אוהב ישראל, ראה א׳Ohev Yisrael, Re'eh 1
א׳ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה גו'. במדרש הה"ד מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ובהעיר לב ושום שכל. י"ל דהנה ידוע מאחז"ל. ואלו צדיק ורשע לא קאמר. אע"פ שהקב"ה יודע הכל במחשבה אעפ"כ אינו מביא אותו המחשבה אל הדיבור. דהאמירה של הש"י הוא עשיה ממש. כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו. א"כ אם הי' בא לכלל דיבורשוב הי' מוכרח האדם לעשות כן ויתבטל הבחירה. כנודע מדברי הרמב"ם ז"ל. והנה כבר נודע דהעיקר בכל עובדות האדם הוא הכוונה כדי לברר האמת מתוך השקר בכל הענינים. ותחלה צריך האדם לתקן מחשבתו וליישר דעתו שלא יחשוב שום מחשבת פיגול בעולם. זולת מחשבות עבודות אלהות וישנא השקר במחשבתו רק לחשוב מחשבת אמת. וכן יטהר כל החושים הראיה והדיבור שלא להוציא דבר שקר מפיו. וכן הלב שלא יחמוד ויתאוה לשום דבר שקר. וזהו השורש מכל עסקיו של אדם מה שיכוין באכילה ושתיה. כיון דע"כ יש במאכל ההוא חיות אמת. המחי' את הדבר ההוא. וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו החיות אמת. והנה"ק שבתוך הדבר מאכל. והחיצונית וגשמית הדבר נעשה ממנו פסולת ונדחה לחוץ. וכן הוא העסק מו"מ שהאדם נושא ונותן באמונה הוא מדחה הרע והשקר. ומקבל הטוב והאמת. וזה ידוע שמאתו ית' לא נמצא שום שינוי. דהנה הש"י משפיע לאדם איזה שפע טובה. היינו חכמה או עשירות. וכדומה. וע"י השפעות הנ"ל אז מכיר האדם כח אלהותו ית'. ועושה ממנו כסא לשמו ית'. ד"מ כשהקב"ה משפיע לאדם שפע העושר ואם האדם נותן ללבו ומבין בדעתו שהוא בודאי אינו ראוי להשפעה זו. והחסד שעושהעמו השי"ת. ואז עי"ז בא לידי בושה והכנעה ונותן שבח והודי' לשמו ית'. ועושה עם השפעה זו מצות. מחלק צדקה וכיוצא כדי לעשות תענוג ונ"ר להבורא ית"ש. ואז נעשה השפעה זו כסא לאלהותו ית'. כי ממשיך על השפעה זו כח וחיות אלהות. שמכיר באמת כי אין זה כוחו ועוצם ידו. רק ברכת ה'. אשר חננו ועושה ממנו צדקה וכדומה. ומגיע מזה תענוג גדול לאלהים. ואז ממילא ניתוסף לו ברכה והקב"ה משפיע לו בכל יום יותר. אבל אם האדם אינו משיג ע"י ההשפעה כח וחיות אלהות. ואומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ואז עושה השפעה הזו כסא להס"א ח"ו ר"ל. ואז ממילא לא נתקיים אצלו ההשפעה ונעשה קללה. ולפי הכסא שהאדם עושה. כך פועל בהשפעה זו ברכה או קללה כו'. וזה"ש ראה דהראי' של אדם הוא כמו דביקות. שבכ"מ שנותן עיניו והשגחתו. שם הוא דבוק. ולכך אומר ראה אנכי. ר"ל הסתכל שתדבק תמיד במדת אנכ"י שהוא גימ' כס"א. ר"ל שתראה תמיד להשגיח על הכסא. שע"י הכסא שהאדם עושה כן הוא ממשיך עליו. ברכה או קללה ח"ו. וזה"ש את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם. ר"ל שאין השינוי בא לאדם מצידו ית'. זולת כפי הכסא שהאדם עושה. אם הוא שומע ומבין שהשפעה זו הוא מחסדו ית'. ואז עי"ז שורה הברכה בדבר וכנ"ל. ואם לאו אז הוא ח"ו להיפוך. וזה"ש המדרש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. רק הכל נעשה ע"י פעולות האדם. אם עושה הכסא לטוב. אז שורה בהשפע' זו ברכה וכנ"ל. וכיה"ר אמן:
או י"ל ע"פ מאחז"ל אילמלי שמעו ישראל כל יו"ד דברות מפי הגבורה. הי' בטל זוהמת הנחש. אך מפני שאמרו קרב אתה ושמע והיו שומעין מפי הסרסור שהוא משרע"ה. ואז עי"ז ירדו מבחי' הגבור' לקבל ע"י שליח. ועי"ז עדיין מעורב הטוב בהרע וצריך האדם לעבוד מאוד לבטל הרע ולדבק בהטוב. וזש"ה ראה אנכי נותן לפניכם ר"ל שמשרע"ה הוכיח להם שע"י שהוא נותן להם התורה. מפני זה עדיין יש מציאות טוב ורע. ברכה וקללה אבל אם היו שומעין מפי הגבורה היו בני חורין. היינו חירות משיעבוד היצר ולא היה רק טוב לבד. כי הוא הטוב הפשוט והאמתי וז"ש המדרש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב היינו אילמלי שמעו כל היו"ד דברות מפיו של שמו ית'. אז היו ניצולין מהרע. כי שם הוא רק טוב. וכיה"ר אמן:
עוד קצת באופן אחר ראה כו' י"ל ע"פ הפסוק הנ"ל מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ולכאורה מהראוי היה לכתוב והטובות וביותר קשה כי כל הטובות והברכות והישועות בודאי מתת אלהים הוא ומפי עליון המה נשפעות ברוב חסדו הגדול וח"ו לומר כן שמפי עליון לא תצא הטוב:
אמנם י"ל דחדא מתורצת בחברת' כי לכך לא כתיב והטובות לשון רבים לאשר ידוע זה מצד החקירה ומצד האמונה שכל הטובות והברכות וחסדים ורחמים הבאים לכללות העולמות. והן לאיזה אנשים יחידים וכל מין נברא ונוצר ונעשה בעולם הכל נשפע ונמשך מאת הבורא בהוב"ש אשר הוא בראם ויצרם ועשאם. ומשפיע לכאו"א ולכל מין ומין די השפעתו הצריך לו לחיותו וקיומו בהעולם ברוב טובו וחסדו הגדול בכל יום ושעה ורגע. והכל בחסד ורחמים ובברכה רבה ונדיבה בלי הפסק. אמנם יש שינוי מצד המקבלים לפי פעולת מעשיהם לטוב או כו'. כי יוכל להיות שהברכה והחסד ההוא הנמשך והנשפע אל האדם מלמעלה. יתהפך ח"ו אצלו לההיפוך של ברכה וחסד וזהו מצד הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי. היינו שקפח השפע והפרנסה טובה שנמשך עליו מלמעלה. מצד מעשיו שאינם בדרך הישר והטוב. וזהו בחי' מדה כנגד מדה לאשר האדם הפך ממעשההטוב לרע ח"ו אז כמ"כ נתהפך לו משפע טובה וברכה ללא טוב ח"ו. והנה ידוע שהש"י נתן הבחירה ביד האדם לבחור בטוב או בהיפוך ח"ו. לטעמים כמוסים וידועים שגזר בחכמתו ית' וית'. להיות הבחירה חפשית ביד כל איש ואיש ליישר מסילות נתיבות דרכיו אל הטוב והישר או להיפוך ח"ו. וזהו פי' מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כנ"ל שממנו נשפע בכל עת ורגע רק טוב בלי הפסק רק שנתהפך ח"ו לאיזה איש מהטוב אל ההיפוך מצד מעשיו אשר לא טובים המה. והטוב שנכתב בלשון יחיד רומז לזה. היינו מי מבני אדם שייטיב ויכשיר מעשיו בכל עניניו גם זה לא תצא מאתו ית' היינו שאדם זה יהי' טוב וישר. וזה להיפוך ח"ו כמאחז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר רק הבחירה ניתנה ביד כאו"א לעשות כטוב וישר בעיניו אם לטוב כו'. וכמבואר בספה"ק:
ועפ"ז נבוא לבאר הפסוקים הנ"ל. ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. הגם שמפי עליון לא תצא הרעות רק ברכות וכל מיני טוב. עכ"ז לפעמים יתהפך שפע הטוב וברכה עצמה אל ההיפוך של הטוב מצד שינוי המקבל בעת ההוא לפי מעשיו. והשפע טובה וברכה שנשפע מלמעלה לכאו"א מעדת ישראל לפי הצטרכותו ודי סיפוקו. ישתנה לפניהם לפעמים לאחד יהא ברכה וחסד וכל טוב כמו שנשפע עליו מלמעלה בלי שום גרעון ח"ו ולאחר להיפוך לפי מעשיו של כאו"א. וזהו אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. היינו לפניכם דייקא ישתנה לפעמי' לקללה ח"ו לפי מעשיכם אבל ההשפע' מהמקור הוא רק טוב. ואם יאמר האומר א"כ איך אפשר לידע איזה שפע הוא של ברכה או להיפוך ח"ו הלא יוכל להיות שמהברכה יתהפך להיפוך ח"ו. היינו שיבוא לאיזה אדם עשירות גדול ברב ברכה. ויוכל להיות שיהא לו עשירות זה ע"ד עושר שמור לבעליו לרעתו ח"ו. וכן בשאר מיני טובות. לזה נתן משרע"ה רשכה"נ סימן מובהק על זה להכיר ולידע איזה ברכה הוא של חסד ואמת אשר הש"י חפץ בברכה זו היינו אם באותו שעה שנשפע אל האדם שפע טובה וברכה מלעילא ילהב אז לבבו לעבודת הש"י באתערותא דרוחא ונפשא באמת ולקיים את כל מצות ה' אשר ציוהו. זהו סימן טוב ומובהק להאדם שהוא שפע טובה ומתברכת לעד וחפצי בה יקרא לה. כי חפץ הש"י נקשרת בהשפעה ההיא. וזהו פי' את הברכה היינו עם הברכה יהיה נשפע לו אתערותא דלבא כזה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם. זהו השפעה וברכה של אמת מתקיימת. והיה כי יביאך כו' הברכה על הר גרזים גרזי"ם עולה מספרו. ר"ס כמנין יו"ד הויו"ת אשר ע"י נשפעים כל הטובות והברכות לכל זרע ישראל. ואת הקללה על הר עיבל ולכאורה יפלא והלא עיב"ל גימ' קי"ב מספר שם הק' יב"ק שהוא מנין השני שמות הוי"ה אלהי"ם הק' שהם בסוד המתקת הדינים כנודע. וגם השם הק' יב"ק עולה מספר גימ"ל שמות הק' אהי' הוי"ה אדנ"י שהם שרשי מקוריים לכל הברכות והטובות. וגם הנוטרי' משם יב"ק הוא יחוד ברכה קדושא. וא"כ איך יוכל להיות שמזה המספר ומאלו אותיות עיב"ל יצאו קללות ח"ו. אכן יבואר זה ע"פ הנ"ל כי השפע ברכה עצמה היורדת ונשפעת מלמעלה תוכל להשתנות מצד המקבלים לפי שינוי מעשיהם לטוב או כו' וכנ"ל. וזה הדבר מבואר בפסוק הלא המה בעבר הירדן. היינו שהמספר מאלו האותיות והשמות הק' הנ"ל המה בעבר הירדן היינו להעביר כל הדינים ולהמתיקן לרחמים. אך הוא דרך רחוק ומופלג ומנושא מהבין כמו דרך מבוא השמש. היינו כי הלא עינינו רואות בהשמש. שהיא זורחת לכל בשוה עכ"ז ישנו כמה דברים המתלבנים מזריחתה. כמו פשתן וכדומה וישנו כמה דברים שהשמש משחיר אותם. וגם חלב ושומן וחמאה וכדומה ניתוכים מחום השמש וחם השמש ונמס ושעוה מתקשה מחום השמש הגם כי זריחת השמש הוא לכולם כאחד בשוה מכ"מ ישתנה הדבר לפי ערך המקבלים זריחתה. וכדמיון הזה הוא ממש שפע טובה וברכה היורדת מלמעלה תמיד בלי הפסק. רק שנשתנה לפי שינוי המקבלים לפי מעשה בני האדם וכנ"ל. וזהו אחרי הוא מופלג כנודע כי הוא מופלג ומושלל מהשגת בני אדם בשלימות. והש"י יזכינו להיות תמיד כלים ראוים מוכנים ומתוקנים לקבל השפע ברכה הנשפעת תמיד מלמעלה לטוב לנו כל הימים. וכיה"ר אמן:
או יאמר דהנה באמת כל דבר אשר יעבור ויחלוף על האדם בעודו בחיים חיותו בעוה"ז. הן לטוב הן להיפוך ח"ו. יש בכל דבר ברכה או קללה עד"מ אם הש"י נותן לאיזה אדם עושר גדול ורב טוב. אז הוא באמת ברכה לפי הנראה לעינים אך אם האדם הלזה הוא נוטה עי"ז מדרכי התורה והמצוה מגודל העושר ורב טוב שהשפיע לו הש"י כמ"ש ורם לבבך ושכחת כו' והולך אחר שרירות לבו בתאוות העוה"ז. ומושל ברוחו הגבוהה על עם עני ודל וידו תקיפה עליהם בחושבו כי כוחו ועוצם ידו עשה לו כו' ואינו משים אל לבו כי הכל הוא נשפע מאתו ית' בכל עת ורגע. ולולא השגחתו עליו להשפיע לו זה הטוב אז היה כבר חסר מכל וכל והוא סובר שלעולם חוסן הוא לו. אז העשירות כזה אינו בכלל ברכה רק הוא עושר שמור לבעליו לרעתו ר"ל. ועד"ז הוא ג"כ להיפוך. אם איזה אדם הוא יורד מנכסיו ונעשה עני ח"ו. אז לפי הנראה הוא קללה אך אם הוא נותן ללבו ומתבונן בפנימית הדבר ושוקל בדעתו ואומר אולי זאת הוא לטובתי היינו אפשר אם היה הש"י משפיע לי הון רב ועושר גדול. אז היה כבר נשכח מלבי שמו ית' ח"ו ר"ל וכנ"ל אבל עתה שלרש אין כל ובכל עת ורגע עיניו ולבו תלוים ומצפים לישועתו ית' וכפיו פרושות השמימה להספיק לו די צרכו דבר יום ביומו. ואז רואה בעיניו הגשמים שהוא ית' המפרנסו בכל עת במעשה נסים ואז הוא דבוק בהש"י ונותן לו שבח והודיה ומברך על הטובה שעשה לו כ"צ וא"כ הוא באמת ברכה ולפ"ז יפול ספק בלב האדם שנכבל בחבלי העוני וכדומה. אם יתפלל ויבקש מהש"י שיסיר ממנו העניות וכיוצא. כי מי יודע אולי הוא לטובתו ע"ד וה' חפץ דכאו כו' כדי שיהא לבו נשבר ונדכה ונכנע לפני שמו ית' ויהא מייחל ומצפה לישועה ממנו ית' וא"כ היאך יתפלל להש"י להסיר וה ממנו ויהיה כפוי טובה ח"ו אדרבה יודה וישבח לשמו ית'. עד אשר אינו מניחו ליפול ברשת ומצודת היצר ח"ו. אך באמת יש סימן טוב שיוכל כאו"א להכיר אם הוא ברכה או ח"ו כו'. היינו שאם זה הדחקות אינו מבטל אותו מעבודת הש"י ואינו מעבירו ע"ד קונו. אז הדבר ההוא ברכה בלי ספק. אבל אם הוא מבטל אותו ח"ו מעבודתו ית'. אז הוא ח"ו כו'. ויש להאדם להתפלל עד"ז להש"י להושיעו מצרתו ודוחקו כדי שיוכל לעבוד הש"י בלב טוב ושמח בלי שום מונע וז"ש הכתוב ראה אנכי נותן כו' ברכה וקללה. ר"ל בכל דבר ודבר יש ברכה וקללה. וא"ת מאין יוודע אם טוב הוא או להיפוך ח"ו. לזה אני נותן לכם סימן מובהק את הברכה אשר תשמעו כו' ר"ל שעם הברכה אם תוכלו לשמוע אל מצות ה' ולא יעכב על ידכם הברכה הנשפע לכם. אז בודאי היא ברכה באמת. ואם לא תשמעו הוא קללה ח"ו לאשר היא הגורמת שלא תשמעו אל מצות ה' ח"ו. ואין לך קללה יותר מזה והש"י יזכנו לעובדו בלב שמח והרחבת הדעת מתוך שפע טובה וברכה וכל מיני טוב. וכיה"ר אמן:
1