אוהב ישראל, ואתחנן ב׳Ohev Yisrael, Vaetchanan 2
א׳שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך ופירש"י ז"ל כאשר צוך במרה ששם נצטוו על שמירת שבת. ידוע דברי הזוה"ק מהו שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סיטרא. וכדי להבין זה צריך אני להאריך קצת. הנה כתיב ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנ' גו' ויביאה אל האדם ידוע ומפורס' שאדה"ר היה מובחר הבריאה יציר כפיו של הקב"ה וב"ש והוא היה הכולל לכל הקדושות וכל הנשמות ישראל וכל הסיטרא דקדושה היו נאחזים וכלולים בו ואדה"ר היה כלול מדכר ונוק' כי דו פרצופין נבראו. כי בכל דבר שבעולם צריך להמצא בו בחי' דכר ונוק'. ובפרט בעובד ה' צריך שימצא בו בחי' דכר ובחי' נוק' דהוא בחי' זכור ושמור. ר"ל משפיע ומקבל. ד"מ בחי' דכר הוא מה שדרכו להשפיע תמיד ע"י קדושתו וגודל הדביקות וטהרת המחשבה הוא משפיע תענוג רוחני באורות ועולמות ומדות עליונים. וגם יש אצלו בחי' נוק'. היינו שמקבל וממשיך שפע מעולמות העליונים לתחתונים ולכל הכנ"י כל מיני הצטרכותם. וכל מיני חסדים טובים כמו בני חיי ומזוני ורפואה וכדומה. כי אותו בחי' דכר מה שגורם שפע למעלה. אותו השפע נתהפך לזר"ע ונעשה בחי' דכר לנוק' להוליד פעם אחר מן המשכת חסד בעולם. דבכל עובדא פועל באותו זמן וג"כ לדורות ונתעורר אותו הפעולה ונולד ממנו שפע אחר בזמן אחר וזהו ויקח אחת מצלעותיו ר"ל חד מסטרוהי. היינו אותו הצד והבחי' של נוק' לקח מן האדם ויסגור בשר תחתנה ר"ל שנתן במקומה בחי' גשמית ר"ל שבזה הבחי' והצד של נוק' של הצדיק יהיה היכולת בידו לקבל שפע עליונה ולהמשיך ממעלה למטה כל מיני טובות אפילו בדברים גשמיים. וזהו ויבן את הצלע שהקב"ה עשה מבחי' נוק' זו בנין שלם וזהו שדחז"ל מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה מבאיש. ר"ל שבזה הבחי' של נוק' השרה הקב"ה בתוכו שכל גדול שיהיה הצדיק יכול לעבוד את הש"י אף בבחי' זו של מקבל. הגם שלכאורה עיקר הבריא' של האדם הוא כדי להשפיע נ"ר ותענוג למעלה ולא לקבל פרס. אבל יש שכל גדול ובינה יתירה בבחי' זו של נוק' אשר לפעמים צריך להיות בבחי' מקבל שנצמח מזה עבדות גדול לשמו ית' בהעולמות העליונים וזכה נעשה לו עזר היינו נעשה מהשפעה זו שהשפיע למעלה שהוא בחי' דכר עזר וסעד דעז"ר בהיפוך אתוון זר"ע. אור זרוע להצדיק דנעשה מהשפעה זו כאור זרוע. להוליד ממנו אח"כ שפע טוב למטה וע"י שנעשה ייחוד בין דכר לנוק' בא ישועה ועזר לעולם. ובאם ח"ו לא זכה למעלה זו אז כנגדו. היינו השפע של דכר עומד מנגד. ואינו בא לידי קירוב וייחוד להיות נצמח מזה איזה הולדה והמשכת שפע ועיקר הדבר הוא לחבר ולייחד הכל. וא"כ הצדיק צריך להמצא בו כל המדות וכל הדברים כלולים בו בחי' דכר שהוא רחמים. ובחי' נוקבא שהוא בחי' דין וגבור' וזש"ה הכתוב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות גו'. כי באמת גם בבחי' מר"ה שהוא נוק' וגבורה גם שם יש למצוא כח אלוהות ועבדות השם. אך א"א למשוך ולקבל משם השפעה מחמת עוצם הגבורות ומרירות הדינים. ולא יכלו לשתות כי מרים הם. וזה"ש ויורהו ה' עץ גו'. וימתקו המים. ר"ל שהקב"ה הראה להם עץ החיים האילנא דחיי שהוא האילן הק' שורש של הוי"ה. ושם באילן העליון נאחזים כל המדותוהם כלולים וקשורים באחדות גמור כ"א כלול מחבירו. וגם בבחי' גבורה נמצא חסד שהוא רחמים. ועי"ז יכולין להמתיק המים וימתקו הדינים ויתהפכו לרחמים וזהו שאחז"ל גדולים צדיקים שמהפכים מדה"ד למדה"ר ולכך שם נצטוו על שמירת שבת. דהנה גם בבחי' שבת יש דכר ונוק' זכור ושמור זכור הוא בחי' קדושה של שבת הנשפע מעולמות העליונים ביום שבת. ובא הארה יתירה ע"כ נפשות ישראל. ויש בחי' שמור מה שאדם ממשיך את השבת לימי החול. ומכין א"ע כל ימי החול על קדושת שבת. ושומר וממתין ומצפה ומייחל עליה. ועם הקדושה של שבת העבר נעשה כנוק' לימי החול ונצמח מזה דכר לקדושת שבת הבאה. וזהו בחי' זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כי הצדיק עושה מזכור שמור ואח"כ משמור זכור שעושה מתוך ימי החול שבת ומהפך הכל ומייחד הכל. וזהו בחי' הוי"ה אלהי"ם. שהוא בחי' דכר ונוק'. וזהו מ"ש בזוה"ק שמא דאיהו שלים מכל סטרוהי ר"ל שבשבת נכלל כל הצדדים יחד וכל הבחי' של דכר ונוק' נשלמו. וזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ונעשה יחוד גדול. וזש"ה שמור את יום השבת ר"ל שתראה לבוא לבחי' שמו"ר עם בחי' של דכר הבא מיום השבת ותראה לקדשו שתקדש א"ע בימי החול כשבת ותמשך מקדושת שבת לימי החול ומהכנת וקדושת של ימי החול תגדל אח"כ קדושת שבת הבאה וזהו תענוג גדול לפניו ית' כשאדם מייחד ומחבר הכל וזהו כאשר צוך ר"ל כאשר חיבר היוצר בתחילה בעת הבריאה של אדם שכלל בו כל הבחינות וגם בחי' נוק' עשה לו להיות לו לעזר ובשבת חוזרים כל הבחי' אף בחי' נוק' לכללות של אדם ונדבק בדכר ונשלם היחוד זש"ה ויביאה אל האדם ר"ל שבשבת בא לאדם בשלימות כי עולה ומתייחד הכל בנקודה פנימית כי יש עליות עולמות בשבת וזהו בחי' ה' אלהיך לייחד ולשלב הכל אלהי"ם בהוי"ה ולהמתיק הכל ולהתהפך לרחמים. וכיה"ר אמן:
1