אוהב ישראל, תרומה ג׳Ohev Yisrael, Terumah 3
א׳ויקחו לי תרומה גו' מקדש גו' בתוכם. הנה ידוע כי תוה"ק היא נצחית. וכל מצותיה מישך שייכא בכל עת ובכל זמן. ומצוה זו של בנין המשכן וכליו. בודאי גם עתה בגלותינו מחוייבים אנחנו לקיימה. וכאשר עינינו רואות. שגם קודם שבאו בנ"י אל המנוחה ואל הנחלה ציוה אותם הבורא ית"ש לעשות משכן וכליו. וכמ"כ עתה החיוב ע"כ איש אשר הוא מזרע ישראל בכל דור ודור לעשות משכן וכליו. והדבר צריך ביאור היאך יוכל כל איש ואיש. ובפרט בדורות הללו לעשות משכן וכליו להבורא בהוב"ש:
1
ב׳אכן בהעיר לב י"ל. דהנה איתא בתזוה"ק זכאה מאן דעביד ליה דירה נאה בליביה ובאיברין דיליה. והיינו כי כאשר האדם הישראלי מביט ומסתכל ומבין בגדולת ורוממות הבורא בהוב"ש. איך שהאציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות הנפלאים והנוראים. והוא מקיף כל עלמין ומלגאו כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה. ועי"ז בא לאהבה ותשוקה גדולה ודביקות רב לעבוד את הש"י באהבה רבה וביראה רוממות לייחד ולקשר עלמין עילאין קדישין ומה שעובד יותר ויותר כאפס ואין נחשב בעיניו נגד מה שמבין במחשבתו הזכה שלא יצא י"ח. ועדיין הוא מבחוץ. וע"כ הוא מתאמץ ביתר שאת ועוז בעבוד' תמה ונקיה וכל מה שהוא עובד ועושה ביתר שאת והתאמצות גדול. הוא בא בעיניו ולבו ומחשבתו לשפלות יותר ולהכנעה גדולה. והכל הוא עבור אהבת השי"ת הבוער בלבו ויודע ומבין גדולתו ורוממותו אשר אין בכח שום נברא להשיגו. כי הוא ית' מושלל מהשגה. והוא א"ס וא"ת. ולבו של האדם הזה מתלהב ומתאוה ומשתוקק מאוד לעבוד את הבורא בהוב"ש בכל איבריו וחושיו. ומחזק א"ע ביתר שאת בכל האפשרי ובא למדריגה זו של שפלות גדול בעיניו מאוד. אשר ממש כאין הוא נחשב בעיניו ובלבו ומחשבתו. ואז נעשה דכא ושפל רוח באמת וכמעט הוא בטל במציאות אז ודאי נעשה לבו בחי' משכן לשכינתו ית' וית' וכמ"ש אני אשכון את דכא ושפל רוח. והגם שאינו יכול לעבוד את הש"י בפועל כפי מחשבתו הק' ורצונו של האדם הלזה עכ"ז רחמנא ליבא בעי וחשוב בעיניו ית' רצון לב האדם המשתוקק באמת ובלב תמים כאלו עשה ותיקן הכל בפועל ממש. וזהו כל נדיב לבו יביאה. ר"ל שמנדבה הגשמית נעשה מלאכה הגשמית והקב"ה כביכול צמצם א"ע בין שני בדי הארון. ומהתשוק' הזאת הנכבדת של הכנ"י התפשט עצמו כביכול באורות מקיפין לאין שיעור וערך וכנ"י אתחברא בבעלה וזהו מלאכת המשכן. וזהו סוד א"ת בניך אלא בוניך הם הת"ח המדבקים א"ע באור התורה כו' ולע"ל אז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו יה"ר שיהיה בב"א. וכמו שנדבת המשכן שעשה משרע"ה היה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. כמ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. תרומת"י הוא מלשון התרוממות וגדלות כי מזו האהבה והתשוקה הנכבדת אשר בלבו של האדם באמת. אז נתגדל ונתרומם כביכול הבורא בהוב"ש ונעשה מזה משכן ודירה נאה בליבא ובאיברין דיליה. כי רחמנא ליבא בעי:
2
ג׳ועפ"ז אמרנו לפרש הפסוק בפ' ויקהל. והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר. ולכאורה אינו מובן לשון דים והותר שני הפכים בנושא אחד. וכקושיית האוה"ח ז"ל הק'. ולדברינו אלה יבואר ע"נ. דהנה כל איש נדיב לב באמת כשהביא נדבתו למשכן כסף או זהב לפי מה שהיה ביכלתו ומעמדו הטוב. אכן רצונו היה בלי ספק ולבו בוער בו ומשתוקק לגודל אהבת הש"י ליתן למצוה רבה כזו כפלי כפלים עד אין שיעור וגבול ותכלית לגודל אהבת ה' ונדבת לבו. וזהו הרצון הוא חשוב בעיני הש"י מאוד. וכביכול נחצב ונחקק ונשאר אז לפניו אותו הרצון הטוב לעד ולדורות. עד א"ס וא"ת. וזהו והמלאכה היתה דים היינו מלאכת ההבאה בפועל ממש. היתה דים לכל מלאכת המשכן. שהוא בפועל ממש לעשות אותה כמצווה מפי הש"י וכתבנית אשר הראה למשרע"ה בהר. והותר היינו שעוד נשאר ונותר הנחקק לפניו יתברך התשוקות והרצונות של הנדיבי לב מהכנ"י עד א"ס וא"ת וכנ"ל. אבל מלאכת ההבאה בפועל היתה דים ממש למלאכת המשכן לבל יותיר. והבן היטב:
3
ד׳ועד"ז יש לפרש ג"כ פסוק פתוח תפתח את ידך לאחיך האביון. היינו שתעשה לו פתח ושער לאחיך ע"י הרצון האמיתי ונדבת לבך הטוב והש"י רצון יראיו יעשה וישפיע לאחיך האביון ע"י השער והפתח מהרצון שלך. את כל הצטרכותו. וזהו ג"כ ואכלו בשעריך ושבעו. היינו ע"י הפתח והשער שלך יהיו להם שבע רצון והבן: והכל הוא ע"י האדם כזה. שעובד הש"י באמת ובלב תמים וכנ"ל ועי"ז נעשה בחי' משכן לכבודו ית'. להיות שוכן בתוכו כביבול בליבי' ובאברין דילי'. ועד"ז פירשנו ג"כ הפסוק ועבדתם את ה' אלהיכם גו' והסירותי מחלה מקרבך. היינו משום דבקרבך קדוש. ואז ממילא לא יגור במגורך רע. וכנ"ל במקומו בפ' משפטים עיי"ש. והנה כשהאדם עובד את הש"י באהבה רבה ע"ד הנ"ל. בודאי מייחד ומקשר העולמות העליונים עולם העשיה בעולם היצירה ושתיהן לבריאה. ושלשתן לאצילותא קדישא. ואלופו ש"ע טמיר וגנוז בכל עולם ועולם. וכמ"ש אליהו הנביא בתפלתו ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון כו' ואיהו מלגאו כל עלמין. וא"כ בכל עולם יש ציור א שהוא בסוד אלופו של עולם סוד פל"א העליון. ואל"ף במילואו הוא מספר קי"א וד' אלפי"ן הם מנין מקד"ש. ונעשה ממשכן של האדם בחי' וסוד מקדש. וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. והבן כ"ז היטב כי דברים נכונים ואמיתים הם ברורים לכל מבין:
4
ה׳או יאמר ויקחו לי תרומה גו' ותרגם יב"ע ויסבון קדמי אפרשותא. יש לרמז בזה ע"פ דאי' בגמ' דקדושין. אשה שאמרה לאיש אחד הילך מנה ואתקדש אני לך הרי זו מקודשת. ומסיק הגמ' דדוקא באדם חשוב שאין דרכו לקבל מתנות משום אחד בעולם. אשר ע"כ בההיא הנאה שמקבל ממנה הוה כאלו נתן לה שוה פרוטה ומיקדשא ליה בזה עיי"ש. והנה לשון קידושין ידוע שהוא לשון הפרשה והבדלה וכמבואר אי"ה פ' קדושים והיינו שהבעל אומר לאשתו הרי את מקודשת. מופרשת ומובדלת מכל האנשים רק להיות לי והנה אצל הבורא ב"ה וב"ש כתיב לי הכסף ולי הזהב. וכתיב מי הקדימני ואשלם. והוא א"צ ח"ו לאיזה נדבה שיהיה לו לעזר ולסעד על בנין המשכן. ועכ"ז ציוה לעם קדושו בני אל חי להרים תרומת ה'. מחצית השקל. וכללן של הדברים הוא דקב"ה וישראל חד אינון בחיבורא ויחודא חדא. וישראל נק' בבחי' פלג גופא ומחצית וע"י נתינתם מחצית השקל בלב שלם וע"פ הכוונה אשר ביארנו שם נעשה יחוד שלם ברזא דאחד. וזהו מרומז כאן ויקחו לי תרומה. היינו מחצית השקל וכפירש"י ז"ל. ג' תרומות נאמר כאן עיי"ש. הגם שהוא ית' אין דרכו בכך כביכול לקבל מתנות. ואעפ"כ הוא מקבל מהם לגודל נדבות לבם הטוב וכוונתם הרצויה לחבר את האוהל להיות אחד וכנ"ל. אשר ע"כ בההיא הנאה שמקבל מהם בזה יהיו מקודשים ומופרשים ומובדלים מכל אחיזת החיצונים ר"ל. רק מקודשים בקודש קדשים ומיוחדים בו ית' וזהו שתרגם יב"ע. ויסבון קדמי אפרשותא. היינו לאשר אני מקבל מהם ובההיא הנאה הם מופרשים ומובדלים מכל החיצונית ולזה הם קדמי גם יש לרמז בת"א ג"כ כזה ממש. ויפרשון היינו שיפרשו מכל החיצוניות. ואז קדמי אפרשותא. והבן. ומקצת דברינו אלה יש לרמז ג"כ בפירש"י ז"ל שפי' ויקחו לי תרומה. לי לשמי והיינו כי האדם צריך להעלות כל העולמות עד בחי' לי שהוא מנין ד' יודי"ן ממילוי שם הוי"ה הק' במילוי יודי"ן שהוא סוד שם ע"ב הק'. סוד פל"א העליון שאלופו ש"ע דר שם. וזהו לי לשמי. והיינו הכל ע"י הרמת מחצית השקל בכוונה הנ"ל. אזי נתעלה ונתייחד הכל ברזא דאחד ומתרוממים ומתנשאים כל העולמות לעילא לעילא עד בחי' לי לשמי והבן:
5
ו׳ועפ"ז יש לפרש ג"כ באחד באדר משמיעין על השקלים. היינו באחדות אד"ר. א' ד"ר. שאלופו ש"ע דר בתוכו משם משמיעין על השקלים. משמיעין הוא לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם. והיינו כי שם נאסף ונתייחד הכל לעילא לעילא ברזא דאחד. והבן כ"ז היטב. ועיין לעיל בענין כוונת פ' שקלים:
6
ז׳עוד יש לאלוה מילין בהנ"ל. ע"ד רמז קצת. ובזה יבואר ג"כ כוונת מחצית השקל. דהנה ידוע כי ביום ברוא ה' אלהים האדם על הארץ. נברא אז בסוד ד"ו פרצופין בבחי' אב"א. והי' בחי' נסירה. ונפרדו זה מזה להיותם אנפין באנפין בחי' דכר ונוק' ולהקימם בשיעור קומה ויחודם למיהוי אנפין באנפין וידוע שכל הנשמות היו כלולים באדם הראשון ומסתמא גם אצלם היה בחי' נסירה הנ"ל וכאשר בא עת קימת קומתם השלימה אז הם מתייחדין אנפין באנפין. ואשרי למי שזוכה במהרה ובגילגול ראשון לזיווגו הראוי לו ושמורה למענו להקימם בקומה שלימה והבן זה וכנודע מספה"ק:
7
ח׳והנה כמו שהוא סוד הנסירה בכללות ופרטי כל נשמות ישראל להקים קומת כאו"א. כן הוא כביכול בבחי' קומה השלימה דלעילא בסוד קובה"ו כי קוב"ה וישראל חד אינון. וכביכול הבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא מתייחד עם האור והמקור שורש מחצב נשמות ישראל וכנודע. כי כביכול הוא ג"כ בבחי' דו"נ בבחי' ד"ו פרצופין והיה ג"כ כביכול בבחי' וסוד נסירה למיהוי אנפין באנפין למיהוי קומה שלימה ברזא וחיבורא חדא. וע"י הנסירה כביכול ירדו ניצוצין קדישין ממקום קדוש והש"י רצה להיטיב לעם קדושו אשר ע"י אתערותם דלתתא ביראה ובאהבה ודביקותם לה' ית' יעלו ג"כ כל הניצוצין קדישין בתוקף קדושתם לרום שמי שמים העליונים ולהקים קומה שלימה העליונה בסוד ופניהם איש אל אחיו ואז יגדלו ויעשו פרי. הולדת השפעות טובות ונהורין עילאין ובוצינין קדישין וכל טיבו וחדו לכל העולמות ממשח רבות עילאה קדישא. וכשיעלו בנ"י ע"י מעשיהם הטובים כל הנ"ק אז יהיה ה' אחד ושמו אחד וזהו יש לרמז. ויקחו לי תרומה כתרגומו אפרשותא. היינו שב"י יזרזו בעבודתם עבודת הקודש ולהרים ולהניף את האפרשותא היינו הנ"ק שנפלו וירדו משורשם הקודש בסוד הנסירה והם יראו להרימם ולנשאם לרום שמי שמים להתייחד כולם ברזא דאחד למיהוי אנפין באנפין יחוד גמור. ואז יהיה ה' שלם בסוד שקל שלם. וכמבואר לעיל בפ' שקלים. וזהו מרומז בפירש"י ז"ל לי לשמי. והבן. ומבאר הפסוק מאת כל איש אשר ידבנו לבו כי הקב"ה נק' כביכול בבחי' לבן של ישראל. וכמ"ש דוד המע"ה. לך אמר לבי. וכמ"ש בזוה"ק והיינו מאת כל איש אשר ילהב אהבתו בקרבו לה' וה' שוכן בקרבו דעביד לי' דירה נאה בליבי' ובאיברין דילי'. וכנ"ל ריש פ' זו. ועי"ז כביכול בונה איברין דשכינתא קדישא כביכול להיותה בבחי' קומה שלימה. מזה תקחו תרומתי. תסבון ית אפרשותא וכנ"ל. ולזה נק' תרומה כי צריך להרימה ולנשאה עד רום שמי שמים וכנ"ל. והמשכיל יבין כ"ז. כי דברים עמוקים הם העומדים ברומו ש"ע. והשם יכפר:
8
ט׳וע"פ דברינו הנ"ל יתבאר ג"כ כוונת סוד מחצית השקל שהוא לסוד הנסירה וכנ"ל ולרמז בזה להרים המחצית בבחי' קומה שלימה עם כל הנ"ק. והי' זאת בכל שנה ושנה כי בר"ח ניסן נברא העולם בפועל כמבואר לעיל וצריכין אנחנו אז לחדוש המלוכה הק' ולהרימה בבחי' קומה שלימה. ולזה רמזו חז"ל חדש והבא קרב"ן מתרומה חדשה והבן. ולזה ג"כ באחד באדר משמיעין על השקלים. שמיעה הוא מלשון הבנה. והיינו להבינם תוכן כוונת הענין של השקל הקודש. והכל הוא לחבר ולייחד סוד קבה"ו ואז נעשה בחינ' שקל שלם עשרים גרה תרין יודי"ן יו"ד משם הוי"ה הק'. ויו"ד משם אדני ה"ק. והבן. וכבוד ה' הסתר דבר לזה נכתב בקיצור. ולרמז הנ"ל הוקם המשכן בא' בניסן לשכון כבודו ית' בתוכינו. כי כלי המשכן הם בבחי' ודוגמת עלמין עילאין קדישין וכאשר יבואר אי"ה. ואז כביכול נשלמו ונגמרו ונתעלו איברין דשכינתא. בבחי' קומה שלימה. וביום השמיני למילואים שהי' בר"ח ניסן אז ע"י הקרבת אהרן הכהן בחי' איש חסד. את הקרבנות. ובכוונתו הרצויה הי' מייחד ומקשר כל עלמין ע"י בחי' החסד. להשפיע עליהם ממקור החסד העליון מבחי' רב חסד כל מיני חסדים טובים ומשח רבות עילאה קדישא. ואז נתעלה ונתייחד הכל בבחי' קומה שלימה. אנפין באנפין ברזא דאחד: וכיה"ר בב"א. והבן כ"ז היטב:
9