אוהב ישראל, חקת ג׳Ohev Yisrael, Chukat 3

א׳ויסעו ב"י ויחנו באובות גו' עד סוף הפרשה. בפרשה זו יש לרמז סודות נפלאים להורות לעם ה'. דרכי ה' וסודותיו הק'. כי הנה כאשר בא התעוררות בלב האדם לאמר עד אנה ירום אויבי עלי. ועד מתי אהיה משוקע בהבלי תאוות עוה"ז הגשמי והחומרי ורוצה להיות מאז והלאה סור מרע. ואח"כ לדבק א"ע אל הטוב אז צריך לחשוב בלבו לאמר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. והיינו שצריך לדבק עצמו במדתן ובחינתם. מדת אברהם הוא מדת החסד. לגמול חסדים לכל זרע ישראל. ומדת יצחק הוא הגבורה והפחד ומדת יעקב הוא לעשות תענוגים ושיעשועים והתפארות להבורא בהוב"ש וזהו ויסעו ב"י ויחנו באב"ת. היינו לעשו' חנייה בבחי' ומדת אבות הק'. ויסעו מאב"ת ר"ל לפעמים כאשר יסעו מבחי' זו ויפלו ממדריגתן ח"ו. אז ויחנו בעיי העברים. ע"יי לשון חורבה ושממה כפרש"י ז"ל העברים היינו בעבר האחר במדבר אשר על פני מואב. מוא"ב מספרו מ"ט כי כמו שיש מ"ט ש"ב הק' שיש לנו השגה בהם כן יש כנגדן מ"ט שערי טומאה. וזהו במדבר אשר ע"פ מוא"ב. היינו שיבואו למדריגה התחתונה ח"ו. עד מאוד למקום החורבה והס"א אשר הם מסכים המבדילין. ע"פ מואב היינו המ"ט שערי' אשר משם הוא המשכת אור השפעה להעולמות. וזהו ממזרח השמש והגם שנופל האדם ח"ו. לבחי' ומדריגה כזו עכ"ז אם הוא דבוק בנקודה עילאה וזהו סוד החו"לם אשר על הא' של אבת. וכיון שהוא דבוק בנקודה עילאה זו. משם נסעו ויחנו בנחל זר"ד היינו שיוכל ליסע ולעלות בבחי' זו עד אשר יבוא לבחי' נחל הק' המשקה את כל הענפים זר"ד הוא מלשון חבילי זרדין. משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היוצא מגבול האמורי א"רנון. אל"ף הוא סוד כתרא עילאה קדישא. ר' הוא סוד ראשית חכמה. נו"ן הוא סוד נו"ן ש"ב. היינו שיוכל לעלות לבחי' כח"ב. אשר במדבר בחי' הדיבור סוד המלוכה. היוצא מגבול האמורי. היינו מהגבולין של ה' מוצאות הפה. כי גם בבחי' המלוכה כלול כח"ב. כי כ"א כלול מעשר. כנודע ליו"ח כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמורי היינו כי אלו הג"ר הם הגבול של המ"ט ש"ב. בין מוא"ב. היינו המ"ט ש"ב העליונים. ובין האמור"י המ"ט ש"ב של המלוכה הק'. כי הה' מוצאות הפה הם ה' שערים כוללים אשר כ"א כלול מעשר. ע"כ יאמר בספר מלחמת ה'. היינו על אלו המדריגות והיחודים הק'. המבוארים עד הנה. יוכל להיאמר בספר ע"י לימוד תוה"ק אז יוכל לבוא לבחי' הנ"ל ויוכל לנצח מלחמת ה' אשר בכל אדם את והב בסופה. וה"ב מספרו כמו אהב"ה. והיינו לבסוף יהיה לו אהב"ה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער. ידוע דאית נחל עליון ונחל תחתון. נחל עליון הוא בחי' מזלא עילאה קדישא. בסוד נ"וצר ח"סד ל"אלפים ר"ת נח"ל ונחל התחתון בחי' מזלא תתאה. בסוד ונק"ה. והוא יוצא מר"ת נ"פשנו ח"כתה ל"ה'. והוא בחי' מיין תתאי' ואתערותא דלתתא של עם ה' בני אל חי. בכל לבבם ונפשם ועי"ז אתער נחל העליון להשקות ולהשפיע כל מיני טובה וברכה להעולמות כולם. לחיות הק' ולאופני הק'. ולעשר כתות דמלאכייא ולגלגלי המרכבה. ולהוריק שפע טוב וברכה והצלחה בני חיי ומזוני על זרע ישראל וזהו כנחלים נטיו שהם נוטים זה לזה. כי מרוב ההשתוקקות של האתערותא דלתתא. אשר בא אל נחל העליון הק' אתער ההוא נחל להשקות ולהשפיע אל הנשמות ישראל כל טיבו וכל חדו וכל ברכאין טבין. וזהו ואת הנחלים. היינו עם אלו הנחלים הק'. תרין מזלין נוצ"ר ונק"ה. ארנו"ן היינו הג' בחי' כח"ב כנ"ל ואשד הנחלים היינו שפיכת הנחלים אלו הק' אשר נטה לשבת לעשות ישיבה. ע"ר הוא לשון חורבה ושממה מלשון ער"ו ער"ו. היינו לעשות ישיבה ותיקון אף במקום חורבה. ונשען לגבול מואב. היינו כי אלו הנחלים הם בחי' משענה לגבול מוא"ב. היינו המ"ט שערים. ומשם באר"ה. הוא הבאר הק'. סוד התוה"ק. אשר אמר ה' למשה בחי' הדעת. אסוף את העם היינו שיתייחדו כולם בדיעה אחת ובקשר אחדות. ואז ואתנה להם מים. היינו התוה"ק:
1
ב׳והנה מכאן ואילך מרומז בהפסוקים איך להעלות את בחי' הבא"ר. א"ז הוא הייחוד. הוי"ה אדנ"י. שמונה אותיות מספר א"ז ישיר ישראל את השירה הזאת. עלי באר ענו לה. להעלות את הבאר להעולמות העליונים באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם. היינו אשר חפרוה החכמי ישראל שבכל דור על ידי מחשבותם הק'. וזהו במחקק לשון מחשבה וחקיקה. במשענתם. לשון משען ומשענה. היינו תמכין דאורייתא אותן האנשים המחזיקים ידי לומדי התורה. כי גם על ידם נתרבה התורה בישראל. וממדבר מתנה. אדם שמפקיר את עצמו בשביל התורה ומצותיה. כמדבר הזה אז נעשה לו התורה כמתנה. כי יש חילוק בין מכר למתנה. היינו כשמכר א' ביתו לחבירו ומצא בו הלוקח אוצר טמיר וגנוז הגם שכתב לו בשטר המכר מתהום ארעא ועד רום רקיע עכ"ז לא קנה הלוקח את האוצר. ובמתנה קנה המקבל המתנה גם את האוצר כי נותן בעין יפה הוא נותן כידוע זה מהגמ' ומהפוסקים ואדם כזה שמפקיר א"ע על התורה אז נעשית שלו בתורת מתנה וקנה גם את האוצר הטמיר וגנוז היינו הנ"ק המובלעים בתוך הקליפות החיצונים להוציא בולעם מפיהם. וכמו שכותבין בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא היינו מלשון חיצוניי כי היכי דלא ליהוי עוד מילתא דטמירתא רק שיעלו לשורשם הרמה בקודש. וממתנה ומכיון שזכה כבר לבחי' מתנה וכנ"ל. נ"חלי אֵל הייט יוכל להמשיך נחלי שפע טוב וברכה מהי"ג נהרות המושכין שמן אפרסמון אשר התחלתם הוא אל רחום וחנון גו' ומנחליאל במות. היינו מהי"ג נהרין כנ"ל במות היינו הי"ג נימין קדישין הנק' שבחא דעתיקא היוצאים מפסוק מי אל כמוך כו' ומבמות הגיא היינו לעומק כזה אשר בשדה מואב והוא סוד שער החמשים של הנו"ן ש"ב ראש הפסגה עד לבחי' ראש סוד גולגלתא. ונשקפה ע"פ הישימון היינו להעולמות העליונים אשר לית שום השגה של נאצל ונברא ונוצר ונעשה תפיסא בהו כלל. והוא ע"ד יוצר אור ובורא חושך מחמת כי עולם הבריאה הוא למעלה מעולם היצירה לכך נאמר בו חושך כי לית מחשבה תפיסא ביה וכדאי' בכתבי האר"י הק' ז"ל והמשכיל יבין כ"ז היטב:
2