אוהב ישראל, קדושים ב׳Ohev Yisrael, Kedoshim 2
א׳קדושים תהיו. במדרש יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם והוא תמוה. וכי יעלה על דעת שום אדם שיוכל להיות כמוהו ית'. והלא כתיב ואל מי תדמיוני כו'. אך ידוע דתיבת קדושה מורה על הבדלה והפרשה כמבואר בסמוך. ועי"ז שהאדם מבדיל ומפריש א"ע מחלק הרע ומואסו בלבו ועושה סייגים וגדרים לאיבריו ולחושיו שלא ישוב עוד לכסלה. מזה יוכל לבוא לבחי' קדושה. שהוא מורה ג"כ על הזמנה ודביקות היינו שמזמין א"ע ומכין להדביק עצמו בהש"י שהוא הטוב האמיתי. ובזה ממשיך עליו קדושה מלמעלה. ונודע מאחז"ל שהקב"ה מניח תפילין וכתוב בהם ומי כעמך ישראל כו'. ובודאי שאין לומר הדבר כפשוטו. שהוא ית' המופשט מכל צורה ודמיון כו' מניח תפילין. רק הוא דרך משל. והוא רומז על דביקות הש"י בהכנ"י במחשבתו ורצונו כביכול. להיטיב לזרע ישראל בכל עת. ולהשפיע להם כל מיני השפעות טובות. ובחי' זו נקרא הנחת תפילין. כי עיקר כוונת מצות הנחת תפילין הוא לייחד תאות ומחשבות לבבינו לעבודתו ית"ש. ואנו משעבדין המוחין שלנו והלבבות והחושים וכל הכוחות שלא לעשות עמהם כ"א רצונו ית"ש. ולכך נק' תפילין תשמישי קדושה ר"ל דקדושה רומז על דביקות הש"י. וכמ"כ הקב"ה כביכול מניח תפילין. היינו שמייחד מחשבתו ורצונו כביכול רק לעשות רצונינו. וז"ש קדושים תהיו. היינו שתגיעו למדת הדביקות בשמו ית'. ולייחד כל האיברי' והחושים אליו ית'. וז"ש יכול כמוני. ר"ל שהדביקות של זרע ישראל בהש"י יהי' כ"כ חזק ממש כמו הדביקות שיש להבורא ב"ה וב"ש בהכנ"י. לז"א כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם. ר"ל דזהו ודאי שאין שום נברא יכול לדבק עצמו בשמו ית'. כמו שמדבק עצמו כביכול השי"ת בהכנ"י כי אין בכח שום אדם לבוא לידי דביקות כזו. ויה"ר שנהי' דביקים בשמו ית' ובמדותיו הק' בכל עת ורגע. וקדוש יאמר לו אמן:
1