אוהב ישראל, בשלח ז׳Ohev Yisrael, Beshalach 7
א׳אז ישיר משה ובנ"י וגו'. במדרש הה"ד נכון כסאך מאז מעולם אתה. א"ר ברכי' בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה על הים. משל למלך שעשה מלחמה ועשו אותו אגוסטוס. א"ל עד שלא נצחת המלחמה היית מלך. עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה חילוק בין מלך לאגוסטוס מלך עומד על הלוח. ואגוסטוס יושב. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה ומשבראת עולמך אתה הוא. אלא כביכול בבחי' עומד שנ' עמד וימודד ארץ אבל משעמדת על הים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז. מאז ישיר עכ"ל המדרש:
1
ב׳להבין דברי המדרש. וביותר צריך להבין ולדעת איך שייך אצל הבורא בהוב"ש לשון עמידה וישיבה ח"ו.
2
ג׳אכן בהעיר לב י"ל דהנה כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וכבר מבואר אצלינו כי קודם בריאת כל העולמות היו כל הכוחות הק' וכל המדות והתוארים כביכול כלולים בעצמותו ית"ש. והעיקר אשר ע"י הסכים רצון הבורא בהוב"ש האחדות הפשוט להאציל ולברוא את העולמות הי' רק מחמת תואר מלך כי אין מלך בלא עם. וכמבואר אצלינו כמה פעמים בשם כהאריז"ל ע"פ ה' מלך גאות לבש. לאשר היה עולה ברצונו הקדום הפשוט להיות לו תואר מלך לזה לבש גאו"ת הוא מספר ת"י נימין קדישין. ועי"ז האציל וברא ויצר ועשה עולמות עליונים הקדושים ועולמות התחתונים. והכל כדי לידע ולהודיע ולהגלות כי הוא לבדו מלך ע"כ העולם כולו בכבודו. והוא המנהיג כל העולמות ומבלעדי שפעו וחיותו בכל רגע אז כאפס ואין ותוהו היו נחשבים. ושיתגלו ויתפרסמו כל הכוחות והמדות הק' לכל באי העולם ויכירו וידעו כי לה' המלוכה ומלכותו בכל משלה. והנה מדת החסד היה כלול בעצמותו ית' קודם בריאת העולמות וכנ"ל. אמנם כבר נתבאר שעיקר רצון הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא היה רק שיתפרסמו כל הכוחות והמדות הק' ושיבואו מההעלם אל הגילוי. ואז עדיין לא נתפרסם מדת החסד עד שבא אאע"ה להעולם שהוא האיש החסד וכל ימיו עסק במדה זו. וכמ"ש ע"פ הלוך ונסוע הנגבה. אל הדרום בחי' הימין מדת החסד. ועסק באהבת הש"י ובמס"נ באמת על קדושת שמו ית' וית'. ועסק בג"ח כל ימי חייו. וע"י נתגלה מדת החסד בעולם בפירסום רב. וע"י בא מדת החסד מבחי' כמוסית שהיה כלול בעצמותו ית"ש. בבחי' ימי קדם קדמונו של עולם. קודם בריאת העולמות. וע"י בא מהעלם אל הגילוי:
3
ד׳ועפ"ז נשכיל ונבין מה דאיתא בס' הבהיר הנדפס בסוף חלק ראשון מס' הזוה"ק וז"ל עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מאי משמרתי אמר מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. וישמור משמרתי במדה זו היתה מלאכתי לזכות ועכשיו אברהם הוא המזכה וכו' עיי"ש. וכוונתו כי עינינו רואות שקודם היות אברהם בעולם לא היה קיום להדורות ההם בעולם. כדור אנוש והפלגה ודור המבול. הגם כי עולם חסד יבנה עכ"ז לאשר לא היה עדיין אתערותא דלתתא לעורר ולפרסם המדה ההוא ועדיין היה מדת החסד כלול בכמוסותו ובהעלמו והוא נק' אז עדיין בבחי' עומד היינו עומד במקומו כי לא היה עדיין כלי לקבל המדה והכח ההוא. כי לא היה אז אתערותא דלתתא שהוא בבחי' כסא להמדה ההוא כדי שתשרה ותשב עליו המדה ההוא בקיום הראוי להשלים כוונת ותכלית הבריאה. ומדת החסד לא היתה משפעת אז כ"א ליחידי סגולה שהיו בכל דור ודור כמו למתושלח וחנוך ונח ושם ודומיהם. אבל לא הי' קיום להדורות ההם בתכלית השלימות עד אשר בא אאע"ה בעולם ופירסם גדולתו וחסדו ית"ש לכל באי עולם. ועורר המדה ההוא ועסק בה כל ימי חייו. אז ע"י נעשה בחי' כסא לישב עליו כביכול המדה זו הק' מדת החסד לעורר חסד העליון ע"כ העולמות שיתנהגו בחסד וברחמים וזהו פי' דברי ס' הבהיר כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד שם במקומי. ועשה מבחי' עמידה כביכול שהי' מקודם בבחי' כמוסית והעלם. והוא במדתו קודש פירסם וגילה עד שנעשה כביכול בחי' ישיבה וכסא למדה ההוא ע"י אתערותא דלתתא שלו ששמר משמרתי כי מדה זו היתה מלאכתי לזכות ליחידי סגולה ועכשיו אברהם הוא המזכה לכל באי העולם כי פירסם וגילה מדת החסד מהעלם אל הגילוי. ע"י מעשיו הק' כאשר הי' זה תכלית כוונת הבריאה לגלות ולפרסם הכוחות אלוהות הק'. וכן יצחק אע"ה נעשה ע"י מעשיו הק' בחי' כסא וישיבה למדת וכח הפחד והגבורה. להתעוררותו לבאי העולם לירא מפחד ה' והדר גאונו וע"י פעולותיו הק' פירסם כח המדה ההוא והוציאה מהעלם אל הגילוי. וכן יעאע"ה אחז במדתו מדת האמת שהוא מרכז אמצעי לכל העולמות וכנודע בסוד ז' הבלים שאמר שהמע"ה וכמבואר בזוה"ק שהז' הבלים המה הקיום לכל העולמות. והבל הוא מספר המלוי של שם ס"ג הק'. שהוא הנשמה לכל העולמות. וז"פ ס"ג. עולה מנין אמ"ת. גם אהי"ה. פעמים אהי"ה. עולה מספר אמ"ת. כי בחי' אמת הוא מרכז קוטב אמצעי לכל העולמות. ויעאע"ה ע"י עסקו במדה זו כל ימי חייו במעשיו הק' פירסם וגילה המדה ההוא מבחי' כמוסית שהיתה זו המדה בהימי קדם והביאה מהעלם אל הגילוי. וע"י אתערותא דלתתא שלו נעשה כביכול בבחי' כסא וגרם כביכול ישיבה וקיום למדה הזו בעולם. וזהו פי' הפסוק תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. היינו שהם גילו ופירסמו כ"א המדה לפי בחינתו ושורשו הרמה. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. היינו שהיו כמוסים ונעלמים בבחי' ימי קדם. ועל ידיהם נתגלו בעולם. וכן משה אהרן יוסף ודוד ע"י מעשיהם הק' נעשו בבחי' כסא כ"א לפי מדריגתו ובחינתו ושורשו ונעשה להמדה ההוא בחי' ישיבה כביכול מאחר שישנו לכסא ע"י אתערותא דלתתא ע"י מעשיהם הטובים שעשה כ"א לפי מדתו. והנה כל הכוחות והמדות צריך להעלותם ולייחדם ולקשרם לבחי' ראש. היינו אל הבחי' הראשונה. שהיו אז כל הכוחות והמדות בבחי' כמיסות והעלם ברצונו ית"ש האחדות הפשוט. וכמ"ש דהמע"ה לך ה' הגדולה והגבורה גו' כל בשמים ובארץ. זהו מדת יסוד צדיק ח"י עלמין. דאחיד בשמיא וארעא כתרגומו. והמתנשא לכל לראש. היינו שצריך להתנשא ולרומם כל הכוחות הק' והמדות הק' לבחי' רא"ש. ועי"ז ממשיכין משם כל חדו וכל טיבו וכל נהורין עילאין ובוצינין קדישין לכל העולמות העליונים הק'. ולעשר כתות דמלאכייא עד הכנ"י לעילא ותתא.
4
ה׳והנה כשיצאו ישראל ממצרים ועמהם משרע"ה וקרע להם את הים ועשה להם נסים נוראים גדולים ונפלאים אז נתגלה ונתפרסם אלהותו ומלכותו ית' בכל העולם שהוא מושל ושליט בים וביבשה ובד' רוחות העולם. ובמאורות ובשמים וארץ. ואז באו כל הכוחות והמדות מבחי' כמוסות והעלם אל הגילוי ובפרט בשעה שאמרו משה ובנ"י שירה על הים בחשק ובדביקות גדול ובאהבה שלימה אז מחמת גודל האתערותא דלתתא שלהם נעשו כלים לקבל כל הכוחות והמדות הק'. ונעשה בחי' כסא לכל המדות והי' אז הכסא שלם קודם מלחמת עמלק הרשע כי אז נשלמו כל הכוחות ע"י ס"ר נשמות ישראל שהם בחי' קומה שלימה שהמה כלולים מכל המדות כנודע. והמדות הם בכללותם בבחי' ז' מדות. והג"ר המה בבחי' וסוד אל"ף סוד האחדות האמיתי בסוד פל"א העליון. ולאשר צריך להתנשאות לכל המדות לבחי' רא"ש וכמבואר לזה נעשה צירוף א"ז. והבן:
5
ו׳ועפ"ז יבוארו דברי המדרש ע"נ. אע"פ שמעולם אתה היינו שהגם שכל הכוחות היו כלולין ברצון הקדום עד שלא נברא העולם היית אתה עכ"ז לא הי' כ"א בבחי' עומד לכל הכוחות לאשר לא הי' עדיין אתערותא דלתתא. אבל משעמדת על הים ואמרו ישראל שירה לפניך בגודל אתערותא דלתתא נעשה בחי' כסא לכל הכוחות כולם ואז נתישבה מלכותך. וכוונת המדרש ואמרנו שירה לפניך בא"ז. מבואר ג"כ ע"פ הנ"ל. שאל"ף הוא בסוד פל"א עליון. וז' מורה על ז' מדות ובהתייחדם יחד נעשה צירוף א"ז. הוי נכון כסאך מא"ז מאז ישיר. גם תיבת נכו"ן הוא מרמז על המשכות והתגלות הכוחות והמדות היינו מהנו"ן פשוטה שבתיבת נכו"ן בסוד נו"ן ש"ב. ע"י כ"ו. וכ"ו במילואו כזה. כ"ף. ו"ו. עולה מנין שם יב"ק שמספרו ג' שמות. אהי"ה. הוי"ה. אדנ"י. שהם בחי' עדן נהר גן ונמשך משם התגלות להנו"ן כפופה שבתיבת נכו"ן. שהיא בחי' מלוכה הק'. גם תיבת נכו"ן עולה מספר שם אדנ"י בריבוע כזה. א'. א"ד. אד"נ. אדנ"י. והיינו לגלות ולפרסם ולהמשיך כל הכוחות והמדות מהעלם אל הגילוי. ולפרסם כי מלכותו בכל משלה. ובמהרה יתרצה הקב"ה עם הכנ"י ויערה עלינו רוח ממרום להיות הכסא שלם והשם שלם. ע"י משיח צדקנו שיבא בב"א. והמשכיל יבין כ"ז:
6
ז׳עוד בפסוק הנ"ל. ילקוט א"ר עקיבא בשעה שאמרו ישראל שירה על הים. לבש הקב"ה חלוק של תפארת והי' חקוק בו כל אז שבתורה. אז תשמח בתולה במחול גו'. אז תפקחנה עיני עורים גו'. אז תראי ונהרת גו'. אז ידבר יהושע גו'. ורבנן אמרי כל פרקמטיא של משה בא"ז. הצלת נפשו בא"ז. אז אמרה חתן דמים למולות. קנטורו בא"ז. ומאז באתי אל פרעה גו'. שירתו בא"ז. אז ישיר משה. וכן הפרשת ערים בא"ז. אז יבדיל משה גו'. ע"כ לשון הילקוט. עיי"ש המדרש הזה אומר דרשוני וחיו. כמבואר לכל מבין שהוא כולו פלא:
7
ח׳ובהעיר לב י"ל דהנה כתיב. ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. גם כתיב נכון כסאך מאז. לבאר הפסוקים האלה. י"ל דהנה תכלית ההתנהגות עבודת האדם הוא מתחלה צריך לשעבד כל חלקי הגוף והנפש וכל התאוות והחיצוניות שלו אל השכל שהוא במוח הראש. והשכל ימשול על הכל. ומאז יעשה כל דבר ודבר בדיעה והשכל. ע"פ דרכי נועם וחכמות התורה למנוע ממה שאסור לעשות. ולעשות כמצווה. ולהתישב היטב בהמותר לעשות. ובהרגלו בזה בעשייתו כנ"ל. וכל כוחות הגוף והנפש יתבטלו נגד השכל וחכמות התורה. עד שיהיו כל כוחות הגוף והנפש כסא ומרכבה להשכל וחכמה של התורה. ואז יהיו כל התאוות רעות ובפרט העבירות נבזים ונמאסים בעיניו כאלו הי' זה נטבע בטבעו מעת הוולדו ושלא יהי' באפשרי לנטות אחר הרע ח"ו כלל בשום פעם בעולם. ואז יהא צריך לילך למדרגה גדולה ממנה. והוא שיהיו כל מחשבותיו וכוונותיו בתורה ובמצות ובתפלה רק לקיים מצות בוראו ית' לבד. היינו לא לבד מחמת שהשכל והחכמ' מחייב לזה לשנוא את הרע ולבחור בטוב. רק להיות הכוונה לעשות רצונו של הבורא ית' וית'. וזהו כוונת מאחז"ל אל תאמר קצה נפשי בבשר חזיר רק אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. וכאשר יעשה כל עשיותיו בדרך זה. אז נעשה שכלו שהוא הנשמה מרכבה וכסא לבחי' שלמעלה ממנה היינו בחי' חי"ה. וכן צריך לילך ממדריגה למדריגה עד שיתעלו כל כוחות הנפש והנשמה לבחי' ביטול מציאות לגמרי נגד כבוד השי"ת. והוא בחי' אי"ן. וכן הי' כביכול כאשר עלה במחשבה לפניו ית"ש לברוא את העולם. כי מתחלה היו כל העולמות וכל הכוחות כלולים וכמוסים בעצמותו ית'. והיו כולם בבחי' העלם. רק אח"כ יצאו מהעלם אל הגילוי כביכול וכאשר יצאו אל הגילוי נק' בחי' י"ש. וזהו שאמרו בזוה"ק ע"פ על נסותם את ה'. היש ה' בקרבנו אם אין. היינו בחי' אי"ן שהי' במחשב' קדומה לכל הקדומים. והנה הז' מדות התחתונים נק' בחי' י"ש. מחמת שהוא קצת גילוי מהאי"ן. אמנם הג"ר נק' בחי' אי"ן כנודע. שהנו"ן רומז לנש"ב. והיו"ד לחכמה. והאל"ף לכתרא עילאה קדישא. ושני בחי' מהג"ר שהם חו"ב נק' כ"א מהם בחי' י"ש להבחי' שלמעלה הימנה. אבל בחי' הראשונה שהוא כ"ע הוא רק רצון פשוט לית מחשבא תפיסא בי' כלל ולית שום הכרעה ולא שום שכר ועונש. רק מעולם הבינה משם דינין מתערין. והוא ג"כ בבחי' העלם עד ז' מדות התחתונים ששם יש כביכול בחי' קו הימין וקו השמאל וקו ההכרעה והג"ר נק' שכל. והז"ת נק' בחי' מדות. לזאת כאשר האדם הולך ממדריגה למדריגה ומעלה המדות להשכל. ומהשכל ממדה למדה עד שמעלה הכל להמדה העליונה שהוא בחי' אי"ן. בחי' עתיקא קדישא. שם אין כ"א רק רצון בלי שום הכרעה ולזאת הוא בא לכלל ביטול מציאות לגמרי למקורו ושורשו כמו שהי' מקודם במחשבה הקדומה לכל הקדומים שלא הי' אז שום מציאות ישות:
8
ט׳והנה בהמחשבה הקדומה לכל הקדומים הי' אז כל המדות בבחי' א"ז. דהאל"ף רומז אל הג"ר. והז' לז' תחתונים. והי' הכל בבחי' העלם כלול בעצמותו ית'. רק אח"כ יצאו מהכח אל הפועל. ונעשה מן האל"ף ג"ר. ומן הז' ז' תחתונים. וכשיצאו להגילוי נעשה הכל כסא ומרכבה להש"י וכמבואר אצלינו בדרוש הקדום. היינו הגילוי שיצא לפועל נעשה כסא ומרכבה לבחי' העלם שהי' בבחי' א"ז. בכמוסית ההעלם. ובחי' העלם נעשה כסא כביכול לעצמותו ית':
9
י׳והנה התוה"ק הי' ג"כ בבחי' העלם במחשבה הקדומה כמאחז"ל כביכול הסתכל הקב"ה בהתורה וברא העולם. וא"כ נעשה התורה שהי' בבחי' העלם במחשבה הקדומה כסא לעצמותו ית"ש. וזש"ה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז ר"ל בעוד הי' הדבר בבחי' קד"ם ובחי' א"ז. וזש"ה נכון כסאך מא"ז. ר"ל שאל תחשוב שלא הי' הכסא ומרכב' עד אחר שיצאו להגילוי לז"א דאינו כן אלא כסאך נכון מא"ז. בעוד היותו בבחי' א"ז ג"כ היה נכון כסאך והיה בחי' זו שנק' אז בבחי' כסא כנ"ל אך עדיין היה בבחי' העלם ולא בבחי' גילוי עד שבאו אבות הק' ופרסמו וגילו מלכותו ואלהותו ית' וית' לכל באי עולם וכנ"ל בביאור דברי המדרש הקדום:
10
י״אועפ"ז נבוא לבאר דברי הילקוט הנ"ל ע"נ. ונקדים דברי קדוש האריז"ל שביאר בכוונת ויושע ה' ביום ההוא דהכוונה הוא על עתיקא קדישא דגלי רצון דיליה. והיינו דכנ"י היו אז בבחי' זו מחמת שהלכו אל תוך הים ומס"נ ובטלו כל גופם ונפשם ושכלם נגד השי"ת. ובאו לכלל ביטול מציאות לגמרי. ובאו לבחי' אי"ן שהוא עתיקא קדישא. ובמדה שהאדם מודד מודדין לו. ועי"ז היה יכולת להיות הנהגה זו קי"ס לפניהם אע"פ שע"פ דין והכרעה הי' קיטרוג מהשר של מצרים שטען הללו עע"ז והללו כו' רק לאשר שהיו ישראל באותו העת בבחי' האי"ן. לכן היה יכול להיות ההנהגה זו בבחי' ע"ק. ששם הוא רצון פשוט להיטיב לכל גם נגד שורת הדין והבן: (א"ה. ועפ"ז נוכל להשכיל ולהבין בדברי זוה"ק מה תצעק אלי. בעתיקא תליא. היינו לפי שורש הדין אין הם ראויים לקרוע להם הים כ"א דבר אל בנ"י ויסעו במס"נ להש"י אל תוך הים ועי"ז יבואו אל בחי' אי"ן שהוא ע"ק ואז עתיקא קדישא יגלה רצון דיליה וכנ"ל והבן:) וידוע דעיקר בריאת כל העולמות היה בשביל ישראל שיקבלו עליהם עול מלכותו ואלהותו ית"ש ושיהיה השי"ת מלך עליהם וכמבואר כמה פעמים גם שיתעצמו בכח עבודתם להעלות כל המדות ממטה למעלה עד שיהיה הכל נכלל במקורן ושורשן. וזה יוכל כל איש ישראל לעשות כי הוא בחי' מוצב ארצה וראשו גו' וכאשר יתנהגו ישראל בזה כנ"ל אז עליהם נאמר ישראל אשר בך אתפאר. כי זהו גורם תענוגים ושעשועים כביכול לפניו ית'. וזהו שאמר רע"ק בשעה שא' ישראל שירה על הים לבש הקב"ה חלוק של תפאר"ת. היינו שנעשה מזה כביכול לבוש לעצמותו ית' והוא המחשבה קדומה לכל הקדומים שישראל עלו במחשבה לפניו יתברך ונק' לבוש של תפארת ע"ד ישראל אשר בך אתפאר. והיה חקוק בו אז תשמח בתולה במחול דהוא לעתיד שיהי' ג"כ בבחי' א"ז. והוא נק' בבחי' בתולה ואיש לא ידעה. דשם אין שום נידנוד רע כלל. ועז"נ לא יגורך רע ואומרו במחול. הוא ע"ד מאחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול להצדיקים ואז ידלג כאיל פסח ואז תפקחנה עיני עורים. הכל בדרך הנ"ל דלא יהיה שום מום בגוף והעיקר הכוונה בבחי' נפש ונשמה. ואז תראי ונהרת ג"כ הכוונה לעתיד כמשה"כ ופחד ורחב לבבך ויהפך לך חיל ים וחיל גוים יבואו לך. רק שלא עמדו ישראל במדריגה זו ונפלו ממדריגתם וכמ"ש בזוה"ק ע"פ על נסותם את ה' היש ה' בקרבנו אם אי"ן. וז"ש המדרש ועתיד הקב"ה להחזירו לנו לע"ל. שנא' אז ימלא שחוק פינו.
11
י״בורבנן אמרי כל פרקמטיא של משה בא"ז. דהנה מרע"ה היה תמיד במדריגה הלזו בבחי' אי"ן כאומרו ונחנו מה. וזה"ש המדרש הצלת נפשו בא"ז היינו ע"י שהי' בבחי' א"ז. ניצול מן הסכנה. קנטורו בא"ז. ר"ל משרע"ה כשהיה תמיד במדריגת ובחי' א"ז שהוא אי"ן והיה ממשיך משם הנהגתו לישראל ולפ"ז אפילו לא היו ישראל ראויים וכדאים להגאולה היה ג"כ מהראוי שיגאלו כי שם אין הכרעת דין כלל רק חסדים ורחמים גמורים. וזהו שהקשה משרע"ה ואמר ומאז באתי היינו שאני בא תמיד ממדת א"ז וממשיך אני משם ההנהגה. וא"כ איך הרע פרעה לעם הזה. שירתו בא"ז כמבואר וכנ"ל. הפרשת ערים בא"ז. י"ל בדרך אפשרי ע"פ אשר יבואר אצלינו בפ' מסעי. אשר סוד הפרשת ערי מקלט ששה רומזים אל החוטא בשגגה שינוס אל הששה תיבין שמע ישראל גו' היינו שיקבל עליו עמ"ש באהבה ויפקיר כל גופו ונפשו במס"נ להש"י ואז הוא בא לכלל ביטול מציאות שהוא בחי' א"ז כנ"ל. רק שא"א לעמוד בבחי' זו לעולם ועכ"פ צריך להיות בבחי' אהבת ויראת ה' וזהו פי' ואהבת שיש בה מ"ב תיבות כידוע ועי"ז הוא ניצול מכל רע וניתקן נפשו. וזה שה"כ ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. והנה אחז"ל דהג' ערים שהפריש משה לא היו קולטין עד שהפריש יהושע הג' ערים שבא"י ולכאורה י"ל טעם הדבר הוא לפי הקדמה הנ"ל דהוא"ו עמ"ק הם נגד הוא"ו תיבות שבפסוק שמע ישראל גו'. ממילא הג' שבעבר הירדן הם נגד ג' תיבות ראשונות שהם שמע ישראל ה'. ועדיין לא נעשה יחוד אמיתי דהוא אלהינו ה' אחד. דידוע מאחז"ל. כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. מש"ה כ"ז שלא באו לא"י לא היה עדיין בחי' אלהינו וכיון שלא נגמר בסוד הפנימי מש"ה לא היו קולטין. משא"כ אח"כ כשהפריש יהושע הג' ע"מ שבא"י אז נעשה בחי' אלהינו ה' אחד דהדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה והבן. והיוצא לנו מזה דעיקר הפרשת הערים הוא בבחי' הנ"ל שבחי' נפשו ונשמתו ינוס אל תוך הוא"ו תיבות שבפסוק שמע. ויפקיר את גופו ונשמתו למקורו ושורשו שיתבטלו כל חושיו והחיצוניות שלו ויהי' רק לה' לבדו. כמו שהיה בתחלת הבריאה. שהיה הכל בבחי' א"ז. וזהו כוונת המדרש וגם הפרשת ערים בא"ז. כנ"ל והבן היטב:
12