אוהב ישראל, כי תשא ה׳Ohev Yisrael, Ki Tisa 5
א׳אנא חטא העם הזה חטאה גדולה גו'. ולכאורה יפלא. וכי משרע"ה רעיא מהימנא יקטרג על ישראל ח"ו. והלא כמה פעמים מסר נפשו עבורם. וביותר תמוה. והלא בא לבקש ולחנן. פני הש"י שימחול להם. ואדרבה היה צריך אז להקטין חטאם בכל האפשרי. כדי שיתמלא שאלתו למחול לזרע ישראל. ולא עוד אלא שהגדיל החטא ביותר באמרו חטאה גדולה:
1
ב׳אכן כאשר ישכילו יתבונן האדם בלבו ידע ויבין באמת שאין לך עונש לעובר עבירה יותר גדול מן העבירה עצמה היינו כשיתיישב בדעתו היטב מה עשה בעברו על רצון הבורא ב"ה וב"ש. והיוצא לו מזה שנפרד ונתרחק משורש החיים. ונפל לתוך הקליפות והחיצונים ר"ל. ואז ודאי יתלבש בבושה גדולה. והכנעה רבה ויתמלא רתת וזיע וחלחלה. ואז יתחרט בכל לבבו באמת על העבר. ויקבל ע"ע מאז והלאה שלא ישוב עוד לכסלה. רק ירגיל א"ע לעשות כל מעשיו ועניניו במתון רב וישוב הדעת אם באולי יש בזה איזה נדנוד היפך רצון הבורא ית'. שלא לעשותו. ונמצא כשחושב בלבו כל הנ"ל. אז בודאי יש לו צער גדול מזה אין לשער על שהמרה רצון השי"ת. וזהו באמת העונש היותר גדול כאז"ל ושכר עבירה עבירה. ואז אף יעשו לו באותו עת כל העונשים שבעולם יקטן בעיניו מגודל כאב לבו. וזהו שפייס משרע"ה את הש"י באמרו אנא כו' חטאה גדולה. וכעת שמו ללבם גודל הפגם שעשו. וההפסד רב מריחוקם משורשם הרמה בקודש. ומלאים בושה וחרטה בכל לבבם לבל ישובו עוד לעשות כזאת מה שהוא נגד רצונו ית' רק לקיים ככל הכתוב לחיים בתוה"ק בלי שום שינוי וגרעון ח"ו. ונמצא שכבר יש להם העונש היותר גדול בזה שנתמלאו בושה וכלימה באמת ודי להם בזה. ולכן הם ראוים למחילה וסליחה וכפרה. וכיה"ר אמן:
2
ג׳או י"ל באופן אחר. והוא ע"פ שאחז"ל ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך. ושורש הדבר הוא. כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. כי גם היצה"ר אינו נהנה בזה שמחטיא האדם וממרה אותו נגד רצונו ית'. רק הוא מוכרח ורוצה לעשות רצון קונו. שבראו ע"מ כן שיפתה ויסית את האדם לעשות היפך תוה"ק. והאדם לא ישמע לו ובזה יגדל שכרו. ובאמת גם היצה"ר רוצה שלא ישמע לקולו ולא יאבה לו. אך יתגבר עליו בכל עת ורגע וינצחנו. והיצה"ר כבר עשה שליחותו מה שהיה מוטל עליו היינו להסיתו ולפתותו. אבל האדם לא ישמע לו אך ילחם מלחמתו עמו וינצחהו ומזה משמח ג"כ היצה"ר. ונמצא שע"י היצה"ר נעשה ג"כ נ"ר ותענוג ושיעשועים להבורא י"ת וי"ת. כמו ע"י היצה"ט. משא"כ להיפך ח"ו. והנה שלא יעלה בלב אדם ח"ו לומר מה לי ולצרה הזאת לא הן ולא שכרן. איני חפץ בקבלת השכר מהתגברות על היצה"ר. ומכש"כ בהעונש אם אשמע לקולו ח"ו. לזה הזהירונו חז"ל לבל נהיה כפויי טובה בבריאת היצה"ר לטובתינו כדי להרבות שכרינו בעולם הנצחי שכולו טוב ורב טוב הצפון. ויהיה נקל בעינינו לסבול מעט צער בעוה"ז במה שילחם עם היצה"ר להתגבר עליו ולנצחו. וה' יהא בעזרו כמאחז"ל לולא ה' עוזרו לא היה יכול לו. וירבה שכרו למאוד וכנ"ל. וכשמשים האדם זאת על לבו. אז יאהוב את הש"י ויודה וישבח אותו על גודל טובו וחסדו שברא היצה"ר לטובתו. כדי להרבות שכרו באין שיעור וגבול ממש כמו שאוהב את הש"י על בריאת היצה"ט. וזש"ה. ואהבת כו' בשני יצריך. וכדרשת חז"ל בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו. היינו שכך תשבח את השי"ת על איזה מקרה לא טוב ח"ו. כמו על הטוב. ולכאורה יפול לבב אנוש עליו בבוא עליו איזה צרה ח"ו. היאך יוכל להתפלל לפני הש"י שיסיר ממנו הצער והיסורין שהוא בהם. כיון שאדרבה צריך לאהוב את הש"י ולשבחו ולשמוח בזה. אך ע"פ ששמעתי מהרב הק' מ"מ מקאזיניץ ז"ל. שצריך האדם לכוין בתפלתו רק לכבודו ית'. היינו ע"י שיסיר ממנו אותו הצער והיסורין יכירו וידעו הכל. גדולתו ומלכותו. ויבינו שאין כמוהו ואין כמעשהו. ולזאת הכוונה הרצויה היה משרע"ה ג"כ מתפלל להש"י שימחול לישראל החטא הזה הגדול. כדי שעי"ז יתוודע ויתפרסם לכל באי עולם גדלו וטובו וחסדו. ומגודל החטא ועכ"ז עמו הסליחה יתגדל ביותר כבוד שמו ית' וית'. וטובו וחסדו. וכיה"ר אמן:
3
