אוהב ישראל, כי תשא ח׳Ohev Yisrael, Ki Tisa 8
א׳ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וגו'. צריך להבין ולדעת כוונת תוה"ק במה שהודיעה לנו שמשה לא ידע כו'. ומה יצא לנו איזה תועלת מזה. ולכאורה הוא שפת יתר:
1
ב׳ובהעיר לב י"ל דידוע קושיית הרמב"ם ז"ל בענין הידיעה והבחירה. דהלא באמת ידיעת הבורא בהוב"ש וית' הוא ידיעה אמיתית ומוכרחת וא"כ אם ידע שזה יהי' צדיק א"כ א"א לו להיות באופן אחר וכן להיפך ח"ו. והיאך הוא באפשרי שיהא הבחירה נתונה חפשית ביד האדם לעשות כמו שיבחר ויקרב עיי"ש. והוא ז"ל בעצמו תירץ בזה דידוע ומפורסם שאין לנו השגה באמיתות הש"י ואחדותו. והוא ושמו וידיעתו הכל אחדות גמור ואמיתי. לא כידיעת ב"ו. שהוא וידיעתו הם שנים ולזה כיון שאין לנו שום השגה באמיתות מציאות בעצמו כביכול כמו כן אין לנו שום השגה בידיעתו שהכל אחדות אחד. וזש"ה כי לא מחשבותי מחשבותיכ' כו' ע"כ דבריו ז"ל הקדושי' עיי"ש:
2
ג׳והנה הגם שיש עוד תירוצים בזה אך הוא ז"ל כיוון אל האמת בזה והנה הבורא בהוב"ש רצה להורות לנו עם סגולתו התורה והמצות. ועשה זה ע"י משרע"ה והוא הי' בחי' ומדת הדעת העליון הק' והיה כלול כביכול באחדותו ואמיתתו. וכיון שהוא ית' וידיעתו חד אינון. א"כ לא היו יכולים בנ"י להשיג התורה ומצות ע"י משרע"ה שהוא דעת העליון הק'. כשם שאין לנו השגה באחדות וידיעת עצמותו ית'. לזה עשה הקב"ה וב"ש למשרע"ה קרני הוד. והוא אור המבהיק לבר מגופא. כי נצח והוד הם לבר מגופא וע"י ההוד אור המבהיק היו יכולים ישראל להשיג התורה והמצות. וא"כ אם היה משרע"ה יודע מזה האור המבהיק הי' אז אור ההוא ג"כ כלול בדעתו ודעתו כלול בדעת העליון הק'. ונמצא שהי' האור המבהיק ההוא ג"כ כלול בדעת העליון הק'. ולא היו יכולים ישראל להשיג התורה והמצות ע"י האור המבהיק ג"כ. כמו שאין לנו השגה בדעתו ית'. אשר ע"כ עשה הש"י שלא ידע משה ולא יבין מזה האור כדי שלא יהי' כלול בדעתו ועי"ז יכלו ישראל להשיג ע"י אותו האור התורה והמצות וזהו שמודיעה לנו תוה"ק שמשה לא ידע כו' וכנ"ל והבן:
3
ד׳ולזה רמזו חז"ל במס' שבת. אמר רבא בר מחסיא כו' א"ר הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. שנ' לדעת כי אני ה' מקדשכם כו'. והא כתיב ומשה לא ידע כו' ומשני הא במילתא דעבידא לגלויי. הא במילתא דלא עבידא לגלויי כו' עיי"ש רמזו בזה התירוץ לדברינו הנ"ל הא במילתא דעבידא לגלויי היינו הקירון אור פני משה איתעביד לגלויי. ר"ל שעי"ז יהיו ישראל יכולין להשיג ולהתגלות להם התורה והמצות ולזה לא הודיעו הש"י וכנ"ל:
4
ה׳ועד"ז אמרתי לפרש ג"כ התיב"ע בפ' שלח על פסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע. וכד חמי משה ענוותנותי' קרא להושע בר נון יהושע. והוא פלאי. והנראה לי בזה הוא ע"ד דאי' במדרש מהיכן זכה משה לקרני הוד ר' יהודא בר נחמן א'. כשכתב משה את התורה נשתייר בהקולמוס קימעא והעבירו על ראשו ומשם נעשו הקרני הוד. עכ"ל. והם דברים סתומים וחתומים. והאוה"ח הק' ביאר קצת בזה כשכתב משה את התורה. ובא לכתוב והאיש משה עניו מאוד. ולא רצה לכתוב זאת מרוב ענוותנותו. ואין זה מגדר הענוה לכתוב ע"ע שבח גדול כזה. אך מה יעשה בציוי הבורא בהוב"ש שציוה עליו לכתוב ומוכרח הוא לקיימו. לזה קיצר בהכתיבה בכל האפשרי וכ' ענ"ו חסר יו"ד. וז"ש במדרש שנשאר קימעא בהקולמוס היינו אות היו"ד ובשכר זה זכה לקרני הוד. עכ"ד הקדושים. ונבאר קצת בביאור יותר דכשראה משרע"ה. שחיסר אות אחת מתוה"ק היינו יו"ד מן עני"ו והקב"ה ציוה למשה שיסמוך את יהושע וא"ל ונתת מהודך עליו היינו מאור הוד שלך המבהיק כדי שיהי' לישראל השגה ע"י בתורה ובמצות וכנ"ל. כי נצח והוד הם לבר מגופא והגם שמתחלה לא ידע משה מזה האור המבהיק. עכ"ז כשראה שחיסר אות היו"ד מהתוה"ק והש"י א"ל ונתת מהודך עליו מזה הבין שצריך למסור את התורה ליהושע וליתן לו היו"ד שהוא הקרני הוד וכדברי המדרש כדי שיהי' לישראל השגה ע"י כנ"ל. וזהו כוונת התיב"ע כד חמי משה ענוותנותיה ומפני זה חיסר יו"ד מהתורה בתיבת עניו. לזה קרא להושע בן נון יהושע וכמו שנתבאר. והמשכיל יבין כ"ז:
5