אוהב ישראל, ויצא א׳Ohev Yisrael, Vayetzei 1
א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. עד סוף הפרשה. חנוכה הוא לשון חינוך שמחנכין איזה דבר כמו שמצינו בחינוך הבגדים של הכהנים בעבודתן. שנ' למלא בם את ידם לכהן לי גו'. דכל דבר שנעשה ונתייחד להשראת קדושה עליונה צריכים מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהא מקום להקדושה הבאה אח"כ לשרות על הדבר ההוא. וזהו נק' חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהא כלי מוכשר לקבל טהרה והשראת הקדושה אח"כ בעת שיגדל:
1
ב׳והנה יעקב אע"ה הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד כל העולמות הם הכנ"י כמחז"ל ישראל עלו במחשבה תחלה. בראשית ברא אלהים בשביל ישראל שנק' ראשית. והם נק' אבן הראשה שממנו הושתת העולם. כי הם סוד כל העולמות עליונים ותחתונים. ושם במחשבה נק' אבן בלשון יחידי כי שם בראשית הדבר נתאחדו כללות ישראל באחדות האמיתי במזל העליון. והנה יעקב אע"ה נתן שכלו ומחשבתו על זה הענין שנשתוקק להוציא הדבר מכח אל הפועל מהשורש אשר משם רועה אבן ישראל אל ההתפשטות לנטוע כנ"י בנין שלם בכל הענינים בשנים עשר שבטי י"ה. המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון. ולהיות המרכבה שלימה מס"ר ישראל כמחז"ל אין השכינה שורה על פחות מס"ר. ולהיות קומה שלימה מכמה מיני איברים ופרקים. ולהיות הכל מכוון נגד עולמות עליונים ואורות הק'. ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט. על כל זאת הניח יעקב ראשו ומוחו ומחשבתו וזה שהכתוב מכנה שהניח יעקב ראשו על אבן ממש זהו כינוי ודוגמא בעלמא. ור"ל שהניח מחשבתו ועיון שכלו בדביקות הקדושה העליונה על אבן הראשה הנ"ל. הגם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבודאי שכב יעקב אז על אבן ממש ויצק שמן על ראש האבן כמבואר בפסוק. עכ"ז רמז יעקב בזה במחשבתו וכיוון בכל מעשי ידיו על דבר רוחני. אבן הוא ראשית המחשבה פינת יסוד כל העולמות. להיות דבוק ומקושר הראשית עליון אל בחי' התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות בנין מפואר מפלטרין ומחדרים זו מזו שונים. להיות בעולם כמה מיני צדיקים וכ"א אינו דומה לחבירו. וכ"א ממונה על איזה דבר. יש צדיק ממונה למשוך חכמה לעולם. חיות לעולם. וזה למשוך חסדים טובים לעולם. וזה למשוך גבורה לעולם. וזה ניצוח לעולם. כל מיני השפעות הנמשכות מכל מדה ומדה. זהו הי' העובדא של יעקב אע"ה שעשה הכל למטה וכיוון לעורר כנגדו השורש הרוחני למעלה. והסתכל באחדות כנ"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחנו. ואח"כ ראה יעקב אע"ה ברוה"ק ההירוס והחורבן של הכנ"י כדאי' במד"ר על פסוק ויקח מאבני המקום שראה חורבן בהמ"ק וגודל החרון אף והדינים ח"ו אשר יעברו על ישראל בגלותן:
2
ג׳וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע. ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של ייחוד עליון שמשם נובע השפע לכל הז' מדות המכונים בשם באר שבע. וילך חרנה. היינו הבין והסתכל באותו בחי' של החרון אשר יהיה ח"ו על ישראל. והיה לו מזה צער גדול מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בהגלות ויהא להם ירידה ח"ו. ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהיה לו עבור זרעו פגע מיד והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם. אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאוד על צער השכינה כביכול. וז"ש וילן שם כי בא השמש. ר"ל שנחשך לו שם האור מחמת גודל צער השכינה כביכול וצער ישראל. ועי"ז נפסק מהדביקות עליון. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. הניח מוחו ומחשבתו רק על דבר זה. ולזה כתיב מאבני לשון רבים. כי זה קאי על ההירוס וחורבן של הכנ"י שנפרדו ויחלום לשון חיזוק. היינו שנתחזק יעקב מאוד בלבו על דבר ההירוס הנ"ל מחמת שהדבר הזה הוא גדול בכמות שנוגע ג"כ למעלה. הגם שלעיני ב"ו נראה שהגלות אינו אלא למטה. אך באמת מגיע הדבר לרום המעלות כנ"ל ולזה היה קשה עליו להולמו והוצרך לחזק א"ע. וזש"ה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ר"ל שהגם שהגלות אינו נראה בחוש רק למטה בארץ אך באמת שורש הגלות מגיע לרום שמים העליונים. כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה. ונפגם ח"ו בשפע העליונה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל שבאמת ע"י יסורי הגלות יש עליה לכמה ניצוצות הק' הנק' מלאכי אלהים שעולים מעומקא דתהומא רבא. ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים היינו הנ"ק המובלעים בחיצונים והם שם גרים כמחז"ל. אבל מחמת ירידת ישראל ממעלתם הרמה בקודש אז יש ח"ו ירידה ג"כ לכמה ניצוצות הק'. אך יעאע"ה נתיישב בדעתו ושכלו ועלה בזכרונו. והנה ה' נצב עליו. ר"ל שכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם. כמ"ש עמו אנכי בצרה. וא"כ הוי שמירה בבעלים. ולא נשאר לנו כ"א צער השכינה כביכול ח"ו. וכשראה הש"י שיעקב הפסיק מחשבתו מהייחוד עליון מגודל צער השכינה וזרע ישראל. אז ניחם אותו והבטיחו אני אלהי אברהם אביך גו' לך אתננה. היינו כל מה שאתה שוכב ודואג עליו בודאי לך ולזרעך אתננה: אנכי עמך ושמרתיך גו'. ר"ל אף בהיותם בגלות אנכי אהיה עמהם ואשמרם. והשבותיך אל האדמה. ר"ל אשיב את שבותם ואקבץ נדחיהם מקצה שמים עד אם גו' דברתי לך. וייקץ יעקב משנתו. ר"ל מבחי' השינה שהוא הסתלקות המוחין מגודל הצער כנ"ל. וחיזק א"ע ויאמר אכן יש גו' לא ידעתי. ר"ל שדמיתי במחשבתי שח"ו הש"י יעזבם שם בהגלות ויהיו חלילה בהסתר פנים מהשגחתו ית'. אך באמת עתה אני רואה שגם שכינת עוזו היא עמם בגלות ובודאי לא יסיר עין השגחתו מהם. אין זה כ"א בית אלהים. מפני שהשכינה ג"כ עמהם ובודאי יזכרם לטובה ויגאלם. ואז חזר יעקב למחשבתו ודביקותו ראשונה. ויקח את האבן. ר"ל זה היסוד שהניח מחשבתו עליו. וישם אותה מצבה שפעל והעמידו קומה שלימה. ויצוק שמן עלראשה. היינו שהמשיך על מעשה ופעולה זו שמן הוא חכמה עליונה. ומשם משך שפע חיות וקדושה וייחוד המחשבה הוא חכמה עילאה להכנ"י אשר היא אבן פינה יסוד מוצק ונעשה מזה בנין שלם בכל איבריו ופרקיו וחדריו המפוארים והוא מדור להשכינה כביכול. וייחוד להמקום בהוב"ש לשיקבה"ו. וזש"ה ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור להשכינה הנק' אל. ואולם לוז שם העיר לראשונה. דבאמת גם קודם עשייתו זו של יעקב היו ג"כ כל הדברים בכח ביחוד העליון כי הוא ראשית המחשבה ושורש הכנ"י דור ודור עד עקבות משיחא. אך היתה בבחי' לו"ז היינו שאבר א' יש באדם שמו לו"ז והוא נקרא נסכא וממנו נבנה האדם כולו. וגם לע"ל יהא התחי' ממנו כי אינו נרקב. וא"כ ודאי יש בו כח וחיות של רמ"ח איברים ושס"ה גידים. והיא בחי' היולי הכלול מכל הצורות רק שאינם נגלים. כמ"כ היה אז האבן הראשה ראשית המחשבה הכוללת ומקפת הכל מה שהיה ומה שיהיה רק שהיה עדיין בכח. ויעקב פעל שיצא מכח אל הפועל ולכך קראו בי"ת הנגלה לעין כל:
3
ד׳או י"ל ויקח מאבני המקום. הנה אחז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לע"ל. וכאו"א מראה באצבעו הנה אלהינו כו'. להבינך ענין זה המחול מהו. דהנה אחז"ל כ"א נכוה מחופתו של חבירו. ולכאורה יפלא מהו הגמול והתענוג כיון שאינו יכול ליכנס במחיצתו של חבירו והגם ששם אין בו לא קנאה כו' אבל מ"מ אין זה שלימות האמיתי כיון שלכ"א חסר ממנו התענוג שיש לחבירו ושלימותו. אך ידוע דמחול הוא בעיגול ע"ד נקבה תסובב גבר. ובעיגול אז כל החלקים שוים ואין שם שום חלק שיהא ניכר חשיבותו מחבירו. כמ"כ באותיות התורה באמת כשהם ביושר היינו כסדר הא"ב. אז ודאי הא' קודמת לתי"ו בכ"ב דרגין. אבל אם תסדרם בעגולה אז כולם שוים הא' עם תי"ו. כי הם עומדים זה אצל זה. וזהו בחי' א"ת ב"ש שהא' סמוכה להתי"ו. וזהו שהקב"ה יעשה מחול כו' היינו שלע"ל יתנשאו כל העולמות וכל המדות ולא יהא שום מיעוט בשום דבר. אור הלבנה כאור החמה. ואז לא יהי' קנאה בשום דבר. כי הש"י ישפיע אור צח ובהיר אשר ממנו יתנוצץ אור לכל העולמות בשוה. וכל הצדיקים ירגישו זה התענוג בשוה. כי לע"ל יתאחדו האותיות ריש דרגין הוא אל"ף. עד סוף דרגין הוא תי"ו. ואז יהי' האור מופיע ומקיף את כל מכל צד בשוה. וזהו כמו מחול. והנה באמת יעקב אע"ה הי' עובד הש"י בדביקות גדול והלך במחשבתו עד שהגיע לרום עולמות העליונים לאין קץ. שהם גבוהים מהכ"ב אתוון ופגע בייחוד עליון מקומו ש"ע. ועל זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש. וזש"ה ויצא יעקב מבאר שבע. שיצא מבחי' הז' מדות וילך חרנה. היינו לעלמא דחירו ונדבק לייחוד עליון. ויפגע במקום מקומו ש"ע כביכול באור האחדות. וילן שם כי בא השמש. מחמת האור הגדול המכהה אור עינו של האדם. חזר אז למחשבתו ראשונה לתוך המדות בחי' הכ"ב אתוון. והתחיל לעבוד הש"י בבחי' אור חוזר דרך א"ת ב"ש מסוף דרגין הוא תי"ו הלך לריש דרגין. וזשחז"ל עשאו כמרזב לשמרו בזה מחיות רעות. ר"ל מחיות ודביקות אשר הוא רע. וישם מראשותיו. ר"ל הוא נוטרי' ראש תי"ו. היינו שהתחיל בראש מן התי"ו. וזש"ה ויקח מאבני המקום. מאותיות התורה שנק' אבנים. ע"ד שכ' בס"י שני אבנים בונות שתי בתים. וישכב במקום ההוא ע"ד שכ' בזוה"ק וי"ש כ"ב. ר"ל כיון שכל אות כלול מחבירו וכל הדברים כלולין בכ"ב אתוון א"כ אין מוקדם ומאוחר. ואין חילוק בין כסדרן למפרע. והכל הולך למקום אחד. והבן:
4
ה׳או יאמר הנה ידוע דחמשה חומשי תורה הם ה' שערים כוללים. וכ"א כלול מעשר והם בסוד נש"ב וספר במדבר נחלק לג' ספרים. כי ויהי בנסוע ספר בפ"ע. ונמצא שהם שבעים שערים. ומהם נמשך ע' אנפין לאורייתא אך בכללותן המה שבעה. והוא בבחי' הארה כוללת. ותורה שבע"פ מתורה שבכתב נפקת ושם יש ג"כ ז' שערים כוללים וכ"א כלול מעשר והם שבעים דינים לתורה. ובכללותן הם ג"כ שבעה. והכל נק' בבחי' באר שבע. והנה עיקר עבודת הקוד' של עם ה' בני אל חי. כל ימיהם לעולם צ"ל ע"ד טוב אחרית דבר מראשיתו. וצריך לדעת ולהבין זה. דנודע דחכמה עילאה קדישא הוא בחי' יו"ד משם הק' הוי"ה ונק' בחי' ראשית חכמה יראת ה' וחכמה תתאה ג"כ בבחי' יו"ד משם הק' אדנ"י והיא בחי' יראת ה'. ונק' בחי' עקב ע"ד עקב ענוה יראת ה'. ועיקר עבודתינו בתור' ובתפל' הוא להעלות את היו"ד שהוא בחי' עקב וסוף כביכול ולייחדה ולקשרה בראשית המחשבה שהוא חכמה עילאה. וזהו סוף מעשה במחשבה תחילה. וזהו ג"כ ראשית חכמה יראת ה'. שיהיו דבוקים ומתייחדים זה בזה. בסוד דידעין לזרקא אבנא לאתר דאתגזרת מתמן. וכמבואר לעיל. וזהו ג"כ טוב אחרית דבר מראשיתו ר"ל אחרית דבר הוא טוב כשהוא בודק בראשיתו. וידוע דאורייתא מחכמה נפקת כמבואר בזוה"ק ועיקר עבודתינו ולימוד תוה"ק צ"ל ע"ד וכוונה הנ"ל. ביראה ואהבה להעלות היו"ד שהוא בבחי' עק"ב לשורשה הרמה בקודש: ועפ"ז י"ל ויצא יעקב מבאר שבע. היינו שבעת שישראל בני אל חי מוציאין ומקשרין ומייחדין את היו"ד עקב לשורשה הרמה בקודש. מבאר שבע. היינו ע"י התורה שנק' בחי' באר שבע וכנ"ל. אז וילך חרנה היינו שמסלקין ומבטלין אז כל החרון אף. וכל המסטינים ומקטריגים וקליפות חיצונים מעליהם. ואז ויפגע במקום. שפוגע בהש"י לבדו שהוא מקומו של עולם. גם מקו"ם הוא ממש מספר שם הק' הוי"ה ב"ה וב"ש כזה. יו"ד פ' יו"ד עולה ק'. ה' פעמים ה'. עולה כ"ה. ו' פ' ו' עולה ל"ו ה' פ' ה' עולה כ"ה. ס"ה עולה קפ"ו מספר מקו"ם. וילן שם כי בא השמש. ע"ד דאיתא במדרש כי בא השמש היינו בעת אשר נתכבה ונסתלקו אלו המוחין קדישין ואז צריך לבחי' לינה ותקנה שלו הוא להתאמץ בתפלה ווידוים ובאותיות הק"ש ולדבק א"ע באלו האותיות. וזהו ויקח מאבני המקום וישם גו'. כי אבנים הם אותיות כנודע. וישכב במקום ההוא. היינו כשהאדם מתנהג עצמו ע"ד הנ"ל ביום וגם בעת לינה ושכיבה ג"כ כנ"ל. אז יוכל לזכות ולבוא לחלום טוב כמו יעאע"ה. והבן:
5
ו׳או יאמר. ע"פ מה שפירשתי הפסוק זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. כי אבותינו הק' והנביאים הק' ע"ה כשהי' צריכין לאיזה נס ופלא אשר הוא איננו ע"ד הטבע. היה כח בידם ע"י טהרתם וקדושתם והתדבקותם בהש"י להמשיך נביעו שפע אלהות מהעולמות ומקורין עילאין קדישין כי ע"י אהבה שלהם להש"י ודביקותם ומס"נ להש"י באמת ותמים באו למדריגת אי"ן כביכול אשר שם שוין דבר והפוכו. ועי"ז היה יכולת בידם לשנות דרכי הטבעי ולהעשות להם פלא ונס מפורסם כפי המצטרך להם לשעתם לפקוד עקרות או להחיות מתים וכדומה. אך עתה בדורות הללו אין אתנו יודע עד מה ואין בכוחינו והשגתינו להגיע לבחי' גדולה כזאת רום המעלות. לחפור ולפתוח נביעו מקורות עליונים הקדושים. אמנם זהו מחסדי האל ית' אשר עשה עמנו ברוב רחמיו והשאיר ברכה שמאותן השערים ונביעות אשר נפתחו פעם א' ע"י אבותינו הק'. נשאר הרשימו מהנביעו ההוא לדורי דורות בכל עת שיצטרך שיוכל השער והנביעו הזה להשפיע דוגמתו גם עתה בעת הזאת כפי המצטרך לב"י עם ה'. לחסד אל ית' להיעשות להם איזה דבר שלא בדרך טבעי. וכשאנו צריכין לפקוד עקרות אז אנו קורים פ' וה' פקד את שרה גו' ובזה אנו מעוררים הנביעו שנפתח ע"י קדושת אאע"ה. והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו משפיע עלינו אותו חסד ונביעו מעלמין עילאין קדישין כמו שעשה לאאע"ה. וכן הוא בכל הנסים והנפלאות ועפ"ז אנו אומרים מי שענה לכל א' מאבותינו יענה גם אותנו. כלל הדבר שאותן מקורים עליונים אשר נפתחו נביעתן ע"י אבותינו הק' המה חיים וקיימים לדורי דורות לכל עת אשר יצטרך דוגמתו. ולהבין טעם ויסוד של דברים אלו. י"ל ע"פ דאי' בכ' האריז"ל. כי יסוד אבא הוא ארי"ך ויסוד אימא הוא קצר כביכול ע"כ. וביאור דברי קדשו הוא. כי אבא ואימא הם סוד י"ה משם הקדוש הוי"ה בהוב"ש סוד חכמה ובינה והחכמה מאין תמצא היינו מבחי' אי"ן דאיהו לעילא לעילא. ואבותינו הק' ע"י רוב טהרתם וקדושתם ומס"נ הגיעו עד למדריגת אי"ן כביכול סוד כתר עליון הק' ומשם היו ממשיכין השפע ונביעו דחיי לפי שהיה מצטרך להם וכנ"ל ולאשר השפע ההוא רבה למאוד אין ערך לה וא"ס. והחכמה מאי"ן תמצא כנ"ל הוא בחי' אב"א. לזה יסוד אב"א הוא ארי"ך. אמנם יסוד אימא שהוא הכלי לקבלה כביכול אינה מקבלת כ"א המצטרך בעת זו לצורך הנהגת העולמות ולפעול החסד המצטרך לפי שעה. ואינה מקבלת שפע הרב וטיבו וחסד עליון המאיר ובא מיסוד אב"א. ולזה נשאר רשימות הנביעו והחסד ההוא לדורי דורות. והבן:
6
ז׳ועפ"ז יבואר היטב הפסוק זכר עשה לנפלאותיו היינו שהבורא ית' עשה לנפלאותיו בבחי' דכר ומשפיע שיוכל להשפיע ממש אותן הנסים והנפלאות שנעשו כבר אח"כ בכל דור ודור בעת המצטרך להם כי חנון ורחום ה' וצפה והביט שיבואו דורות שלא יהא בהם כח ויכולת בצדקתם וקדושתם לפתוח את הנביעו דחיי ממקורי עולמות העליונים בעצמם כמו אבותינו הק'. ולזה ריחם הש"י על ב"י עם קרובו ועשה לנפלאותיו בבחי' דכר ומשפיע כדי שהם בעצמם יוכלו להשפיע לזרע ישראל דוגמתם לעת שיצטרך להם ואנו שואבים מהנביעו דחיי ההוא שנפתח ע"י אבותינו הק':
7
ח׳ועפ"ז נפרש הפסוק ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב דלכאורה האי לחרב הוא מיותר אך לדברינו הנ"ל יבואר ע"נ וכאשר יבואר אי"ה לפנינו במקומו בפ' בחקותי יעו"ש. ולדרכינו הנ"ל יבואר ג"כ. ויצא יעקב מבאר שבע. כי אותו הנביעו והחסד אשר נחפרו ממקורות עילאין קדישין מקור מים חיים מכבר להשפיע דוגמתו בעת הזאת המצטרך לדורות הבאים הוא בבחי' יו"ד עק"ב. כי יו"ד הוא בחי' חכמה עילאה קדישא כנ"ל. ויסוד אב"א המאיר ובא להז' יומין עילאין קדישין. עד אשר מתגל' לעשות הנסי' והנפלאות בזה העולם נק' בבחי' יעקב. יו"ד עק"ב. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע. היינו כשיוצא יו"ד עק"ב. וימשיך ע"י הז' יומין קדישין היינו מבאר שבע. אז וילך חרנ"ה. נסתלק כל החרון אף והקליפות החיצונים. והרי הם בטלין ומבוטלין. כיר"א. והבן היטב כ"ז:
8