אוהב ישראל, פרשת שקלים ג׳Ohev Yisrael, Parashat Shekalim 3
א׳במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה וגו' כופר נפשו וגו' נתקשה משה ואמר הלא כל אשר לאדם יתן בעד נפשו. והראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית' ואמר לו כזה יתנו. עכ"ל המדרש:
1
ב׳והנה ודאי מהראוי לשום לב לדעת במה נתיישב בזה קושייתו של משרע"ה גם יש להבין ענין מטבע של אש כו' גם יש להבין ענין מחצית השקל דוקא העשיר לא ירבה והגם כי כבר נאמר על מצוה זו טעמים גדולים ונפלאים אמיתים וסודות עליונים וגם אני אמרתי ת"ל בזה כמה טעמים. אכן עתה באתי לבאר ע"פ דרך הק' של האוה"ח ז"ל. וז"ל בפסוק זה יתנו. דע כי אין עיקר הנגלה אלא הנסתר שזה בא בדמיונו כו' וע"י מעשה העגל שהוא כנגד כל התורה כולה וסובבו הפרדת השכינה בשרשי בחי' כל נשמות ישראל לזה ציוה ה' שיתנו מחצית השקל שהוא סימן למה שהפרידו הם במעשיהם לשוב לייחד' יחדיו ולהכרת הדבר הראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית'. כי שם בחי' שרשי נשמות ישראל ועל זה יתנו פי' יחזור לתת סוד מחצית השקל שהפריד וזהו יסוד וסוד הדבר כו' ע"כ דבריו הק' עיי"ש. והנה עכ"ז עדיין הדבר סתום כי במה יתרצה אשכול הכופר במחצית שקל כסף. גם צריך להבין סוד ענין נשמות ישראל החצובים מכסא כבודו ית':
2
ג׳ונבוא להרחיב הדברים ולבארם. ובזה יתבארו דברים נפלאים וסודות עליונים. ועיקר יסודן של דברים איך קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד אינון. כי הנה כתיב שימני כחותם על לבך. ואי' בזוה"ק שבקשה הכנ"י לפני הקב"ה לשום אותה כחותם על לבו כביכול. מה חותם אף שנלקח החותם נשאר עדיין הרשימו והחקיקו כך הם הכנ"י אצל הבורא בהוב"ש כביכול. ע"כ. ולהבין זאת נקדים מה שאמרנו ע"פ ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה גו' ולדבקה בו. דהנה אנחנו עם ה'. מתארים את הבורא בהוב"ש בתוארים של האדם כביכול כמו עיני ה'. ומעשה ידיו ואזני ה'. וכדומה שארי תוארים השייכים באיבריו של אדם ואיך אנו יכולים לתארו ית' בשום תואר ודמות. והלא אין לו שום דמות ותמונה כלל והוא מושלל מהשגה ובפרט מהשגת אנושי ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. ואיך שייך לתארו כביכול בתואריו של אדם:
3
ד׳אכן בהעיר לב אחרי אשר חנן אל דעות ה'. ברחמיו. י"ל דהנה ידוע ומפורסם ומוכרח ומיסודי האמונה שאצל הבורא בהוב"ש עבר והווה ועתיד שוים הם ממש וכשעלה ברצונו הקדום האחדות הפשוט לברוא את העולמות. ועיקר בריאת העולמות הי' בשביל ישראל שנק' ראשית וכשהסתכל והבין הבורא בהוב"ש שיהיו צדיקים גדולים בעולם אשר יהיו דבוקים בתורתו ואהבתו ויראתו. אזי לגודל התענוג והשעשועים אשר עלה לפניו ית' כביכול ברצונו הקדום האחדות. וכשהאציל עולמות על מנין קדישין דאינון וגרמוהי חד בהון. אינון וחיוהי חד בהון. אז גלף גליפו וחקק חקיקו אלו הכוחות אשר יתהוו ויתחדשו ע"י מעשה הצדיקים שיהיו בעולם. והגם שלא הי' אז עדיין אתערותא דלתתא. עכ"ז. כיון שעבר והווה ועתיד שוים הם לפניו ית' וית' לכן עלה לפניו ית' ברצונו הקדום הפשוט. התענוגים והשעשועים ממש כמו שיהיו לעתיד באתערותא דלתתא. בפועל ממש. וכן כשברא ויצר ועשה את כל העולמות ג"כ גלף גליפו אלו הכוחות ממש כביכול אשר יתחדשו ע"י הצדיקים שיהיו בעולם:
4
ה׳וביאור הדברים כשהסתכל וראה כביכול שיהי' אאע"ה בעולם שע"י יתפרסם גדולתו ואהבתו וחסדו הגדול ית' לכל באי העולם ויהי' דבוק באהבת שמו ית' וית'. אזי מגודל התענוג והשעשועי' אשר עלה לפניו ית' כביכול האציל בעלמא דאצילותא קדישא וגלף גליפו כח כזה ממש כביכול והוא אשר אנו מתארים אותו כביכול ביד ימין. והם צירופי אותיות של שמות הק'. ה' אלהינו ה'. שהם י"ד אותיות בבחי' חסד דרועא ימינא וכן כשראה הבורא בהוב"ש שיהי' יצחק אע"ה בעולם אשר יהי' דבוק ביראתו ית' לעבדו בדביקות גדול מפחד ה'. ומהדר גאונו ויתפרסמו ע"י גבורותיו ית' הקדושים ועלה התענוג והשעשועים לפניו ית' ונתאר מזה כביכול באצילותא קדישא כח כזה שהם בבחי' יד שמאל הק'. וכן בכל העולמות הק' והוא בחי' צירופי אותיות של שמות הק'. שהם כוז"ו. במוכס"ז. כוז"ו. אותיות שניות של. ה' אלהינו ה'. כנודע בסוד יד הגדולה ויד החזקה. וכן יעאע"ה ע"י מדתו מדת האמת וקו ומרכז האמצעי שהוא בחי' עמודא דאמצעיתא ומדת הגוף. נתאר מזה למעלה ג"כ כח קדוש כזה. וכן משרע"ה הוא בחי' מדת דעת עליון הק' כביכול והכל ע"י המבואר לעיל. וכן כשהסתכל הבורא בהוב"ש שיהיו בעול' סנהדרין צדיקים גדולים והם נק' בבחי' עיני העדה לעיין ולפקח על עסקיהם הצריך להם ולהדריכם בדרך ישר' לפניו ית'. אזי לגודל התענוגים והשעשועים שעלה לפניו ברצונו הקדום האציל וברא ויצר ועשה כוחות כזה בעולמו' הק' והם בבחי' עיינין דמלכא כביכול. וכן כל המדות וכוחות עליונות נשגבות והתוארים הק' הכל נתאר ונמשך ונעשה ע"י גודל התענוג והשעשועים שעלה לפניו ית' ברצונו הקדום ממעשה הצדיקים שיהיו בעולם. והכל עבור כי אצלו ית' עבר והווה ועתיד הכל שוים המה. וכן כשהסתכל והבין הבורא בהוב"ש שיהיו בעולמו משה ואהרן שיהיו כ"כ דבוקים באהבתו ויראתו ית' עד שיהיו נחשבים בעיניהם לכלום ולמאומה. וכמ"ש ונחנו מה. אזי מגודל התענוג והשעשועים שעלה לפניו ית' כביכול האציל וגלף גליפו השם מה' הק' הוי"ה. במילוי אלפי"ן:
5
ו׳ועפ"ז יש לפרש. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. היינו מה שהש"י בהוב"ש מתתאר ונק' בשם מ"ה. גם מ"ה. הוא מספר אד"ם. היינו מה שהוא ית' מתואר בכוחותיו של אדם כביכול הוא רק שואל מעמך. ר"ל הוא שם מושאל מעמך בדרך שאלה. מחמת התענוג והשעשועים שעלה לפניו י"ת ברצונו הקדום ממעשה הצדיקים הדבוקים ביראתו ואהבתו ית'. וזהו כ"א ליראה גו' ולאהבה אותו ולדבקה בו. היינו מחמת הצדיקים שדביקים בו י"ת ביראה ואהבה ובאמת. לזה לרב טובו וחסדו הגדול ואהבתו לישראל עמו מתאר עצמו כביכול בתוארים של ישראל עמו. והכל נעשה ע"י מצות התורה:
6
ז׳וע"פ הדברים האלה יבואר ע"נ הפלוגתא שנ' בספה"ק שבין הרמב"ם ז"ל ובין בעל עבודת הקודש. ושארי ספרי מקובלים ז"ל. דהנה הרמב"ם ז"ל כ' שאלו התוארים שאנו מתארים את הש"י כביכול הוא רק שם מושאל מאתנו אבל בעולמות העליונים אין שום אחד מהתוארים והכוחות האלו כלל. ותפסו עליו המקובלים הק' בזה ואמרו שישנו כביכול ממש אלו התוארים והכוחות בכל העולמות. ולדרכינו הנ"ל יבואר כי אלו ואלו דא"ח הם ושניהם אמת וכמבואר. כי כשעלה לפניו ית' ברצונו הקדום להאציל ולברוא העולמות העליונים. אז לגודל התענוגים והשעשועים שעלה לפניו ית' ממעשה הצדיקים שיהיו בעולם גליף גליפו וחקק חקיקו כוחות ותוארים ההם ממש כביכול בדקות המושכל והרעיון כמו שיחדשו הצדיקים שיהיו בעולם. הגם שלא היה אז עדיין אתערותא דלתתא. כיון שאצלו י"ת עבר והווה ועתיד שוים כנ"ל. והנה אז ברצון הקדום היה רק בבחי' השאלה בשם מושאל מאתנו לרב טובו וחסדו הגדול הגם שלא היה עדיין הכוחות האלו בעולם. וזהו כוונת הרמב"ם ז"ל. אבל באמת נשאר ונתאר כביכול ממש אלו התוארים והכוחות בעלמין עילאין וכדברי המקובלים ז"ל. והבן היטב:
7
ח׳ועפ"ז י"ל ג"כ מה דאי' במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. היינו כל התוארים והמדות והכוחות נשגבות עליונות הכל הוא ממך. היינו ממעשה הצדיקים. עין רואה כו' וכנ"ל וכל מעשיך כו' היינו כל מה שאתה עושה מצות ומע"ט ואהבת ויראת ה'. הכל בספר נכתבים. היינו כביכול נחקק בספיר ובהירות עולמות עליונין קדישין.
8
ט׳וזהו ג"כ מה שבקשה הכנ"י לפני הקב"ה שימני כחותם על לבך וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל. והיינו שישאר הרשימו והחקיקו ממעשה הצדיקים באור בהירות העליון המצוחצח ושיקבל הבורא בהוב"ש מזה תענוג ושעשועים וכמבואר. והוא ממש בחי' חותם כביכול וזהו ג"כ ענין מטבע שטבעו חכמים בברכות. היינו ע"י עשיית הברכה שהאדם עושה הן בברכות התפלה הן על שארי דברים ואומר אותן הברכות בכוונת הלב וביראת שמו ית' וית' ובדביקות גדול אזי נעשה ונברא כביכול מאלו הצירופי אותיות של הברכה בחי' מטבע וחותם וגילופין וכנ"ל:
9
י׳וזהו ג"כ הפי' של מטבע של אש שהראה הקב"ה למשה מתחת כסא כבודו ית' וית' אשר משם חצובות נשמות קדושות של בנ"י. וכמ"ש האוה"ח ז"ל. והיינו שהראה לו החקיקין והגילופין והכוחות שנאצלו כביכול ע"י מעשה הצדיקים. וע"י שמקיימים מצות התוה"ק:
10
י״אוהנה ע"י מעשה הצדיקים נחקק ונאצל כביכול בחי' קומה שלימה כי יש צדיקים שהם בבחי' מגינים על בנ"י לשמרם ולהצילם מכל צער וצרה ח"ו. והם נק' בבחי' מקיפים. בבחי' גולגלתא דרישא המקיף את המוח. ואית צדיקייא בדרא דאינון בסוד מוחין קדישין והם הם המשפיעים להכנ"י כל ברכאין וכל טיבו ונהורין עילאין קדישין כי החכמה תחי' בעליה ואית צדיקיא בדרא דאינון בסוד ידין ורגלין. וכן בבחי' כל איברין. ומכללות מעשיהם הטובים נבנה ונאצל כביכול לעילא קומה שלימה בכל הכוחות ובכל האיברים. וכן כ"א מישראל הוא בחי' קומה שלימה בכל הכוחות והאיברים. וכן אורייתא קדישא הוא ג"כ כביכול בבחי' קומה שלימה מכל האיברים בכלל ובפרט. כי יש בה רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח איברים שבאדם. ושס"ה מל"ת נגד שס"ה גידין שישנו באדם. וזהו בחי' כללות. וכן בפרט. כי שבת שקול נגד כל התורה כולה. ומסתמא יש בה ג"כ בחי' קומה שלימה כנ"ל. וכן כל התרי"ג מצות כל מצוה ומצוה כלולה מכל התרי"ג מצות. וגם באדם אמרו חכמי החוקרים והנתוח שישנו בכל אבר ואבר כל הכוחות של כל האיברים. ואמר אפילו בהעין שהוא אבר דק וקטן יש בו שס"ה גידים אך שהם דקים מאוד וא"א להכיר אותם. וכן כשהאדם קורא ק"ש בכוונה שלימה ובדביקות גדול אזי נעשה ונבנה מזה ג"כ בחינת קומה שלימה. כי אית בה תריסר תיבין דיחודא קדישא. ופ' ראשונה היא נגד שם של מ"ב הק'. כי יש בה מ"ב תיבין. ומן והיה אם שמוע עד ושמתם ע"ב תיבין. נגד שם ע"ב הק'. ומן אחר ושמתם עד סוף הפרשה נו"ן תיבין. ופ' ציצית יש ג"כ ע"ב תיבין. ובין הכל הם רמ"ח תיבין. והם בבחי' ראש ידין ורגלין. וכל קומה שלימה. כמבואר בכהאריז"ל. והכל הוא לידע להודיע ולהתוודע גודל עוצם אהבתו וחסדו ית' אל בניו ואל עמו. וגודל התענוגים ושיעשועים שהוא ית' מקבל ממצות התוה"ק שעושים הצדיקים שבכל דור ודור עד אשר לרוב חיבתו שחבב אותם והרימם לעם קדושו נאצלו ונבראו אלו הכוחות ממש בעולמות העליונים. וכולא בגין דקב"ה ואורייתא וישראל כולהו חד אינון. וכמו שנתבאר שע"י מצות התורה נעשים ישראל דבוקים ומחוברים ממש כביכול להבורא בהוב"ש הנכבד והנורא וכשהם דבוקים בו ית' ברזא דאחד נעשה אז בחי' שקל שלם שהוא עשרים גרה. בסוד תרין יודי"ן. יו"ד משם הוי"ה הק'. ויו"ד תתאה משם אדנ"י הק'. והבן כ"ז היטב:
11
י״בוהנה כל הדורות מישראל שהיו. והם עתה. והעתידי' להיות כולם היו כלולין באדה"ר. אכן יש דור שהיה כלול בבחי' ראשו של אדה"ר. ויש דור שהיה כלול בעיניו של אדה"ר. ויש בידין. באצבעי היד. ובבטן ובגוף וברגלים ועקבים עד דור האחרון שיהיה בעקבות משיחא. וכן כאו"א היה כלול ג"כ באדה"ר באותו אבר לפי בחי' מדריגתו ובחי' דורו. והנה כשהאדם בא לידי חטא ופגם ח"ו. אזי הוא נפרד מבחי' כללות נשמות ישראל שהם הקומה הכללית. וגם ממקום חבורו העליון בקודש וכנ"ל. וכן כשחוטאים ח"ו כללות ישראל. ג"כ נפרדו ח"ו ממקום חבורם ושורשם הרמה בקודש. ונפרד ח"ו היחוד והחיבור שהוא ברזא דאחד ונעשה אז שני מחצית כביכול. ונשאר כביכול וכביכול בבחי' פלג גופא. והתיקון לזה הוא שיעשה האדם תשובה שלימה בלב שלם ויתקן את אשר עיוות. וידביק עצמו לכללות ישראל. ובכללות ישראל יתחבר יחד לשורשו הרמה בקודש. ובזה יחובר האוהל להיות אחד. ולזה כשחטאו כללית ישראל בחטא העגל ונפרדו ממקום חיבורם בפרטות ובכללות ונעשו בבחי' מחצית. ורצה הבורא בהוב"ש לקרבם אליו לרב טובו וחסדו הגדול ושיתחבר ברזא דאחד. לזה ציוה הבורא י"ת שיתן כאו"א מישראל מחצית השקל אל הלשכה שהיה במקדש. ועי"ז נתחברו כאו"א עם כללות ישראל. וציוה דוקא מטבע ודוקא שיקרא בשם מחצית. ודוקא בשם שקל. והכל לכוונה המבואר לעיל באורך. ומהתרומת הלשכה הקריבו קרבן ריח ניחוח לה'. ועי"ז התענוג ריח ניחוח לה' שאמר ונעשה רצונו נתחברו כולם יחד למקורן ולשורשן הרמה בקודש וברזא דאחד ובתחל' נתקשה משה רבע"ה בזה מה יועיל זה לכפר על נפשותם עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית' היינו הבחי' חותם ומטבע שנעשה בבחי' קומה שלימה. הנאצל והנגלף ע"י מעשה הצדיקים וקב"ה ואורייתא וישראל חד אינון ודא הוא ג"כ סוד הנסירה כי מקודם היה בבחי' דו פרצופן וכשצריך להיות הולדה עי"ז נעשה נסירה כביכול ונעשה בחי' פנים בפנים ואז נתרץ לו קושייתו. והמשכיל יבין כ"ז כי דברים עמוקים הם ורחבים מני ים:
12
י״גוע"פ הנ"ל יבואר ג"כ מאחז"ל גלוי וידוע לפני מי שא' והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול לגנזי המלך עשרת אלפים ככר כסף. לפיכך הקדים שקליהם לשקליו. היינו ע"ד הנ"ל שהקדים כביכול שקליהם ברצון הקדום האחדות. והבן:
13
י״דוהנה בזמה"ז שאין לנו בהמ"ק על מכונו ואין אנו נותנין שקלינו לכפר בעדינו עכ"ז ונשלמה פרים שפתינו. וכשאנו קורין הפרשה הזו בשבת פ' שקלים ביראת שמו ית' ובדביקות גדול נעשה ונתקן הכוונות הנ"ל וכיה"ר עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ ולע"ע הרצאת דברים תהי' סליחתינו וכפרתינו. ונזכה ב"ב לעשות מצוה זו בפועל ממש לשקול שקלים בבית המקדש שיבנה ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:
14