אוהב ישראל, תולדות ב׳Ohev Yisrael, Toldot 2
א׳ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו גו'. הנה ידוע כשיבוא לאדם איזה צרה או יסורין ח"ו. אז ישכיל ויבין בדעתו שבודאי יש צער גדול להשכינה הק' כביכול. כי בכל צרתם לו צר כביכול. לכן כשהאדם ישר נותן אל לבו להתפלל להש"י על איזה דבר. צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפלתו עבור שיתמלא החסרון שיש בהשכינה מזה כביכול. ע"ד קלני מראשי כו' וכשיתוקן שם הפגם והחסרון אז ממילא יתוקן ג"כ חסרונו וְיִגָאֵל מצרתו. וכן עשה יצחק אע"ה שהי' כל מגמתו ורצונו וכוונתו רק למלאות החסרון בהשכינה הק' כביכול. וזהו ויעתר יצחק לה'. לנכח אשתו. היינו עבור השכינה שהיא לנכח אשתו. כי עקרה היא דייקא. ואז ממילא נפקדה ג"כ רבקה אשתו. והבן:
1