אוהב ישראל, בהעלותך ה׳Ohev Yisrael, Beha'alotcha 5
א׳(ותדבר מרים גו' משה ענו מאד וגו'. ולכאורה אינו מובן מה ענין פסוק זה לכאן. וכן הקשו מפרשי התורה. וכ"א תירץ לפי דרכו. עוד קשה לקמן בפסוק ויקרא אהרן ומרים גו' פירש"י ז"ל למה הפרישן ממשה. מפני שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. וכן מצינו בנח. וכי מה דמיון יש משם לכאן. בשלמא אצל נח הוא שפיר. שא"ל הקב"ה. אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ולא אמר תמים. והוא מקצת שבחו בפניו. ואח"כ כשציוה הש"י למשה לכתוב בתורה א"ל לכתוב צדיק תמים שהיה אז שלא בפניו. אבל כאן כשאמר הש"י למשה לכתוב בהתורה מ"ש לאהרן ומרים שבחו של משה. א"כ הרי הוא אומר כל שבחו בפניו. עוד קשה שאחז"ל בגמ' גדולה ענוה שהרי אדון כל הנביאים לא נשתבח אלא במדת ענוה. א"כ בשעה שא' הקב"ה לאהרן ומרים שבחו של משה למה לא שיבח את משה בפניהם ג"כ במדת ענוה. והיל"ל מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה הענו מכל האדם. והנראה לי בישובן. דהנה מצינו בספה"ק. סגולת הענוה הוא להשראת השכינה כמ"ש אני אשכון את דכא ושפל רוח. ומצינו ג"כ בספה"ק דאם לב האדם נדכה באמת אז אפילו אם יש בו איזה חסרון ח"ו אז עכ"ז השכינה שורה עמו:
1
ב׳ומעתה יבואר הכל ע"נ. כששיבח הש"י את משה לפני אהרן ומרים לא שיבחו אז במדת הענוה. כי אפשר שהיו ח"ו סוברים בדעתם שהשראת השכינה שעליו יותר מהם הוא רק עבור ומחמת סגולת מדת הענוה שיש בו. אבל לא מחמת שלימותו. שהוא שלם בכל מדותיו יותר מהם. ע"כ א"ל הקב"ה שלא כן הוא רק מפני שלימותו ומעלתו הוא ראוי שהקב"ה ידבר עמו בכל עת. ולהשרות שכינתו עליו בלי הפסק. אך כאשר ציוה הש"י למשה לכתוב הדברים שדיבר לאהרן ומרים ציוה לו מקודם לכתוב פסוק זה והאיש משה ענו מאוד מכל האדם. והיה משה חושב אז בדעתו שהשראת שכינתו ית' עליו אינו אלא מחמת סגולת הענוה שיש בו. אבל מכ"מ ימצא בו איזה חסרונות. כמדת ענוותנותו הגדולה. לכן שפיר פירש"י שלא א"ל בפניו. והבן. אך היה קשה לרש"י ז"ל היאך ציוה הש"י למשה לכתוב הפסוק ויקרא אהרן ומרים כו'. הלא מזה ע"כ ישכיל ויבין משרע"ה שלזה הפרישן ממנו כדי לומר בפניהם כל שבחו. כמאחז"ל. וא"כ הדרא קושיין לדוכתא. דהרי הוא כאלו אמר כל שבחו בפניו ממש אשר ע"כ פירש"י ז"ל. ד"א כדי שלא ישמע בנזיפתו של אהרן. ובאמת משרע"ה בענוותנותו הגדולה לא עלתה בלבו שום מחשבה אחרת. רק זה הפירוש שבשביל זה הפרישן ממנו שלא ישמע בנזיפתו של אחיו הגדול ממנו. והבן זה הטב. כי דברים אמיתים הם): זה אינו מאדומ"ור
2