אוהב ישראל, לך לך א׳Ohev Yisrael, Lech Lecha 1
א׳ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך כו'. ופירש"י ז"ל להנאתך ולטובתך. ואעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים כו' ואברכך בממון ואגדלה שמך שאודיע טבעך בעולם. והיה ברכה הברכות יהיו מסורים בידך. ד"א ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלהי אברהם כו' עיי"ש. ואח"כ מציין רש"י ז"ל מארצך והלא כבר יצא משם כו'. ולכאורה קשה למה היפך רש"י הסדר לפרש על מארצך המוקדם בפסוק ראשון. מאוחר מהפירושים שפי' על ואעשך כו'. גם הד"א שהביא רש"י ז"ל הוא אך למותר דזאת ידוע אם היה רוצה רש"י ז"ל להביא כל הפירושים שהובאו במדרשים ע"כ פסוק תקצר היריעה מהכיל אך אינו מביא רק הצריך לפשוטו של מקרא או שהוקשה לו איזו קושיא לכן מביא בכ"מ הד"א כדי שיתורץ בזה וכאן לכאורה הוא שפת יתר ונראה כוונתו עפ"י דאי' במדרש נסיון ראשון בלך לך היינו כאן ונסיון האחרון בלך לך היינו בהר המוריה והנה מאוד יופלא מהו הנסיון הלזו פה כ"כ גדול בלכתו מארצו שהכתוב משבחו באמרו וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. וכי יעלה על לב איזו ברי' שלא לציית לדבר ה' ח"ו אף פחות ערך הרבה בכמה מדריגות מאברהם אע"ה אם היו זוכין לשמוע דבר ה' מפיו ית' אפילו שילך מסוף העולם עד סופו בודאי מי הוא פתי אשר לא ישמע אל דברי אלהים חיים המדבר אתו עמו וא"כ מהו שבחו של אאע"ה. וביותר תימה מהו הנסיון הלא שכרו בצדו שהש"י הבטיחו שע"י הליכה זו ירויח כל כך טובות והברכות לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות. אכן שורש הדבר הוא כך. דודאי עיקר עשיית איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח"ו. רק שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר המלך מלכו של עולם. יהא מה שיהיה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. ועיקר הניסיון של אאע"ה היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח"ו לכוין בהליכה זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע באמת שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי הש"י. עכ"ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר היינו רק לקיים דבר ה'. ולעשות נ"ר ליוצרו שיתגדל ויתפרסם אלהותו ית' לעיני כל הברואים בכל מקום בואו זהו עיקר כוונתו בהליכתו זאת. והנה כל דברי נבואה שנאמרו מפיו הקדוש ית' וית' לאיזה נביא וודאי לא נאמרו לו פירושי הדברים של הנבואה על מכונם רק נאמר לו צירופי האותיות תוה"ק בלשון הקודש והנביא ההוא מתלבש ברוה"ק ויודע אז איך לצרף האותיות לתיבות ומתוך זה יבואר לו ענין הנבואה וכוונתה על אמיתתה. ע"כ מסתמא היו דיבורי השי"ת לאברהם ג"כ בדרך זה. והנה כל דיבור של הש"י סובל כמה פירושים ויוכל כאו"א לפרשו כפי נטיית מחשבתו לרצונו. והנה בעת שנאמר לאברהם נבואה זו לך לך מארצך כו' אז תיכף ומיד עמד לנגדו היצה"ר על ימינו לשטנו. וחיזק אותו לילך בזריזות לקיים מצות הש"י ובפרט שיצמח לו מזו טובות הרבה כמובן מדבר ה'. כי הסביר לו הדברים על אופן זה רק להנאתו ולטובתו. כפי' א' של רש"י ז"ל כאן אי אתה זוכה לבנים כו'. ובוודאי מהראוי לקיים מצות הליכה זו מארצו עבור טובה זאת שיזכה לבנים חוץ שארי טובות היינו ואברכך בממון ואודיע טבעך בעולם ויתפרסם שמך הטוב בעולם. ויתמסרו הברכות בידך לברך את כל אשר תחפוץ. והכניס בלבבו ומחשבתו חמדת טובות עוה"ז הנצמח לו מזה וזה ידוע גודל התאוה וחמדה של בני אדם בדרכים הללו. אמנם אאע"ה לגודל צדקתו ומחשבתו זכה ונקי' הבין שלא זהו דרך הטוב והישר בעיני אלהים לעשות ציוויו ופקודתו עבור מצפונו הטובות שיבואו לו מהעבודה הזאת. כי זה אינו נק' עובד את הש"י רק עובד לעצמו עבור טובתו. וכשהתבונן בדבר נתוודע לו בבירור שהוא מפיתויי היצר הרע. ומיד התחיל וצווח דבר אחר והיפך במחשבתו פירוש דברי השי"ת לרצונו ית' ולכבודו ית' רק לעשות בזה נ"ר ליוצרו ולא הפן ליצר אפילו במחשבתו רק על כוונה אחרת הרצויה להיות דרכו והלוכו בקדושה היינו ואעשך לגוי גדול זהו שאומרי' אלהי אברהם ר"ל שיתגלה ויתפרסם אלהותו ית' בכל העולם ע"י מדת החסד של אאע"ה. ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק ר"ל שיתפרסם אלהותו ית' ע"י מדת היראה והפחד שהוא מדתו של יצחק וכן ע"י מדתו של יעקב. וזהו באמת נסיון גדול שהיה יכול לקיים מצות ה' בהליכה זו הגם אם היתה כוונתו לטובת עצמו ולהנאתו ג"כ. ועכ"ז לא עירב במחשבתו שום פסולת וסיג מפיתויי היצה"ר. רק מחשבתו היתה זכה ברורה ונקיה רק שיתגלה מזו ההליכה כבודו ית' לעיני כל באי עולם ומחשבתו הטהורה בזה לא היה נגלה לשום בריה רק לפניו ית' אשר לו גלוי כל תעלומות. ידע באמת לבו הזך והמצוחצח שלא עשה זאת לשום הנאת עצמו זולת לכבודו ית'. וזש"ה ומצאת את לבבו נאמן לפניך דייקא. והבן. וזהו שהתוה"ק מעידה עליו וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ר"ל במחשבה זכה וטהורה ובהתלהבות גדול רק לקיים דבר ה'. ולא לשום דבר להנאת עצמו. אך לפרסם אלהותו ית' וית' בכל העולם. וכן יזכינו הש"י להיות מעובדי שמו ית' באמת ותמים אכי"ר: וזהו כוונת רש"י ז"ל שהוקשה לו ג"כ מהו הניסיון כנ"ל. לכן מקודם הביא פיתויי היצה"ר שהכניס במחשבתו שילך לטובתו ואח"כ פירש הד"א שהוא באמת מחשבתו שלאאע"ה. ובסוף התחיל לפרש הפסוק מארצך לפי פשוטו. כדרכו הטוב. והבן כל זה היטב.
1