אוהב ישראל, תולדותOhev Yisrael, Toldot
א׳אלה תולדות יצחק בן אברהם גו'. הנה הגם לפי ראות עינינו בתוה"ק ובדחז"ל ובספרי חכמי האמת דמדת אברהם הוא אהבה וחסד שהיה מדתו תמיד לקרב כל בני האדם לעבודת הש"י ולגמול חסד עם כאו"א בגופו ובממונו. והיה מרכבה לימין. ובזה פתח שער החסד העליון בעולם. וביצחק אבינו מצינו שמדתו היתה פחד וגבורה היינו להודיע ולפרסם בעולם אלהותו ית' וית' ע"י שיש דין ויש דיין ולירא ולפחוד מפניו ית' שלא יענש ח"ו כי אינו נושא פנים לשום אדם בעולם קטן וגדול שם הוא לשלם לו כמפעלו ומעלליו וכמו שמצינו בתוה"ק שיצחק אבינו ע"ה לא חלק כבוד אף להמלכות שאמר לאבימלך ומשנהו מדוע באתם אלי. שלכאורה אינו מדרך המוסר לדבר עם המלך דברים כאלו. אך כ"ז היה מפני שמדתו היתה הפחד וגבורה החזקה. אבל באמת תולדותיו של יצחק ושורשו הם חסדים גדולים אך שאורות החסדים הללו המה גנוזים ומכוסים ונעלמים במדה זו השמאלית. וההתגלות ממדה זו הוא רק דינין וגבורות וזשה"כ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ר"ל במדת יראה שהיא בחי' צפון לצד שמאל במדה זו עצמה צפון וגנוז וטמון רב טוב וחסד. ובזה תבין מה שאנו רואין שהזהב הוא חשוב בעולם יותר מכסף הגם שהכסף הוא בחי' חסד. וגוונו מורה לזה שהוא לבן. וזהב שהוא בחי' דין נוטה לאדמומית אע"כ וודאי שבתוך בחי' הזהב נעלם וגנוז חסדים טובים ויקרים ונפלאים ואורות גדולים. אך חיצונית הזהב הם בחי' הסיגים הנק' היתוכא דדהבא. והנה כעת אנחנו בגלות ואין בנו כח לינק ממדה זו ולהמשיך השפע מהאורות והחסדים טובים הצפונים וגנוזים בה מחמת שכעת הוא שליטת החיצונים והתפשטות מדת השמאלית גוברת בעולם ח"ו ולכן צריכין אנחנו להמשיך החיות ושפע הקודש רק מן הימין הפשוט ומחסדי אברהם המגולי' עד ביאת משיח צדקינו בב"א. ואז יסלק הבורא ית' כל החיצוניות והקליפות מכל העולמות ונגלה כבוד הש"י ויתגלו פנימיות האורות מכל המדות ויתגבר ויתנוצץ האור בעולם וימתקו כל הדינין והגבורות ויתאחדו כל המדות. אך לע"ע אין בכוחינו להמשיך כל צרכינו ממדה זו. כמו שפירש"י ז"ל ע"פ ויתן אותם כו' להאיר על הארץ שזה האור הנזכר ה"פ במעב"ר גנזו הקב"ה לצדיקים לע"ל ואף זה האור הנמצא בעולם הוא ג"כ ברקיע השני כדי שיוכלו הנבראי' לקבל ממנו ולהנות מזה האור עד עת הגאול' שיסי' החשך ויוצי' הקב"ה חמ' מנרתיק'. אבל באמת גם במדת הגבורה כמוס ונכלל שורש החסדים והימין שהוא מדתו של אאע"ה הוא חסד נכלל בשמאל וכנ"ל. וזש"ה ואלה תולדות יצחק. ר"ל התולדות וכח הכמוס במדת יצחק כמו בן שמושרש בהטיפה הבאה מהמוח של האב הוא באמת אברהם מדת החסד. וז"ש בן אברהם וכח האב נכלל בכח הבן והבן. ועפ"ז יבואר דברי הכתוב ויבואו עבדי יצחק גו' הבאר אשר חפרו גו'. דהנה הבורא ית' הטביע בהכנ"י בכלל ובפרט בכאו"א מישראל שיהא בו מעין נובע מים חיים נביעו חכמה בינה ודעת ותורה וחכמות אלהות ושאר מידות העליונים. אך שהמעיין הוא סתום מעפריות החומר וחשכות הגשמית הסותם המעיין ההוא ומעכב נביעתו. וצריך כ"א לחפור הבאר ההוא ולהסיר משם כל הדברים המעכבים ומונעים הנביעו. ויש צדיק אשר הש"י מתנהג עמו בחסדים מגולים שע"י אור התורה והמצות שבו פותח מקור הנביעו של מים חיים ומדבק א"ע להש"י. אך יש ב"א שיש להם מסכים גדולים המעכבים נביעתו. ואז צריך הש"י כביכול לסבב סיבות ולגלגל עליהם ע"י מדת הגבורה כדי להסיר מהם החשך והמסך המבדיל ואז יתגלה מקור נביעתו של המעיין ונפתח אליהם להוציא מים חיים ר"ל מ"נ אתערותא מתתא לעילא ע"י התורה ומצות. ובחי' זו נק' עבדי יצחק היינו שהם נשלחים ממדתו של יצחק שהוא דין שהש"י מסבב ומגלגל על האדם כדי שיפתח ויתגלה נביעת המעיין. ואז יסיר מעליו ויסלק כל הסיבות והדינין הנ"ל וכל הגבורות נמתקין כיון שכבר עשו שליחותן וע"י נתפעל רצון הש"י. וז"ש ויבואו עבדי יצחק ר"ל שלוחי מדה"ד כשגמרו שליחותן ונעשה פעולתם שבשבילו נשתלחו ונפתח המעיין. אז נמתקין הגבורות ונהפכו לסניגורים ולפרקליטין גדולים. וז"ש ויגידו לו. ע"ד ממגד תבואות שמש שהוא לשון מתוק. היינו שכבר נמתקו עי"ז שחפרו הבאר והסירו ממנו מה שהיו סותמו ויאמרו לו מצאנו מים היוצא מכאו"א מישראל כשנפתח אור נשמתו ומתחיל להתנוצץ בו אור החכמה והתורה והמצות ונמשכים מ"נ לכל העולמות. וכל הדינים מתהפכים לרחמים וחסדים גדולים וטובים כן יהי רצון אמן:
1
ב׳ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו גו'. הנה ידוע כשיבוא לאדם איזה צרה או יסורין ח"ו. אז ישכיל ויבין בדעתו שבודאי יש צער גדול להשכינה הק' כביכול. כי בכל צרתם לו צר כביכול. לכן כשהאדם ישר נותן אל לבו להתפלל להש"י על איזה דבר. צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפלתו עבור שיתמלא החסרון שיש בהשכינה מזה כביכול. ע"ד קלני מראשי כו' וכשיתוקן שם הפגם והחסרון אז ממילא יתוקן ג"כ חסרונו וְיִגָאֵל מצרתו. וכן עשה יצחק אע"ה שהי' כל מגמתו ורצונו וכוונתו רק למלאות החסרון בהשכינה הק' כביכול. וזהו ויעתר יצחק לה'. לנכח אשתו. היינו עבור השכינה שהיא לנכח אשתו. כי עקרה היא דייקא. ואז ממילא נפקדה ג"כ רבקה אשתו. והבן:
2
ג׳ויעתר לו ה'. ופירש"י ז"ל לו ולא לה. לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. לפיכך לו ולא לה עכ"ל. האי לפיכך כו' לכאורה הוא מיותר. וכבר צווחו בי' קמאי. וי"ל ע"פ פשוטו. דהי' קשה לרש"י הגם שתפלת צדיק בן צדיק אינו דומה לתפלת צדיק בן רשע עכ"ז גם תפלת צדיק בן רשע חשובה בעיניו ית'. כי הוא עונה לכל אשר יקראוהו באמת אף שהוא ב"ר. ולמה לא נעתר השי"ת גם לרבקה הצדקת. כי בודאי גם תפלתה עלתה לרצון לפניו י"ת. ועל זה מתרץ רש"י לפי שהי' כאן גם תפלת צדיק בן צדיק לזה לא נחשבה כ"כ תפלת צדיק בן רשע לפיכך ויעתר לו ה'. אבל באמת אם לא הי' כאן רק תפלת צדיק בן רשע אז ודאי היתה חשובה לפניו י"ת להתקבל ולעשות כחפצה ורצונה רק מפני שהיו כאן שניהם יחד. אז תפלת צדיק בן צדיק חשובה יותר. וז"ש רש"י ויעתר לו ה'. לו ולא לה. ולמה לא נתקבלה תפלתה ג"כ. לז"א שאינו דומה כו' היינו כשהם שניהם כאחד אז אינה חשובה כ"כ תפלת צב"ר נגד תפלת צב"צ לפיכך לו ולא לה. וק"ל:
3
ד׳ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' למה זה אנכי גו'. ופירש"י ז"ל א"כ גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון. וזה פלא גדול שצדקת כרבקה לא תתרצה שיהיו לה בנים לגודל צער העיבור. ובפרט שמכבר ידעה ודאי מצער העיבור מפי השמועה. ועכ"ז התפללה שיהי' לה בנים לגודל האושר הטוב הנצחי המקווה. ועוד מהו התירוץ שני גוים בבטנך. וכי מפני זה יוסר ממנה הצער והכאב שיש לה. אכן י"ל דהנה רבקה אמנו הצדקת ע"ה כשראתה גודל הכאב והצער שיש לה מעיבורה אין להעריך ומעולם לא שמעה כזאת. והבינה מזה שבודאי העובר שבבטנה יהי' מוכן להיות רשע אין כמוהו בתכלית הרשע. ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום. ודנה בעצמה מאין נמשך בחי' רשע כזה אין זה כ"א משורשה שהיא בת בתואל ובפרט שאחי' הי' לבן מפורסם ברשעתו. ורוב בנים הולכין אחר אחי האם. אמנם עכ"ז הי' לפלא בעיני' למה יהי' העובר שבמעי' כ"כ בתמימות הרשע הלא האב מזריע הלובן והעינים כו' כמחז"ל. ומהראוי הי' להיות עכ"פ בהעובר ג"כ איזה מדות טובות וישרות מבחי' אביו שהיה צב"צ ולא ידעה כי תאומים בבטנה. והבינה מגודל צערה שיהא העובר מוחלט ברשע בתכלית הרשע שאין כמוהו. ותאמר א"כ הוא כמו שאני דן בעצמי שהעובר יהא רשע מצד בחי' משפחתי ומחצבי הלא עכ"פ מהראוי היה שיהיה בו ג"כ מדות ישרות מצד אביו הצדיק. למה זה אנכי. ר"ל שיהא כולו אנכי כמו בחינתי ומחצבי ולא יהיה בו שום מדה טובה וישרה מצד אביו הצדיק ג"כ. ולזה ותלך לדרוש את ה'. ויאמר ה' לה. שני גוים בבטנך. ואחד יהא בתמימות צדקות. והב' יהיה רשע גמור בתכלית הרשע. וגם זה אינו מחמת רוע תכונת מחצבתך כי את צדקת באמת. ולכן בבטנך המה שניהם צדיקים. רק ממעיך יפרדו מצד הבחירה אשר יטה כ"א לבבו לרצונו ולבחירתו. וסוד הדבר הנמשך שיולד רשע כזה מצדיקים אלו הוא מחמת שיצחק אע"ה הרהר אז בסוספיתא דדהבא בחי' זוהם הזהב ומזה נמשך בחי' זו וכמבואר בזוה"ק. והבן זה:
4
ה׳ואחרי כן יצא אחיו גו' בעקב עשו גו'. הנה ידוע שהוא"ו הוא קו האמת בחי' מדתו של יעקב אע"ה. ע"ד תתן אמת ליעקב. ועשו מקורו ושורשו כולו שקר. ואין לו רגלים וקיום ושום מעמד ומצב בעולם. אכן עיקר חיותו והווייתו בזה העולם הוא ע"י הוא"ו שבסוף שמו. וזהו וידו אוחזת בעקב עשו. ר"ל בסוף של עשו שהוא הוא"ו. ויקח ממנו הוא"ו שהוא גזולה בידו. ונשאר ע"ש כבגד אכלו ע"ש. וזה יהיה בעקבות משיחא שאז יהיה יעקוב מלא בוא"ו. ויקרא שמו יעקב. היינו יו"ד עק"ב היינו שהמשיך וקישר וייחד את היו"ד משם הוי"ה בהוב"ש הוא חכמה עילאה קדישא עם יו"ד משם אד"ני שהוא בחי' חכמה תתאה בחי' עק"ב. ע"ד עקב ענוה ירא' ה'. והוא ייחד הכל ע"י הוא"ו. סוד האמת. והבן:
5
ו׳עקב אשר שמע אברהם בקולי. מדרש. ר' ברכי' אומר בשם ר' יהודא. אין לך כל יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בב"ד שלמעלה. מ"ט דכתיב והגא מפיו יצא. ואין הגא אלא תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה. ואפילו אותן ההלכות הי' אברהם יודע שנ' ותורותי ע"כ. ולהבין זה י"ל. דהנה אנו אומרי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעב"ר. וידוע דבאורייתא ברא קוב"ה עלמא. וכיון שבריאת העולם היה ע"י התורה ע"כ מוכרח שהחידוש של מעב"ר בכל יום הוא ג"כ ע"י התחדשות בהתורה והלכות שמחדשין הצדיקים שבכל דור ודור בכל יום ויום. היינו ע"י שעוסקים בתורה ובמצות ה'. באמת ותמים ביראה ואהבה כל היום. אז הש"י משפיע להם שכל ישר ובינת אדם להבין דבר מתוך דבר וטעמי תורה והמצות. ובזה מחדשים הלכות חדשות בכל יום. וזהו דברי המדרש שהקב"ה מחדש בכל יום ר"ל שהש"י משפיע ומופיע שכל זך ובינה ישרה לת"ח העוסקים בתורה ומצות לשמה. ולזה המה מחדשים בכל יום הלכות ועי"ז מתחדש בכל יום תמיד מעב"ר. ועפ"ז יש לפרש מחז"ל כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן העוה"ב שנא' הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות ע"כ. כי בהשתנות טעמו של דבר ההלכה. תתחדש ההלכה. כנודע לכל מבין מדעתו. וזהו כל השונה הלכות בכ"י היינו שלומד לשמה ומכניס ראשו ורובו וכל איבריו וחושיו להבין טעמי התורה ומצותיה ומשנה בכ"י טעמי ההלכות. ונמצא שנתחדש ע"י בכ"י הלכות חדשות. מהשתנות הטעמים של ההלכות. ומזה בא התחדשות מעב"ר וחידוש בריאת העולמות וייחוד וקישור העולמות. מובטח לו שהוא בן עוה"ב. היינו אותו עולם שבא ונתחדש ביום ההוא במעב"ר. וע"י נעשה חידוש זה. שנא' הליכות עולם לו. א"ת הליכות אלא הלכות. היינו ע"י חידוש ההלכות נעשה עולם שלו זה שנתחדש באותו יום. כי הוא גרם חידושו:
6
ז׳או י"ל בן עוה"ב. הוא עלמא דבינה שנק' בסוד עלמא דאתי. והוא מקור התורה. והבן. והנה כתיב אלה תולדות כו' בהבראם. ודחז"ל באברהם בראם. רצה לומר באברהם שהוא מדת החסד ברא העולם. עולם חסד יבנה וכנ"ל. וכיון שאברהם ברא העולם. ועוד ארז"ל שבאורייתא ברא קוב"ה עלמא כנ"ל. מוכרחים אנו להאמין שהיה כלול באאע"ה התורה כולה. וידע כל התורה ומצותיה כלליה ופרטיה ודיקדוקיה. אשר ע"כ החידוש במעב"ר שבכ"י ע"י התורה כנ"ל. הוא ג"כ ע"י אברהם. כי עולם חסד יבנה. א"כ ע"כ שהיו כלולים בו ג"כ אותן חידושי התורה המתחדשין בכ"י וידע אותן. ומזה הוכחת המדרש וכמבואר וזש"ה ותורותי. היינו כל חידושי התורה המתחדשים בכ"י ויום עד עולם. והבן:
7
ח׳ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא וגו'. ידוע מחז"ל אברהם קראו הר. יצחק קראו שדה. שהוא מקום ראוי ונכון לזריעה. יעקב קראו בית. ואלו הדברים נאמרו על השכינה ויצחק קראו שדה. חקל תפוחין קדישין. שהוא מקום טוב לזריעה. היינו זריעת וצמיחת ההשפעה טובה לעולמות התחתונים הוא על ידה. וג"כ ידוע לכל שכל העובדות ומע"ט של אבותינו הק' ז"ל היה הכל להמשיך הנהגה ושפע טובה להשכינה הק' ולכל העולמות ע"י מידותיהם הק' כאו"א לפי בחינתו ושורש מדתו ולייחד ולקשר העולמות העליונים. ואי' בס"י בל"ב נתיבות פליאו' חכמה חקק וברא ויצר את עולמו. וראשית התגלות הוא ע"י הבינה כנודע. ובינה לבא ובה הלב מבין. וידוע דה' עילאה הוא עלמא דבינה סוד ה'. אותיות מנצפ"ך הפשוטים. וה' חומשי תורה והם ה' שערים כוללים אשר כ"א כלול מעשר ונעשים חמשים שערי בינה ומשם ההבל יוצא ע"י שית עזקין דקנה אל ה' מוצאות הפה. סוד ה' תתאה. בסוד מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. וגם הם ה' שערים כוללים ונעשים חמשים כנ"ל ומבואר למעלה דשורש בחי' נשמת יצחק אע"ה הוא מעלמא דבינה. וזהו ויזרע יצחק בארץ ההוא. ר"ל בארץ הק' סוד שדה תפוחין קדישין מלכותא קדישא. וימצא מאה שערים שחיבר וייחד וקישר אלו נ' שערים העליונים עם הנו"ן שערים דה' תתאה ולזה ויברכהו ה' שנתהווה ברכת ה' וכל טיבו וחדו בכל העולמות. והמשכיל יבין. וע"פ דברינו אלה יש לכוין דברי המד"ר אומד זה למעשרות היה עיי"ש. והבן:
8
ט׳עוד בפסוק הנ"ל. וימצא גו' מאה שערים גו'. ופירש"י ז"ל ואומד זה למעשרות היה. ונ"ל דרש"י ז"ל בא לתרץ. דהלא אחז"ל דאין הברכה מצויה בדבר הנמדד. וכאן היה מדה וגבול שהוצרך ליתן מעשר ממש לא פחות ולא יותר. ואיך נשתלח בו הברכה. לכן פירש"י דאומד זה הי' למעשרות. דהטעם שאין הברכה מצויה בדבר הנמדד הוא משום שהאדם מקפיד למנותו ונותן בו מדה וגבול א"א שיתברך. ולזה פירש"י שהיה זה האומד והמנין עבור מצות מעשר. שהוא דבר שבקדושה. קדושת מעשר וכיון שהשרה על התבואה חיות רוחנית של הקדושה וטבע דבר הרוחני להתפשט ולהתרחב בלי שיעור וגבול. ועי"כ ויברכהו ה':
9
י׳או י"ל דבדבר הגשמי. המקום מקיף ומגביל הדבר ההוא וא"א ליכנס לתוכו יותר מהחלל של הכלי או מקום המקיפו אשר לא כן ברוחניות שאין מקום יוכל להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך. והנה אחז"ל חמשים ש"ב נבראו בעולם. וכולם היו ידועים למשה רק אחד לא השיג שנא' ותחסרהו מעט מאלהים. ואלו הנש"ב הם בכל חלקי הבריאה ואפילו בצומחים בכל א' כמוס כח ושכל רוחני מכל הנש"ב ואולי שעבור זה שיעור תרומה גדולה הוא תרי ממאה היינו א' מחמשים. כמו בנו"ן ש"ב העליונים הרוחניים יש שער א' שאינו מתגלה לשום א' מבני אדם ואפילו למרע"ה רבן של כל הנביאים. כמ"כ בכל הדברים אשר כמוס בהם כוחות מכל הנש"ב כמו תבואה וכדומה. לזה אמרה התורה להפריש חלק א' מחמשים ויהיה קודש לה'. דוגמת שער החמשים אשר הוא קודש קדשים. וטמיר ונעלם וגנוז מבני אדם. וזהו נק' תרומה גדולה שהוא א' מנש"ב נגד נו"ן גדולה של נוצר חסד שהוא מסטרא דבינה. ושם הם אתוון רברבן כנודע. וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה הוא דוגמת הקדושה למעלה. ופותח איזה דרך ושכל לכנוס אל הנון ש"ב הנ"ל. אז נעשה מעובדא זו ג"כ שער א'. כיון שהוא דוגמא למה שלמעלה. ונחשב כאלו הם כפולים. ונמצא ע"י עובדות ופעולות הצדיק המה מאה שערים. כיון שמייחדו מקשר הגשמי עם הרוחני והוא עושה עובדא למטה ומעורר בזה שורשו למעלה המרומז נגד זה שלמטה. ואז שורה על העובדא זו רוחניות הקדושה וממילא חל על הדבר ההוא ברכת ה'. וזש"ה ויזרע יצחק בארץ ההוא שהיה מקום מוגבל ארץ זו. ושנה זו. והי' מוגבל במקום ובזמן. אך ע"י שהמציא מאה שערים שהתעורר במעשיו את הנו"ן ש"ב העליונים וקישר אותם במעשה של מטה. וכללם יחד הגשמי עם הרוחני ונעשו מאה שערים. ועי"ז השרה הברכה על הזריעה זו. וזש"ה ויברכהו ה'. והבן:
10
י״אוילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וגו' שמות כשמות גו'. יש להבין מאי משמיענו בזה תוה"ק שקרא להן שמות כשמות שקרא להן אביו. ובהעיר לב י"ל. דידוע שכוונת אבותינו הק' ז"ל בחפירות הבארות היה רק להמשיך התגלות אלהותו ית' ברב טוב ושפע טובה ורחבה והנהגה ישרה בכל העולמות ע"י חסדים טובים ורחמים רבים מים זכים ונובעים חכמות נפלאות. והנה אאע"ה פעל ועשה בחפירות הבארות המשכות והתגלות אלהותו ית'. ע"י מדתו מדת החסד. גם המשיך רב חסד ורחמים רבים לכל העולמות. ע"י צירופי אותיות התורה והם הם השמות אשר קרא להבארות. ויצחק אע"ה חפר ג"כ הבארות להמשיך התגלות אלהותו ית' וחסדים טובים ע"י מדתו מדת הצימצום כנודע. להיות בסוד גומל חסדים טובים. כמבואר למעלה פ' וירא. ואם הי' קורא להבארות שמות אחרים ע"י צירופי אותיות אחרים היו אז מתנהגים ע"י מדתו מדת הגבורה בעצמותה לבדה. אשר לזה התחכם וקרא להם שמות באותן הצירופי אותיות ממש שקרא להן אביו. היינו שיהיו בחי' כלים להמשיך רב חסד ורחמים רבים וגדולים ויוכלו לקבל ע"י מדתו מדת הצמצום בסוד גומל חסדים טובים. היינו להיותם טובי' והבן:
11
י״בויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו וגו'. יש לרמז כאן סוד עתיק. דהנה ידוע שיש נחל עליון ונחל תחתון. נחל עליון הוא בסוד ר"ת נ"וצר ח"סד ל"אלפים. סוד מזלא עילאה קדישא. ונחל תחתון הוא בסוד בחי' נ"פשנו ח"כתה ל"ה'. היינו ע"י שנפשות ישראל מתאוים בתשוקה רבה ודביקות גדול להש"י ב"ה וב"ש אזי מאתערותא דלתתא זו מעוררים עליהם הנחל העליון בחי' נ"וצר ח"סד ל"אלפים להשפיע להם רב טוב וברכות ישועו' וחסדים עליונים. וזהו כנחלים נטיו. היינו שהם נוטים זה לזה. והם בסוד תרין מזלין נוצר ונקה. והבן: ועפ"ז י"ל ויחפרו עבדי יצחק בנחל. ר"ל בבחי' נ"פשינו ח"כתה ל"ה' שהוא מיין נוקבי' אתערותא דלתתא וימצאו שם. היינו שעשו מציאות והנהגה שם. ב"א"ר מ"י"ם ח"י"י"ם. ר"ת גימ' נו"ן. ר"ל נש"ב. ואותיות האמצעיים הם ג' יודין וא' מספר א"ל והמה ג' יודי"ן וא' של שם הק' ס"ג. שהוא הנשמה לכל העולמות. ר"ל שתפרו ופעלו התגלות אלהותו ית' בבחי' נחל התחתון ע"י נש"ב. ושם הק' א"ל שבשם הק' ס"ג. ועל ידי זה להמתיק הס"ת של הג' תיבות. בא"ר מ"ים ח"יים. הנ"ל שהוא מספר פ"ר דינין. וכ"ז הוא ע"י עבדי יצחק כדי להמתיק דינין בשורשם. והמשכיל יבין כל זה:
12
י״גורבקה אמרה גו' בנה לאמר גו' שמעתי גו' אחיך לאמר. להבין כוונת השני פעמים לאמר שבפסוק זה. ושמעתי בשם הרב הק' אאקי"ל [איש אלקים קדוש יאמר לו] מ' נחמן קאסוויר זללה"ה. דהנה מסתמא דיבורים של יעקב אע"ה ואמירותיו היו תמיד בלשון רכה כדרכן של צדיקים. דברי חכמים בנחת נשמעים. ודיבוריו ואמירותיו של עשו היה מסתמא בלשון מדברת גדולות כדרך דברי עתק בגאוה ובוז. והנה עשו בודאי היה מתירא מפני יעקב אע"ה שלא יעשה איזה תחבולה בחכמתו כדי שהוא יטול הברכות מאביו הצדיק. ולזה התחכם יצחק והשיא לעשו עצה הוגנת וטובה לפניו שלא יוכל יעקב לבוא בערמתו וחכמתו וליטול מאביו הברכות. היינו בעת שיבוא לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון רכה ובתחנונים ידבר בלשון יעקב. וזהו יהיה סימן מובהק ליצחק לידע שעשו הוא המדבר. דמסתמא כשיבוא יעקב בתחבולתיו לפניו עם צידתו ולדבר עמו כאלו הוא עשו. ישנה טעמו ודיבורו לדבר גדולות בלשון עשו כדי שלא יבין אביו שהוא יעקב וידמה לו שהוא עשו ממש באמת. ועכשיו שמסר סימן זה לעשו שידבר דוקא בלשון רכה. יתוודע ליצחק בבירור מי הוא המדבר. אמנם רבקה אמנו ע"ה ידעה מסימן זה שמסר יצחק לעשו. לזה אמרה אל יעקב בנה לאמר. היינו כשיבוא אל אביו לדבר עמו אז ידבר עמו רכה ותחנונים בלשון עצמו כמאז וקדם. וטעמו של דבר. היות שמעתי את אביך גו' לאמר היינו שפקד עליו שבבואו לפניו עם צידתו ידבר עמו בלשון רכה שיהא לו ליצחק בזה סימן מובהק לידע מי הוא המדבר. ולזה תדבר גם אתה בלשון רכה ויסבור אביך שעשו הוא המדבר. כדי שתקבל ממנו הברכות. עכ"ל הזהב של מוהרנ"ק ז"ל הנ"ל. ודפח"ח. ושימד"נ:
13
י״דעוד י"ל שמרמז כאן על עם קדוש בני אל חי. כשרואין ח"ו שיצא עליהם גזירות רעות מהמסטינים ומקטריגים. אל יתייאשו מלהתאמץ בתפלה כי בודאי יש יכולת בידם ע"י תפלתם להשי"ת לבטל מעליהם כל הגזירות אשר לא טובים הנה. ויתן השי"ת בלבם עלינו לטובה. וזהו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר. היינו שיתפללו ויתחננו להש"י שירחם עליהם ועי"ז יוכלו לבטל מעל עצמם כל הגזירות רעות ויהפך לבבם של המסטינים ומקטריגים עליהם לטוב. כי הנה שמעתי גו' מדבר גו' עשו אחיך לאמר. מדבר הוא לשון הנהגה וממשלה היינו מה שנתן לו הש"י כח וממשלה לעשות כרצונו. הוא רק לאמר. היינו אמירה לחוד. שיאמרו לגזור עלינו גזירות לא טובים. אבל לא שיעשו בפועל ממש כי מה שנתן הש"י בלבם לגזור עלינו הוא רק לאיים עלינו ולהפחיד אותנו כדי לשבור לבנו הזונה ונשוב אל הש"י בתשובה שלימה באמת בכל לב ונפש ולהתפלל לפניו ית' באמת בלב זך ונקי והקב"ה חפץ ומשתוקק לתפלתן שלישראל. ובודאי יקבל תפלתן ותשובתן הרמתה וממילא יתבטלו הגזירות. כי הש"י יתן בלבם לרחם עלינו ולהיטיב עמנו בכל מיני טובות. כי לב מלך והשרים הוא ביד ה'. לכל אשר יחפוץ יטנו. ונמצא שכל הגזירות הם רק באמירה ולא בעשיה בפועל ממש ח"ו. כי אין שום אמירה בעולם שתהא נחשבת כעשיה ממש. זולת אמרותיו של הש"י וית'. אמרת ה' צרופה. כי הוא אומר ועושה. ומדבר ומקיים וכל דבריו אמת וצדק. ותיכף בשעת אמרותיו הק' מיד נחשב האמירה למעשה וכאלו כבר עשאה וכאשר אמרתי לפרש מה דאי' במדרש ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה. ההוא אמר ולא יעשה. ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ודיבר ולא יקימנה ע"כ. ופירשו בו המפרשים דההוא אמר ולא יעשה. הוא בניחותא. היינו הגם שאמר וענו אותם ד' מאות שנה. עכ"ז לא עשה כך דבאמת לא היו ישראל במצרים רק רד"ו שנה. ודיבר ולא יקימנה. הוא בלשון תמי' ר"ל מה שדבר ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ולא יקימנה בתמי'. הראוי ונכון להש"י שמבטיח לאברהם אוהבו על זרעו לעשות עמהם איזה טובה ולא יקימנה ח"ו. כך פירשו המפרשים. והוא תמוה. דראשית דברי המדרש יהא בניחותא. וסופן יהא בלשון תמיה. אכן יבואר על נכון. דכל דברי קדשו של המדרש כאן הוא בלשון תמי'. וזהו פירושו. ועבדום וענו אותם ת' שנה. ההוא אמר ולא יעשה ר"ל וכי אמרותיו הק' של הש"י אינם נחשבים כמעשה. הלא תיכף ומיד כשיצאו הדברים מפיו הקדוש כביכול נחשב כבר כאלו נעשים. וא"כ כבר התחיל השיעבוד משעת האמירה בברית בין הבתרים. ולכן לא הוצרכו ישראל לסבול גלות מצרים כ"א מנין רד"ו שנה. וכפי שעלה החשבון צדק בפירש"י ושאר מפרשים. ובודאי לא נשתנו דיבורי השי"ת רק מיד משעת האמירה התחיל השיעבוד וכנ"ל. וכמו כן ודיבר ולא יקימנה. בלשון תמיה. בסגנון אחד:
14