נודע ביהודה מהדורא קמא, אבן העזר ס״חNoda BiYehudah I, Even HaEzer 68
א׳תשובה להאלוף והתורני מוהר"ר ישראל יצ"ו:
1
ב׳מכתבו קבלתי והנה האשה הזאת אשר לפי מכתבו בכל הדברים לא הזכירה טענת מאיס עלי א"כ מורדת גמורה היא ואף אם היתה טוענת מאיס עלי מ"מ הרי היא רוצה לגבות כתובתה בזרוע ע"י עש"נ א"כ כשהיא מבקשת כתובתה דינה כמורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה ומעתה מורדת זו לכל השיטות אבדה כתובתה ובזה אזיל ליה מ"ש מעלתו בשם חד מאן דהו שיכולה למימר קים לי כבה"ע שהביא כה"ג בח"מ סי' צ"ז ס"ק מ"א דס"ל דניתנה כתובה לגבות מחיים אפילו לגבי בעל דזה באשה שיש לה כתובה לגבות אבל מורדת אין לה כתובה שאבדה כתובתה ואיך נאמר שניתנה לגבות ועוד שאין לומר קים לי כיחידאי וכה"ג לא כתב שם דמהני קים לי רק נגד בע"ח שיש לבה"ע תנא דמסייע דתשובות הגאונים ס"ל ג"כ ניתנה לגבות לגבי בע"ח. ומעתה אשה זו אין לה כתובה רק מה שקיים מבלאות ולדעת הרבה פוסקים בזו לא מהני אפי' תפיסה לנצ"ב אלא דלא פסקינן כוותייהו בזה ומהני תפיסה. אבל עכ"פ בזה נחלקו כל האחרונים על הב"ח וסבירא להו דצריך לתפוס מה שבעין ותפיסת מעות לא מהני וא"כ לא מהני לאשה זו תפיסה ואפי' לדעת הב"ח הרי לא תפסה רק עיקלה בכח השר ומעכבת מלהניח לבעל נגבות ועיקול לאו תפיסה מקרי והרי זה דומה לתפסה המפתח דלא מהני ואפי' אי הוי עיקול מיחשב תפיסה הרי תפיסה ע"י שליח לא מהני. וכיון שהשר שלח לדון ביניהם דין ישראל עליכם מוטל לפסוק שכל החובות שייכים להבעל ואין להאשה שום זכות, ובזה שלום על דייני ישראל. דברי הד"ש:
2