אוהב ישראל, נצבים ב׳Ohev Yisrael, Nitzavim 2
א׳אתם נצבים היום וגו' אלהיכם וגו'. במדרש זש"ה איומה כנדגלות דימה הקב"ה את ישראל כמלאכים במלאכים כתיב שרפים עומדים גו'. בישראל כתיב אתם נצבים המלאכים אומרים קדוש קדוש קדוש. וישראל אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב עכ"ל לענינינו: ובהעיר לב ושום שכל ובינה ודעת י"ל כי הנה נודע מדברי חז"ל דאין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמוד פינחס ויפלל ולכאורה אינו מובן הכי לא מצינו זולת זה שום לשון עמידה באיזה אדם כ"א בתפלה דוקא ובודאי לא דבר רק הוא ח"ו ולא לפי פשטות הענין. אך באמת חז"ל כוונו בזה לאיזה דבר שכל נפלא העומד ברומו של עולם ושורש הדבר הוא כך דבאמת חז"ל לא דברו מן אנשים פחותי ערך כ"א מן אנשי לבב השלימים ביראת ה' ובתורתו ובאלו אמרו חז"ל אין עמידה אלא תפלה ר"ל דאצלם לא שייך עמידה כלל דכל ימי חייהם הם הולכים בשכלם ומחשבתם ממדריגה למדריגה ומעולם לעולם עליון כי כשהאדם רוצה לבקש את הבורא כל העולמים בהוב"ש ולהשיג ולבוא לעבודה האמיתית ולדבק עצמו תמיד בכל עת ורגע בהש"י אז צריך האדם הלזה לחקור ולחפש ולבדוק עד מקום שידו מגעת יומם ולילה ע"י תורה ומצות וע"י צירופי אותיות ותיבות ושמותיו הק' וע"י מלאכים הק' שבכל עולם ועולם ובכל מדה הקדושה ונמצא שא"א לו להיות כלל במעמד ומצב אחד ולזה נק' הצדיקים מהלכים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ואצלם לא יצוייר כלל לשון עמידה כי אם בתפלה דהוא הדביקות וחיבור באמת אל הבורא ית"ש. דהאדם כשמתחיל להתפלל קודם שמגיע לתפלת העמידה שהוא תפלת י"ח. אז הולך דרך השתלשלות העולמות. ע"י השירות והתשבחות שאומר ופסוקי דזמרה ומשיג האדם בכל פעם שכל גדול ביותר דרך מדות הק' אבל עדיין לא הגיע לדבר אל המלך בעצמו להיות דבוק אצלו ממש. בלי שום הבדל מסך וחלל אפילו של קדושה עליונה זולת אורו של א"ס הפשוט בלבד ולכך נק' עולם אצילות הוא מלשון אצלו. היינו שאדם עומד אצלו ית' כביכול. וזו דוקא בתפלת י"ח. שאז האדם עומד בעולם אצילות ואין שום מסך וחלל הקודש מפסיק בין האדם לקונו ית'. רק אור הא"ס ב"ה. הוא המקיף את האדם מכל צדדיו. ולפני ה' ישפוך שיחו משא"כ קודם שהגיע לתפלת י"ח. אינו דבוק עדיין עם המלך אע"ג דבחינת אצילות הוא בכל עולם ועולם מכ"מ אינו נגלה עצמותו ית'. זולת ע"י לבושים שבכל עולם ועולם עד"ז כשהאדם עוסק בפ' קרבנות שהוא עולם העשיה. אז הוא דבוק באצילות דעשיה וכן בפסוקי דזמרה הוא מתקרב יותר אל עולם המלאכים. ואז הוא באצילות דיצירה ובברכות יוצר הוא מתקרב עוד יותר. ואז הוא בעולם השרפים שהוא אצילות דבריאה עד אשר מגיע האדם לתפלת י"ח שם הוא דבוק באצילות דאצילות ומשם אין לילך יותר כי כיון שצריך האדם לצייר בשכלו ולהיות דבוק במחשבתו דביקות אמיתית איך הוא עומד לפני ית' לבדו ומקיף אותו והוא מתחנן אליו כבן המתגעגע לפני אביו ומסדר בקשתו מעומקא דלבא ושם לא יצויי' הליכה ולכך נק' תפלת י"ח תפלת העמידה כי שם האדם עומד לפני רבו. ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא כמלך ב"ו. אשר כל מי שרוצה לבוא אל חצר המלך פנימה. אז הולך מקוד' מחצר לחצר ומחצר לטרקלין ומטרקלין לפלטרין ומפלטרין לחדר בית המלך. וכשיבוא לפני המלך ממש. אז הוא בבחי' עומד ולא הולך כי תכלית ההליכות שלו מקודם הי' רק להיות בבחי' עומד לפני המלך כמ"כ הוא דרך תפלתינו לפני מלכנו בוראנו יוצרנו ית'. צריכין אנו מקודם לעלות ממדריגה למדריגה ואנו הולכין מהיכל להיכל ומייחדין בהיכלין נפשין בנפשין רוחין ברוחין נשמתין בנשמתין. עד שאנו מגיעים ובאים להיכל קדשי קדשים ומשם באים למלכות דאצילותא קדישא וכשאנו באים שמה אנו עומדים לפני יוצרנו ית'. ושוב אין אנו נק' הולכים כ"א עומדים. ולזה נק' השמ"ע תפלת העמידה. והנה בודאי כמו שאנו עושים ומקדשין א"ע למטה כמ"כ אנו מעוררים את הדוגמא למעלה. וא"כ כשאנו באים למדריגה של העמידה לפניו ית"ש לבדו אז גם הוא ית' יתייצב כביכול לפנינו ר"ל כמו שאנו עומדים לפניו ית' ומדבקים מחשבתינו אל נקודה האמצעי והוא הנקודה הפנימית המחיה את כל שהוא אלהותו ית' שורש הכל. כך באמת הקב"ה מצמצם א"ע כביכול ועומד בעצמו כביכול על נקודת ישראל שהם נקודת מחשבתו אשר בשבילם ברא כל העולמות עליונים ותחתונים כדי להיטיב לזרע ישראל. והם עיקר הרצון והמחשבה הקדומה ואבן הראשה שממנה הושתת העולם ובנ"י הם יסוד מוצק לכל העולמות. ועבורם נבראו הכל כדי לשמשם ולהכין להם כל צרכיהם וכל הנבראים הם משועבדים תחת זרע ישראל לעשות כל רצונם. וע"כ נקרא הוא ית' צור ישראל שהוא צורה של ישראל החקוקה בהכסא אצלו. כי הם עיקר הצורה והמחשבה שלו בתחלה: ובזה תבין מ"ש הכתוב הנני עומד לפניך שם על הצור. לפניך ר"ל בשבילך אני עומד שם. היינו כמו שאתה עומד במחשבתך ומצויר אצלך שאתה דבוק אצלי ממש. כך אני עומד שם על הצור. ר"ל על הצור של ישראל. היינו שהיה המחשבה הקדומה רק להיטיב לזרע ישראל ועבורם נבראו כל החסדים טובים וכל מיני השפעות טובות וכל העולמות צריכין ליתן שפעם להכנ"י. כי זהו עיקר חיותן וקיומן שבשביל זה נבראו. וזש"ה והכית בצור. היינו שתכה בזה הצור כלומר שתעורר זו המחשבה העליונה ודביקות אלהותו ית' בהכנ"י. ואז ויצאו מים משם תמשוך כל השפעות טובות וחסדים טובים לזרע ישראל: וכאשר אנו זוכים לבוא לבחי' הקדושה לתפלת העמידה כנ"ל. אז אנו מתחילין לומר ברוך אתה ה' וברו"ך הוא מקור והוא חכמה העליונה להמשיך שפע ולייחד ולקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה. ולזה אנו אומרים אלהי אברהם כי אאע"ה היה הולך בכל העולמות ובכל המדריגות ונבחר לו להיות כסא ומרכבה לחכמה העליונה ע"י מדתו מדת חסד לאברהם. ונעשה מרכבה לימין להיות נמשך ונשפע ע"י החסדים כולם בעולם ונק' אלהי אברהם קו הימיני: אלהי יצחק כי יצחק הביט והסתכל ג"כ בכל העולמות והמדרגות ובחר לו להיות כסא ומרכבה לעולם הבינה שממשיך ע"י הברכה בכל העולמות ע"י שהיה מודיע לכל באי העולם דאית דין ואית דיין והיאך צ"ל מלא חרדה מפחד ה' ומהדר גאונו וזהו קו השמאלי ואלהי יעקב הוא"ו הנוספת במקום הזה. הוא להורות כי אות וא"ו היא מתייחסת אל יעקב שזהו מדתו ממש מדת ת"ת כנודע ליו"ח כי יעקב כל מעשיו וכל תנועותיו וכל דרכיו היו רק באמת ולא היה בו שום תנועה של שקר ח"ו. כמו שמעיד עליו הכתוב תתן אמת ליעקב ונעשה כסא ומרכבה למדת אמת העליון קו האמצעי וע"כ כל עבודת עם ה' בני אל חי לייחדא ולאתקשרא באבהן בכל התפלות ובפרט בימי הרצון בר"ה הק' והנורא אנו מטהרין ומזככין מעשינו ע"י התשובה ומע"ט ונותנין אל לבנו שכל ההבלים של שקר וכל בחי' הרע שבעולם הכל נחשב כאפס ואין וריק. ואז אנו מעוררין ההבל של אמת העליון. היינו ע"י שאנו תוקעים בשופר והבל של התוקע נכנס לתוך השופר אז זה ההבל יוצא מתוך השופר ומעורר ההבל העליון הבל האמת שהוא קשור ואחוז בשורש של הוי"ה של שם ס"ג הק' דהוא במילוי ג' יודי"ן ואל"ף דהבל גימ' ל"ז כמנין המילוי של שם ס"ג וג' יודי"ן הנ"ל מרמזין לג' מחשבות דכל יו"ד רומזת לחכמה ומחשבה כנודע ויש ג' מיני מוחין מוח של חכמה כנ"ל. היינו מה שהאדם מחדש במוחו ומחשב רוממות אלהותו ית' שמו וחכמתו הסתומה. ויש חכמה שנית שהוא חכמת הזכרון ר"ל שאע"פ שאינו יכול לחדש איזה דבר שכל בחכמתו עכ"ז ע"י שזוכר בחכמת הבורא ית"ש הוא מחשב בו תמיד ודביקות מחשבתו הוא רק באלהותו ית'. ויש עוד חכמה שהוא חכמת הדמיון. היינו מה שהוא מדמה מילתא למילתא ומבין דבר מתוך דבר. ולזה מרמזין הג' יודי"ן הנ"ל וכולם צריכין אנחנו לחבר אותם ולהדביקם במקור החכמה הבא מא"ס ב"ה דהוא שורש של השרשים הוא האל"ף אלופו ש"ע ואז נעשה המילוי של שם ס"ג דהוא במילוי ג' יודי"ן ואל"ף. כל ההבלים אל שורש הוי"ה אז נתמלא ונצטרף ההבל הק' הוא גימ' ל"ז אל שורש הוי"ה בעצמו שהוא גימ' כ"ו ואז יוצא שם הוי"ה הק' במילוי ס"ג אך באמת יש ז' הבלים כמו שחשב שהמע"ה בספרו הבל הבלים כו' שהם נגד ז' ימי הבנין ולכל הבל יש שורש הוי"ה אשר נדבק בו. ונמצא ז' הבלים שהוא ז"פ ס"ג שהם כ"א פעמים שם אהי"ה הק' שבכל פעם ס"ג יש ג"פ אהי"ה דהוא הג' יודי"ן המרמזין אל ג' אהי"ה ועולה כחשבון אמ"ת. וזה אנו מעוררין בקול השופר ההבל של אמת. ואז כשעולה זה ההבל צריכין כל החיצונים והשקר להיות נידחין ממנו ומיטמרין בנוקבא דתה"ר (והכל הוא בחודש אלול ימי הרצון ומרמז אל הוי"ה של ס"ג ואהי"ה כנודע דלמ"ד מרמז על ג' יודי"ן של שם ס"ג וא. עוד שמעתי מאדמו"ר דאלול הוא נוטרי' א' לו"ל ר"ל דבחודש אלול הוא ית' מקנן שם והכנ"י מתייחד בקן עם הבורא בהוב"ש שהוא האל"ף אלופו ש"ע והבן) וכל המסכים המבדילין נתבטלו ואורו שלהקב"ה מזריח ומופיע על נשמות ישראל ועולה הטהרת הלב והיחוד עליון מן השופר למעלה לרום השמים ומעורר הקולות של השופר העליון והבל האמת הרוחני ע"י מדתו של יעקב אע"ה. וכמו כן בהתפלות הק' ג' ברכות ראשונות הם נגד אברהם יצחק ויעקב. ונזכרו כולם בברכה ראשונה שהוא נגד אברהם כמשחז"ל ע"פ אלה תולדות כו' בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם ובאברהם נברא העולם וכולם כלולין בו: ומעתה יובן היטב דברי המדרש הנ"ל. מה המלאכים נק' שרפים עומדים אף ישראל נק' נצבים במדריגת מעמד ומצב בבחי' תפלת העמידה. ומה המלאכים או' קק"ק נגד חב"ד וישראל ג"כ או' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. שהם כבר נעשו כסא ומרכבה לחב"ד ובזה יפורש הפסוק אתם נצבים היום כו' ר"ל שמשרע"ה הסתכל בישראל והבין וראה שהם בבחי' נצבים עומדים. ואמר אל תתמהו על מה שאתם היום נצבים ועומדים שהוא מחמת שאתם במדריגה גדולה לפני ה' אלהיכם. היינו אתם קשורים בדביקות עליון פנים בפנים עם ה' אלהיכם ואין שום מסך ומבדיל ביניכם ואתם קרובים אל המלך ושם לא יצוייר הליכה כ"א עמידה כנ"ל: וזהו פי' הפסוק בימים ההם אין מלך באדום נצב מלך ר"ל הצדיק אשר מקבל עליו עמ"ש והולך ממדריגה למדריגה עד שבא למדריגת נצב אז הוא המלך באדום. כי לא לאדם מתייחסת המלוכה. ואין נאה להם המלוכה. וזהו ג"כ פי' הפסוק מ"ש יתרו למשה וצוך אלהים ויכלת עמוד. ופירש"י ז"ל ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד. ולכאורה אינו מובן זה מה חידש רש"י בזה. אך לדברינו הנ"ל יובן שפיר כי צריך לעשות רצונו ית' ולעבוד אותו בכל לב ונפש באמת ובתמים ולילך תמיד ממדריגה למדרגה עד שיהא במדריגת עומד ולזה צריך מחשבה זכה וברורה. לבל יטריד וימנע אותו אשר ע"כ אמר יתרו למשה. וצוך היינו שלא יהיו לך שום טרדה. אך תהי' מקושר ומחובר בדביקות עליון. אז ויכלת עמוד להיות במדריגת עומד וכנ"ל. ולזה פירש"י ז"ל שאם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד. היינו אפילו משה רשכה"נ אם לא הי' הקדוש ברוך הוא מסכים על ידו בזה לא הי' יכול להיות במדריגת עמידה כנ"ל. והבן. והש"י יזכנו שנהיו מהעובדים אותו בשלימות באמת ובתמים. וכיה"ר אמן:
1