אוהב ישראל, חנוכה ב׳Ohev Yisrael, Hannukah 2
א׳(שבת כא:) ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכאו"א. והמהדרין מן המהדרין בש"א ליל ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך. ובה"א ליל ראשון מדליק א'. מכאן ואילך מוסיף והולך. ופליגי בה תרי אמוראי. ר' יוסי בר אבין. ור' יוסי בר זבידא. חד אמר טעמא דב"ש נגד ימים הנכנסים. וטעמא דב"ה נגד ימים היוצאים. וח"א טעמא דב"ש נגד פרי החג. וטעמא דב"ה מעלין בקודש ולא מורידין. עכ"ל הגמרא. ראשונה יש להבין. אליבא דמ"ד נגד ימים הנכנסין והיוצאין עכ"ז באיזה סברא פליגי ב"ש וב"ה.
1
ב׳וי"ל ע"פ פשוטו דידוע קושיית הפוסקים למה אנו עושים ח' ימי' חנוכה הלא הנס בשמן לא היה רק ז' ימים כי על לילה אחת היה שמן בהפך כשיעור להדליק. ועי"ש שתירצו כל אחד לפי דרכו הב"י והט"ז ז"ל ושאר הפוסקי' ז"ל. והנה לכל התירוצים היה הנס של ז' ימים כלול בהשמן אשר היה בפך ללילה הראשונה. ונמצא דביו' הראשון היה עיקר גודל ותוקף הנס על כל ח' ימי חנוכה. וביום הב' לא היה הנס גדול כ"כ כי לא היה כ"א על ז' ימים וכן ביום הג' לא היה הנס כ"א על ו' ימים וכן כולם ולכן ס"ל לב"ש דביו' א' מדליק שמנה. נגד ימים הנכנסין כיון שאז היה כלול בהשמן גודלו ותוקפו של הנס על כל ח' ימי חנוכה. ומכאן ואילך פוחת והולך כמו שהנס היה אז פוחת והולך ונתמעט מידי יום ביומו כנ"ל. וב"ה ס"ל כיון דאנן פירסומי ניסא בעינן להראות לכל באי העולם גודל תוקפו של הנס כדי להודות ולהלל להשי"ת ע"כ הטוב אשר גמלנו ברחמיו ומאחר שבכל יום ויום נתוודע ונגלה לנו ולעין כל הנס יותר ויותר הגם שהכל היה כלול ביום הראשון עכ"ז היה כמוס ונעלם ולא היה נודע וניכר עדיין עד שראו בכל יום ויום גודל הנס יותר ויותר. ומפני שהעיקר הוא לפרסם הנס לכל לזה ס"ל לב"ה דמוסיף והולך בכל יום נגד ימים היוצאין כדי לפרסם בכל יום כמה ימים היה הנס. ובליל שמיני מדליק שמנה. להגלות לעין כל שהנס הגדול היה על ח' ימים כמו שנתוודע לנו אז בכל יום ויום הנס הגדול יותר ויותר וק"ל:
2
ג׳אמנם כן יש להבין דברי מ"ד השני האומר טעמא דב"ש נגד פרי החג. וטעמא דב"ה משום מעלין בקודש ולא מורידין. ולכאורה אינו מובן מהו ענין חנוכה אצל פרי החג. ועוד לטעמא דב"ה דמעלין בקודש. א"כ למה בפרי החג פוחתין והולכין:
3
ד׳ובהעיר לב י"ל דהנה בז' ימי החג היו ישראל מקריבים בבהמ"ק ע' פרים נגד שבעים אומות ושריהם כדי להמשיך שפע גם אליהם כי הבורא כל העולמים ב"ה וב"ש ברא הכל לכבודו ולצורך קיום העולם ועכ"ז היה פוחת והולך בכל יום פרי החג להכניע כח הקליפות החיצונים ולהמעיטן והנה מיום ז' של סוכות עד יום אחרון של חנוכה הוא שבעים יום. דוק ותשכח. כאשר נחשוב החדשים כסדרן. אחד מלא. וא' חסר וביום א' דחנוכה הוא כ"ה כסליו הוא ס"ג יום. כי אז מתחיל להעיר שם הק' ס"ג שהוא הנשמה לכל העולמות וזהו חנוכ"ה חנ"ה כ"ו כדאי' בכה"ק האריז"ל. ואצל הע' אומות נתהפך להיות כולו סג יחדיו נאלחו. ולכך סברי ב"ש דפוחת והולך גם נרות דחנוכה כמו בפרי החג דכוונה א' לשניהם כי גם אלו השבעים יום הם נגד ע' שרי האומות וב"ה סברי מעלין בקודש ולא מורידין דר"ל שאין כוונתינו בחנוכה כלל להוריד ולהשפיל שרי האומות רק להעלות בקודש היינו אנו רוצין אז להמשיך שפע משח רבות עילאה קדישא לכל העולמות מן י"ג תיקוני דיקנא עילאה קדישא. ושיתוסף שפע החכמה עילאה בכל העולמות ולאדלקא בוצינין קדישין ונהורין עילאין כמבואר עיל. ולכך מוסיף והולך בכל לילה דמעלין בקודש והבן זה. ודברינו אלה אינם סותרים דברי קדשו של האריז"ל בסוד נר חנוכה מצותה למטה מיו"ד טפחים כמבואר לכל מבין:
4