועוה נודע ביהודה ובישראל גדול שמו חיבורו הגדול נודע ביהודה מהדורא קמא אשר נדפס פה בק״ק פראג (תקל״ו לפ״ק). שם הראה את ידו הגדולה האיר לארץ ולדרים. רבים שתו את דבריו בצמא וטעמו טעם כצפיחת בדבש:

ב׳וראה זה חדש הוא. רבי בזקנותו מאי קא סבר, ממנו יתד ממנו פנה לכל מבקש תורת ה׳ בתשובות שהשיב לשואליו מיום כלות הדפוס מספרו נודע ביהודה מהדורא קמא, וגדול כבוד האחרון מראשון כמאמר חז״ל זקני ת״ח כ״ז שמזקינין דעתן נתוספות עליהם, ורוח ה׳ דיבר בו רוח חכמה דעת ובינה, הוא אספם והניח אחריו ברכה בחיבור טהרה וקרא שמו נודע ביהודה מהדורא תנינא. אמנם לא היו הדברים מסודרים על הסדר ד׳ טורים וש״ע, כי נכתבו לפי סדר הזמן אשר באו השאלות זמנו של זה לא כזמנו של זה ונכתבו בערבוביא באין סדר למשנה. וכמה פעמים באו בתשובה אחת שלש וארבע תשובות על עניינים שונים, כאשר נשאל

ג׳עליהם מפי השואל. וגם מפתח לא נעשה להם, כי אם אאמ״ו הגאון זצ״ל עשה לעצמו ציונים מכל קונטרס וקונטרס תמצית הדברים ממה שמדבר בכל קונטרס. הלא המה בכתובים אתי עמי במחיצתי בכתיבת ידו של אאמ״ו הגאון. אבל אינם מסודרים על הסדר ומשנה לא זזה ממקומו בעירוב דברים כבתחילה:

ד׳ובעוד אבי היה בחיים, התחלתי אני לעשות מפתח על סדר הש״ע, ולא הגעתי למקצתו מפני טרדות עול הישיבה אשר העמיס עלי אאמ״ו הגאון ז״ל ושאר טרדות ותלאות אשר מצאוני. ונתתיו לאחד היוצא ונכנס בין התלמידים להעתיקו מתוך מכתבי. וגם זה לא עלתה בידי כי תוך ימים מועטים נעתק המעתיק. אך יצא יצא ולא שב עוד להתראות בבית אאמ״ו הגאון ז״ל ונאבד האי מקצת אשר התחלתי לעשות, ומאז היה הספר הזה גנוז וחתום באוצרותי. כי מיום שנלקח ארון אלהים נחתו בי חצי הזמן, והייתי כמטרה לקורותיו ולא קיימא לי שעתא לסדר הספר על נכון ולהפיץ אורו על פני תבל:

ה׳עד כי אשתקד נסעתי להראות פנים עם כבוד אחי הרב המאה״ג החריף ובקי הנגיד המפורסם מוהר״ר יעקבקא נ״י בק״ק בראד. נקהלו עלי אנשים רבים ושלמים בכל מקום אשר עברתי שם. ודברו אתי משפטים ועלי תלונתם על שאני מתעצל בהדפסת הספר הנחמד הזה למנוע הטוב מלראות במראה יחזקאל מראה הגדולה אספקלריא המאירה, וגם אחי הרב מהרר״י הנ״ל היה מעורר את לבבי ודבר אתי קשות עד מתי תהיה תורת יחזקאל חתומה מונחת בקרן זוית ויהיה אור גנוז, והפציר בי עד בוש לאמר חזק ואמץ וזכות אבינו הגאון המחבר ז״ל יעמוד לך להפיץ מעיינותיו חוצה ולהביא טובה לעולם:

ו׳וכאשר ראיתי כי העם התאוו תאוה במדבר ערבה מול צוף דבש ונופת צופים, ושמעתי את שאלתם הנאמרים באמת ויושר. אמרתי בלבי צדקו ממני פן הוא זה לי למוקש. ונדרתי נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ואשוב לביתי לשלום. ראשון יהיה לי לעבוד בעבודת משא הזה לסדרו ולהושיבו על כנו ע״פ סדר ד׳ טורים וש״ע כמו הנודע ביהודה מהדורא קמא. ולא אנוח ולא אשקוט עד כי יבוא הספר הנחמד הזה תחת מכבש הדפוס. והנה נשבעתי וקיימתי בע״ה. חשתי ולא התמהמהתי בבואי לביתי. וב״ה אשר אמץ ברכים כושלות ונתן ליעף כח להתגבר במלאכה זו, ובזמן איזה ירחים עברתי על כל דברי הספר. ולא כמתעסק כי אם כקורא להתלמד. לתקן החסרות והיתרות שנפלו בהעתקה. והייתי ממהר לעשות מלאכתי שיהיה מוכן לדפוס מבלי לאבד זמן וכל המוקדם מוקדם לברכה: וידעתי כי לא מבינה יתירה דאית בי ולא מחכמה שאלתי זאת להתבונן

ז׳רקרכזה מבן וזמרוגר

ח׳בדברי אאמ״ו הגאון ז״ל. אשר צלל במים אדירים ושם נתיבה בים התלמוד בבלי וירושלמי בשיטות הפוסקים העמוקות ורחבות מני ים תוך איזה ירחים, ועבודת הצבור המוטל עלי לא עכבוני וטרדות הזמן ותהפוכותיו לא טרדוני. מאת ה׳ היתה זאת לי וזכות אאמ״ו הגאון המחבר ז״ל עמדה לי:

ט׳והנה אין בית המדרש בלא חידוש. ובדרך העברה בעלמא רשמתי לזכרון באיזה מקומן של שבחים, הגהות אשר עלה במצודת רעיוני בהשקפה ראשונה. הלא המה באים בסימנים ורשומם ניכר ונכתב עליהם הגה״ה מבן המחבר. ויש דברים שנשמטו בשגגות המעתיק וקצת דברים אשר נתעוררתי עליהם בעברי על הקונטרסים בעת שיצאו מתחת מכבש הדפוס. ומצאתי להם מקום להביאם בהשמטות בסוף כל חלק וחלק מד׳ ש״ע ושלא יתעלם מן העין עשיתי ציונים במפתחות הסימנים וכתבתי עיין בהשמטות. אפס כי לא יהיה תפארתי עליהם כי אני מכיר ערכי כי קטן שמואל כקטן שיש לו מעשה ואין לו מחשבה. ובאתי לא לסתור ולא לבנות כי אם לעורר לב המעיין. תן לחכם ויחכם עוד ודי לחכימא ברמיזא. וחלילה לי להעמיס על הקורא הנעים במליצה ובתפארת לסבב בדברים, כי דרך מליצה לחוד ולשון תורה לחוד, וכבר אמר החכם תפארת המליצה ההפלגה ותפארת השיר הכיזוב, אשר לא כן הוא לשון למודים, כי ברוב דברים יתפרד ויתבלבל כח השגה מהמעיין ובלשון קצר יכוין אל נקודה האמיתית לעמוד על הבחינה לבקר בין טוב לאינו. וחס ליה לזרעא דאבא להיות ממהדורי מילי לעוור עיני העברים באחיזת עינים, להגדיל הכמות בדברים שונים בפרוץ מרובה על העומד ורוח הוא באנוש כנוד נפוח נדמה מלא והוא בחוסר כל. לא כן עמדי ולא באתי כי אם כמזכיר מה שנראה בתחלת העיון להראות באצבע פה מצאתי מקום עיון קצת, ואפס קצהו תראה זיל גמור ואת אשר תבחר תקרב. גם הצגתי איזה תשובות בכל הלכתא מהתשובות אשר באמתחתי ממה שחנן אותי ה׳ להשיב לשואלי דבר דבר על אופנו. יש מהם אשר נשאול נשאלתי בעוד אבי הגאון היה בחיים. ויש מהם אשר השבתי ליישב דברי אאמ״ו הגאון ז״ל בחיבוריו הנפלאים. והם מצויינים שלא להחליפם בתשובות אאמ״ו הגאון המחבר ז״ל, ונכתב בהתחלתם תשובה מבן המחבר, והכל הולך אחר החתום כי חתמתי שמי עליהם. ובהתחלת הדפוס התחלתי לחתום גם תשובות אאמ״ו הגאון ז״ל בשמו הגדול, אח״ז אמרתי שלא לשנות מדעת בעלים, כי גם בנודע ביהודה מהדורא קמא ג״כ לא חתם שמו בכל תשובה ותשובה. והפרט יעיד על הכלל שבכל מקום שלא נקרא בשם הן המה דבריו של אאמ״ו הגאון המחבר ז״ל. ולזאת אמרתי כל המחובר לטהור חיבת הקודש מכשירתו ותפארת בנים אבותם להיות חופף בצל אאמ״ו הגאון ז״ל. ותליתי דברי באילן גדול יען כי קצרה ידי לקבוע את חדושים ותשובות פסקי הלכות אשר חנן ה׳ אותי בדפוס ולהביאם בספר בפני עצמו, כי רבו הוצאות הדפוס מאד מאד. ושמעתי דיבת רבים לאמור מלאה הארץ בחבורים רבים עשות ספרים הרבה אין קץ קטן וגדול שם הוא השחיתו דיו ונייר. ועל כלל כלו יצאו ליצני הדור ללעוג ולא יבקרו בין טוב לרע ויקוצו בני ישראל מפני חבורים החדשים ורע רע יאמר הקונה. ורחוק ממני הדרך בכדי בזיון לשלח ספרים על פני חוצות מבית לבית ומחצר לחצר לצוד ציד בפה לפעול אוצרות בלשון שקר. לאמר מנחה היא שלוחה להביא אל הבית ברכה. ובעלות המנחה לקללה יחשב, כי המקבל יודע כי בכספו הוא. ווי לחסרון כיס להגיש מנחה בצדקה. וביני ביני כבוד התורה נתחלל. האף אמנם כי ב״ה תוך עמי אנכי יושב פה בקריה נאמנה פה ק״ק פראג הבירה, כלילת יופי משוש כל הארץ. אשר מעולם אנשי שם מלאה חכמים וסופרים צדק ילין בה. רבו המתנדבים בעם, ויקירי העיר מחזיקים בידי וכל מחסורי עליהם פשתי וצמרי לחמי ומימי מנדבת ידם הוא לי. יהי׳ משכורתם שלמה מאת ה׳. ישאו ברכה באין פרץ וצוחה, עם כל זה מאנתי להעמיס עליהם להכביד העול יותר מדאי. ועת לחשות עד כי ירחיב ה׳ את גבולי ויהיה סיפוק בידי להוצאות הדפוס, אשר לא כן הוא זה ספר תולדות אדם הגדול אאמ״ו הגאון ז״ל אשר רבים צמאה נפשם לשתות מי בארו באר מים חיים. ורבים חלו פני להדפיס את דברי נודע ביהודה מהדורא תנינא לרוות צמאם. ובזאת אבוא על שכרי להשמיע דברי קטן כמוני מתוך דבריו של גדול אאמ״ו הגאון ז״ל. והיה כל המבקש דבר ה׳ מתוך הספר גם דברי יהיה לנוכח עין הקורא. ואולי יראה וימצא גם בדברי דבר הגון להיות גם זכרון לשמי. ושפתותי יהיו דובבות אחרי שובי לעפר. וזכות אבי אבי רכב ישראל ופרשיו יעמוד לי. כמאמר חז״ל במשנה בפ״ב ממס׳ עדיות משנה ט׳. האב זוכה להבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה וכו׳. ולכאורה יש לתמוה בשלמא בנוי ובכח שהוא מצד הטבע במקרה הגוף אית בהו טעם וסברה כמו שכתבו מפרשי המשנה, לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב. אבל בחכמה במה יזכה הנער בחכמת אביו הלא כבר אמרו חז״ל במסכת נדרים פ״א ע״א, מפני מה אין מצויין ת״ח לצאת מבניהן ת״ח שלא יאמרו תורה ירושה היא. הגם שיש עוד מאמר סותר לזה ממה דאמר ר׳ פרנך בשם ר״י במסכת ב״מ דף פ״ה ע״א, כל שהוא ת״ח ובנו ת״ח ובן בנו ת״ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך כו׳. אמנם זה יש ליישב, דאם כבר לא פסקה התורה משלשה דורות, ברית כרותה להם שלא תפסוק התורה מפי זרעם, וחוט המשולש לא במהרה ינתק, וזה באמת אינו שכיח כל כך, ור״פ אמר ר״י אינו מדבר מצד החיוב, אלא שאם אירע כך זוכה לזה, ובמסכת נדרים מדבר על הכלל, מפני מה אין מצויין ת״ח לצאת מבניהן ת״ח, דהיינו שיהיה הדבר מצוי תמיד, כי מן החיוב ראוי להיות הבן של ת״ח ג״כ ת״ח, כי התורה מחזרת על אכסניא שלה, ע״ז אמר שלא יאמרו התורה היא בירושה, ופי׳ הר״ן לא ילמדו תורה מכח שיהיו סומכים שהיא להם בירושה. והרא״ש פי׳ שלא יאמרו אחרים ירושה היא לבני אלו, ולא מצליחים אנו אם באנו ללמוד. ויהיה איך שיהיה עכ״פ המשנה במסכת עדיות דאמרה שהאב זוכה להבן בחכמה, הוא מתנגד למה שאמרו אין התורה בירושה, וידעתי גם ידעתי שיש לומר דכוונת התנא דהאב זוכה להבן בחכמה, אינו מוסב על חכמת התורה לבד. כי אם גם בשאר עינינים יהיה בכל דרכיו דעה, בכל מה שיעסוק. וזה שפיר הוא מתכונות הגוף כאשר נודע לחכמי הטבע, שעמדו על הבחינה כשחלקו גויית האדם לחלקיו ע״י חכמת הכימיא. נמצא שגוף האדם מורכב ממים ושמן וסיד ומלח. ומצאו במופת שכל אדם אשר בעת חייו היה יותר חריף ובעל שכל, יש בו יותר מחלקי מלח. ובזה יש לפרש כוונת חז״ל במסכת קידושין דף כ״ט ע״ב, הוא ללמוד ובנו ללמוד, ר״י אומר אם היה בנו זריז וממולח כו׳ בנו קודמו, ורבים לא ידעו לפרש מה הוא זה ממולח, עד ששלחו ידם להגיה בש״ס וכתבו ממולא במקום ממולח. ולפי דעתי הכוונה הוא שבנו ממולח, דהיינו שיש לו הרבה חלקי מלח. לרמז שהוא חריף ובעל הבנה, ולפ״ז גם השכל והחכמה הוא מסיבת הרכבת הגוף ומחלקיו, וראוי ג״כ לומר עליו כי הוא זה קרוב להיות טבע האב לטבע הבן, אמנם הוא דוחק לפרש כן כוונת התנא דמתניתן, דלא מצינו שהשתמשו במלת חכמה סתם כי אם על חכמת התורה, והיא אינה בירושה ואדרבה אמרו הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, והנראה בזה לומר שכוונת התנא במשנה באמרו האב מזכה לבנו בחכמה, דהיינו ג״כ במקרה אם נתהוה שבן ת״ח יגע בתורה ונתחכם, אז זכות האב מסייע לו שתהיה חכמתו בחוץ תרונה ואם אומר דבר תורה העם מטים אזניהם לשמוע. וזהו אמרם האב זוכה לבנו בחכמה. ואין הכוונה שזוכה לבנו להיות חכם אלא הכוונה שאם הבן הוא חכם אז יש לו זכות בחכמתו להפיץ מעיינותיו חוצה. שישתמעון מיליה בזכות אביו. כי יש כמה בני אדם אשר הם עמלים בתורה זוכים ללמוד, ואינם זוכים ללמד לאחרים. ואף אם ישלחו דבריהם על פני חוצה ע״י חיבורים וספרים לא יביטו בו חכמים ואיתרע מזליה. וכמו שאמרו הכל תלוי במזל אפילו ס״ת שבהיכל. משא״כ אם גם אביו היה ת״ח אז זכותו יגין על הבן שישמעו דבריו אגב דברי אביו. כאשר גם אנכי. היום בזאת אני בוטח שזכות אבי הגאון ז״ל יעמוד לי. ומתוך שדבריו הנחמדים חביבין בעלמא יהיו גם דברי לעיני הקורא הלומד מתוך ספרו. ויתקבלו דברי לרצון למצוא חן ושכל טוב ולא אכשל בדבר הלכה. יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש:

י׳והואיל ואתא לידן הך משנה דמס׳ עדיות אימא בה מלתא סנסן אחד מדרוש שדרשתי בענין זה ער״ח שבט תקס״ח לפ״ק בבה״כ קלויז לכבוד הח״ק דגמילות חסדים פה. ז״ל המשנה, הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש אע״פ שנא׳ ועבדום וענו אותם ת׳ שנה ונאמר ודור רביעי ישובו הנה. ופי׳ הראב״ד דשני קיצים הללו שניהם אמת, דמה שנותן קץ לגלות ושיעבוד נותן במספר השנים. אבל מה שנותן לטובות ולנחמות נותן במספר הדורות. וכן היה אע״פ שנגאלו בסוף ת׳ שנה לא חזרו לבא לא״י עד שהיו מ׳ שנה במדבר שאז הגיע דור רביעי עכ״ל הראב״ד. ולכאורה יש להפלא דדברי הראב״ד הם סותרים לדברי המכילתא הובא בילקוט פ׳ בא רמז יו״ד וז״ל, רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני כתובין הללו עשו תשובה נגאלין לדורות ואם לא גואלם אני לשנים עכ״ל ע״ש. הרי רבי מתרץ סתירה זו כאן שיעשו תשובה כאן שלא יעשו תשובה, ולדברי הראב״ד שני קיצים כאחד נתקיימו. ועוד קשה דלדברי הראב״ד קצבה דמספר הדורות הוא הרבה יותר מקצבת מספר ד׳ מאות שנה, ולדברי רבי במכילתא הוא להיפך דאמר עשו תשובה נגאלין לדורות ואם לאו נגאלין לשנים. וקשה לומר שהיה בהעלמת עין הבדולח של הראב״ד דברי המכילתא. וליישב זה נראה לי דהא באמת לא עבדו ישראל במצרים כי אם ר״י שנה. ובזה יש מדרשים חלוקים דרש״י בפ׳ לך לך בברית בין הבתרים כתב דד׳ מאות שנה נחשבו מיום שנולד יצחק שהיו ת׳ שנים עד יציאתם ממצרים. ובספר פרשת דרכים בדרך מצרים דרוש ה׳ מביא תירוץ אחר. או דקושי השיעבוד היה משלים או דריבוי העם השלים. ולפ״ז יש לומר דדברי הראב״ד ז״ל לתרץ הני קראי אזיל להך תירוץ דחושבים ד׳ מאות שנה מלידת יצחק. וא״כ כשירד יעקב למצרים כבר עברו מאה ותשעים שנה מהנך ת׳ שנים ולא נשאר להיות עוד משועבדים כי אם ר״י שנה. ולזה שפיר יש לומר דמספר ד׳ דורות הם עודפים ונתארך יותר ארבעים שנה ממספר הקץ לשנים, דמשך זמן ד׳ דורות הוא יותר מר״י שנה. אבל המכילתא סובר דד׳ מאות שנה שאמר הקב״ה ועבדום וענו אותן ד׳ מאות שנה התחילו משירדו למצרים, ואף שנגאלו אחרי רד״ו שנה הואיל וקושי השיעבוד או ריבוי העם השלימו, אבל מ״מ תחלת הגזירה היה שישתעבדו במצרים ת׳ שנים, ומספר ת׳ שנים בודאי הם יותר מד׳ דורות. ולכך מתרץ דאם יעשו תשובה נגאלים למספר הדורות שהוא קודם למספר ת׳ שנים ואם לא יעשו תשובה נגאלים למספר ד׳ מאות שנים שהוא הרבה יותר מד׳ דורות. ועפ״ז אמרתי לפרש מה דאיתא במדרש שיר השירים בפסוק קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. ר״י ור׳ נחמיה ורבנן, ר״י אומר קול דודי הנה זה בא זה משה בשעה שאמר להם לישראל בחדש הזה אתם נגאלים אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלים והלא הקב״ה אמר לאברהם אבינו ועבדום וענו אותם ד׳ מאות שנה ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנים. אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים אין הרים וגבעות האמור כאן אלא קיצים ועבורים, מדלג על החשבונות וקיצים ועבורין ובחודש הזה אתם נגאלים שנאמר החודש הזה לכם. רבי נחמיה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה. בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים. א״ל משה רבינו איך אנו נגאלין הלא אין בידינו מעשים טובים. אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו. מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות אין הרים אלא בתי דינים הה״ד ואלכה וירדתי על ההרים ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש זה לכם. רבנן אמרי קול דודי זה משה בשעה שאמר משה לישראל בחדש הזה אתם נגאלים אמרו לו משה רבינו איך אנו נגאלין והלא כל מצרים מטונפת מע״ז שלנו, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע״ז לכם אלא מדלג על ההרים הה״ד על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו ובחדש הזה אתם נגאלים שנאמר החדש הזה לכם:

י״אוהנה יפלא בדברי המדרש הזה הפלא ופלא, הלא כבר י״ב חדש מקודם אשר בא משה והודיע לבני ישראל כי פקד ה׳ אותם וכתיב ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקוד העם וישתחוו ולמה עתה כשאמר להם החודש הזה נכנס הספק בלבם:

י״בוגם בסדר וארא כשאמר להם משה ד׳ לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי ולקחתי וגאלתי נאמר וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, הרי נאמר הטעם בקרא שלא קבלו דברי משה רק מטעם צרתם מכובד עבודתם, למה לא נאמר שנתייאשו מן הגאולה מפני טעמים הנאמרים במדרש לכל מר כדאית ליה:

י״געוד יש לחקור באיזה סברה מחולקים שלשה תנאים האלה עד שכל אחד אמר טעם אחר למה נתייאשו מהגאולה:

י״דוליישב זה נראה לפי עניית דעתי דרך דרוש, דלפי מה שנתבאר השני קיצין שנאמרו בברית בין הבתרים ארבע מאות שנה וארבע דורות אינם שוים בערך הזמן. ולהשוות אותם שלא יהיה בהם סתירה יש לומר שלשה אופנים. אחד פירוש הראב״ד הנ״ל דשניהם אמיתים. שקץ לגלות היה במספר שנים. והטובות והנחמות היה במספר הדורות. פירוש השני הוא כמו שסובר רבי במכילתא שהדבר תלוי בתשובה והכל לפי מעשיהם של ישראל שאם יזכו נגאלים למספר הדורות ואם לאו למספר השנים. ופירוש השלישי נוכל לומר ששני קיצין נתנו להקל. ואיזה מהם שיוקדם בזמן הוא הקץ, אם הדורות יקדמו יהיה הקץ למספר הדורות. ואם יאחרו להוליד וד׳ מאות שנה יקדמו יגאלו למספר השנים:

ט״ווהנה מ״מ בין טעמים האלה שאם הקץ תלוי בשנים צריך להיות מיום אל יום ולא יחשב בזה יום אחד בשנה לשנה, כי אם באותו חודש ובאותו יום שעמד אברהם בברית בין הבתרים ובאותו יום שנולד יצחק, וכן הוא ברש״י פרשת בא ובילקוט רמז ר״י ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה כו׳ ויהי בעצם היום הזה מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום אפילו כהרף עין בחמשה עשר בניסן נולד יצחק בחמשה עשר בניסן נגזרה גזירת ברית בין הבתרים שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולם עכ״ל ע״ש. אבל אם הקץ תלוי במספר הדורות אין לזה יום מוגבל ואינו קבוע לא ביום ולא בחודש רק אם הוא בדור רביעי יהיה באיזה חודש או באיזה יום שיהיה:

ט״זוהנה כמו שאמרתי שיש שלשה אופנים להשוות השני קיצין המתנגדים זה לזה. לעומתם יש לנו גם כן שלשה פירושים בפסוק החודש הזה לכם. אחד כדברי רבי יהושע במסכת ר״ה (י״א ע״ב) בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. וא״כ הפירוש החודש הזה לכם שהוא שמור לכם לגאולה מברית בין הבתרים שהיה בחודש הזה. הפירוש השני יש לומר על דרך דברי רבי במכילתא שהדבר תלוי בזכיותיהן של ישראל, שאם ישובו יגאלו למספר הדורות שהוא קודם ואם לאו יצטרכו להמתין עד מלאות ארבע מאות שנה. ואם כן הפירוש החדש הזה לכם שהקץ של חדש הזה הוא בידכם שאם תזכו תגאלו למספר הדורות וכבר הגיעו דור רביעי. ואם לא תזכו צריכים עוד להתמהמה מאה ותשעים שנה עד מלאות ארבע מאות שנה. הפירוש השלישי החדש הזה לכם ראש חדשים שישראל מונים ללבנה ואומות עולם לחמה, וכן הובא בילקוט לכם ולא מנה בו אדם הראשון לכם ולא לאומות ע״ש:

י״זעוד צריך אני להקדמה אחת והוא זה. שהאריך הגאון בספר פרשת דרכים בדרך האתרים בחקירה אם היה להם לישראל קודם מתן תורה דין ישראל או דין בני נח, ע״ש שמראה פנים לכל צד ומביא שם בדרך אתרים דרוש א׳ בשם המדרש. והמים להם חומה חימה כתיב שהיה הס״מ מקטרג הללו עובדי ע״ז והללו עובדי ע״ז מה נשתנו אלו מאלו. והקב״ה השיבו שוטה שבעולם אתה דן על שוגג כמזיד ואונס כרצון, וכתב הפרשת דרכים שם שאם היה להם אז דין ישראל אין טענת אונס טענה שהרי בע״ז הדין יהרג ואל יעבור. ואם היה להם דין בני נח שפיר טענת אונס טענה דאין הבן נח מצווה על קידוש השם כמבואר בסוף פרק בן סורר, ולפ״ז אם היה להם אז דין ישראל בטלה טענת אונס:

י״חומעתה נבוא לפתח שער המדרש הנ״ל במאי דפליגי התנאים איש על דגלו. ר׳ יהודה סובר שנגאלו לקץ השנים. ואף שלא היה אלא ר״י שנים מ״מ קושי השעבוד או ריבוי העם היה משלים כפי המבואר במדרשים. עוד זאת צריכין להודיע דקץ של ארבע מאות שנה הוא חושבנא בעלמא ויכול כל אדם לחשוב, אבל אם קושי השיעבוד או ריבוי העם היה משלים אין זה מסור בידינו לחשוב כי אם ביד אל דעות שיודע לשקול ערך קושי השיעבוד וריבוי העם נגד הזמן, ולכך מתחלה כשבא משה לבשר להם הגאולה חשבו ישראל ששני קיצין שנאמר בברית בין הבתרים ארבעה מאות שנה וארבע דורות היה להקל (כפירוש השלישי שכתבתי לעיל) ובאיזה מהם שיוקדם יהיה הגאולה, וכיון שנשלמו הארבעה דורות דהא לוי היה מיורדי מצרים לוי קהת עמרם משה הרי ארבע דורות לכך האמינו העם וישתחוו. אבל אחר כך כשבא משה ואמר להם החודש הזה לכם וסבר ר׳ יהודה כפירוש הראשון שכתבתי שהחדש הזה שמור לכם לגאולה באותו חדש ובאותו יום שעמד אברהם בברית בין הבתרים כיון ששמעו בני ישראל זה הוכיחו לעצמם שהם נגאלים למספר השנים, דאי למספר הדורות למה זה צריך להיות באותו חודש ובאותו יום הקבוע, אז צעקו למשה איך אנו נגאלים הלא כתיב ארבע מאות שנה ואין בידינו אלא ר״י שנים, והשיב להם משה כיון שחפץ ה׳ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם שאין בכח השגתכם להשיג חשבון הזה, והוא כביכול יש לו חשבון אחר ששוקל קושי השיעבוד וריבוי העם, ואצלו יתברך כבר נשלמו ארבע מאות שנה:

י״טורבי נחמיה ג״כ סובר על דרך הנ״ל שסברו בני ישראל ששני קיצין הוא להקל איזה מהם שיוקדם, לכך האמינו מתחלה אבל כששמעו החדש הזה לכם וסברו כפירוש השני שמסור בידכם אם תשובו תגאלו וכדברי רבי במכילתא שאם יזכו ויעשו תשובה נגאלים לדורות, אז צעקו איך אנו נגאלים למספר הדורות הלא אין בידינו מעשים טובים, והשיב להם משה כיון שחפץ בגאולתכם אינו מביט בזכותכם אלא מדלג על ההרים ומביט בזכות הצדיקים שבכם עמרם ובית דינו ושאר זקני ישראל:

כ׳ורבנן סברי שמתחלה ששמעו הגאולה האמינו לדברי משה הואיל וסברו שיש להם דין בן נח ומועיל להם טענת אונס ולא מיחשב להם עון ע״ז ושאר ז׳ מצות בני נח שמרו שהיו גדורים בעריות ובגזל. ולכך האמינו שנגאלים למספר הדורות שאם זכו נגאלים לדורות. אבל כיון ששמעו החדש הזה לכם ורבנן סוברים כפירוש השלישי והוא כפירוש הילקוט לכם מונין שנת הלבנה אבל אומות העולם מונין לשנות החמה, וכיון ששמעו זה אם כן דין בני ישראל יש להם והם מצווים על קידוש השם דיהרג ואל יעבור א״כ חזר טענת הס״מ הללו עובדי ע״ז והללו עובדי ע״ז. צעקו איך אנו נגאלים והלא כל מצרים מטונפת מע״ז שלנו. והשיב להם משה כיון שחפץ בגאולתכם אינו מביט בע״ז שלכם כי יש לכם עדיין טענת שוגג, ודוק:

כ״אוהנה כתבתי זה יען כי התחלתי בהדפסת הספר בחודש ניסן תק״ע לפ״ק. אמרתי דבר בעתו מה טוב ויהיה פתח דברי בגאולת מצרים, כמו שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, וגם להתחיל בכי טוב מעניני דגאולה וזכות אבות, ויקויים בי לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם, וזכות אבותי ואבות זוגתי הצנועה המהוללה היקרה מרת הינדכה תחיה, בת הגאון המובהק מהור״ר פייבש ז״ל אב״ד דק״ק ליסא וק״ק בון ומדינות קעלין אשר על נהר ריין, בן הגאון המפורסם מהור״ר שמואל הילמן זצ״ל אב״ד דק״ק מעץ. יעמוד לנו ולבנינו ובני בנינו ע״ע:

כ״בוהנותן ליעף כח יחזקני ויאמצני ואזכה לסדר בסדר נכון בדעת צלולה ולהוציא לאורה יתר חידושים מכתבי קודש אאמ״ו הגאון ז״ל והם חידושי נפלאים חדושי גפ״ת על כמה מסכתות וספר דורש לציון אשר באמתחתי:

כ״גכ״ד אסקופה הנדרסת. אשר על גבו חרשו חורשים, רוכן תחת משאו לעבוד בעבודת הקודש. פה עיר המהוללה רוכלת לכל הארץ, ק״ק פראג הבירה.

כ״דהק׳ שמואל בן הרב המפורסם מהר״ר יחזקאל סג״ל לנדא זצלה״ה. בעל המחבר ספרי צל״ח, וספרי נודע ביהודה, מהדורא קמא ובתרא: