אוהב ישראל, פרשת שקלים א׳Ohev Yisrael, Parashat Shekalim 1
א׳כי תשא את ראש ב"י לפקודיהם גו'. במדת"נ אמר משה לפני הקב"ה משאני מת איני נזכר. השיב לו הקב"ה חייך כשם שאתה עומד היום וזוקף את ראשן ואתה נותן להם פ' שקלים. כך בכל שנה ושנה כשקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם וזוקף את ראשן. מנין ממה שקראו בענין כי תשא את ראש. שא לא נאמר אלא תשא לשון עתיד. עכ"ל המדרש תנחומא.
1
ב׳והנה כל לב משכיל ראוי לעורר לבבו לדעת ולהבין ענין וכוונת זקיפת ראשן של ישראל מהו. וגם מה זה ע"י קריאת פ' שקלים דוקא.
2
ג׳וי"ל בהעיר לב אחרי אשר חנן דיעה אל דעות ה'. הנה כתיב בסוף פ' משפטים ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. וחצי הדם זרק על המזבח ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. להבין כוונת משרע"ה בזה. למה חלק הדם לשתים והחצי שם באגנות. י"ל דהנה כתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. וזה קאי על הסנהדרין שהיו יושבין כחצי גורן עגולה כמו הסהר כשאינה במילואה עדיין וכמאחז"ל אכן הכל צריך טעם ושום שכל. למה היו יושבין כסדר זה דוקא כחצי עיגול. וי"ל שזה מרמז על סוד עתיק. איך קוב"ה וישראל חד אינון ומתייתדין ומתדבקין כביכול ע"י מצות התורה כי כבר נתבאר אצלנו כמה פעמים סוד ישראל עלה במחשבה להבראות. והיינו כי עיקר הסכמה הרצון הקדום הפשוט אשר עלה במחשבה הקדומה לכל הקדומים להאציל ולברוא את העולמות היה רק ע"י רצון תואר המלכות. כי אין מלך בלא עם. ולזה האציל וברא הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא כל העולמות העליונים הקדושים והעולמות התחתונים והעיקר תכלית כוונת הבריאה היה רק לגלות ולפרסם לכל באי עולם שיכירו וידעו כי הוא לבדו מלך ע"כ העולם כולו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין זולתו ומלכותו בכל משלה. וכאשר יקבלו עליהם עול מלכותו אז רצונו ית' להיטיב להם ולהשפיע עליהם כל מיני טובות וברכות וחסדים טובים ורחמים כדרכו להיטיב לברואיו. ובפרט לבנ"י עם קרובו אשר נשמותיהם חצובים ואחוזים ודבוקים בכסא כבודו ית'. ובפרט שע"י נתגלה ונתפרסם אלהותו ומלכותו ית' לכל באי עולם וכמבואר לעיל באריכות. וכל ההשפעות טובים וחסדים ורחמים הנשפעים ומאירים לכל העולמות הוא רק ע"י בנ"י שמקיימים מצות התורה ומע"ט ועסקם בלימוד התורה וע"י אתערותא דלתתא בסוד מ"נ נתעורר מלעילא מ"ד והשפעות החסדים לכל העולמות עליונים ותחתונים והמשפיע הוא בחי' דכר והמקבל הוא בחי' נוק' כנודע וכביכול כביכול הבורא ב"ה וב"ש לגודל עוצם אהבתו לבנ"י עם קרובו ולמען טובו וחסדו הגדול מצמצם א"ע כביכול וכביכול להקרא בשם בחי' פלג גופא. ובנ"י הם בחי' פלג גופא השני. והם בסוד דכר ונוק' וזהו סוד יחוד קבהו"ש היינו שהקב"ה מייחד א"ע עם נשמת ישראל וכנ"ל ע"י מעשיהם הטובים ומשפיע להם חסדים ורחמים לבחי' כנ"י ועילא ותתא. ולכן בכל מצוה ומצוה. אנו אומרים לשיקב"הו וכנ"ל. ועיקר כי זולת המקבל א"א להמשפיע שישפיע טובו וחסדו כרצונו להשפיע. והנה הקב"ה נק' אחד. וישראל נק' ג"כ אחד וזהו כאשר ב"י מקבלים עליהם עמ"ש ומשעבדים את שכלם ומדותיהם וכל הרצוניות בלתי לה' לבדו. ואין להם שום רצון ותאוה אחרת כ"א לעבוד הש"י בלבד אז הם נק' בבחי' אחד גוי אחד. משא"כ כשח"ו אינם בבחי' זו. אז אינם בבחי' אחד כי מחשבתם ושכלם מונחים אז בתאוות וחיצונית שונות. ובכל פעם נוטים כוחם ומחשבתם לדבר אחר חיצוני ר"ל. וא"כ מדותיהם ושכלם הם בפרודא שאינם במקום אחד. אכן כאשר מיישרים דרכם ומחשבותם ורצונם בלתי לה' לבדו. לעשות רצון ה' בתמים. אזי הם באחדות גמור וכאשר הם בבחי' זו בחי' אחד. אז אחד באחד יגשו. ומתייחדים כביכול עם ה' אחד ברזא דאחד וכמ"ש בזוה"ק למיהוי אחד באחד והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. ולרמז יחוד הק' הזה היו הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה. בבחי' פלג והחצי השני כביכול כביכול הוא הבורא ב"ה וב"ש משלים להיות אחדות גמור ואמיתי. והיינו ע"י התורה והמשפט אמת היוצא מפי הסנהדרין לכל ישראל וכולא ברזא דאחד. והנה דרך האנשים הכורתים ברית יחד והיו לבשר אחד ודיעה אחת אז דרכם למסור כאו"א נפשו עבור חבירו. ונמצא דמם מעורב יחד כי הדם הוא הנפש שהוא עיקר כח הנפשי וכמ"ש האברבנאל בס' מצמיח ישועה. דשורש הדבר של כריתות הברית הוא הנוהג שבעולם כששני מלכים כורתים ברית לתווך האהבה ביניהם ולהיות כ"א בעזר וסיוע של חבירו. אז שותין כ"א כוס יין וכ"א נוקף אצבעו ומורידין טיפה של דם לתוך הכוס. וכ"א שותה כוס המעורב בטיפת דם של חבירו. וזה הדבר מורה שמערבין את דמם הוא החיות שלהם כי הדם הוא הנפש להיות להם לב אחד ויהיו בהם אחדות. וכ"א מחויב ליתן דמו ולמסור נפשו עבור חבירו זהו הכריתות ברית. והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא. ולרמז זה לקח משרע"ה רשכה"נ חצי הדם וישם באגנות לרמז על אגן הסהר שהם בחי' פלג גופא. וחצי הדם זרק על המזבח כביכול לרמז על פלג הדכר ומן הדם שבאגנות זרק על העם. לרמז על המבואר שכביכול הדמים שהם הכוחות מעורבים זה בזה. ושיהיה הכח ביד ישראל למס"נ על קדושת שמו ית' וית'. והוא הוא כריתות הברית. ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. להיות עמכם ביחוד גמור וברזא דאחד [וי"ל בדרך אפשרי דהנה ידוע שיש כ"ב אותיות גדולות. וכ"ב אותיות קטנות. והכ"ב אתוון רברבן הם בחי' עולמות עליונים והכ"ב אתוון זעירין הם בחי' עלמין תתאין. וצריך לייחדם ולשלב זה בזה ונעשה מהם צירוף בחי' ד"ם. ועיקר היחוד ע"י האל"ף סוד פלא עליון ונעשה מזה צירוף אד"ם.] והבן זה:
3
ד׳והנה תינוק הנתון במעי אמו ראשו מונח לו בין ירכותיו וכלול תלת גו תלת כנודע מספה"ק. ואז אין לו שום שיעור קומה כלל. וכאשר יוצא לאויר העולם אז נעשה לו קצת נשיאות ראש וקומה. אך עדיין הוא בתכלית הקטנות. ואח"כ הילד הולך וגדל עד אשר הושווה קומתו לאביו ולאמו וזהו אנו רואים בחוש ממש. אכן מסתמא בהנשמה של התינוק ג"כ מתנהג בדרך זה. ועם שכלו ג"כ שבתחלה הנשמה והשכל בתכלית הקטנות והולך וגדל עד אשר נשמתו ושכלו נתגדלים ומוסיף בכל עת חכמה ובינה ודעת יתירה ולומד תורה ומצות ועוסק במע"ט ומזה בא ליראת ה' ואהבתו ית' לעבדו באמת ובתמים. ומתחזק ביתר שאת בכל פעם בעבודתו עד אשר עובד את בוראו בתכלית השלימות. כמו שהיה רצונו ית' בעת בריאת זה האדם בעולם אשר ברא את האדם ישר וחצב נשמתו היקרה מכסא כבודו ית'. והוא משלים כוונת ורצון הבריאה. ואשרי אנוש יעשה זאת. כי אדם כזה הוא דבוק תמיד בשורשו הרמה בקודש אשר משם נחצב נשמתו וע"י אתערותא דלתתא שלו בסוד מ"נ נתעורר אתערותא דלעילא בסוד מ"ד לכל השתלשלות העולמות להשפיע עליהם חכמה בינה ודעת וחסדים טובים ורחמים ושלום. וכמבואר לעיל שזה היה תכלית כוונת הבריאה:
4
ה׳והנה אדם כזה ודאי יש לו נשיאות ראש וקומתו נאה ושלימה ונעשה בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ושמן על ראשו אל יחסר כי ממשיך תמיד שפע קדוש ומחשבות קדושות מחכמה בינה ודעת עליונים הק' ובחי' זו ישנו ג"כ בכללות ישראל שהם ג"כ בבחי' קומה שלימה והוא ג"כ על זה הדרך. כי בעת שהם במדריגה התחתונה ובבחי' קטנות המוחין ח"ו אז אין להם נשיאות ראש חלילה ואין קומתן ערוכה ושלימה. אך עכ"ז הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא ברוב רחמיו וחסדיו הטובים משפיע להם כל הטובות הצריכין להם להשפעתם בסוד איתתך גוצא גחין ולחיש לה כנודע למביני מדע. אמנם אין זה תכלית הבריאה. והעיקר הוא שצריך להשלים כוונת הבריאה והרצון עליון הקדום וכנ"ל. וזהו ע"י כשעם ה' משימים אל לבם ומתחזקים אך ביראת ה' כל היום ובאהבתו ית' ועובדים אותו בכל לבבם ונפשם באמת. אזי נתגדל ונתנשא השיעור קומה בבחי' נשיאות ראש והולכים ממדריגה למדריגה עד בחי' גדלות המוחין עד אשר מגיעים לשורשם הרמה בקודש ונעשים אחוזים ודבוקים בו ית' וית' כביכול. ואז ע"י נתעורר ונעשה אתערותא דלעילא בסוד מ"ד לכל השתלשלות העולמות להמשיך עליהם שפע חכמה בינה ודעת וחסדים ורחמים ואז מתייחדים ברזא דאחד וכמבואר לעיל:
5
ו׳ומעתה ע"פ כל הדברים האלה נבוא אל ביאור הפסוקים והמד"ת הנ"ל. כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם היינו שהבורא בהוב"ש צוה למשרע"ה כי תשא גו' כשיצטרך להגדיל את קומתן של ישראל ולהנשאם בנשיאות ראש לאשר הם בעת וזמן ההוא בבחי' קטנות ח"ו. וזהו לפקודיהם מלשון חסרון. אז יתנו כאו"א מישראל מחצית השקל הקודש והיינו שיתחזקו אז בנ"י א"ע בעת ההוא ולעמוד על נפשם שיראו לחבר את האוהל להיות אחד לבל יהיו ח"ו בבחי' פלג גופא רק שיתנו גם הם בחי' מחצית השקל משלהם והיינו פלג השני לחבר את האוהל שיהיו בבחי' שקל שלם. אך ע"י מה יהיה דבר זה. לז"א ונתנו איש כופר נפשו לה'. היינו שימסרו את נפשם על קדושת שמו ית' באמת ובלב תמים ויקבלו עליהם עמ"ש ביראה ואהבה. ובזה יהיה להם תקומה ונשיאות ראש. היינו כי ע"י קבלת עמ"ש ומס"נ לה'. ירוממו למעלה את מחצית השקל בחי' פלג גופא שלהם למקורו ושורשו הרמה בקודש ואז יהיה בבחי' שקל שלם ברזא דאחד. והבן זה:
6
ז׳אמנם לאו כל אדם זוכה לבוא למדריגה זו לרום גדלות המוחין אך משרע"ה הי' כלול מס"ר נשמות ישראל כמאחז"ל אשה א' ילדה ס"ר בכרס א'. ומנו משה. והוא מסר נפשו כמה פעמים עבור ישראל. הוא זכה למדריגת הגדלות רום הגדולות עד מאוד. ולו הי' הכח להרים ג"כ ראשן של ישראל ולהגדיל קומתן למעלה ולזוקפן ע"י קדושתו ומס"נ לה' באמת. והוא היה המשפיע להם כל ברכאן טבין וכל טיבו וחדו וכל נהורין עילאין ובוצינין קדישין והיה זוקף ראשן למעלה והוא הי' בסוד הדעת העליון הק' המחבר את האהל להיות אחד. ולזה צוה הש"י למרע"ה זאת. כי תשא גו' היינו שהוא ישא ויזקוף את ראשן והבן:
7
ח׳וע"פ הדברים הנ"ל יבואר ג"כ הגמ' כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם. כי נודע בכוונת האריז"ל שבהכרעת גופו וראשו יכוין וא"ו לגבי ה'. ויו"ד לגבי ה' ובשעת זקיפת גופו יכוין להעלו' ה' לגבי וא"ו ובזקיפת ראשו יכוין להעלות ה' לגבי יו"ד והיינו בשעת הכריעה צריך להמשיך מלמעלה למטה מבחי' דכר בחי' יסוד אבא ואימא חכמה ובינה שהוא סוד ברו"ך מלשון בריכה והמשכה [גם ברו"ך הם אותיות כרו"ב בסוד הכרובים והיינו כ' הוא כתרא עילאה קדישא. ר' הוא ראשית חכמה. וא"ו הוא בחי' וא"ו קצוות. ב' הוא בחי' שכינת' עילא' ושכינתא תתאה וזהו המשכת ברו"ך] היינו מבחי' יו"ד וגם ע"י בחי' וא"ו שהם בבחי' דכר. ובהזקיפה שזוקף קומתו גופו וראשו אזי מעלה ומנשא קומתו שהוא בבחי' נוק' בסוד פלג השני וכנ"ל ולכך הכוונה לזקוף ולנשאות התרין ההי"ן לגבי וא"ו ויו"ד. והבן היטב:
8
ט׳וזהו זוקף בשם ע"ד ויעש דוד שם וכמ"ש בזוה"ק עיי"ש ותבין: ואומרו זה יתנו כל העובר על הפקודים גו' היינו שע"י דבר זה של מס"נ על קדושת שמו ית' באמת ובלב תמים. יתנו כ"ל העובר על הפקודים. ר"ל כ"ל הוא בחי' יסוד צדיק ח"י עלמין וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ. ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא. והוא הוא עובר והולך דרך כל העולמות וכל הפקודין דאורייתא כי כולם מתייחדין ומתקשרין ע"י דייקא וכמבואר לעיל. וע"י נתייחד ג"כ סוד מחצית השקל בשקל הקודש להיות שקל שלם וכנ"ל. עשרים גרה השקל. יתבאר ע"ד המבואר אצלינו למעלה בכוונת הכללי לד' פרשיות שסוד פ' שקלים הוא בסוד עלמא דמתקלא אשר נשקל ונתצמצם כביכול בחי' אורו הזך והמצוחצח לכל עולם לפי כח מדריגתו אשר יוכל לקבל אור שפעתו ית' ובהירותו הגדול וידוע דכל העולמות הם בסוד עשר ספירות שהם עשר עלמין קדישין ולכאו"א נשער ונשקל אור בהיר ומצוחצח לפי בחי' מדריגתו אשר יוכל לקבל האור ההוא אכן כל העולמות הם בסוד והחיות רצוא ושוב. רצוא מחמת האהבה והתשוקה לאור בהיר הזך העליון אשר נאצל משם. ושוב מחמת יראה מפחד ה' ומהדר גאונו ועד"ז הוא ג"כ עבודת ב"י עם ה' בני אל חי. בהתנהגות עבודתם הק' לה'. ונמצא אלו היו"ד ספירות קדושות הם בבחי' עשרים כשהם כלולים מאהבה ויראה והכל נתהוה ע"י סוד הצמצום והמשקל וכנ"ל. וידוע דבחי' צימצום מדתו של יצחק הוא בחי' אע"ה כנודע ותיבת גר"ה מספר יצח"ק. וזהו עשרים גרה השקל והבן:
9
י׳או יאמר עשרים גר"ה השקל ע"ד המבואר לעיל כי הצדיק ממשיך השפעות וחסדים טובים וכל נהורין עילאין ע"י מעשיו הק'. מעולמות עליונים הק' עד בחי' נשמות ישראל לתתא בסוד בחי' מ"ד וכנ"ל. וההמשכה הוא ע"י מס"נ לה'. בא לבחי' אי"ן שהוא בחי' עתיקא ומשם ממשיך שפע רב טובו וחסד גדול ע"י העשר ספירות הק' ע"י צמצומים וכנ"ל והוא בבחי' אור ישר. ועוד ישנו בחי' אור חוזר ע"י אתערותא דלתתא מהמצות והמע"ט של כללות עם ה'. בני אל חי. והצדיק מעלה את האתערותא זו וריח ניחוח מעולם לעולם עד עצמותו ית' כביכול בבחי' נשיאות ראש וזקיפת קומה ג"כ דרך היו"ד ספירות מתתא לעילא וזהו עשרים גרה היינו לשון המשכה מלשון גור"ר. והיינו עשרים השקל שלם ברזא דאחד סוד מ"ד ומ"נ והם עשרי' בחי' וכולא ברזא דאחד. והבן:
10
י״אוע"פ כל המבואר יובנו דברי המד"ת הנ"ל. אמר משה לפני הקב"ה משאני מת איני נזכר היינו כנ"ל שא"א לכל אדם ואדם לבוא לבחי' מדריגה זו כנ"ל. ועיקר זקיפת ראשו וקומתו של ישראל היה ע"י משה רבינו ע"ה. וכנ"ל וא"כ היה דואג ומצטער על זה רעיא מהימנא קדישא. משאני מת איני נזכר. ומי ישא ראשן ויזקוף קומתן של ישראל למדריגה הגדולה וכנ"ל. אשר העיקר הוא ע"י מס"נ באמת. והשיב לו הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו וזוקף את ראשן כו' כך בכל שנה ושנה כשקוראין אותה הפרשה לפני כאילו אתה עומד שם כו'. והיינו כי בכל דו"ד הצדיק שהוא ראש הדור הוא בודאי בבחי' משרע"ה וכנודע מספה"ק והוא יזקוף ראשן וקומתן של ישראל בכל שנה ושנה ע"י קריאת פ' שקלים דוקא בכוונה שלימה ורצוי' וע"י מס"נ לה' על קדושתו ית' וית' באהבה ובכוונה הראויה לפ' שקלים. שמסר לנו משרע"ה וכמבואר לעיל. וכן הוא בכל דור ודור ע"י הצדיקים שבכל דור יש להם נשיאות ראש לזקוף קומתן. וכיה"ר מלפני הבורא בהוב"ש שיערה עלינו רוח ממרום קדשו להרים קרננו בנשיאות ראש וקומה זקופה נצחי וקיים לעד ולעולמי עולמים ע"י משיח צדקנו שיבא בב"א. והמשכיל יבין כ"ז היטב:
11
י״בעוד במדרש הנ"ל. כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר לשונו למשה וא"ל כי תשא. מה כתיב למעלה מן הענין (בפ' תצוה) וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה כיון שחטאו אמר הקב"ה למשה לך וכפר להם. א"ל רבש"ע לא כך אמרתי אחת בשנה יכפר א"ל הקב"ה אעפ"כ לך וזקוף ראשן עכשיו. אמר משה לפני הקב"ה בשעה שיש להם זכות הנח להם ובשעה שאין להם זכות תשא להם פעם א' בשנה כדי שיבא יוה"כ ויכפר עכ"ל המדת"נ:
12
י״גוי"ל דברי המדרש ע"פ הדברים אשר ביארנו בפירוש דברי המדרש הקדום עיי"ש. וכללו של דבר ושורש הענין הוא כי יש כח בהצדיק בתוכחתו ובתפלתו לרומם ולנשאות כל העולם מתחתית המדריגה לרום ראש המדריגות כולם. וזהו ביאור דברי המדרש. כסף נבחר לשון צדיק זה הקב"ה שהבחיר לשונו למשה וא"ל כי תשא ר"ל שגילה הקב"ה למשרע"ה זה הסוד שיש בכוחו הגדול לרומם ולנשאות ולזקוף ראשן של כל ישראל וכמבואר לעיל. והיינו לא מיבעיא כשישראל זכאין. אלא אפילו ח"ו כשאינם זכאין מצד עצמם וזכותם אעפ"כ יש כח בהצדיק להעלותן ולרומם אותן. וזה"ש המדרש מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו גו' כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך וכפר עליהם. הכוונה כנ"ל הגם שאינן זכאין מצד עצמם אעפ"כ אתה כפר עליהם וכנ"ל. א"ל משרע"ה לא כך אמרת אחת בשנה יכפר והיינו ביוה"כ דאז אפשר להיות דבר זה מצד ההוא יומא דקא גרים שהוא יום סליחה וכפרה ואין בו שום קטרוג וכנודע. א"ל אעפ"כ לך וזקוף ראשן עכשיו. ר"ל אל תמתין עד יוה"כ רק עכשיו זקוף ראשן. הגם שעכשיו א"א להיות להם סליחה וכפרה לגמרי אך עכ"פ תשא את ראשן. ר"ל תרומם ותנשא את ראשן בזקיפה וכנ"ל כי כאשר יהיה להם זקיפת ראש אזי תועיל להם עכ"פ מדריגה זו לבל ישלוט בהם שום רע ח"ו. כי ע"י זקיפת ראש נתעלה ונתייחד הה' עילאה לגבי יו"ד. שהם בסוד בינה וחכמה ושם אין שטן ופגע רע. רק שיהיו צריכין תמיד להיות בזקיפת ראש כ"א יהיו בעולמות התחתונים אז יהיו ח"ו דינין מתערין ולא יהיו יכולים להתקיים ח"ו מחמת שאינם זכאים מצד עצמם דבשלמא כשהם זכאין מצד עצמן אז יכולים להיות ג"כ בעולמות התחתונים והיינו להמשיך על ידי הכריעות בברוך אתה וכנ"ל לעולמות התחתונים. משא"כ כשאינן זכאין ח"ו. וז"ש משה לפני הקב"ה. רבש"ע בשעה שיש להם זכות הנח להם ר"ל הנח להם במדריגתם אף אם יהיו בעולמות התחתונים בלי זקיפת ראש וכנ"ל. אכן בשעה שאין להם זכות תשא להם ר"ל אז צריכים הם להיות בנשיאות וזקיפת ראש בדוקא ע"י הצדיק שבכל דור. וזהו לבל יהיה בהם שליטת החיצונים ר"ל. אבל כפרה גמורה א"א להיות עדיין עד שיבוא יוה"כ ויכפר לגמרי כיה"ר אמן. והבן היטב כ"ז:
13