אוהב ישראל, בראשית ה׳Ohev Yisrael, Bereshit 5
א׳ונהר יוצא מעדן. ר"ל מכח תענוג הנק' עדן כשיש לו ורודף עוד אחרי התענוגים אזי הבהירות יוצא ממנו אחרי שנק' התענוג רחובות הנהר שמתרחב על כל. היינו כיון שבא לתענוג אז אוהב אפילו מה שהיה שונא אותו מכבר. כדאי' בזוה"ק למה וחסידיך ירננו ולא לוייך ירננו כי זה דרכם. אך כשיש לו תענוג אוהב אפי' מה שאינו בטבע. ופעם א' שמעתי מאדמו"ר שעיקר תענוג הוא ממה שנשתנה הדבר מטבעו ד"מ בא שמחה לבני אדם ממה שמשנין מלבושי איש לאשה ומאשה לאיש. ועוד אמר שבעליית העולמות עולם העשיה לעולם היצירה. ויצירה לבריאה. נמצא שפנימית יצירה מתלבש בלבושי אותיות העשיה. והבריאה באותיות היצירה. ומחמת שינוי הלבושים באה שמחה להעולמות. והנה בה' בראם בה' מוצאות הפה ויפח באפיו נשמת חיים נופח תוכו נופחי נמצא שהבל האותיות מגיע עד שורשו כי שורש החיונית עולה למעלה תמיד עד שורשו כי כן הוא תמיד בסוד מטי ולא מטי. ובזה הדיבור כשבא לשורשו שעושה גוונין היינו גוונין לתתא מסטרא דיליה. ואף שלמעלה לא יש גוונין מכ"מ מסטרא דיליה גוונין. וכן המחשבה הוא באותיות והולכת למעלה. וכן במעשה יש אותיות. כי כח הפעל בנפעל היינו החכמה שבו כמבואר. וזהו שלשה ספרים נפתחים. מחשבה דיבור מעשה. שאילו עושין רושם למעלה לכן נאמר בס"י המליך אות יו"ד במעשה כי כן כח הפעל החכמה שהיא אות יוד במעשה. ועיקר התגלות במעשה כי סייג לחכמה שתיקה. ומחשבה זו מתייחדת תחלה באות ה'. ובלב וממנו בא ההבל והאותיות לחוץ ואז נופל בושה ויראה עליו. כי כן באות יו"ד מתגלה היראה ואז מתגלה הניקוד קמץ. [כי כן כשיש לו תענוג מגודל החדוה והשמחה נפתחים לו אורות הרבה] כי כן בקי"ס היה להם תענוג כשנגאלו גאולה שלמה וכן כשהתינוק בא לאביו אז מגודל התענוג מהתחברותו אל אביו נפתחו לו מקורות הרבה. ואחר קי"ס היה להם מ"ת שיצאו נשמתן וזהו רמז ניצוץ כשבא לאביו נפתחו לו מקורות והוא פַתַח. המקור שנפתח הוא רקיע שנתגלה העיקר והוא ניצוץ ורקיע נקוד קמץ נתגלה עי"ז. והנה נאמר ואאלפך חכמה ואאלפך בינה אל"ף בינה כשלומד מבין נמצא האל"ף נתגלה במחשבה קודם הה' מוצאות הפה שכן בקול לא נתגלו עדיין המוצאות ואעפ"כ היא באל"ף. וזאת האל"ף היא הולכת עם כל המבטאות כי כן הוא שאין שום אות שלא יחובר בה האל"ף כי האל"ף היא הברת האותיות. אמנם זו האלף הנסתרת היא בקמץ והנראית במבטאות שבתוך האותיות אחה"ע היא בפתח שכן אלפונו וה"א בעצמה הוא בניקוד קמץ. והקול הולך על שית ענפי הריאה כי הן חמש נגד ה' מוצאות הפה והששית נגד ה"א. וזהו לית אתר פנוי מיניה. במחשבה אותיות ואח"כ נצמצם. כי אח"כ בא לקול ונצמצם בלא אותיות. כי קול הוא בלא אותיות ואח"כ העולם נבנה מבנין אב כי בחכמה נבראו העולמות ואית חכמה עילאה וחכמה תתאה כי כן אברהם היה בתחלה עובד לחמה ומזלות. וכי אאע"ה בתחלה עבד ע"ז. אלא בתחלה הכיר בוראו וכוחו מכח הנבראים ואח"כ הכירו מכח עצמותו י"ת. לכן וירא אליו ה'. ששם הוי"ה בהוב"ש הוא עצמותו י"ת. מה שזולת הנבראים וזהו חכמה עילאה וחכמה תתאה. וזהו יהב חכמתא לחכימין. וזהו שנק' חכמת שלמה חכמה תתאה שראה חכמה בהנבראים. וידע כח הבורא מהם. אמנם לחכמה עילאה לא השיג. כי היה מלך ומלך שמחל על כבודו כו' ולזה אינו יכול להיות עניו והחכמה מאין תמצא. ולמה אין המלך יכול למחול כי מלכותא לאו דיליה כי עבדיו המליכו אותו. וגם אבא יסד ברתא וה' בחכמה יסד ארץ ונמצא קיבל בחכמה: חסר
1